ד״ה אלפיים שנה – יום ב׳ דחה״ש תשי״א
ע׳ ז – ב׳ מדריגות לע״ל, תענוג המורגש (אריסטון) והבלתי מורגש (אין בו אכו״ש).
ד״ה ואהי׳ אצלו אמון – יום ב׳ דחה״ש תשכ״א
ע׳ קעח – גילוי תענוג הבלתי מורגש לע״ל, ומעין זה בסעודה שלישית דשבת.
ד״ה וידבר גו׳ אנכי – יום ב׳ דחה״ש תשכ״ב
ע׳ קצה – ענני באמת ישעך, גאולה נצחית שאין אחרי׳ גלות.
ד״ה ועשית חג שבועות – יום ב׳ דחה״ש תשל״ג
ע׳ שכו – עיקר השכר לעוה״ב, לא ראתה אלקים זולתך, משם אלקים דוקא.
ד״ה ועשית חג שבועות – יום ב׳ דחה״ש תשמ״א
ע׳ תטז – לע״ל גילוי פנימיות עתיק.
ד״ה ועבדי דוד – ערב חה״ש תשמ״ב
ע׳ תיט ואילך – משיח נקרא בשם דוד, משבט יהודה, כי לע״ל יהי׳ מעשה גדול.
ד״ה ועבדי דוד – יום ב׳ דחה״ש תשמ״ב
ע׳ תכג ואילך – דוד ומלך המשיח קיסר ופלגי קיסר, ב׳ דרגות במשיח עצמו.
ד״ה וידבר גו׳ לאמר – י״ב סיון תשמ״ב
ע׳ תכו. ע׳ תכט ואילך – במ״ת ניתנה גם תורתו של משיח (כי לא יהי׳ עוה״פ מ״ת), ומ״מ לע״ל יהיו פירושים והמשכות חדשות, שיתגלו ע״י עבודת פרך דזה״ג. משיח רועה ומלך, בחי׳ יחידה, יהי׳ בו גילוי עצומ״ה, נשמה בגוף.
ד״ה בשעה שהקדימו – אור לד׳ סיון תשמ״ה
ע׳ תנח – העבודה דלע״ל מחיל אל חיל בטוב עצמו, בורר אוכל מתוך אוכל.
ד״ה צאינה וראינה – יום ב׳ דחה״ש תשמ״ה
ע׳ תסו-ז – הגילוי דלע״ל ע״י המס״נ בזה״ג דאל יבוש מפני המלעיגים (ע״ד נס פורים). לע״ל שמחה דמפזז ומכרכר בכל עוז. יראה אל אלקים בציון.
ד״ה אתה הראת – יום ב׳ דחה״ש תשמ״ו
ע׳ תעא-ב – ע״י לימוד התורה בזה״ז נמשך טל תורה לע״ל. תחה״מ לכל ישראל בשוה.
ד״ה אנכי ה״א גו׳ – ערב חה״ש תשמ״ט
ע׳ תק-תקא – ע״י ההכרזה ע״ד החידוש בתורה דלע״ל, הקב״ה ממלא בקשתם ומביא הגאולה. ע״י הפס״ד של ישראל שהגיע זמן הגאולה, כן יקום תיכף ומיד.