בס״ד. ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר ה׳תשכ״ו

הנחה בלתי מוגה

להבין ענין חושן ואפוד, שבאפוד היו שמות י״ב השבטים חקוקים על ב׳ אבנים, ששה על אבן אחת וששה על האבן השנית, כמ״ש¹ ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית, משא״כ בחושן היו הי״ב שבטים חקוקים על י״ב אבנים, כל שבט על אבן בפני עצמו². עוד צריך להבין, שבאפוד היו ב׳ האבנים אבני שוהם³, שהיו שניהם סוג ומין אחד, משא״כ בחושן הי׳ לכל אחד מהשבטים אבן מסוג ומין אחר⁴, וצריך להבין ההפרש ביניהם. גם צריך להבין מה שהכהן גדול נשא את שניהם לזכרון לפני ה׳, וכמ״ש באפוד⁵ ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל, ונשא אהרן את שמותם לפני ה׳ על שתי כתפיו לזכרון, ועד״ז כתיב בחושן⁶ ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט גו׳ לזכרון לפני הוי׳, וצריך להבין הענין בזה..

והענין הוא, כמו שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ [שהשנה היא שנת המאה להסתלקות והילולא שלו] במאמרו⁷, שהאפוד הוא בחי׳ אחור, כי את האפוד הי׳ הכהן גדול חוגר מאחוריו⁸, משא״כ החושן הוא בחי׳ פנים, שהי׳ תלוי על לב הכהן גדול⁹ מלפניו, והיינו שההפרש בין האפוד לחושן בעבודת האדם הוא ההפרש בין העבודה בבחי׳ אחור להעבודה בבחי׳ פנים, שזהו ענין תפילה ותורה, אתכפיא ואתהפכא. שהאפוד הו״ע העבודה בבחי׳ אחור, בחי׳ אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו¹⁰, שהיא העבודה בבחי׳ אתכפיא, שאף שלבו בל עמו, מכל מקום כופה את עצמו, שהוא בחי׳ אחוריים. והנה לפירוש זה מוכרח לומר שהוא בכח עליון, ולכן כל ישראל שוים בזה, כיון שעבודה זו אינה מצד עצמו ולפי אופן תכונות נפשו, אלא מצד למעלה, ולכן כולם שוים בזה. אמנם החושן הוא העבודה בבחי׳ פנים, שהוא העבודה בבחי׳ אתהפכא, היינו שכבר נתהפך לבו ועבודתו היא בבחי׳ פנים. ולכן עבודה זו היא אצל כאו״א לפי תכונות נפשו, וכל אחד במסילתו יעלה.

וזהו הטעם מה שבאפוד נכתבו כל שמות השבטים בשוה, שב׳ האבנים היו מסוג אחד, אבני שוהם (דאע״פ שהיו ב׳ אבנים, מכל מקום היו מסוג אחד), כי בהעבודה דאתכפיא כל ישראל שוים הם. אמנם בהחושן הי׳ כל שבט על אבן בפני עצמו, וגם סוג אחר וצבע אחר, כי בהעבודה דאתהפכא הנה כל אחד במסילתו יעלה, ולכן היו י״ב אבנים לי״ב שבטים, דכיון שהם נמשכים מי״ב גבולי אלכסון, לכן גם עבודתם נחלקה לי״ב אופנים, שלכן ישנם י״ב שערי תפילה למעלה, כנגד כל שבט שער א׳¹¹. והנה החושן נחלק לארבעה טורים ובכל טור ג׳ אבנים¹², והענין בזה הוא, שזהו כמו שהי׳ הסדר בהדגלים¹³, שי״ב השבטים נחלקו לד׳ דגלים, ובכל דגל היו ג׳ שבטים¹⁴ (שזה ג״כ מורה על החלוקה בין השבטים לכמה אופנים).

והנה שהם אותיות משה¹⁵, והיינו שהמשכת הכח על העבודה בבחי׳ אתכפיא נמשך ממשה רבינו ע״ה, וזהו עי״ז שכאו״א מישראל נעשה מאנשי משה¹⁶, הנה עי״ז ממשיך להם כח להעבודה דאתכפיא, ולכן ב׳ אבני האפוד היו שוהם, להורות שהנתינת כח לעבודה דאפוד, בחי׳ אחור, הוא ממשה רבינו ע״ה. והנה גם באבני החושן הי׳ אבן השוהם, והיא האבן של שבט יוסף. והענין הוא, דהנה ידוע¹⁷ ההפרש בין יוסף והשבטים, שהשבטים היו בבריאה, למטה מאצילות, משא״כ יוסף למעלה מאצילות. ולכן האבן דיוסף הוא שוהם, להורות שהכח על העבודה דאתכפיא (אפוד, אחור) נמשך מלמעלה מאצילות.

והנה באבני השוהם כתיב ונשא אהרן את שמותם לפני הוי׳ על שתי כתפיו לזכרון, היינו שאהרן פעל העלאה בבחי׳ האפוד, העבודה דבחי׳ אתכפיא, שיתעלה לפני הוי׳ גו׳ לזכרון. וע״י ההעלאה לזכרון בבחי׳ אפוד, עי״ז פועל העלאה גם בהחושן, שהיא העבודה בבחי׳ פנים, שגם בזה יהי׳ הענין דונשא אהרן את שמות בני ישראל גו׳ לזכרון לפני הוי׳, היינו להעלותם למעלה מהוי׳¹⁸, דלא מיבעי שבאבני השוהם, העבודה דבחי׳ אחור (אתכפיא), צריכה להיות העלאה לזכרון גו׳, אלא גם באבני החושן, העבודה בבחי׳ פנים, צריכה להיות ג״כ העלאה לזכרון לפני הוי׳ גו׳. והעלאה זו באבני החושן נפעל ע״י האפוד. ולכן הי׳ החושן אחוז וקשור בשרשרות וכתפות האפוד עד שלא יזח החושן מעל האפוד¹⁹, שזה בא להורות, שע״י העבודה בבחי׳ האפוד, עי״ז ממשיך בחינה זו גם בהחושן.

וזהו משה אותיות שהם, כי הוא פועל ההמשכה בנשמות ישראל (מלמעלה למטה), שיהי׳ בהם הכח לעבודה דבחי׳ אתכפיא. אמנם אהרן הי׳ מעלה אותם לזכרון גו׳ (מלמטה למעלה)²⁰.

ויש לקשר זה עם מ״ש כ״ק אדמו״ר הצ״צ בד״ה הוא אהרן ומשה²¹ [שיצא זה עתה מגלות לגאולה, וכנראה הוא מאמר מהצ״צ (או עכ״פ מיוסד על מאמר הצ״צ, כי נמצא מאמר כזה מהצ״צ באוה״ת עה״פ²²)], שתחילה כתיב²³ הוא אהרן ומשה אשר אמר הוי׳ להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים גו׳, ובפסוק שלאחרי זה נאמר²⁴ הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרן, ומדייק בזה²⁵ שלכאורה אינו מובן מדוע בפסוק הא׳ שמדבר אודות יציאת מצרים (הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים) נאמר הוא אהרן ומשה, אהרן לפני משה, ובפסוק הב׳ אודות דיבורם אל פרעה מלך מצרים נאמר הוא משה ואהרן, משה לפני אהרן. והביאור בזה יובן ע״פ משנ״ת דמשה הוא ממשיך נתינת כח בנשמות ישראל, ואהרן הוא המעלה את נשמות ישראל, דעפ״ז יובן דכאשר צריך לילך ולדבר אל פרעה, הנה שם משה קודם לאהרן, היינו שאז צריכה להיות תחילה ההמשכה מלמעלה למטה ואח״כ ההעלאה מלמטה למעלה, כי בהיותם במצרים אצל פרעה, אז היתה העבודה בבחי׳ אתכפיא, שלכן הי׳ צריך להיות כי ברח העם²⁶, משא״כ כאשר כבר יצאו ממצרים, הנה שם אהרן קודם למשה, שאז יכול כבר להיות תחילה ההעלאה מלמטה למעלה (אהרן), ואח״כ ההמשכה מלמעלה למטה (משה), כי אז היתה העבודה בבחי׳ אתהפכא, בחי׳ פנים, דזהו ענין אהרן אותיות נראה²⁷ (כמ״ש בלקו״ת פ׳ בהעלותך²⁸), שענינו הוא גילוי, ולכן שם אהרן קודם למשה²⁹.

__________

1) פרשתנו (תצוה) כח, י.
2) שם, כא.
3) שם, ט.
4) שם, יז-כ.
5) שם, יב.
6) שם, כט.
7) אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳תרנו ואילך. וראה גם סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ קנז ואילך. וש״נ.
8) פרש״י פרשתנו שם, ד. וראה רמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ט ה״ט.
9) פרש״י שם. וראה פרשתנו שם, ל.
10) פ׳ ראה יג, ה.
11) שער הכוונות ענין נוסח תפלה. וראה שער הכולל בהקדמה. וש״נ.
12) פרשתנו שם, יז.
13) ראה פרש״י במדבר ב, ב.
14) במדבר שם ואילך.
15) ראה אוה״ת פרשתנו ס״ע א׳תרמו. וש״נ. וראה גם של״ה של, ב. ובכ״מ.
16) ראה ד״ה ויבוא עמלק תשמ״ב (לעיל ע׳ נט). וש״נ.
17) ראה תו״א ויחי (הוספות) קג, ב. ובכ״מ.
18) ראה גם לקו״ת אחרי כו, סע״ג-ד. שם כז, ד. ובכ״מ.
19) פרשתנו שם, כח.
20) חסר קצת. המו״ל.
21) נדפס אח״כ באוה״ת וארא (כרך ח) ע׳ ב׳תתצד ואילך.
22) וארא ע׳ רכד ואילך.
23) וארא ו, כו.
24) שם, כז.
25) ראה גם רד״ה הוא אהרן ומשה תש״ל (לעיל ח״א ע׳ קנא). וש״נ. רד״ה הנ״ל תשד״מ (שם ע׳ רח). וש״נ.
26) בשלח יד, ה. ראה תניא פל״א (מ, ב).
27) זח״ג קג, א. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אהרן סט״ו סק״ב (ע׳ עא ואילך). וש״נ.
28) ל, א.
29) חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ שמות ח"ב (הוצאה שלישית) ע' שמז ואילך]

כעין שיחה. בעת הדפסת הוצאה הראשונה דכרך זה, לא הי׳ תח״י כי אם תוכן קצר ממאמר זה, והמאמר בשלימותו נדפס כאן לראשונה מהנחה פרטית, ובתוספת מ״מ וכו׳.