בס״ד. יום ב׳ דחג השבועות ה׳תש״ל
הנחה בלתי מוגה
וידבר1 אלקים את כל הדברים האלה לאמר וגו׳2, ומקשה בזה אדמו״ר הזקן בלקו״ת פ׳ במדבר3 דמה הי׳ הענין של הרעש וקולות ולפידים וכו׳ שהיו הכנה לעשרת הדברות4, וכדאיתא במדרש5 דהרעיש את כל העולם כולו, ולכאורה הרי עשרת הדברות הם דברים פשוטים. ואע״פ דאיתא בירושלמי6 דבעשרת הדברות נכלל כל התורה שבכתב ותורה שבע״פ ועד כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש7, הרי זהו רק בהעלם, ובגלוי הי׳ העשרת הדברות שהם ענינים פשוטים, והקולות וברקים שהיו ג״כ בגילוי הרי הם הכנה להדברים האלה שבגלוי, וא״כ צריך להבין מהו הרעש וקולות וברקים וכו׳ והרי העשרת הדברות הם דברים פשוטים.
ויובן בהקדים8 מ״ש9 קרוב הוי׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, דלכאורה אינו מובן שמתחילה אומר לכל קוראיו ואח״כ אומר יקראוהו באמת, הרי שאינו לכל קוראיו. ומובן מזה שיש כאן ב׳ הענינים, דישנו הענין דכל קוראיו, וגם אשר יקראוהו באמת. והנה ענינו של אמת הוא בחי׳ התורה דאין אמת אלא תורה10, דהתורה היא תורת אמת, והטעם העיקרי לזה הוא דענינו של אמת הוא שאין בו שינויים מתחילתו ועד סופו, ועוד יותר שהוא בקיום כל הזמן מתחילתו ועד סופו, וכדאיתא בירושלמי11 [בפירוש חותמו של הקב״ה אמת] דאמת אותיותיו הם א׳מ׳ת׳ שהוא ראש האותיות ואמצעיתן וסופן, ומאותיות אלו מצטרפת תיבת אמת, שזהו ענין האמת דאין בו שינויים, והוא בשוה בתחילתו בסופו ובאמצעיתו. וע״כ התורה שנקראת תורת אמת אין בה שינויים.
והטעם לזה הוא לפי שהתורה היא בחי׳ עצם וכל עצם בלתי משתנה12. דבאור בהכרח שיהי׳ שינוי, דמכיון שיש לו מקור, המאור, הרי בהכרח דככל שהוא קרוב יותר אל המאור הוא בתוקף יותר – דכן הוא הן באור גשמי הקרוב למקורו בגשמיות והן באור רוחני שהוא קרוב למקורו ברוחניות – ועד שכשנמצא בהמאור עצמו הוא בתוקף הכי גדול כמבואר בתניא13. וכמו״כ יובן בדרגא הכי נעלית שבאור שהוא אור הקו שיש בו שינוי מתחילתו ועד סופו, שמזה מובן שיש בו שינוי גם באמצעיתו, וכמו״כ בכל דרגא ודרגא שבו יש בו שינויים, וכמבואר בעץ חיים14 שהקו ענינו לעשות מעלה ומטה, והפירוש מעלה ומטה הוא מעלה ומטה במדריגה, שהטעם לזה הוא מפני שיש לו מקור וכו׳ כנ״ל. וכשם שהוא באור פנימי, כמו״כ הוא גם באור מקיף. ואף שלכאורה הוא למעלה משינויים, אבל באמת גם אור מקיף יש בו שינויים, שאינה דומה חצי העיגול העליון לחצי העיגול התחתון. והשינוי הוא לא רק שינוי בהפעולה אלא שהשינוי הוא גם בהאור עצמו, ומשום זה יש שינוי גם בהפעולה. והטעם בכל זה בכללות הוא משום שכללות ענין האור הוא שיש לו מקור, שהוא המאור, ואפילו בחי׳ האור שענינו הוא מה שבו מתגלה שהאור מעין המאור, יש בו שינויים. משא״כ העצם אינו משתנה בכל מקום שיהי׳, ומה שאומרים שיש בו שינויים אין זה בהעיקר שבו שהוא העצם, והמיעוט וריבוי הוא בהאור שבו אבל אין זה נוגע לעיקרו שהוא העצם. ויובן זה עד״מ מההפרש בין בחי׳ חכמה ורצון, שחכמה הוא אור מעצם הנפש, משא״כ בחי׳ הרצון הוא בחי׳ העצם, ועם היות שבשניהם ישנם שינויים, דכמו שבשכל ישנו שכל רוחני שמופשט מחומריות וגשמיות, ויש שכל נמוך יותר, ועד שכל שבמעשה, עד״ז ישנם כמה אופנים ברצון, דישנו רצון לדבר רוחני, ויש בחי׳ רצון השייך לעשי׳ בפועל, וכמו״כ ישנם חילוקים במקום עמידת הרצון באדם, דיש בחי׳ רצון בראש, וישנו הרצון כמו שהוא ברגל, וא״כ לכאורה בזה משתווה הרצון אל השכל שבשניהם יש שינויים, מ״מ יש הפרש גדול ביניהם. דבחכמה ושכל, הנה בשכל רוחני, ושכל מעשי, הרי החילוק והשינוי הוא בהשכל עצמו, שזה נקרא שכל גס, וזה שכל דק ופשוט, משא״כ בהרצון, עם היות שלכאורה יש בו ג״כ חילוקים, שבראש מאיר בגילוי וברגל אינו מאיר בגילוי, ורק שנראה ע״י תנועות הידים ורגלים, הנה כל זה הוא רק בנוגע לגילוי הרצון, אבל בעצם ענין הרצון אין התחלקות כלל, דעיקר ענינו של הרצון הוא התוקף, והתוקף שבהרצון הוא בשוה בכל הפרטים שבכל הרצונות, והחילוק הוא רק בהגילוי שבו, ועיקר ענינו של הרצון אינו ענין הגילוי כי אם התוקף, ובזה אין שינוי. והוא לפי שענין הרצון הוא מרוצת עצם הנפש, דעצם הנפש הוא בתנועה של מרוצה, ומשום זה אין חילוק בין רצון א׳ להשני, משא״כ חכמה ושכל, שענינו של שכל הוא להבהיר וכו׳, הרי זה גילוי הנפש, ולכן הוא משתנה ומתחלק לפי אופן הגילוי שבו כנ״ל.
והנה כמו״כ הוא בתורה שנקראת תורת אמת, שאין בה שינויים להיותה בחי׳ עצם, ואע״פ שיש חילוקים בהתורה, דישנה תורת האצילות ותורת הבריאה15 וכו׳, וכמבואר בלקו״ת16 דישנה התורה כמו שהיא בגן עדן העליון ובגן עדן התחתון ועד להתורה כמו שהיא למטה, הנה כל זה הוא רק בהגילויים שבתורה, אבל עצם ענין התורה, מה שאורייתא וקוב״ה כולא חד17, אין בזה שינויים והוא בכל המדריגות בשוה. ואדרבה, דוקא ע״י התורה שלמטה נעשה תוספת בהגילוי שבתורה למעלה, וכמבואר במעין החכמה18 דדוד הי׳ מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה, שהוא דוקא ע״י לימוד התורה כמו שהיא למטה. וזהו מה שהתורה נקראת תורת אמת שאין בה שינויים, והיא בכל מקום בשוה גם כמו שירדה למטה (ונתלבשה בטענות של שקר שראובן טוען כך ושמעון טוען כך, שמזה מובן אשר טענה אחת אינה אמת).
והנה תלת קשרין מתקשרן דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב״ה וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא19, דפירוש א׳ הוא דסתים שבישראל מתחבר עם גליא שבתורה, דהו״ע האותיות שבתורה, וכמ״ש20 וזאת לפנים בישראל, דישראל הוא ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה21, והוא לפנים בישראל, פנימיות ישראל, שמתחבר בגליא דתורה, וסתים דתורה מתחבר עם גליא דקוב״ה. וכל זה הוא בנוגע להגילוי שבתורה, שיש בזה חילוקים, דבסתים שבתורה אלקות הוא בגילוי יותר. משא״כ מצד בחי׳ העצם שבתורה, הנה כמו שהיא למעלה כמו״כ היא גם למטה מטה, ואדרבה ע״י למצרים ירדתם עי״ז פועל שתתחבר בקוב״ה וכו׳ וזהו פירוש השני בתלת קשרין וכו׳, דישראל מתקשר עם סתים דקוב״ה ע״י גליא שבתורה, והוא ע״י בחי׳ עצם שבתורה שלמעלה מסדר השתלשלות. דהתורה כמו שהיא בסדר השתלשלות, הנה הסדר בהשתלשלות הוא, דחיצוניות שבעליון נעשה פנימיות להתחתון22, שזהו מה שסתים דאורייתא מתקשר בגליא דקוב״ה וגליא דאורייתא נעשה פנימיות לישראל. משא״כ התורה כמו שהיא למעלה מסדר השתלשלות שהוא בחי׳ אמת שבתורה, שלמעלה מכל השינויים, הנה גם ע״י הגליא שבתורה מתחבר עם סתים דקוב״ה. ואדרבה, יש מעלה בגליא דתורה (וע״ד המעלה בהתורה שלמטה, שעל ידה דוקא נעשה החיבור דתורה שלמעלה בקוב״ה).
והנה עד״ז הוא גם המעלה בקריאת אותיות התורה על ענין עיון התורה, דעם היות ששניהם תורה, ושניהם ניתנו במתן תורה, מ״מ יש מעלה באותיות התורה דוקא למעלה מעיון התורה. ואף שלכאורה יש מעלה בהעיון שבתורה, שדוקא ע״י היגיעה והעיון בתורה יודע הוא את חכמתו של הקב״ה, ומבינו על בוריו, שזהו דוקא ע״י הלימוד בעיון, ולא בעת שלומד בשטחיות, שע״י העיון שבתורה בהבנה והסברה מבין הוא חכמה של הקב״ה, ועי״ז מתייחד בחכמתו של הקב״ה, שהיחוד הוא דוקא כשמשיג כו׳ וכמבואר בתניא23. ועוד מעלה בהעיון שבתורה, שדוקא עי״ז מגיע לרצון העליון, שיודע מה הוא ואיך הוא רצון העליון, וכמ״ש באגה״ק24 שע״י הלימוד בתורה שבכתב לבד אי אפשר לדעת מה הוא הרצון העליון, דעם היות דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא25, הנה זהו רק שרמיזא, אבל מזה אי אפשר לדעת איך הוא רצון העליון, כי אם ע״י העיון בתורה שבע״פ דוקא. ונוסף למה שדוקא ע״י העיון בתורה יודע הוא את רצון העליון, הנה זה נוגע גם לעשיית המצוות (שיש בזה עילוי גדול), שבכדי לדעת איך לקיים את המצוה, צריך לברר ההלכה לאמיתתה, שזה בא ע״י עיון ויגיעה עצומה ביותר, שאז דוקא יודע בפרטיות איך לקיים את המצוות. ונוסף לכל זה הנה ע״י היגיעה והעיון בתורה בא לענין הביטול, וכמבואר בהמשך תרס״ו26 [בענין יעשה למחכה לו27 למאן דדחקין למלה דחוכמתא ודייקין לה28] שבשעת העיון בתורה יש לו יראה גדולה ועצומה לכוון כפי רצון העליון, ועוד יותר הוא האימה והיראה כאשר צריך לפסוק פסק דין הלכה למעשה שאז נופלת עליו יראה גדולה ועצומה, שמכל זה מובן שדוקא ע״י הלימוד בעיון הוא בא לתכלית הביטול וכו׳. הנה אחר כל המעלות הנ״ל שישנן בעיון התורה וכו׳, עכ״ז אינו דומה למעלת אותיות התורה, דכל המעלות שבעיון התורה, עד למעלה הכי נעלית, דדחקין במלין דחוכמתא, בחי׳ הביטול הנעשה בו, הרי כל זה הוא בשכל שלו, אבל באותיות התורה שעז״נ29 הלא כה דברי כאש, שהוא דברי, הנה ע״י הקריאה בתורה נעשה תען לשוני אמרתך30, דכל הקורא ושונה בתורה הקב״ה קורא ושונה כנגדו31, דכשאומר אותיות התורה מתחדשת בחי׳ התורה שלומד, וכן הוא הן באותיות תורה שבכתב והן באותיות תורה שבע״פ, שעי״ז נעשה נותן התורה לשון הווה, דכשלומדה כדבעי כמאמר32 מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה וכו׳, וקורא האותיות, הנה עי״ז הקב״ה קורא ושונה כנגדו, שהקב״ה מחדש אז האותיות. שמעלה זו ישנה דוקא בקריאת האותיות שבתורה ולא בהעיון שבתורה.
וזהו מה שע״י גליא שבתורה מתקשר עם סתים דקוב״ה, דגליא שבתורה זהו ענין האותיות שבתורה, וכשישנה ההקדמה לזה באימה וביראה וכו׳ שאז הקב״ה קורא ושונה כנגדו, ועד ואשים דברי בפיך33, עי״ז מתחבר ומתאחד עם סתים דקוב״ה. וזהו מעלת בחי׳ אמת שבתורה שהוא למעלה משינויים ולמעלה מכל סדר השתלשלות וכו׳. דהתורה כמו שהיא חכמה של הקב״ה יש בזה שינויים, שהחכמה היא ראשית ההשתלשלות, משא״כ בחי׳ האמת שבתורה שהוא בחי׳ האותיות הוא למעלה מכל השינויים ואין בה הבדל מתחילתה ועד סופה, שזהו מה שאותיות אמת הם א׳מ׳ת׳ כנ״ל, שזהו באותיות דוקא, שהם בשוה בתחילתן באמצעיתן ובסופן.
וזהו ענין הממוצע דתורה שאין זה כמו שאר הממוצעים שבסדר השתלשלות שמפסיקים המשכת האור, ונמשך רק אור מועט וכו׳, אלא התורה היא בחי׳ ממוצע המחבר, ועד שע״י אותיות התורה לוקחים סתים דקוב״ה. ואע״פ שבסתים דאורייתא האלקות הוא בגלוי יותר מבגליא שבתורה, הנה ידוע מאמר הבעש״ט בשם הרס״ג, העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו34, דפירוש במקצתו הוא כמו שהוא במיעוט שאינו בגלוי כל כך, אבל עי״ז אתה תופס בכולו, שיש בזה כל העצם.
והנה מכיון שישנם ב׳ הענינים בתורה, בחי׳ הרצון וגם בחי׳ החכמה, הרי בהכרח לומר שישנה שייכות ביניהם, וגם בחי׳ החכמה נעשה חד ממש עם הקב״ה, שזהו מ״ש בתניא35 בשם מורי שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדריגת החכמה, שישנה בחינה בחכמה שבטל ומיוחד ממש עם אוא״ס, וכמו שהוא בנפש האדם, שהנפש נקראת נפש המשכלת על שם החכמה, שזה מורה על גודל היחוד שנעשה, והוא בדוגמת ענין פנימיות אבא פנימיות עתיק36, דגם בבחי׳ חכמה יש בחי׳ האמת של התורה.
וזהו מה שאומר לכל אשר יקראוהו באמת, דיש בזה ב׳ הענינים, דישנם אלו השייכים רק להאותיות שבתורה, אם מצד הפנאי שלו או וכו׳, דזהו לכל אשר יקראוהו, אבל מכיון שזהו באמת, נעשה עי״ז קרוב להוי׳37. והנה בדוגמת הענין שישנו בתורה, דע״י הגליא שבתורה נמשך כל העצם, כמו״כ הוא בעולם, דאסתכל באורייתא וברא עלמא38, דבענינים תחתונים דוקא נמשך בחי׳ עצמות ומהות (והוא ע״י התורה שנעשה תען לשוני אמרתך), שזהו מה שהתהוות היש היא דוקא ע״י א״ס ב״ה שהוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש שאין לו עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה39, שזהו מה שהיש הנברא נעשה יש האמיתי40. וזה נמשך ע״י התורה שנקראת אמת שאינה משתנית בכל מקום.
וזהו מה שכתוב וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, דאלקים כאן אין פירושו גבורה וצמצום אלא הוא תגבורת העצמות שנמשך בעשרת הדברות. וזהו מה שהרעיש את כל העולם ומד׳ רוחות הקול יוצא41, אע״פ שהם דברים פשוטים, לא רק כבד את אביך ואת אמך42 ששייך דוקא למטה שיש להם אב ואם, אלא גם הציווי דאנכי הוי׳ אלקיך, שהו״ע האמונה וכו׳, שייך דוקא למטה בעולם הזה התחתון, שלמעלה אינו שייך ענין האמונה דשם הוא באופן של ראי׳, ואין שייך לומר ע״ז אמונה. אעפ״כ בזה דוקא נמשך תגבורת העצמות, ודוקא ע״י האותיות שבתורה עי״ז ממשיכים עד לחלק הכי תחתון בעולם. וע״י שכל אחד מישראל עוסק בתורה במחשבה דיבור ומעשה ובאופן של תען לשוני אמרתך, עי״ז נעשה גם הקב״ה קורא ושונה כנגדו, עד שמתאחד עם הקב״ה. וזהו מה שמתן תורה הרעיש את כל העולם, שהי׳ נרגש שאין עוד אף בחללו של עולם43, שזה הי׳ ע״י הוידבר אלקים וגו׳ הענינים כמו שהם בעשרת הדברות, שנמשך בזה בחי׳ תגבורת העצמות, וע״י עשרת הדברות נעשה תען לשוני אמרתך וכו׳. וזהו מה שבמתן תורה נאמר44 פנים בפנים דיבר ה׳ עמכם, דפנימיות דקוב״ה נעשה הפנימיות דישראל45, דישראל נתקשרו עם סתים דקוב״ה, דאנכי הוא הוי׳ אלקיך, כחך וחיותך46, ונמשך בתר״ך אותיות שבעשרת הדברות, שהם47 כללות כל התורה כולה37. ונעשה ישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד, וממשיך בחינה זו בכל השנה כולה, עד שיהי׳ ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר48 בקרוב ממש.
__________
1) לכללות מאמר זה (והמשכו ד״ה נשא – סה״מ במדבר ח״א ע׳ עז ואילך), ראה ד״ה ויגדלו הנערים העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ס״ע תשמ ואילך). וראה גם ד״ה קרוב הוי׳ לכל קוראיו תשח״י (לעיל ע׳ קכז ואילך), ובהנסמן שם הערה 1.
2) יתרו כ, א.
3) יב, ג. טו, ג.
4) ראה יתרו יט, טז. שם, יח-יט.
5) ראה פסיקתא רבתי פ״כ. תנחומא האזינו ב. ועוד.
6) ראה ירושלמי שקלים פ״ו ה״א. וראה תורה שלמה חט״ז במילואים ע׳ רג ואילך. וש״נ.
7) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. לקו״ש חי״ט ע׳ 252 הערות 20-21. וש״נ.
8) בכל הבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם.
9) תהלים קמה, יח.
10) ירושלמי ר״ה פ״ג ה״ח. איכ״ר פתיחתא ב. תקו״ז תכ״א (נ, א). וראה גם ברכות ה, ריש ע״ב.
11) סנהדרין פ״א ה״א.
12) ראה מאמרי אדהאמ״צ שמות ח״ב ע׳ תעד. וש״נ. וראה לעיל ע׳ עו, ובהנסמן שם הערה 56.
13) פל״ג.
14) שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב.
15) להעיר מתקו״ז בהקדמה (ד, ב). וראה לקו״ת עקב יז, ב. סוכות פא, ד. אוה״ת תשא ריש ע׳ א׳תתקע. סה״מ תרכ״ז ע׳ קנד. תרל״ד ע׳ רעח.
16) ראה לקו״ת תזריע כב, סע״ב ואילך.
17) ראה זח״ב צ, ב. וראה גם זהר ח״א כד, א. ח״ב ס, סע״א. תקו״ז ת״ו בתחלתו. תניא בהקדמה (ג, ב). שם פ״ד (ח, ב). ריש פכ״ג. לקו״ת נצבים מו, א. קיצורים והערות לתניא ע׳ קד-ה. וש״נ.
18) הובא בלקו״ת שלח מז, רע״ג. נא, סע״א. וראה זח״ג רכב, ב (ברע״מ). וראה ספר הבהיר סימן נח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
19) זח״ג עג, א. וראה גם ד״ה כי המצוה הזאת דש״פ נצו״י שנה זו (סה״מ דברים ח״ב ע׳ קנ ואילך).
20) רות ד, ז.
21) מגלה עמוקות אופן קפו.
22) ראה לקו״ת ר״ה נו, א. וש״נ.
23) פרק ה.
24) סימן כט.
25) ראה זח״ג רכא, א. וראה תענית ט, א.
26) ע׳ שצ ואילך. ע׳ תו ואילך.
27) ישעי׳ סד, ג.
28) זח״א קל, ב.
29) ירמי׳ כג, כט.
30) תהלים קיט, קעב. ראה תו״א יתרו סז, ב. ועוד.
31) ראה תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרד.
32) ברכות כב, א. ראה תו״א שם.
33) ישעי׳ נא, טז.
34) הובא בהמשך תער״ב שם ע׳ תשמב. וראה גם שם ח״א ע׳ תטו. שם ע׳ תקנג. ח״ב ע׳ א׳פא. המשך תרס״ו ע׳ תקכב. סה״ש תש״א ע׳ 32. וש״נ.
35) פרק לה בהגהה.
36) ראה פע״ח שער (ז) הק״ש פט״ו. לקו״ת נצבים מט, ד. הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בקונטרס לימוד החסידות פ״ג (ע׳ 6. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ שלה-ו. ובשינויים קלים – סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 49-50). וש״נ.
37) חסר קצת. המו״ל.
38) זח״ב קסא, סע״א-ב.
39) אגה״ק סימן כ (קל, ריש ע״ב).
40) ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מג, ג. ד״ה ולקחתם לכם תרס״א (סה״מ תרס״א ע׳ קצא ואילך). ד״ה להבין ענין כתיבת ס״ת שנה זו פ״ד (סה״מ נ״ך-מאחז״ל ר״ע רד). וש״נ.
41) ראה תקו״ז תיקון כב (סד, ב). תניא פל״ו (מו, א). וראה רבותינו בעלי התוס׳ ס״פ יתרו. תנחומא שמות כד. שמו״ר פ״ה, ט.
42) יתרו כ, יב.
43) ואתחנן ד, לט. דב״ר פ״ב, כח. יל״ש יתרו רמז רסט. יהושע רמז י.
44) ואתחנן ה, ד.
45) ראה לקו״ת במדבר יח, ב. מסעי צג, ד. אוה״ת ואתחנן ע׳ קצג. ד״ה פנים בפנים עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ תקפ). תרצ״ז (סה״מ תרצ״ז ע׳ 273-4).
46) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ.
47) ראה פרש״י משפטים כד, יב. זח״ב צ, ב. של״ה ר״פ יתרו. וראה תורה שלמה הנ״ל הערה 6. וש״נ.
48) ישעי׳ מ, ה.
[סה"מ שבועות ע' רפח ואילך]
מאמר ראשון מהמשך. נדפס בסה״מ תש״ל ע׳ 238 ואילך.