בס״ד. אור ליום ב׳ פ׳ נצבים-וילך, ח״י אלול ה׳תשמ״ב

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם גו׳¹, ומבאר בזה רבינו הזקן (בעל יום ההולדת דח״י אלול) בלקו״ת ד״ה זה (בריש פרשתנו²), דהנה פרשה זו קורין לעולם לפני ראש השנה³. ועוד זאת, דבפסוק זה ישנו רמז ליום ראש השנה עצמו, שהרי נאמר בו אתם נצבים היום, וידוע מה דאיתא בזהר⁴, דהיום בה׳ הידיעה קאי על ראש השנה, זה היום תחלת מעשיך⁵. דביום זה אתם נצבים היום כולכם גו׳ ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך¹, דפרט כאן הכתוב עשר מדריגות שישנם בעם ישראל, שכולם מתאספים להיות לאחדים כאחד. וכולם נצבים לפני הוי׳ אלקיכם גו׳, דענין נצבים הוא (כביאור כ״ק אדמו״ר הצ״צ⁶) מלשון ניצב שפירושו לשון ראש וקצין כמ״ש⁷ ומלך אין באדום ניצב מלך, היינו שהם נצבים בתוקף גדול ביותר, וכן מובן גם ממה דאיתא במדרש תנחומא עה״פ, מה היום מאיר כו׳ אף אתם כו׳. וההדגשה בדבר היא, דאף שמדגיש בפסוק שישנו חילוק בין ראשיכם כו׳ לשואב מימיך, היינו בין עשר הדרגות הנ״ל, הנה אעפ״כ נצבים כולם לאחדים כאחד⁸, עד שהאחדות היא באופן דמבלי אשר ימצא ראש וסוף. היינו שיש ב׳ דרגות בהאחדות. הא׳ הוא מה שהראש צריך להרגל והרגל צריך להראש, דכל הדרגות צריכין זה לזה. והב׳ הוא מבלי אשר ימצא ראש וסוף. היינו, דלא רק שהראש והרגל מתאחדים אבל בכל זאת עדיין ניכר מהו הראש ומהו הסוף, אלא למעלה מזה, מה שלא ימצא האדם ראש וסוף, היינו למעלה מחלוקת הדרגות. ועי״ז נצבים כראוי לפני הקב״ה, ובאופן שהם לאחדים כאחד עם הקב״ה. וזהו מה שראש השנה הו״ע התשובה, כי בראש השנה כללות נשמות ישראל תשובנה למקורם ושרשם. ומסיים בלקו״ת שם את הפרק הראשון בהמאמר, ״וזהו דרך כלל״.

וממשיך אח״כ בפרק ב׳, ״אך דרך פרט כו׳ ומהו ענין התשובה כו׳ ביאר הכתוב אח״כ לעברך בברית כו׳״. היינו דענין התשובה הקשורה לר״ה היא באופן של ברית. והענין (כהמשך הלקו״ת שם) כמו למשל שני אוהבים כו׳ שכורתים ברית ביניהם שלא תפסוק אהבתם כו׳, דכריתת הברית היא ע״י ששניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים. והיינו, דכשם שלפני שכרתו את העגל (וכיו״ב) הי׳ הוא גוף אחד, ומה שכרתוהו לשנים אינו מבטל ענין זה, כך גם בענין הברית, שתוכנו הוא לאחד את כל העוברים בין הבתרים שיהיו לגוף אחד. וזהו לעברך בברית הוי׳ אלקיך, להיות לאחדים כאחד עם הקב״ה, שזהו ענין דיבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה⁹. וע״י הכריתת ברית נעשה ג״כ הכתרת המלך בראש השנה, כי הנה אמרו רז״ל¹⁰ אין מלך בלא עם כו׳, ולכן צריכין לכריתת ברית בין המלך והעם להיות לאחדים כאחד עם הקב״ה. וזהו ענין ראש השנה, שמכתירים את הקב״ה למלך¹¹. דזהו גם אחד הטעמים שהובא¹² בשם הרס״ג על מצות תקיעת שופר בראש השנה, משום שהכתרת המלך היא בחצוצרות וקול שופר.

והנה ענין הברית בין הקב״ה לישראל שייך גם לנתינת ארץ ישראל לישראל, כמובן מהמשך הפרשה שלאחרי זה¹³. והענין הוא, כמבואר בלקו״ת תבוא¹⁴ עה״פ¹⁵ היום הזה הוי׳ אלקיך מצוך גו׳, דגם יום זה הוא ראש השנה, ופסוק זה מחובר לפרשה שלפניו המסיימת ארץ זבת חלב ודבש, היינו ענין הכניסה לארץ ישראל. כי יש עולם שנה ונפש¹⁶, וכמו שיש בחינה זו (דארץ ישראל) בעולם, כך יש בשנה, והו״ע ראש השנה. וזה כולל גם ענין ארץ ברוחניות דקאי על תורה שבע״פ¹⁷, כמבואר בתורה אור בתחילתו¹⁸ עה״פ¹⁹ ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה׳, דג׳ נקראו ארץ, ישראל ותורה שבע״פ ומצוות.

והנה נת״ל שהכתרה נעשית ע״י תקיעת שופר. והענין הוא, דהנה כתיב²⁰ תקעו בחודש שופר, וידוע²¹ תורת הבעש״ט (בעל יום ההולדת דח״י אלול) דצריך להבין מה שנאמר תקעו בחודש שופר, ולא נאמר תקעו שופר בחודש, ומבאר שהכוונה בזה היא בחידושו של שופר, דע״י תקיעת שופר פועלים ענין של חידוש, ענין חדש לגמרי. ומזה מובן, שהכתרת הקב״ה למלך ע״י תקיעת שופר היא באופן מיוחד, באופן של חידוש.

וזהו ג״כ המשך הכתוב כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, שהקב״ה נותן לכאו״א מישראל כתיבה וחתימה טובה, חוק הוא ענין פרנסה גשמיית כמ״ש²² הטריפני לחם חוקי²³, לכל אחד ואחת בתוככי כלל ישראל, ובטוב הנראה והנגלה, דכולם נכתבים ונחתמים מיד בספרן של צדיקים גמורים²⁴, דעמך כולם צדיקים²⁵, עוד בחודש אלול, והמנהג ישראל²⁶ (אשר תורה הוא²⁷) שמראש חודש אלול נוהגין לכתוב לחבירו באגרת איחולי כתיבה וחתימה טובה, היינו שממשיכים זה עד לכתיבה בפועל בעולם העשי׳, שתהי׳ שנה טובה. ועי״ז מקבלים מיד כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה. דכשם שהעבודה דראש השנה היא תקעו בחודש שופר, באופן של חידוש, כנ״ל, היינו עבודת התשובה כו׳, כך גם הברכה – כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב – נמשכת ממקורות חדשים, שהקב״ה מחדש עוד מקורות ברכה ושפע, ופותח צינורות חדשים, ונותן כלים חדשים, כידוע²⁸ הפירוש במ״ש²⁹ והוא יכלכלך, שהקב״ה יתן גם את הכלים הדרושים לקבלת ברכתו של הקב״ה מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה. וכפתיחת הסליחות בפסוק³⁰ לך ה׳ הצדקה כו׳, דענין הצדקה קשור עם הצירוף דשם הוי׳ השולט בחודש אלול, היוצא מאותיות אחרונות של הפסוק³¹ וצדקה תהי׳ לנו כי גו׳³². כי נוסף לזה מה שישראל יכולים להיות ניזונים בזרוע, כי הם מלאים מצוות כרימון³³, ויתירה מזו, עד שתורת אמת מעידה על כל אחד מישראל שעמך כולם צדיקים, ועל כאו״א מהם נאמר²⁵ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, שהקב״ה מתפאר בהם, וכמ״ש³⁴ את הוי׳ האמרת גו׳ והוי׳ האמירך גו׳. ומשום זה יהי׳ חידוש מיוחד באופן הברכות, דנוסף לזה שבודאי מקבלים כל ישראל מה שמגיע להם (כיון שהם ניזונין בזרוע), שפע רב בטוב הנראה והנגלה, הנה בנוסף לזה מוסיף הקב״ה לך הוי׳ הצדקה, כהנה וכהנה, עד למעלה ממדידה והגבלה, ותהי׳ שנה טובה ומבורכת למעלה ממדידה והגבלה בבני חיי ומזוני רויחי, ובכולם רויחי.

וענין זה נפעל (כנ״ל) בחודש אלול, שהרי מנהג ישראל הוא לברך בשנה טובה מתחילת חודש אלול. ועד שזה מביא למטה מעשרה טפחים את בית המקדש השלישי, שהוא עומד ותלוי למעלה³⁵, וצריכים רק להמשיכו למטה, בביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש. והי׳ ביום ההוא יתקע בשופר גדול³⁶, תקע בשופר גדול לחרותנו, וכמו שמתפללים בכל יום, כי לישועתך קוינו כל היום. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו³⁷, שמקבלים פני משיח צדקנו, שנקרא ג״כ בשם מלך, מלכא משיחא, באופן דתרועה, ותרועת מלך בו³⁸, וזה נמשך למטה מעשרה טפחים, ובעגלא דידן, ובלשון פסק דין הרמב״ם³⁹, ומיד הן נגאלין, ובשמחה ובטוב לבב.

__________

1) נצבים כט, ט ואילך.
2) נצבים מד, א.
3) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. ועוד.
4) ח״ב לב, ב (וברמ״ז שם). זח״ג רלא, א. וראה גם פענח רזא ס״פ נצבים. מגלה עמוקות עה״ת נצבים ד״ה עשירי (ס, ד).
5) נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
6) אוה״ת נצבים ס״ע א׳רא.
7) מלכים-א כב, מח.
8) לשון הלקו״ת שם.
9) תהלים מז, ה.
10) בחיי וישב לח, ל. ר״פ בלק. שעהיוה״א רפ״ז. ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ קלח.
11) ר״ה טז, א. לד, א. וראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1354.
12) אבודרהם סדר תפילת ר״ה.
13) ראה נצבים ל, טז. כ.
14) מא, ג.
15) שם כו, טז.
16) ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתטז. וש״נ.
17) ראה לקו״ת תבוא שם.
18) א, ג.
19) ירמי׳ כב, כט.
20) תהלים פא, ד.
21) ראה כש״ט סקי״ט (טז, א) וסרנ״ו (לה, א). וראה גם או״ת להה״מ עה״פ (עב, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן רמה)). לקו״ת נצבים שם מז, א. אוה״ת שם ע׳ א׳רמא. ובכ״מ.
22) משלי ל, ח.
23) ראה לקו״ת ר״ה נד, ד. נה, ד. סה״מ תש״י ע׳ 24. ובכ״מ. וראה גם לקו״ת שם נט, ב.
24) ראה ר״ה טז, ב.
25) ישעי׳ ס, כא.
26) מהרי״ל הל׳ ימים הנוראים. אלי׳ רבא סתקפ״א סק״א. מטה אפרים שם ס״ט.
27) ראה ירושלמי פסחים פ״ד ה״א. תוד״ה נפסל – מנחות כ, ב. ובכ״מ.
28) סה״מ עזר״ת ע׳ קז. תרפ״ח ע׳ כח. תרצ״ט ע׳ 21. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סמ״א (פ, ריש ע״ב). וש״נ.
29) תהלים נה, כג.
30) דניאל ט, ז.
31) ואתחנן ו, כה.
32) משנת חסידים מס׳ אלול פ״א. וראה גם לקולוי״צ לזח״א ע׳ קעז.
33) ברכות נז, א. וש״נ.
34) תבוא כו, יז ואילך.
35) ראה תנחומא ס״פ פקודי. זח״א כח, א. ועוד. פרש״י ותוס׳ סוכה מא, סע״א. ר״ה ל, סע״ב. תוס׳ שבועות טו, ריש ע״ב.
36) ישעי׳ כז, יג.
37) שבת סג, א. וש״נ.
38) בלק כג, כא.
39) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

[סה"מ דברים ח"ב ע' רכא ואילך]

״פותחין בדבר מלכות. שהיום הוא הרי ח״י אלול, יום ההולדת של אדמו״ר הזקן, ועוד קודם לכן – הבעש״ט. הרי ישנו ה״דבר מלכות״ מהבעש״ט ומאדמו״ר הזקן, ומשניהם יחדיו, הקשור גם עם פרשת השבוע, כדברי אדמו״ר הזקן שצריך לחיות עם הזמן, עם פרשת השבוע שלומדים בזמן זה. הנה החסידישע פרשה דשבוע זה (תורה שבעל פה על פרשת השבוע), שזהו בלקו״ת פ׳ נצבים, ושם מתחיל אתם נצבים גו׳ (מאמר ד״ה אתם נצבים גו׳)״ (משיחת ליל ח״י אלול תשמ״ב).
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 258 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״ד ע׳ 2177 ואילך.