״דובר במאמר אודות הפס״ד של המג״א, שבשנת העיבור התענית דז׳ אדר הוא באדר ראשון, וגם אודות טעם החילוק בין ז׳ אדר לל״ג בעומר, שגם אודות ז׳ אדר כתוב בשו״ע שצ״ל ענין התענית וכו׳, משא״כ ל״ג בעומר, הילולא דרשב״י, הוא להיפך, שזהו יום שמחה. וזהו לא רק יום שמחתו של רשב״י, אלא גם יום שמחה לכולם, וזה נקרא יום שמחתנו, וכידוע הסיפור (המובא בפע״ח) בנוגע לא׳ שנהג לומר נחם בכל יום, וגם בל״ג בעומר אמר נחם, וזה הזיק לו, אע״פ שהי׳ אומר זאת בכל יום, כולל גם שבת ויו״ט. אולם בל״ג בעומר הי׳ אסור לו לומר זאת, כי השמחה צריכה להיות גם אצלנו. וטעם החילוק הוא כמדובר בהמאמר, שהמאמר (שהוא מהצמח צדק) הוא המקום היחיד בחסידות שמצאתי לע״ע שידובר בו על הענין הזה״ (שיחות קודש תשכ״ז ח״א ע׳ 357. ועיי״ש עוד).
מאמר הנ״ל דהצ״צ י״ל בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשל״ג), ואח״כ בביאוה״ז להצ״צ ח״ב ע׳ תתיח ואילך.
לא הגיע לידינו לע״ע.