בס״ד. ש״פ אחרי-קדושים, י״ג אייר ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
והתקדישתם והייתם קדושים גו׳1, ומביא בזה כ״ק אדמו״ר הצ״צ באוה״ת (על הפסוק)2 מה שאמרו רז״ל במסכת ברכות3 על פסוק4 המזבח עץ גו׳ וידבר אלי זה השולחן אשר לפני הוי׳, כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו. ויש לבאר קשר הענינים (דפסוק זה (והתקדישתם גו׳) לענין שולחנו של אדם) ע״פ מה שאמרו רז״ל בברכות5 (הובא ג״כ באוה״ת פרשתנו6) והתקדישתם7 אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כו׳ אני ה׳ אלקיכם זו ברכה כו׳, ומזה מובן, ששלימות שולחנו של אדם, דהיינו ענין הסעודה שבשולחן, היא דוקא ע״י והתקדישתם והייתם קדושים גו׳, ע״י מים ראשונים ומים אחרונים וברכה ראשונה וברכה אחרונה וכו׳. וזהו גם הקשר עם ענין הקדושה, קדושים תהיו8, דפירש״י פרושים תהיו מן העריות ומן העבירה, כי ענין האכילה כאשר אינו כדבעי יכול להיות ג״כ ענין של עבירה כו׳, כמארז״ל9 מלי כריסי׳ זני בישי כו׳, ולכן צ״ל ענין של פרישות, שזהו ע״י מים ראשונים ומים אחרונים וכו׳. ומבאר שם2 ענין הכפרה של שולחנו של אדם בהקדם ביאור ענין הכפרה דמזבח. דגבי מזבח אמרו רז״ל10 מזבח מזיח גזירות ומזין מחבב ומכפר עוונות, שמזה מובן שעיקרו של מזבח היא הכפרה. וכן מובן גם ממה שאמרו במדרש11 שמזבח הוא ר״ת מ׳ מחילה ז׳ זכות ב׳ ברכה ח׳ חיים, דראש התיבה מזבח הוא האות מ׳, היינו ענין המחילה שהיא הכפרה, שמכל זה מובן שעיקר ענין המזבח היא הכפרה שבו. ועד״ז הוא בשולחנו של אדם.
וביאור הענין הוא, כמבואר בהמשך המאמר שם12, דהנה כללות ענין עבודת הקרבנות שעל המזבח תוכנו היא עבודת הבירורים. וידוע13 שבמזבח יש ב׳ אכילות, א׳ אכילת כהנים ובעלים, אכילת אדם (ובפרטיות ענין אכילת כהנים הוא ממוצע בין אכילת מזבח לאכילת בעלים), ב׳ אכילת מזבח, האכילה שלמעלה שע״ז נאמר14 את קרבני לחמי לאשי גו׳, ריח ניחוח לה׳15, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני16. ומבאר בזה, שכנגד ב׳ ענינים אלה שבמזבח כפשוטו ישנם ג״כ ב׳ עניני עבודה בשולחנו של אדם הדומה למזבח. ומביא שם17 מספר תולעת יעקב18 ומחידושי אגדות מהרש״א19 שזה ששולחנו של אדם דומה למזבח הוא מצד ב׳ ענינים, א׳ מצד ענין הצדקה שבשולחן, ב׳ מצד ענין התורה שבשולחן (כדלקמן). וב׳ ענינים אלה הם כנגד ב׳ האכילות הנ״ל שבמזבח. דענין אכילת אדם שבשולחן זהו ע״י הכנסת אורחים שבו וצדקה שבו, וכדאיתא בגמרא ברכות שם3, שזה ששולחנו של אדם מכפר עליו כמזבח הוא מחמת ענין הצדקה, דילמא אתי עני ויהיב לי׳, או ענין הכנסת אורחים שבשולחן20, שגם הוא בכלל צדקה. ויש להוסיף בזה ע״פ מה שאמרו בגמרא21 גבי מעלת הצדקה דאשה, דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנאתה, משא״כ הבעל נותן מעות. דכן הוא גם בצדקה שבשולחן, שנותנים לא מעות אלא דברי אוכל. ויתר על כן, דגם בצדקה דאשה אפשר שתתן בשר או חיטים וכו׳ הדורשים איזו טירחא22, משא״כ בשולחן הרי הכל מוכן לסעודה, ומזה מובן גודל מעלת הצדקה שבשולחן. ועוד זאת שהצדקה היא מלחמו של האדם האוכל על השולחן, ויש בה ממעלת מ״ש23 טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, מלחמו דוקא. וענין אכילת מזבח שבשולחן היא התורה, שהרי התורה היא חכמתו ורצונו של הקב״ה24, ולכן נקראת בשם לחמי לאישי25, כמ״ש26 לכו לחמו בלחמי, ועד דאורייתא וקוב״ה כולא חד27, ובאופן שהיא דם ובשר כבשרו28 כביכול. והיינו, דנוסף על מה שמובא שם29 מספר תולעת יעקב, דכמו שבקרבנות היו ישראל במעמדם קורין במעשה בראשית30 (שזהו ענין לימוד התורה, שהרי המעמדות הם סיפור מעשה בראשית שהם הם עשרה מאמרות שבתורה שבהם נברא העולם31, שע״ז אמרו רז״ל32 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא), כן עכשיו בשולחנו של אדם סידור דברי תורה על השולחן הוא דוגמת אנשי מעמד שהיו קורין במעשה בראשית כו׳, הנה עוד זאת, שלימוד התורה עצמו נחשב כקרבנות ואכילת מזבח, וכפי שמביא בחידושי אגדות מהרש״א33 מהמשנה דאבות פרק ג׳ (הנלמד בשבת זו) משנה ג׳, שע״י שאומר דברי תורה על השולחן עי״ז נקרא זה השולחן אשר לפני ה׳ שהוא המזבח (כנ״ל), ובלשון המשנה הנ״ל שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כו׳ אבל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה׳.
והנה ע״פ מה שנת״ל שכללות ענין שולחנו של אדם הו״ע עבודת הבירורים שבעולם (שע״י צדקה ותורה), יובן ג״כ הטעם מה שענין זה נקרא בשם שולחן דוקא. דלכאורה אינו מובן, הרי אפשר לומר שסעודתו של אדם מכפרת עליו, ומהו ענין השולחן דוקא. וכן במשנה דאבות אינו מובן למה נאמר כאן שלשה שאכלו על שולחן אחד כו׳, ולא ע״ד מ״ש לפני זה34 שנים שיושבין כו׳. אך הענין הוא (כמבואר בהמשך המאמר שם35), משום שעבודה זו דצדקה ותורה מרומזת בתיבת שולחן דוקא. וכמבואר שם שתיבת שלח היא גם לשון חרב או כלי קרב וכו׳36, שזהו הקשר להעבודה דאכילת אדם, כמאמר הזהר37 נהמא אפום חרבא ליכול, שהעבודה בסעודה צ״ל באופן של מלחמה, מלחמת הבירורים, לברר את המאכלים וכו׳ (וכנ״ל דמלי כריסי׳ זני בישי). ומטעם זה שלח הוא מלשון הפשט (להפשיט)38, כי תוכן עבודה זו הוא להפשיט הרוחניות מהגשמיות. וכן שלח הוא לשון שליחות, דיש לומר שקאי על כללות הכוונה בירידת הנשמה למטה, ששליחותה39 היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.
וזהו מ״ש וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה׳, פירוש לפני ה׳ הוא למעלה משם הוי׳, וע״ד המבואר בענין מ״ש40 (גבי יום הכיפורים) לפני הוי׳ תטהרו ששורש הטהרה הוא למעלה משם הוי׳41. כי הוי׳ הוא לשון מהוה42 שיש לו שייכות להוויות העולם ולהתהוות העולם, משא״כ ישראל ע״י עבודת הבירורים בכחם להמשיך מבחינה שלמעלה משם הוי׳.
וזהו והתקדישתם והייתם קדושים כי אני ה׳ אלקיכם גו׳, דהנה אמרו רז״ל43 עה״פ קדושים תהיו כי קדוש אני גו׳ יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם, ומבואר במ״א44 הפירוש בזה, שהקדושה שלמעלה היא מקדושתכם, על ידי קדושתכם, ובלשון הספרא עה״פ קדושים תהיו, אם אתם מקדישים עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי, היינו שישראל ממשיכים קדושה למעלה כביכול. דענין זה נפעל ע״י העבודה דשולחן, שזה כולל את ב׳ הענינים דצדקה ותורה. כי ע״י ב׳ ענינים אלו נעשה האדם שותף להקב״ה במעשה בראשית45, ויתר על כן, שממשיך מבחינה שלמעלה גם מזה, וכנ״ל שקדושתי למעלה היא על ידי הקדושה שלמטה. דזהו ענין לפני הוי׳ הנ״ל, למעלה משם הוי׳. וענין זה נמשך בעיקר ע״י התורה, שהרי ישראל מחדשים בתורה, לאפשא לה46, ועי״ז הם פועלים חידוש בתורה למפרע, היינו בהתורה שניתנה בסיני47 [דזה קשור גם עם התחלת מסכת אבות, משה קיבל תורה מסיני, כי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתן למשה מסיני48, ומ״מ גילוי הענין הוא ע״י התלמיד ותיק דוקא49]. שזהו ענין החידוש דישראל שהם משפיעים בתורה. ועד״ז הוא בכאו״א מישראל (גם מי שאינו שייך לחדש בתורה), שהרי ישראל ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה50, היינו שכל אחד מישראל יש לו אות בתורה כנגדו51, וא״כ כל אחד יש לו שייכות לכל התורה כולה, כי התורה היא תורה אחת ועצם אחד והעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו52. דזהו גם מה שנאמר53 וכל בניך לימודי הוי׳ ורב שלום בניך, שכל בניך, כל בני ישראל, הם לימודי (תלמידי) הוי׳54.
והנה ענין זה יהי׳ בגלוי לעתיד לבוא כמ״ש55 והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, כי אז לא יהי׳ לא מלחמה ולא קנאה ותחרות56, ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו57, ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי׳ לעבדו שכם אחד58. והיינו, דגם אז יהיו אומות העולם, אבל מ״מ הם יהיו בבחי׳ זרים וטפלים כמ״ש59 ועמדו זרים ורעו צאנכם גו׳, משא״כ ישראל יהיו העיקר, כי יתגלה אז מה שבני בכורי ישראל60, שישראל הם בנים למקום61, היינו שהם חלק אלוקה ממעל ממש62, ויתר על כן, שהם בבחי׳ יורש שבמקום המוריש ממש63 (שלמעלה מהיחס דבן ואב64), בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (קדושים) כ, ז.
2) פרשתנו (קדושים) (כרך ב) ע׳ תקסט ואילך. וראה גם אוה״ת נ״ך ע׳ תכ ואילך.
3) נה, א.
4) יחזקאל מא, כב.
5) נג, ב.
6) ע׳ קיד.
7) שמיני יא, מד.
8) פרשתנו (קדושים) יט, ב.
9) ברכות לב, א.
10) כתובות י, ב. ועוד.
11) תנחומא תרומה י. הובא בחדא״ג מהרש״א כתובות שם.
12) ראה אוה״ת פרשתנו שבהערה 1 ס״ע תקעה ואילך. וראה גם אוה״ת נ״ך שם.
13) ראה גם סהמ״צ להצ״צ צ, ב ואילך. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ סב ואילך. ובכ״מ.
14) פינחס כח, ב.
15) ויקרא א, ט. ובכ״מ.
16) ספרי ופרש״י פינחס כח, ח. וראה גם תו״כ ופרש״י ויקרא שם. פרש״י תצוה כט, כה.
17) אוה״ת פרשתנו שם ס״ע תקסט ואילך.
18) הובא בשל״ה פה, סע״ב ואילך.
19) מנחות צז, א.
20) פרש״י חגיגה כז, רע״א. הובא באוה״ת שם.
21) תענית כג, ב.
22) ראה יבמות סג, א.
23) משלי כב, ט.
24) ראה תניא פ״ד.
25) ראה אוה״ת שם ע׳ תקעו.
26) משלי ט, ה.
27) ראה זח״ב ס, א. ועוד.
28) ראה תניא פ״ה (ט, סע״ב).
29) אוה״ת שם ריש ע׳ תקע.
30) ראה תענית כו, א (במשנה).
31) אבות פ״ה מ״א.
32) זח״ב קסא, א-ב.
33) מנחות שם.
34) משנה ב.
35) אוה״ת שם ס״ע תקעו ואילך.
36) נחמי׳ ד, יא ובפרש״י ומצודות.
37) ח״ג קפח, ב.
38) נחמי׳ שם, יז ובפרש״י ומצודות.
39) ראה לקו״ת ויקרא א, ג ואילך. ובכ״מ.
40) פרשתנו (אחרי) טז, ל.
41) ראה לקו״ת אחרי כו, ד ואילך. ובכ״מ.
42) פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. שעהיוה״א פ״ד (עט, רע״א). וראה זח״ג רנז, ב.
43) ויק״ר פכ״ד, ט.
44) ראה מאור עינים ר״פ קדושים. לקו״ש חי״ב ע׳ 91 הערה 4. שם ע׳ 95. ועוד.
45) ראה שבת י, א. קיט, ב. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 95 ואילך.
46) ראה זח״א יב, ב. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב ה״ב.
47) ראה מנחות כט, ב. אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תתקנד. ועוד. לקו״ש חי״ט ע׳ 252 ואילך. וש״נ.
48) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. הנסמן בלקו״ש שם הערה 20.
49) ראה לקו״ש שם.
50) מגלה עמוקות אופן קפו.
51) ראה גם סה״מ תש״י ע׳ 46. לקו״ש ח״כ ע׳ 421 ואילך.
52) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן קטז (צט, ריש ע״ב). וש״נ.
53) ישעי׳ נד, יג.
54) ראה גם סה״מ תש״ד ע׳ 66.
55) ישעי׳ מט, כג.
56) רמב״ם סוף הל׳ מלכים.
57) ישעי׳ מ, ה.
58) צפני׳ ג, ט.
59) ישעי׳ סא, ה. רמב״ם שם סוף פי״א.
60) שמות ד, כב.
61) אבות פ״ג מי״ד.
62) תניא רפ״ב.
63) ראה שו״ת צפע״נ דווינסק ח״א סקי״ח. סה״מ דברים ח״ב ע׳ שה. וש״נ.
64) ראה שיחת ש״פ שמיני ש.ז. (התוועדויות תשמ״ה ח״ג ס״ע 1920 ואילך).
[סה"מ ויקרא ע' רכב ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ קנז ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ג ע׳ 1925 ואילך. ״קובץ י״ג אייר – ארבעים שנה״ ע׳ 85 ואילך.