בס״ד. ש״פ תצוה, פ׳ זכור, ט׳ אדר ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך גו׳ ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים והי׳ בהניח גו׳ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח1. וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו2, מה טעם עושים רעש גדול כל כך (אַזאַ שטורעם) מענין מלחמת עמלק יותר משאר האומות, אף שנאמר בהם ג״כ3 לא תחי׳ כל נשמה גו׳ מחשש פן יחטיאו גו׳4, ואעפ״כ הנה דוקא בעמלק נאמר זכור את אשר עשה לך, וכן שצ״ל מחיית עמלק בתכלית, מחה תמחה את זכר עמלק (זֶכר בסגו״ל וזֵכר בציר״י5), ועד דאיתא במדרש6 שלא יהי׳ שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה, גמל זה של עמלק7, ועד שמצינו במנהג ישראל8 שגם שמו של עמלק הנזכר על הדומם יש למחות אותו. גם צריך להבין מ״ש בדרך בצאתכם ממצרים (ובמ״א9 כתיב בדרך בעלותו ממצרים), דלכאורה מה ענין עמלק אצל יציאת מצרים, והרי בשעת יציאת מצרים הי׳ גילוי נעלה ביותר עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה בכבודו ובעצמו וגאלם10, ומהו הקשר דענין עמלק עם יציאת מצרים דוקא. גם צריך להבין, מהו ענין מחיית עמלק ברוחניות. ובפרט שבגשמיות הי׳ ענין מחיית עמלק רק פעמים מועטות ביותר (פעמים ספורות בלבד), וכמ״ש והי׳ בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך מסביב גו׳, דפעם אחת הי׳ ענין זה בימי שאול11, ולפני זה הי׳ בזמנו של משה ויהושע, ופעם שלישית יהי׳ בדרא דמלכא משיחא כדאיתא בתרגום יונתן עה״פ12 מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור דקאי גם על דרא דמשיחא. וא״כ דרוש ביאור ביותר מהו טעם האזהרה זכור את אשר עשה לך עמלק ועם הכפל דלא תשכח, דמכיון שזהו חלק מהתורה הנצחית, מובן שזוהי הוראה נצחית בעבודת ה׳ תמיד בכל יום ויום.
ולהבין כל זה, הנה בענין מלחמת עמלק כתיב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך גו׳. דהמלחמה היא בבחי׳ אחריך, כאשר עבודתו היא בבחי׳ אחוריים בלבד. דהנה ידוע13 דההפרש בין פנים לאחוריים הוא, דאף שגוף האדם גם מאחוריו יש בו רמ״ח אברים ושס״ה גידים בשלימות כמו מצד הפנים, מ״מ בצד הפנים הוא גילוי פנימיות האדם, ששם ניכרים בגלוי האברים וכו׳, משא״כ בצד האחוריים הנה שם אין הפנימיות בגלוי אלא רק החיצוניות. ומזה שעבודת האדם היא באופן של חיצוניות בלבד, מזה נעשה ענין הנחשלים אחריך, דנחשלים הוא לשון חלישות עד לחלישות שבחלישות, ובסגנון אחר הו״ע השינה, דכמו14 שבעת השינה הנה האדם הוא חי בשלימות ומ״מ אין בו חיות אלא קיסטא דחיותא15 בלבד, עד״ז הוא בעבודתו, דהגם שעובד עבודתו בכל רמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות ל״ת, מ״מ הרי זה באופן של מצות אנשים מלומדה16, בלי חיות. ולא עוד, אלא שמקיים גם מצות זכור את אשר עשה לך עמלק, לא רק בפה אלא גם בלב, היינו דלא רק ששומע פ׳ זכור אלא גם חושב פירוש המילות וכו׳ ומ״מ הרי זה באופן דמצות אנשים מלומדה. ומטעם זה עמלק הוא מלשון17 ומלק את ראשו מול ערפו, דענין המליקה הוא מאחורי הצואר דוקא (דלא כשחיטה), כי תפיסתו של עמלק היא בבחי׳ האחוריים דוקא, דכאשר האדם בעבודתו הוא בבחי׳ אחוריים, בלי חיות, אז בא עמלק ורוצה לעשות ענין המליקה. דכשם שמליקה כפשוטה ענינה הוא הפרדת הראש מן הגוף, כן הוא גם ענינו של עמלק שהוא מפריד בין הראש והגוף. דענין הראש בעבודת ה׳ הוא השכל וההבנה והסברה, וע״פ הסדר הנכון הנה הראש כשמו כן הוא שהוא מנהיג הגוף ומשפיע בכל עניני הגוף עד לכח העשי׳ שבגוף שהמעשה הוא העיקר18, אבל ע״י המליקה נעשה פירוד בין הראש והגוף, היינו דאף שהגוף הוא בשלימות והראש הוא בשלימות מ״מ אין קשר ביניהם, דההתבוננות שבראש אינה משפעת על הנהגת הגוף כולו. וזה הי׳ ענינו של עמלק, שרצה לפעול בישראל ההפרדה בין בחי׳ הראש לבחי׳ הגוף, שההתבוננות שבראש לא תשפיע על הנהגת הגוף. ועד שנאמר ויזנב בך, דלא רק מה שמפריד הראש, אלא עוד זאת ויזנב בך, דזנב הוא תחתון שאין למטה ממנו (וכנודע בלשון חז״ל, שכשרוצים לתאר שני דברים שאינם בערך זה לזה ממשילים אותם בראש וזנב19), ואינו אלא טפל בלבד, וזהו מה שפעל בם עמלק, ויזנב בך. ובזה גופא יש כמה ענינים, דעמלק מטיל קרירות בעבודת האדם, שיהי׳ בלי חיות לגמרי, וכדאיתא במדרש20 דמ״ש אשר קרך בדרך הוא מלשון קרירות, וגם עמלק בגימטריא ספק21, שבא ומטיל ספיקות בדעתו, ועד בתכלית הירידה, דעמלק הוא בחי׳ הדעת דלעו״ז22 דעלי׳ אתמר23 א-ל אחר אסתרס ולא עביד פירין, היינו שפועל היפך ההולדה דקדושה24.
ובזה יובן מה שמלחמת עמלק היתה דוקא בעת יציאת מצרים, כי הגם שבשעת יציאת מצרים הי׳ גילוי נעלה ביותר, עד לגילוי עצמותו ומהותו ית׳, וכידוע פירוש כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע25 בלשון אלא הקב״ה בכבודו ובעצמו, דבכבודו היא מלכות דא״ס ובעצמו היא תפארת דא״ס שלפני הצמצום, מ״מ גילוי זה הי׳ מלמעלה בלבד ולא בא ע״י עבודת האדם, ולפיכך לא חדר באדם מצד עצמו, וכמ״ש26 אשר הוצאתיך מארץ מצרים, הוצאתיך דייקא שהי׳ מלמעלה. וכמבואר בתניא27 דמטעם זה נאמר ביציאת מצרים28 כי ברח העם מפני שהרע כו׳ עדיין הי׳ בתקפו, כי בנ״י היו אז במצב של קטנות האמונה (כמבואר בכמה מקומות29), בחי׳ אחוריים, ולכן הי׳ אז נתינת מקום למלחמת עמלק.
והנה ע״פ כל הנ״ל יובן גם מדוע ענין זה נאמר דוקא בעמלק ולא בז׳ האומות דכתיב בהו לא תחי׳ כל נשמה. כי גם מי שעבודתו בכיבוש ז׳ האומות היא בשלימות, שכבש ז׳ המדות שלו, ובאופן דלא תחי׳ כל נשמה, והיינו שעבודתו במחשבה דיבור ומעשה שלו היא בשלימות, וכנ״ל שהגוף בפני עצמו הוא בשלימות, מ״מ אפשר שתהי׳ לעמלק שליטה עליו, כי מצד העדר החיות, פועל עמלק פירוד הראש מהגוף. וזהו גם מה דאיתא במדרש30 משל לעמלק, לאדם שהרכיב בנו על כתיפו ויצא לדרך כו׳ פגעו באדם אחד אמר לו אותו הבן ראית את אבא אמר לו אביו אינך יודע היכן אני השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו, שזהו עמלק, דגם מזה משמע דקאי גם במי שעבודת ה׳ שלו היא בשלימות, עד שהוא רוכב על כתיפו של הקב״ה, ובמקום ודרגא זו בא עמלק ומטיל ספיקות היכן אבא וכיו״ב. וטעם הדבר שעמלק יכול לבוא ולהטיל קרירות וספיקות וכו׳ גם במי שעבודתו היא בשלימות הוא להיותו חוצפה בלא תגא31. וזהו גם מה דאיתא במדרש32 שיתרו ועמלק הם הפכים זה מזה, דמזה משמע שיש איזו שייכות ביניהם. וע״פ הנ״ל יובן, כי ענינו של יתרו הוא שיתר פרשה אחת בתורה33, היינו שמוסיף בתורה, משא״כ עמלק ענינו הוא ההיפך מזה ממש, דגם במי שעוסק בתורה ובמצוות מטיל בו ספיקות וכו׳.
וזהו זכור את אשר עשה לך עמלק גו׳, דהנה אופן המלחמה בבחי׳ עמלק הוא ע״י המצוה דזכירת עמלק. וכמבואר בהדרושים34, דמוח הזכרון הוא מוח החכמה שלמעלה ממוח הבינה, וכנודע מ״ש35 אין שכחה לפני כסא כבודך, ומבואר בזה36 (גם בהלכות תלמוד תורה לאדמו״ר הזקן37) דענין השכחה שייך רק מעולם הכסא ולמטה, דכסא היא ספירת הבינה, משא״כ בחי׳ החכמה הו״ע הזכרון. וזהו זכור גו׳ לא תשכח, שצריכים להמשיך מבחי׳ החכמה. דע״י ההמשכה מבחי׳ החכמה שבראש, עי״ז מבטלים את פעולת עמלק להפריד הראש מהגוף. ועי״ז באים אח״כ אל השלימות דיציאת מצרים, דכתיב38 אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה גו׳, כי ע״י ביטולו של עמלק באים אח״כ למדריגה שלמעלה מהיציאה ממצרים שהיא בחי׳ אתכפיא בלבד, לבחי׳ ארץ טובה ורחבה, ענין אתהפכא.
ועד״ז הוא גם בענין זכירת עמלק ומלחמת עמלק שבכל יום ויום בעבודת האדם. דהנה39 בקום האדם משנתו הוא נעשה ברי׳ חדשה40, ולכן מתחיל עבודתו באופן של מודה אני לפניך, שזה אומרים בתחילת היום בזמן שאי אפשר להזכיר שם שמים, כי אז עדיין לא נתפשטה נשמתו בכל גופו, אלא הנשמה היא רק באפו, וכמארז״ל41 שלפני התפילה הנשמה היא באפו (דאין זה תלוי באדם, אלא זוהי המציאות דהנשמה היא רק באפו). דזהו ענין קטנות האמונה שבתחילת העבודה. אבל אח״כ צריך לעבוד עבודתו בעבודת התפילה, שעת צלותא שעת קרבא42, שבשעת התפילה מכין עצמו למלחמת הבירורים דנהמא אפום חרבא ליכול43, שזה כולל לא רק הבירורים שבעולם (אכילה כפשוטה) אלא גם עבודתו בלימוד התורה, שהתורה ג״כ נקראת לחם כמ״ש44 לכו לחמו בלחמי, דע״י ההתבוננות כדבעי בשעת התפילה בא למצב כזה שלימוד התורה שלו הוא כדבעי, שהראש משפיע על הגוף וכו׳, ועבודתו היא מתוך חיות וכו׳. ועי״ז בא אח״כ לכיבוש בחי׳ ארץ טובה ורחבה, שבעבודת כאו״א היא העיר קטנה זה הגוף45, שעושה בהעיר קטנה שלו שיהי׳ גדול הוי׳ ומהולל מאוד בעיר אלקינו46. ואח״כ ממשיך זה בחלקו בעולם ובכל העולם כולו.
וע״י העבודה בכל ענינים אלו באופן כזה, באים בקרוב ממש להענין דמחה אמחה את זכר עמלק47 ע״י מחה תמחה את זכר עמלק, ובאופן של מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור, כתרגום יונתן מדרא דעלמא דין ומדרא דמשיחא ומדרא דעלמא דאתי, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, וכל זה במהרה בימינו ממש.
__________
1) תצא כה, יז-יט.
2) ראה בכ״ז (ובהבא לקמן) תו״א פרשתנו (תצוה) פד, ב ואילך. פה, ב ואילך. ד״ה זה תקס״ב (מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קסז ואילך). תקס״ה (מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ שפא ואילך). עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רפט ואילך). סהמ״צ להצ״צ מצות זכירת עמלק (צד, סע״א ואילך). ועוד.
3) פ׳ שופטים כ, טז.
4) משפטים כג, לג. וראה גם פ׳ שופטים שם ואילך.
5) ראה לקו״ש חי״א ע׳ 248-9. וראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ מב. וש״נ.
6) מדרש לקח טוב (פס״ז) ס״פ תצא. הובא בפרש״י שם – ע״פ שמואל-א טו, ג.
7) מכילתא ס״פ בשלח. ועוד.
8) ראה ב״י או״ח סתר״צ ד״ה כתב הא״ח. לקו״ש חי״ד ע׳ 90 הערה 23.
9) שמואל-א שם, ב.
10) הגש״פ פיסקא ״מצה זו״. שם לפנ״ז פיסקא ״ויוציאנו״.
11) ראה שמואל-א שם ואילך.
12) ס״פ בשלח (יז, טז). וראה גם מכילתא שם.
13) ראה לקו״ת בשלח א, ד. ובכ״מ. דרושים שבהערה 2.
14) ראה לקו״ת בלק עא, ג. ובכ״מ.
15) ראה זח״א פג, א. וראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך שינה. וש״נ.
16) ישעי׳ כט, יג.
17) ויקרא ה, ח.
18) אבות פ״א מי״ז.
19) ראה דב״ר פ״א, ח. אבות פ״ד מי״ד. ועוד.
20) תנחומא תצא ט. פרש״י תצא כה, יח.
21) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן צג (צג, ב). אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ רעט. ובכ״מ – נסמנו לעיל ע׳ ריט הערה 10.
22) ראה דרושים שבהערה 2. ספר הליקוטים שם ערך עמלק. סה״מ עת״ר ס״ע קלח ואילך.
23) זח״ב קג, א. סה״מ עת״ר שם.
24) ראה סה״מ עת״ר שם. וראה תנחומא שם י.
25) המשך תער״ב ח״ב ס״ע תתקכד (ושם: בכבודו הוא בחי׳ מל׳ דא״ס ובעצמו הוא בחי׳ עצמות א״ס). וראה גם סה״מ אעת״ר ע׳ עה. סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ סז. סד״ה ויהי בחצי הלילה תשי״ז (סה״מ פסח ח״א ע׳ עג). וש״נ.
26) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
27) ספל״א.
28) בשלח יד, ה.
29) תו״א, סהמ״צ להצ״צ וסה״מ עטר״ת שבהערה 2. ובכ״מ.
30) פסיקתא דר״כ פ׳ זכור. יל״ש בשלח רמז רסא. פרש״י בשלח יז, ח. וראה שמו״ר פכ״ו, ב (בסופו).
31) ראה סנהדרין קה, א. הובא בתו״א שם. ספר הליקוטים שם. ובכ״מ.
32) שמו״ר פכ״ז, א. וראה סה״מ עטר״ת שם.
33) פרש״י ר״פ יתרו.
34) ראה סה״מ עטר״ת שם ע׳ רצו ואילך. ועוד.
35) ברכות לב, ב. יל״ש תהלים רמז תתפו. נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות).
36) ראה סה״מ עטר״ת שם. ועוד.
37) פ״ב ה״י.
38) שמות ג, יז. וראה דרושים שבהערה 2.
39) ראה גם סה״מ עטר״ת שם ס״ע רצה ואילך.
40) שו״ע אדה״ז או״ח מהדו״ק ס״ד ס״א (מט״ז ומג״א שם).
41) ראה ברכות יד, א. וראה לקו״ת פינחס עט, ד. אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרכ, א. סה״מ תרפ״ט ס״ע 84-5. וש״נ. סה״מ דרושי חתונה ע׳ קד.
42) זהר – הובא בלקו״ת בלק עב, א. ר״פ תצא (לד, ג. לה, ג). ובכ״מ. וראה זהר ח״א רמ, ב. ח״ג רמג, א.
43) זח״ג קפח, ב.
44) משלי ט, ה. וראה לקו״ת בהר מ, ב. ובכ״מ.
45) קהלת ט, יד. נדרים לב, ב.
46) תהלים מח, ב.
47) בשלח יז, יד.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' רמא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ קא ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ב ע׳ 1313 ואילך.