בס״ד. מוצאי ש״פ פינחס, כ״ד תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשל״ח

הנחה בלתי מוגה

וידבר ה׳ אל משה לאמר לאלה תחלק הארץ וגו׳ אך בגורל יחלק את הארץ גו׳¹, ואיתא בגמרא בבא בתרא² (הובא בפרש״י על התורה³) דחלוקת הארץ (בימי יהושע) היתה הן בגורל הן באורים ותומים והן בכסף (או כהלשון⁴ בכספים), היינו ע״י אומדן שווי החלקים של כל שבט לגבי השבט האחר. וממשיך בגמרא ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק שנאמר (בנבואת יחזקאל⁵) שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד, הקב״ה מחלק להן בעצמו כו׳. וידוע דיוק רבותינו נשיאינו בזה⁶, דהנה כתיב בדניאל בסופו ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, דקאי על לעתיד לבוא, דמזה מובן שגם לעתיד לבוא כאשר תהי׳ החלוקה ע״י הקב״ה בעצמו הרי זה שייך לענין הגורל (ומקשרים זה עם קושיית התוספות⁷), וכפי שיתבאר לקמן.

והנה בגמרא שם איתא עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי״ג שבטים שבתחילה לא נתחלקה אלא לי״ב שבטים וכו׳, היינו שבחלוקה של עולם הזה אין לשבט לוי חלק בה, משא״כ לעתיד גם שבט לוי נוטל חלק בארץ, וכמ״ש שער לוי אחד (כנ״ל). ויש לקשר זה גם מה שלע״ל תהי׳ החלוקה ע״י הקב״ה בעצמו. דהנה בנוגע לחלקו של שבט לוי בזמן הזה, אמר הקב״ה אני חלקך ונחלתך גו׳⁸, ואעפ״כ מבואר בגמרא שלע״ל יהי׳ החידוש שיהי׳ לו גם חלק בארץ, ולכאורה צריך להבין איך אפשר לומר ששבט לוי יקבל יותר מהענין דאני חלקך ונחלתך. אלא שמזה גופא מובן, דענין זה מה שהקב״ה מחלק בעצמו לע״ל הוא ענין נוסף ונעלה שלא בערך לגבי הענין דאני חלקך ונחלתך. היינו דזהו דבר המובן מעצמו שלע״ל לא יחסר אצלם (ח״ו) בהענין דאני חלקך ונחלתך, אלא שיתוסף חידוש שהקב״ה עצמו יחלק להם גם בארץ הגשמית כפשוטה שבארץ הקודש.

והענין הוא, דהנה עבודת שבט לוי בעוה״ז היתה לעמוד לפני ה׳ לשרתו⁹, ועד״ז (כמו שכתב הרמב״ם בספרו יד החזקה¹⁰) לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו׳ אשר נדבה רוחו אותו כו׳ לעמוד לפני ה׳ לשרתו ולעבדו כו׳ יהי׳ ה׳ חלקו ונחלתו כו׳. והחידוש דלע״ל הוא שנוסף לזה שהוא עומד לפני ה׳ לשרתו, יהי׳ לו גם חלק בגשמיות העולם, והגשמיות לא יבלבל אותו בעבודתו לעמוד לפני ה׳ לשרתו כו׳. וע״ד המבואר במ״א¹¹ במעלת יוסף אפילו לגבי האבות שהן הן המרכבה¹², כי האבות היו רועי צאן, וכמבואר במפרשים¹³ טעם הדבר לפי שבהיותם רועי צאן היו יכולים להתבודד בשדות וביערים, ועד״ז מבואר גם בנוגע להבעש״ט (כמסופר בזכרונות נשיא דורנו¹⁴) שהי׳ מתבודד ביערות, כי עי״ז הענין דהן הן המרכבה הוא בתכלית השלימות. משא״כ ביוסף נאמר¹⁵ ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים (היינו אינם-יהודים), ואעפ״כ לא נגע זה כלל בצדקתו של יוסף עם כל הפירושים שבזה, וכמבואר תכלית שלימות מעלתו של יוסף בנגלה¹⁶ ובחסידות¹⁷ ויתר על כן בקבלה¹⁸. דאף שויבא הביתה לעשות מלאכתו¹⁹, שהוא ע״ד אדם חורש כו׳ וזורע כו׳²⁰, הנה יחד עם זה הי׳ באופן דהן הן המרכבה, ויתר על כן.

וזהו מה שדוקא אחרי שויוסף הורד מצרימה²¹ הי׳ אפשר להיות ירידת יעקב למצרים באופן דואנכי אעלך גם עלה²², כי כהכנה לזה צריך גילוי נעלה יותר, ויוסף הורד מצרימה. ובדוגמת המבואר בכ״מ דלפני התחלת ענין חדש צריך לגלות אור גדול ביותר. וכמובן במכל שכן וקל וחומר מהמבואר²³ בנוגע לחנוכת הבית בכלל, ועד״ז חנוכת ביהמ״ק השלישי, שצריך לזה (כמבואר בנבואת יחזקאל²⁴) תוספת קרבנות וכל הענינים השייכים לקדושת ביהמ״ק, לפי שזהו חינוך והתחלה חדשה. עד״ז ועאכו״כ בנוגע להענין דירידה מצרימה להפוך עניני הגלות, שזהו ענין שהוא שלא בערך למעלה מהחינוך דביהמ״ק ראשון ושני שאז היו ישראל שרויין על אדמתם (בארץ ישראל), משא״כ כשצריך להיות קהל גדול ישובו הנה²⁵, דהקב״ה מלקט את כל אחד ואחת ומוציאם מן הגלות ארץ פזוריהם, עד גם נדחך הנמצא בקצה השמים²⁶, כידוע הפירושים בזה²⁷, וכמ״ש²⁸ ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה׳ בהר הקודש (כמבואר בדרושי יום הכיפורים בארוכה²⁹), שמזה מובן בנוגע להתוספת אורות והמשכות והשפעות שצ״ל לפני זה.

והנה כל הענינים דלע״ל תלויים במעשינו ועבודתינו בזמן הגלות³⁰. וזהו מה שמביא הרמב״ם בנוגע למה שאני חלקך ונחלתך גם את הפסוק³¹ ה׳ מנת חלקי גו׳ אתה תומיך גורלי, היינו דגם כאשר ה׳ מנת חלקי ישנו ענין הגורל. והענין הוא, דמכיון שמעשינו ועבודתינו בזמן הגלות הם המביאים את כל הגילויים דלע״ל, כולל גם מה שהחלוקה דלע״ל תהי׳ ע״י הקב״ה ויחד ע״ז יהי׳ גם ענין הגורל (ותעמוד לגורלך לקץ הימין), הנה מזה מובן שבמעשינו ועבודתינו שבסיום הגלות [המשלים את הגלות, ומביא את הגאולה עד למטה מעשרה טפחים] צ״ל אופן העבודה דגורל, ומזה יובן הענין לע״ל. והענין הוא, כמבואר במאמרי אדמו״ר הצ״צ³² ואדמו״ר מהר״ש³³ והנשיאים שלאחריו³⁴, דישנו חלק הנפש, שהוא ראש וכללות ועצם הנפש, שעל בחינה זו אמר אפילו ר׳ יוחנן בן זכאי איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי³⁵. וכמ״ש רבינו הזקן³⁶ בענין ר׳ יוחנן בן זכאי שאמר איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי, אע״פ שהי׳ אצלו גודל ההפלאה דשימש³⁷, ולמד ולימד תורה³⁸, עד שלא הלך ד׳ אמות בלא תורה כו׳³⁹, ואעפ״כ אמר איני יודע שזהו מצד הבחינה שבנפש שלמעלה מטעם ודעת הנקרא בשם גורל. וכמבואר באגה״ק⁴⁰ שהענין שלמעלה מטעם ודעת הוא בחי׳ הגורל ממש. וביאור הענין, ע״ד המבואר במ״א⁴¹ במ״ש⁴² חלק אלוקה ממעל ממש שבזה ב׳ קצוות, חלק אלוקה ממש, וממש לשון ממשות, עד״ז הוא במ״ש באגה״ק בחי׳ הגורל ממש. וזהו מה שמובא בהדרושים שם ב׳ דוגמאות לבחי׳ הגורל שבנפש. דבתחתית המדריגות הו״ע האמונה שלפני התחלת העבודה. וזהו ענין אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו (שאומר כל אחד מישראל לפני התפילה), שהיא בחי׳ האמונה שהיא ירושה לנו מאבותינו. ובספירות הו״ע המלכות, כמובא בהדרושים שם. ואחרי זה בא תכלית שלימות העבודה, שהיא האמונה בסובב כל עלמין, עד לסוכ״ע האמיתי, שזה בא לאחרי העבודה וההתבוננות, היינו שלאחרי כל הענינים שבטעם ודעת בממלא כל עלמין, הנה אח״כ בא אל בחי׳ לא ידעתי נפשי⁴³, שזהו ענין הגורל שלמעלה מטעם ודעת, שהוא קצה השני שבענין הגורל, עד לענין שלמעלה מקצוות. ובספירות הו״ע ספירת הבינה, ולמעלה יותר ספירת הכתר, ועד לפנימיות הכתר.

וזהו ענין העבודה דגורל שבזמן הגלות. כי העבודה בזמן הגלות קשורה בעיקרה עם כח האמונה. ובפרט בהזמן דעקבתא דמשיחא, כמובא בכ״מ⁴⁴ הדוגמא לזה מהעקב שברגל שנשמע מיד לפקודת הראש, ואין שייך כל שקלא וטריא בזה, ועד שמשום זה הרי ענין המסירות נפש הוא בעקב בנקל יותר מבראש, ועאכו״כ מבאברים שבינתיים. ובמסירות נפש ישנם ב׳ ענינים, הן מצד האמונה פשוטה השייכת גם לקל שבקלים (כמבואר בתניא⁴⁵), והן מצד תכלית השלימות שבאמונה, ורעה אמונה⁴⁶. שב׳ בחינות אלו הם ב׳ הענינים שבגורל. וזהו מה שמובא בהמאמרים⁴⁷ מ״ש⁴⁸ על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור, שלכאורה פור הוא לשון יחיד ולמה נקרא פורים לשון רבים. אך הענין הוא דפור הוא הגורל, והמן הפיל פור הוא הגורל⁴⁹ דלעו״ז ובפורים נתהפך הגורל דלעו״ז באופן שליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר⁵⁰ ועל כן קראו לימים האלו פורים, לפי שגם הפור דלעו״ז נתהפך עד לאופן של זכיות ועד שהוא בתיבה אחת עם הפור דקדושה.

וזהו ענין העבודה שבהזמן דעקבתא דמשיחא, עבודת המסירות נפש. ועד שאפילו בנוגע למסירת נפשו של אדם פשוט מישראל אומרת תורת אמת עליו והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה⁵¹, וכמבואר בחסידות⁵² שבמיוחד הי׳ עניו לגבי בני ישראל הנמצאים בדרא דעקבתא דמשיחא ולומדים תורה ומקיימים מצוות ואינם מתפעלים מהנסיונות, גם לא מהנסיון של מלעיגים, שזה פעל אצל משה תוספת עילוי בהענוה שלו. ואף שהענוה היא ענינו של משה, הנה ניתוסף בענוה זו מכל האדם אשר על פני האדמה, היינו ע״י ההתבוננות בעבודת האנשים פשוטים בעקבתא דמשיחא.

והנה משה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון⁵³, היינו שמשה ביקש להיכנס לארץ ישראל, ונדחית כניסתו לזמן אחר ונאמר לו שיכנס לארץ ישראל בביאת משיח צדקנו⁵⁴, ובלשון הידוע⁵⁵ אהרן ומשה עמהם, היינו דנוסף לכל הענינים שפעל ע״י שראה את ארץ ישראל בעיניו בהיותו בעבר הירדן, הנה אז יתקיימו על ידו כל המצוות הגשמיות בארץ ישראל הגשמית. ועד״ז מובן בנוגע לכאו״א מישראל, ע״פ המבואר בתניא⁵⁶ שבכאו״א מישראל ישנו ניצוץ של משה רבינו, עד שמצד זה הנה כל הענינים שה׳ אלקיך שואל מעמך⁵⁷ הם מילי זוטרי⁵⁸ מצד בחי׳ משה שבנפשו, וזה נעשה עבודתו (און דאָס ווערט זיין עבודה).

וזהו מה שלעתיד לבוא הקב״ה מחלק להן בעצמו כו׳. דהנה ענין הגורל בנפש הו״ע היחידה שבנפש כמבואר בהדרושים⁵⁹, שנקראת יחידה ע״ש שמקבלת מבחי׳ יחיד⁶⁰, כי היא בחי׳ ניצוץ נברא המקבלת מהניצוץ בורא, כמבואר בעץ חיים⁶¹. והנה כל ענינים אלו הם עתה בהעלם והסתר לפי שזהו לפני גאולתם ע״י עצמותו ומהותו. אבל ע״י מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות משלימים את העבודה, ופועלים שיומשך ענין זה (כפי ששייך לומר כן בנוגע לעצמות), שזהו ענין יחיד שלמעלה מיחידה⁶². וזה פועל שיהי׳ גם ענין הגורל, שגורל הוא כבר איזה מציאות שבגדר והגבלה, ומזה נמשך אח״כ באופן דאורים ותומים, שבהם זה כבר מתבטא (שטעלט דאָס זיך שוין אויס) באותיות והוראות מפורטות. ומזה נמשך אח״כ לחלוקה ע״י כסף, ע״י שהחלוקה היא לפי שווי החלקים בעולם, אם הם בהר או בשפלה או בעמק, שדה לבן או שדה פרדס.

אמנם עדיין צריך להבין, דהנה לעתיד לבוא כתיב⁶³ ועמדו זרים ורעו צאנכם (ובלשון הגמרא²⁰ אפשר אדם חורש כו׳ וזורע כו׳), וא״כ מהי המעלה שבשדות וכו׳. אך הענין הוא, ע״פ המבואר במ״א⁶⁴ גודל המעלה שבגשמיות דוקא, עד שלע״ל תהי׳ הנשמה ניזונית מן הגוף, וכמבואר בתניא⁶⁵ הסבר הדבר, לפי שלימוד התורה של הנשמה הוא דוקא ע״י השפתיים הגשמיים ובכללות כל ה׳ מוצאות הפה, שלכן הרי הם מתבררים ומזדככים ומתעלים ומתקדשים. ואדרבה, מכיון שדוקא על ידם הרי זה בא, יש להם מעלה על הנשמה, ע״ד מה שלע״ל הנשמה ניזונית מן הגוף.

והנה הכח לכל זה הוא מהענין כפי שהי׳ בפעם הראשונה בשבע שכבשו ושבע שחלקו⁶⁶,שעי״ז נהיתה ארץ ישראל נחלת עולם, ובא בגלוי מה שכבר נפעל בברית בין הבתרים, שהוא ברית עולם לכל אחד מישראל ולכל ישראל עד סוף כל הדורות. וההכנה לזה היא כבר בשעה שאמרו לאלה תחלק הארץ וכל הפרטים שלאחרי זה עד אך בגורל יחלק את הארץ, עד כמוסבר בתורה שבע״פ שנמשך גם באורים ותומים ובכסף. והחלוקה בעוה״ז היא הכנה וכלי להחלוקה בעוה״ב, שאז יהי׳ כימי צאתך מארץ מצרים⁶⁷, כי היציאה ממצרים היתה כדי לבוא אל ארץ טובה ורחבה⁶⁸ ובאופן דטובה ורחבה, וכמבואר במדרשי רז״ל⁶⁹ שאילו זכו הי׳ אז מיד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה׳ מקדש אדנ-י כוננו ידיך⁷⁰, שמזה מובן שזהו הכנה וכלי שיהי׳ בקרוב ממש הקב״ה מחלק להן בעצמו, ונמשך גם באופן דותעמוד לגורלך לקץ הימין, עד שכאו״א יש לו הן שדה לבן והן שדה פרדס, הן בהר והן בשפלה והן בעמק, כפי כל הפירושים שבדבר. ובא באופן דמיד הן נגאלין⁷¹, דכל אחד מישראל וכל ישראל קהל גדול ישובו הנה, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו יוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

__________

1) פרשתנו (פינחס) כו, נב-ו.
2) קכב, א.
3) פרשתנו שם, נד.
4) פרש״י ד״ה בכספים – ב״ב שם.
5) מח, לא.
6) אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳נט. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ס״ע קעא-ב. וראה גם סה״מ תרמ״ו ע׳ יד. ד״ה אך בגורל תשל״ב (לעיל ע׳ רצ).
7) אוה״ת שם ע׳ א׳סד. סה״מ תרכ״ו שם ע׳ קעא.
8) קרח יח, כ.
9) עקב י, ח. וראה רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פי״ג הי״ב.
10) שם הי״ג.
11) תו״ח ויחי קג [רמד], רע״ג. קד [רמה], ב ואילך. אוה״ת מקץ (כרך ו) תתשב, א-ב. סה״מ תרפ״ח ע׳ כג ואילך. ועוד.
12) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו.
13) ראה מדרש תלפיות ריש ענף אבות. ועוד.
14) לקו״ד ח״א קלז, א.
15) מקץ מא, מד. וראה סה״מ תרפ״ח שם.
16) ראה סוטה לו, ב. ובכ״מ.
17) ראה (נוסף להמקומות שבהערה 11) תו״א ויחי (הוספות) קג, סע״א ואילך. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ע׳ יוסף סכ״ד (ע׳ תרלא ואילך). וש״נ.
18) ראה זח״א קנג, ב. ובכ״מ.
19) וישב לט, יא. וראה תרגום אונקלוס עה״פ. סהמ״צ להצ״צ פא, א. אוה״ת מטות ע׳ א׳שלט. סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע רפא-ב. המשך תרס״ו ע׳ שטו ואילך. סה״מ עזר״ת ע׳ קג ואילך. ד״ה ומקנה רב תש״כ (לקמן ע׳ שנא-ב). תשכ״א (ע׳ שנו-ז). תשמ״א (ע׳ שסט-ע).
20) ראה ברכות לה, ב.
21) וישב שם, א.
22) ויגש מו, ד.
23) תו״א וישב כט, סע״ד ואילך. לקו״ת ברכה צח, סע״ב ואילך.
24) מג, כב ואילך.
25) ירמי׳ לא, ז.
26) נצבים ל, ד.
27) אוה״ת ויקהל ע׳ ב׳קכב. ועוד.
28) ישעי׳ כז, יג.
29) עט״ר שער יוהכ״פ בתחלתו. וראה גם לקו״ת ר״ה ס, א ואילך. ועוד.
30) תניא רפל״ז.
31) תהלים טז, ה.
32) אוה״ת שבהערה 6 (ע׳ א׳נט ואילך).
33) סה״מ תרכ״ו שם (ע׳ קעא ואילך).
34) ד״ה אשרנו תרפ״ח (סה״מ תרפ״ח ס״ע קיב ואילך). תרצ״ו (סה״מ תרצ״ו ס״ע 49 (קונטרסים ח״ב שסד, ב) ואילך).
35) ברכות כח, ב.
36) מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שט (הובא באוה״ת שם ע׳ א׳נט. סה״מ תרכ״ו שם ע׳ קעב). וראה גם לקו״ת ויקרא (הוספות) נ, סע״ד.
37) ספרי ס״פ ברכה. ב״ר פ״ק, י.
38) ר״ה לא, סע״ב. סנהדרין מא, א.
39) סוכה כח, א.
40) סוס״ז. הובא באוה״ת שם ע׳ א׳ס. סה״מ תרכ״ו שם ע׳ קעג.
41) ראה גם אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ד ע׳ רצא. סה״ש תשמ״ט ח״ב ע׳ 659.
42) תניא רפ״ב.
43) שה״ש ו, יב. אוה״ת שם ע׳ א׳סב.
44) סה״מ אידיש ס״ע 7 ואילך. תש״ט ס״ע 119 ואילך.
45) ספי״ח. ובכ״מ.
46) ל׳ הכתוב – תהלים לז, ג.
47) אוה״ת שם ע׳ א׳ס. ע׳ א׳סג. סה״מ תרכ״ו שם ס״ע קעג-ד.
48) אסתר ט, כו.
49) שם, כד.
50) שם ח, טז.
51) בהעלותך יב, ג.
52) תו״ח שמות סד, ב. סה״מ עטר״ת ע׳ תסד. תרפ״ה ע׳ קיב. תרפ״ט ס״ע 215-6 (קונטרסים ח״א נג, ב). תרצ״ז ס״ע 298-9 (תש״י ע׳ 237). תרח״ץ ע׳ קע. תש״ב ע׳ 13.
53) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שער הפסוקים פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב.
54) ראה שמו״ר שם.
55) יומא ה, ב. וראה תוד״ה אחד – פסחים קיד, סע״ב.
56) רפמ״ב.
57) ל׳ הכתוב – עקב י, יב.
58) ברכות לג, ב.
59) אוה״ת שם ע׳ א׳ס. סה״מ תרכ״ו שם ע׳ קעג.
60) ראה לקו״ת פ׳ ראה כה, א. וראה סה״מ תרפ״ח ע׳ קיז. תרצ״ו ריש ע׳ 57. וש״נ.
61) שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א (הובא בלקו״ת שם כז, סע״א).
62) לקו״ת בלק ע, א. וראה אמרי בינה שער הק״ש פ״ח (כ, ג).
63) ישעי׳ סא, ה.
64) המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״א (ע׳ קח) ואילך. סה״מ תרנ״ט ע׳ קה ואילך. המשך תרס״ו ע׳ תקכח. סה״ש תורת שלום ס״ע 127 ואילך. ועוד.
65) פל״ז (מז, א ואילך).
66) כתובות כה, סע״א. וש״נ.
67) מיכה ז, טו.
68) שמות ג, ח.
69) ספרי עה״פ דברים א, ב.
70) בשלח טו, יז.
71) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

[סה"מ במדבר ח"ב ע' שיב ואילך]

י״ל בסה״מ תשל״ח (קופּיר) ע׳ 420 ואילך.