בס״ד. ש״פ אמור, ערב ל״ג בעומר ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
ונקדשתי בתוך בני ישראל גו׳1, וידועים הדרושים בזה [בלקו״ת פרשתנו2 (החסידישע פרשה) ובדרושי אדמו״ר האמצעי3 והצ״צ4 (גם בספר המצוות שלו5) ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומם], דהנה נוסף לזה שמפסוק זה נלמדת המצות עשה דקידוש השם6, הרי איתא בזהר7 דפקודא דא לקדשא לי׳ בכל יומא, שזהו החיוב לקדשו בכל יום. דענין זה נפעל גם ע״י אמירת קדוש קדוש קדוש גו׳8 ברוך כבוד ה׳ ממקומו9 בכל יום, בהקדמה לקריאת שמע ותפילת העמידה10. ומובא ע״ז בהדרושים מה שאמרו רז״ל במסכת חולין11 שיש שלש כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות, ומבואר שם ענין ג׳ בחינות קדוש וג׳ הכתות שאומרים אותם, שהם ג׳ דרגות בעבודת ה׳12 וכו׳.
אמנם בביאור ענין זה ישנם שני סוגי ביאורים המובנים מהדרושים (שאינם שמים לב לזה, וכמדובר כמה פעמים שדברים פשוטים אין איש שם על לב). דמפשטות לשון הגמרא משמע שהכת הא׳ אומרת פ״א קדוש והכת הב׳ אומרת ב״פ קדוש והכת הג׳ אומרת ג״פ קדוש, אמנם מהביאור בהדרושים משמע שכל כת אומרת בחי׳ קדוש אחר. וצריך ביאור מהו ההפרש בין ב׳ האופנים.
והענין הוא, דהנה מבואר בהדרושים שם13, דבחי׳ הקדוש הא׳ קאי על עבודת המסירות נפש, יחוד או״א, יחוד חכמה ובינה, בחי׳ קדוש הב׳ קאי על לימוד התורה, ובחי׳ הקדוש הג׳ קאי על מעשה המצוות. והם ג׳ העמודים (הקוין) עבודה תורה וגמילות חסדים. ולפי זה יוצא, שכל קדוש הוא ענין בפני עצמו ובזמן בפני עצמו. וכמו שהוא בפשטות, דזמן14 תפילה לחוד וזמן תורה לחוד וזמן מצוות (הנהג בהם מנהג דרך ארץ15) לחוד. וכדאיתא בירושלמי16 לגבי רשב״י שהיתה תורתו אומנתו17 שהפסיק לעשות סוכה ולולב, דמזה גופא מוכח, שעשיית המצוות הוא ענין בפני עצמו שצריכים להפסיק בשבילו מלימוד התורה. [ויש לומר הטעם בפנימיות שאעפ״כ נקראת תורתו אומנתו, משום שלימוד התורה שלו בזמן הלימוד נמשך גם בשעת מעשה המצוות, כי לימוד התורה הוי בגדר פעולה נמשכת. ועד״ז הוא גבי ר׳ יהודה דהוי מצלי אחת לשלשים יום18, שתפילתו היתה בגדר פעולה נמשכת על כל השלשים יום. פירוש, שלא רק שתוצאת הפעולה היא נמשכת, אלא שהפעולה עצמה נמשכת. ודוגמא לדבר מהמבואר בכמה מקומות19 שמה שאין מברכין שהחיינו בכל ימי הפסח הוא משום שברכת שהחיינו שבתחילת החג נמשכת בכל ימי החג. אבל מכל זה מובן גם שב׳ עבודות אלו (התורה והמעשה דרשב״י או התפילה והמעשה דר׳ יהודה) הם ב׳ עבודות נפרדות בב׳ זמנים נפרדים. וכמו בימי הפסח, דאף שברכת שהחיינו נמשכת על כל הימים, הרי ישנם עוד פעולות במשך ימים אלו (כמו אכילת מצה וכו׳)]. דלפי זה הרי כל קדוש הוא ענין בפני עצמו. אבל ממה שאומרים שיש ענין שכת אחת אומרת ב״פ קדוש וכת אחת אומרת ג״פ קדוש, נמצא, שלפעמים ב׳ העבודות דעבודה ותורה, או גם ג׳ העבודות דעבודה תורה וגמילות חסדים, הנה כולם נעשים בבת אחת.
ויש לקשר כל זה עם עבודת רשב״י (שמחר הוא יום ההילולא שלו20), דידוע הביאור בלקו״ת21 איך קיים רשב״י המצוות בהיותו במערה, שאז לא הי׳ יכול לקיים אכילת מצה וכו׳ בגשמיות, דאף שזהו אונס ואונס רחמנא פטרי׳22, מ״מ הרי כמאן דעביד לא אמרינן23 ונמצא שחסר כו׳. ומבואר בזה24, שקיום המצוות שלו בהיותו במערה הי׳ מצוות ברוחניות. דזהו מה שנשמתו היתה בבחי׳ לויתן מלשון הפעם25 ילוה אישי אלי26, ענין יחוד חכמה ובינה, ענין המסירות נפש, ולכן הי׳ מספיק אצלו אז קיום המצוות ברוחניות.
והנה לכאורה יש להבין אמאי לא קיים אז המצוות בגשמיות ע״י נס, דהי׳ יכול להעשות לו נס שיהיו אצלו מצות וסוכה וכו׳. וכמו באליהו שהלך בכח האכילה ההיא ארבעים יום27 כו׳, שגם זה הוא הנס, ועד״ז נעשה לו עוד נס, שהעורבים הביאו לו לחם28 מבית אחאב29 [ולהעיר שגם זה הוא דבר פלא, שהלחם שהביאו לאליהו הי׳ מבית אחאב דוקא. ואכ״מ30]. ובפרט שאצל רשב״י הי׳ נס בנוגע לאכילתו ושתייתו, שנעשה לו נס ונברא לו עץ של חרובים וגם יצא מעיין מים חיים31 וכו׳ [ויש אומרים שעדיין ישנו המעיין או המשכו וכן האילן או המשכו בפקיעין בארץ הקודש], וא״כ מדוע לא נעשה לו נס עבור קיום כל המצוות בגשמיות. אך זה מובן מהמבואר במ״א32, שקיום המצוות בגשמיות צ״ל דוקא ע״פ טבע הגשמיות, כידוע סיפור כ״ק מו״ח אדמו״ר33 ע״ד הנהגת אדמו״ר הזקן בהיותו במאסר, שרצה אז לקדש הלבנה בהיותו בסירה בנהר, ולא רצה הגוי שהנהיג הסירה לעצרה, ואז עצר אדמו״ר הזקן את הסירה (בדרך נס), ואח״כ ביקש מהגוי שיעצרנה בעצמו כו׳ ואז קידש הלבנה בישוב הדעת וכו׳ המתאים לקידוש הלבנה שהוא הקבלת פני אבינו שבשמים, ומבואר הטעם34 שביקשו אח״כ לעצור הסירה, כי קיום המצוות צ״ל ע״פ טבע הגשמיות דוקא. ולכן לא הי׳ זה אצל רשב״י.
ויש לקשר זה גם עם ימי ספירת העומר, דקרבן העומר צ״ל ממושבותיכם דוקא כמש״נ35 כי תבואו אל הארץ גו׳ והבאתם את עומר גו׳, ועד שיש שאלה בגמרא36 אם חיטים שירדו בעבים כשרים לשתי הלחם משום דכתיב בהו ממושבותיכם37, ולא רק כשהחיטים נעשו בעבים ע״י נס38 אלא גם אם ירדו בעבים היינו שהובאו ממקום אחר39, דמכל זה מובן, שהעבודה דממושבותיכם מורה על עבודה מלמטה דוקא40. ויש לומר שזהו גם תוכן עבודת ספירת העומר, וספרתם לכם ממחרת השבת גו׳ שבע שבתות תמימות תהיינה*40, שתוכן העבודה הוא העלי׳ מלמטה למעלה41 ע״פ טבע, בתחילה יום אחד, ואח״כ שני ימים, וכן הלאה עד שבע שבתות תמימות תהיינה.
ומכל זה מובן, דעיקר העבודה צ״ל ע״פ טבע ובגשמיות דוקא, ולכן קיום המצוות דרשב״י במערה לא הי׳ בבחי׳ מעשה מצוות בגשמיות, אלא עבודה רוחנית דבחי׳ לויתן.
ועפ״ז יש לומר, שבעבודת רשב״י היו ב׳ אופני עבודה. דבהיותו במערה, הרי מכיון שכל עבודתו היתה ברוחניות, הי׳ אפשר להיות אצלו התכללות כל ג׳ העמודים42 דתורה עבודה וגמילות חסדים, מכיון שבכולם היתה עבודתו באופן דלויתן, ע״ד ענין המסירות נפש, דגם התורה והמצוות שלו בהיותו במערה היו באופן דמסירות נפש וכו׳, בחד43 קטירא אתקטרנא בי׳ כו׳. וזהו ע״ד הענין מה שכת אחת אומרת קדוש קדוש קדוש. משא״כ בצאתו מן המערה, שאז מעשה המצוות שלו ולימוד התורה שלו היו צ״ל בגשמיות בפשטות, ולכן אז הרי זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד וכו׳.
והנה כשם שהי׳ ברשב״י, כמו כן נמשך ענין זה בכל ישראל, שיש זמנים שצ״ל העבודה בג׳ הקוים באופן שהם כלולים זה מזה, ויש זמנים שהעבודה צ״ל בכל קו בפני עצמו. וענין זה נמשך בפרט בזמן זה, ערב ל״ג בעומר, אשר בל״ג בעומר נמשך ענינו של רשב״י44 ומתגלה למטה ופועל45 ישועות בקרב הארץ46, עד שנקרא יום שמחתו47 של רשב״י. וע״י העבודה בכל זה באים לקיום מ״ש בהתחלת הפרשה הבאה, כי תבואו אל הארץ גו׳ ושבתה הארץ שבת לה׳48, שש שנים תזרע שדך וגו׳49, בפשטות, במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (אמור) כב, לב.
2) לא, א ואילך. לג, ב ואילך. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קעד ואילך. קעח ואילך. ח״ב ע׳ תכ ואילך. תכב ואילך. תקס״ג ח״א ע׳ שנה ואילך. שסו ואילך. שעד ואילך.
3) מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו (ויקרא ח״ב) ע׳ תרכא ואילך.
4) אוה״ת פרשתנו (כרך ג) ע׳ תתכט ואילך.
5) לד, א ואילך. קנג, ב ואילך. קנה, ב ואילך. קנט, א ואילך.
6) סנהדרין עד, ב. רמב״ם הל׳ יסוה״ת רפ״ה.
7) פרשתנו (ח״ג) צג, רע״א (ברע״מ).
8) ישעי׳ ו, ג.
9) יחזקאל ג, יב.
10) ראה טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סנ״ט ס״ג (ס״ב). וראה פע״ח שער (ז) הק״ש פ״ב.
11) צא, ב.
12) ראה לקו״ת שם לב, סע״ב.
13) לקו״ת שם לב, ד. לג, ד ואילך. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תרכט ואילך. אוה״ת שם ע׳ תתלד. סהמ״צ להצ״צ שם לד, ב.
14) שבת י, א.
15) ברכות לה, ב.
16) ברכות פ״א סוף ה״ב. שבת פ״א סוף ה״ב.
17) שבת יא, א.
18) ר״ה בסופה. רבינו יונה לרי״ף ברכות ח, א (ד״ה אלא ביני עמודי – ד, א בדפי הרי״ף).
19) ראה סוכה מז, א. רמב״ם הל׳ שבת פכ״ט הכ״ג. שו״ע אדה״ז או״ח סתכ״ט סי״ב.
20) ראה זח״ג רצו, ב. ועוד.
21) ר״פ שמיני (יח, א ואילך). וראה גם מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ קמד ואילך.
22) ב״ק כח, ב.
23) ירושלמי קידושין פ״ג ה״ב.
24) לקו״ת שם. מאמרי אדה״ז שם.
25) ויצא כט, לד.
26) לקו״ת שם, ב. מאמרי אדה״ז שם.
27) מלכים-א יט, ח.
28) שם יז, ד. ו.
29) סנהדרין קיג, א. חולין ה, א.
30) וראה מפרשי הש״ס שם.
31) שבת לג, ב. תקו״ז בריש ההקדמה.
32) ראה לקו״ש ח״ה ע׳ 80 ואילך. וש״נ.
33) לקו״ד ח״ד תשנב, ב.
34) שם תשנג, א.
35) פרשתנו כג, י. מנחות פג, ב (במשנה). רמב״ם הל׳ תמידין ומוספין פ״ז ה״ה. ועוד.
36) מנחות סט, ב.
37) פרשתנו שם, יז. מנחות שבהערה 35. רמב״ם שם פ״ח ה״ב.
38) ראה תוד״ה חיטין שירדו בעבים – מנחות שם.
39) ראה פרש״י ותוס׳ שם.
40) ראה גם לקו״ת שלח מא, ב. שם, ריש ע״ג.
*40) פרשתנו שם, טו.
41) ראה לקו״ת פרשתנו לו, ב ואילך. שם במדבר י, א ואילך. ובכ״מ.
42) אבות פ״א מ״ב.
43) זח״ג רפח, א (אד״ז).
44) ראה סידור (עם דא״ח) שער הל״ג בעומר דש, ב-ג. ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י במאמרי אדה״ז תקס״ד (ע׳ קא ואילך). במאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תרסו ואילך. תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ רסא ואילך). ועוד.
45) תהלים עד, יב.
46) אגה״ק סכ״ז-כח.
47) שער הכוונות ענין ספה״ע דרוש יב. פע״ח שער (כב) ספה״ע פ״ז. ועוד.
48) בהר כה, ב.
49) שם, ג.
[סה"מ ויקרא ע' רלו ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קלז ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 263 ואילך.