בס״ד. ש״פ בא, ג׳ שבט ה׳תשד״מ

הנחה בלתי מוגה

ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים ליל שימורים הוא לה׳ להוציאם מארץ מצרים גו׳¹. ומדייק בזה כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בד״ה זה דשנת תרנ״ה [שנדפס כעת בספר המאמרים תרנ״ה²], דצריך להבין מה שבתחילה אמר בעצם היום הזה יצאו היינו דיציאת מצרים היתה ביום, וכן לקמן כתיב³ ויהי בעצם היום הזה הוציא ה׳ את בני ישראל מארץ מצרים גו׳, ואח״כ אומר ליל שימורים גו׳ להוציאם מארץ מצרים דמשמע מזה שיציאת מצרים היתה בלילה. ומביא ע״ז מה שאמרו רז״ל בגמרא⁴ על הפסוק⁵ הוציאך ה׳ ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר⁶ ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד שהתחילה להם הגאולה מבערב, והיינו שהתחלת הגאולה היתה בלילה וגמר הגאולה הי׳ ביום⁷. אמנם זה גופא דורש ביאור, איך אפשר לומר שהגאולה היתה הן ביום והן בלילה, והרי יום ולילה הם שני הפכים, ואיך אפשר שאותו הענין, ענין הגאולה, יהי׳ בשני הפכים. ובפרט שהגאולה ביום היתה בתוקפו של יום כמ״ש בעצם היום גו׳, וכן הגאולה בלילה היתה בחצות הלילה (כדאיתא ברש״י⁸ ובמכילתא⁹), שזהו תוקף חושך הלילה [כמבואר במ״א¹⁰ שחציו הראשון של הלילה הולך ונחשך ובחציו השני כבר מתחיל להתנוצץ קצת מאור היום, ונמצא שתוקף החושך הוא בחצות הלילה], וא״כ הרי ב׳ הענינים דיום ולילה כאן הם ב׳ הפכים מן הקצה אל הקצה, וא״כ יוקשה ביותר איך שייך שהגאולה תהי׳ בשניהם. גם מדייק בהמאמר שם מהו שכתוב ליל שימורים הוא להוי׳, מהו ענין השימור להוי׳, וגם מהו שחוזר ואומר עוד הוא הלילה הזה להוי׳ שימורים גו׳, מהו עוד כפל הדברים.

ולהבין כל זה יש להקדים ביאור ענין יציאת מצרים בעבודה הרוחנית בגוף ונפש האדם. דעבודה זו היא בכל יום ויום, כמ״ש¹¹ למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, היינו שענין זכירת יציאת מצרים שזהו ענין יציאת מצרים בעבודת האדם ישנו בעבודת כל יום ויום. ומבאר בזה במאמר שם, דענין יציאת מצרים בעבודה הוא לא רק היציאה מהמיצרים וכו׳ דלעו״ז, אלא דכמו שיש מצרים למטה כך יש למעלה ברוחניות ואפילו בקדושה, וגם בבחינה זו צריך להיות יציאת מצרים. ולכאורה ענין זה דורש ביאור, דמכיון שזהו ענין של קדושה, איך אפשר לומר שהוא ענין של מצרים וצריך לצאת ממנו.

ויובן זה¹² ע״פ הידוע דהמשכת והתגלות המדות היא מבחי׳ המוחין, דזהו ענין מוח שליט על הלב¹³ שהמוח משפיע על הלב. ואף שאמרו¹⁴ תלת שליטין אינון מוחא ליבא וכבדא, מ״מ הרי בין ג׳ שליטין אלה עצמן המוח שליט על הלב כו׳. כי הראש הוא למעלה מן הלב [וכנודע¹⁵ שלכן נקראת תחילת השנה ראש השנה משום שהוא בדוגמת הראש שבגוף האדם שהוא מקור ושליט על כל האיברים], וכן המוחין שבראש הם למעלה מהמדות שבלב והם שולטים עליהם, והמשכת והתגלות המדות היא מבחי׳ המוחין. והנה לכאורה ענין זה דורש ביאור, דאיך אפשר שהתהוות המדות תהי׳ מן המוחין, והרי מוחין ומדות הם שני הפכים, דמוחין הם במנוחה דוקא וכמאמר¹⁶ סבא דעתוהי סתים ומוחי׳ סתים ושכיך כו׳, משא״כ המדות הם ברעש גדול [הנקרא בל״א הומל טומל], וכן הוא גם בגשמיות¹⁷, דכלי המוח הוא קר וכו׳ משא״כ הלב שהוא משכן המדות יש בו דופק, דפיקו דליבא¹⁸, היינו שהוא תמיד במרוצה, רצוא ושוב. אך הענין הוא, דמה שהשכל הוא מקור אל המדות היינו רק בבחי׳ המעשה שבשכל שהוא תמצית ההשכלה, ולכן התהוות המדות מן השכל היא דוקא ע״י סילוק כל אור ההשכלה, כאשר נשאר אצלו רק הבכן והמסקנא שבשכל. דכאשר נמצא בעולם השכל ומאיר אצלו העומק דחכמה והרוחב דבינה והעמקות דדעת, לא יתכן שתהי׳ מזה התהוות המדות, ודוקא כאשר נשאר אצלו רק הבכן אפשר להיות מזה התהוות המדות. אמנם גם הבכן שבשכל עצמו עדיין אינו יכול להתהפך ממהות שכל למהות מדות אלא ע״י ממוצע שהוא מיצר הגרון, שמיצר זה פועל הפסק וצמצום כזה בהשכלה [היינו הבכן שבה] עד שנהפכת ממהות שכל למהות מדות. ודבר זה ניכר גם בציור הגשמי של הגרון, דאף שיש בו אורך רוחב ועומק, מ״מ הרי הוא מקום צר בערך ולגבי הראש.

ובזה יובן ענין מצרים דקדושה שהוא מיצר הגרון העושה את אפשריות המשכת המדות מן המוחין גם בקדושה. דכשם שבציור האדם התחתון יש מיצר הגרון, כך הוא גם באדם העליון, שהרי האדם התחתון נקרא אדם על שם אדמה לעליון¹⁹. וענין זה (הצמצום והפסק) בקדושה הוא דבר טוב (ס׳איז אַ גוטע זאַך) בשביל גילוי והתהוות המדות, ועד שעל ידו דוקא בא אח״כ המעשה בפועל.

והנה ע״פ הנ״ל יובן ענין יציאת מצרים דקדושה, דכיון שמצרים שהוא מיצר הגרון ענינו הוא הצמצום וההפרדה שבין המוחין למדות, מובן שענין יציאת מצרים וביטול המיצרים ענינה שגם במדות יאיר אור המוחין כמו שהוא במקומו. וענין זה נעשה ע״י המשכת מוחין דגדלות, פנימיות המוחין, שעי״ז מאיר אור המוחין כמו שהוא במקומו במדות. ויתר על כן, שבחי׳ מוחין דגדלות מגלים גם את המצפונות שבמדות (ועד) שורש המדות שלמעלה גם משורש המוחין. וכמבואר במ״א²⁰ שמטעם זה בחי׳ יחידה שבנפש שורה דוקא בלב ולא במוח, משום ששורש המדות הוא למעלה משורש המוחין. וזהו ענין יציאת מצרים, היציאה מבחינה זו שבמדות הנמשכת ע״י מיצר הגרון, עד שמאירה בהם הארת המוחין כפי שהמוחין הם במקומם, ועד שמאיר בהם שורש המדות שלמעלה משורש המוחין.

וזהו בעצם היום הזה יצאו כל צבאות הוי׳ מארץ מצרים ליל שימורים הוא להוי׳ להוציאם מארץ מצרים, דמוחין ומדות בערך זה לזה הם כמו יום ולילה, דמוחין הם דוגמת יום ומדות הן דוגמת לילה. וזהו בעצם היום הזה, שמורה על תוקף גילוי המוחין, דבחי׳ גדלות המוחין ופנימיות המוחין, הנה עי״ז נעשה ליל שימורים, תוקף המדות, שגם הלילה נהפך ליום, ולילה כיום יאיר²¹, ועד שמאיר שורש המדות שלמעלה משורש המוחין, וזהו ענין ישת חושך סתרו²². ולכן כתיב ליל שימורים הוא להוי׳, להוי׳ ממש, שנמשכת תוספת אור בשם הוי׳ ע״י הפיכת הלילה ליום. וזהו גם הטעם על מה שחוזר ב״פ ליל שימורים הוא להוי׳ שימורים גו׳, כי בחי׳ אתהפכא היא כמו עבודת התשובה שהיא בכפליים²³.

והנה מענין יציאת מצרים ברוחניות נמשך ג״כ ענין יציאת מצרים בגשמיות, שנעשה לילה כיום יאיר כפשוטו, וגם בחי׳ ישת חושך סתרו. וכן יהי׳ גם בגאולה העתידה, דכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות²⁴, ויתירה מזו שהנפלאות אז יהיו נפלאות גם בערך הנפלאות שהיו ביציאת מצרים²⁵, ובמהרה בימינו ממש.

__________

1) פרשתנו (בא) יב, מא.
2) ע׳ עא ואילך.
3) פרשתנו שם, נא.
4) ברכות מ, א.
5) פ׳ ראה טז, א.
6) מסעי לג, ג.
7) ראה רמב״ן פרשתנו עה״פ – הובא בסה״מ תרנ״ה שם.
8) ראה פרש״י פרשתנו יא, ד.
9) ראה מכילתא פרשתנו יב, כט.
10) ראה אוה״ת מסעי ע׳ א׳שסא. ובכ״מ. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך לילה ע׳ תקלו ואילך.
11) פ׳ ראה שם, ג.
12) ראה סה״מ תרנ״ה שם ע׳ עב ואילך. וראה בכ״ז – סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 41 ואילך. וראה גם תו״א וארא נז, א. מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ קו. תו״ח וארא קג, א ואילך. אוה״ת וארא ע׳ קעד ואילך. שם ע׳ רמ ואילך. פרשתנו ע׳ רסד ואילך. המשך מים רבים תרל״ו פרק קמז (ע׳ קסא) ואילך. ועוד.
13) תניא פי״ב (יז, רע״א). ובכ״מ – מרע״מ פ׳ פינחס רכד, סע״א.
14) זח״ב קנג, א.
15) לקו״ת תבוא מא, ג. נצבים מז, א. ר״ה נח, סע״א ואילך. עט״ר שער ר״ה בתחלתו. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פרק פ (ע׳ צה). ובכ״מ.
16) זח״ג קכח, ב.
17) ראה גם לקו״ש חי״ט ע׳ 168 ואילך. וש״נ.
18) ראה תקו״ז תיקון סט (קה, א).
19) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. וראה עבוה״ק ח״א פי״ז ואילך. ובכ״מ.
20) ראה גם לקו״ת ר״ה נח, ד. תצא ה, ד ואילך. המשך תער״ב ח״א פרק לה (ע׳ נט). וראה גם תו״ח בראשית יא, ד ואילך. המשך תער״ב שם פרק רנא (ס״ע תקז) ואילך.
21) תהלים קלט, יב.
22) שם יח, יב.
23) ראה אגה״ת פ״ט. ובכ״מ.
24) מיכה ז, טו.
25) ראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תפז). וש״נ.

[סה"מ שמות ח"א ע' רמב ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ סז ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ב ע׳ 802 ואילך.