בס״ד. י״ב תמוז ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב1. ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה במאמרי הגאולה בפעם הראשונה בשנת תרפ״ז2 (פרז״ת תשב ירושלים3), מה שדייק כאן לומר לחייבים דוקא, ועוד מהו טוב סתם, דגירסת הרמב״ם4 היא שגמלני כל טוב, אבל הנוסח הקבוע, ופסק דין רבינו הזקן5 (לפי הפוסקים) הוא טוב סתם, וצריך להבין מהו הענין בזה. וממשיך בהמאמר, דאמרו רז״ל6 ארבעה צריכים להודות, חולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, ויורדי הים כשעלו, והולכי דרכים כשיגיעו לישוב, וסימנך7 וכל החיי״ם8, חולה, יסורים, ים, מדבר, יודוך סלה8, דההודאה שלהם היא ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב [שזהו ג״כ הטעם בפשטות על מה שכ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה אמר אז המאמר ד״ה זה, כי הי׳ אז אחד מהארבעה שצריכים להודות9, וכנ״ל שנוסח ההודאה שלהם הוא ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב]. וצריך להבין10 למה דייק לומר לשון הודאה, הן בלשון רז״ל ארבעה צריכים להודות, ועד״ז בלשון התפילה, יודוך סלה, והרי ישנם עשר לשונות של קילוס לברך להלל וכו׳, ולמה בחר דוקא בלשון של הודאה. והנה מכיון שד׳ ענינים אלו הם ענינים כלליים, צריך לומר, שענינים אלו ישנם גם בהעבודה דנפש האלקית, כללות ענינו של כאו״א מישראל.
ויובן זה בהקדים כללות ענין ירידת הנשמה למטה שהיא ירידה עצומה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא11 [ויש להעיר, שגם בזה חושב ד׳ מדריגות. א׳ איגרא, ב׳ איגרא רמה, ג׳ בירא, ד׳ בירא עמיקתא12], דבהיות הנשמה למעלה היא בתכלית העילוי, כמש״נ13 חי הוי׳ אשר עמדתי לפניו, וגם אמרו14 כל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי׳ מלכא קדישא, שכל זה הם מדריגות נעלות ביותר, והנשמה עומדת בדרגות אלו באופן תמידי, ומשם יורדת הנשמה למטה לעלמא דפרודא15 (ע״ד מ״ש16 רגלי׳ יורדות גו׳), עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. והנה מכיון שהנשמה ירדה למטה, אפשר שיהיו בה ד׳ ענינים המבלבלים לעבודה17, דיש מי שהוא חולה רחמנא ליצלן, דענין החולי ברוחניות הוא מה שנשמתו היא בחלישות, ועד לחלישות עצומה לגבי היות הנשמה למעלה. והיינו דאף שגם בהיות הנשמה למטה היא כאשר היתה באמנה אתו ית׳18, בכל זאת מכיון שהיא עוברת את המדריגה דבראתה19, שהוא ענין של שינוי כו׳20, יתכן להיות בזה ענין של חלישות, עד לחלישות עצומה. וזהו ענין החולי. וכן אפשר להיות ענין חבוש בבית האסורים, דענינו ברוחניות יובן מכמו שהוא בגשמיות, דענינו של בית האסורים בגשמיות הוא, מה שתמורת זה דכאשר האדם נמצא מחוץ לבית האסורים, אפשר לו לעשות מה שבלבו חפץ (ער קען טאָן ווי ביי אים קומט אויס) ולהשתמש באבריו באופן שרוצה, לראות בעינו מה שהוא רוצה, וללכת לאן שרוצה, ולעשות בידיו כל מה שרוצה, וכיו״ב בשאר האברים, הנה כשנמצא בבית האסורים אין מניחים לו לעשות כל זה. ועד״ז הוא גם ברוחניות, דענין בית האסורים הוא כאשר הרע מתגבר ח״ו על הטוב כו׳. ועד״ז אפשר להיות ענין הולך במדבר ברוחניות, מה שהנשמה נמצאת למטה בעלמא דפרודא עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שזהו בחי׳ מדבר אשר לא ישב אדם שם21, בחי׳ אדם העליון22. וזהו ג״כ מה שההליכה במדבר היא בשיירה, שדוגמתו ברוחניות, דכדי לבוא מבחי׳ עולם העליון כו׳ עד לעולם הזה התחתון כו׳ הרי זה דרך ארוכה ביותר. ובמדבר זה ישנם ב׳ ענינים, הא׳ בחי׳ העדר הטוב, לא מקום זרע גו׳ ומים אין לשתות23, והב׳ יתירה מזו, שישנו גם המציאות דהיפך הטוב, בחי׳ נחש שרף ועקרב גו׳24. ועד״ז אפשר להיות ענין יורדי הים, דים ברוחניות הם מי העולם הזה, מי המבול25, המטביעים רחמנא ליצלן את האדם עם השכל שלו. דהנה מבול הוא מלשון26 בלל הוי׳ גו׳27, היינו שנעשה אצלו בלבול, שאינו יודע מהו העיקר ומה הטפל, דהנה האמת הוא דתכלית ירידתו בעולם הזה הוא כדי לשמש את קונו28, ומה שיש לו שייכות גם לדברים הגשמיים, הרי זה ג״כ בשביל לשמש את קונו, וכמ״ש הרמב״ם29 היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה׳ הוא, ולכן צ״ל אכילתו ושתייתו באופן שיהי׳ הגוף בריא, אבל הנשמה והכוונה שבזה צריך להיות כמארז״ל30 כל מעשיך יהיו לשם שמים, ויתירה מזו31, ובכל דרכיך דעהו32. אמנם יתכן להיות בזה ענין של בלבול, שאינו יודע מהו העיקר ומה הטפל עד שאפשר להיות רחמנא ליצלן מציאות של נטבע בים, היינו שנטבע אצלו העיקר ונשאר אצלו רק הטפל, וכמו עד״מ שישנו אצלו הענין דאכילה גשמית ושתי׳ גשמית, כמו שהם רק בחומריותן בלי שום נשמה וכוונה אלקית. שזהו ענין יורדי הים ברוחניות.
והנה מה שאמרו רז״ל ד׳ צריכים להודות, שנוסח הברכה הוא ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב, הנה ענין זה הוא דוקא כאשר בד׳ ענינים אלו (דחולי, יסורים, ים ומדבר) הי׳ מצב דסכנת נפשות33. ובלשון אדמו״ר הזקן בסדר ברכת הנהנין שלו34, שברכת הגומל על שהי׳ חבוש בבית האסורים (כשאין זה על עסקי נפשות) חיובו הוא רק אם הי׳ מעונה בכבלי ברזל, שזהו על שם לשון הכתוב בתהילים במזמור זה שבו מנויים הד׳ שחייבים להודות35. וביאור ענין סכנת נפשות ברוחניות, יש לומר דהוא עצם הענין מה שהנהגתו היא היפך התורה, שהתורה היא חיינו ואורך ימינו36, וחסר אצלו בקיום המצוות עליהם נאמר37 אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וא״כ הרי זה מצב של סכנת נפשות. ועד״ז הוא ג״כ ענין כבלי ברזל ברוחניות, דברזל מורה על היפך הקדושה38, וכמבואר בקבלה39 דברזל הוא ר״ת בלהה רחל זלפה לאה, שסדר זה הוא בלעו״ז שפחה כי תירש גבירתה40, שלכן באה בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאה. וזהו ענין סכנת נפשות וכבלי ברזל ברוחניות, מה שההנהגה היא היפך התורה, והיפך הסדר דקדושה. ובכלל הרי כל הדרכים הם בחזקת סכנה41, ומה גם ירידה גדולה ועצומה כל כך.
אמנם ירידה זו צורך עלי׳42, דכתיב43 וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, וכמו שמביא אדמו״ר הזקן להלכה בהלכות תלמוד תורה שלו44 שכאו״א בודאי סופו לעשות תשובה. והיינו, דיהי׳ מי שיהי׳, ובאיזה אופן שתהי׳ הנהגתו, הנה בודאי יעשה תשובה, והתשובה תהי׳ אמיתית, שהרי הובטחנו עלי׳ בתורת אמת. שמזה מובן, דגם חולה או יושב בבית האסורים או הולך במדבר או יורד בים, הנה סוף סוף יעשה תשובה. ואדרבה, עי״ז יהי׳ עילוי גדול יותר, כיתרון האור מתוך החושך וכיתרון החכמה מתוך הסכלות45. ויש לומר שענין זה ישנו בדקות גם בצדיקים גמורים, שהרי גם בצדיקים צריך להיות כמאחז״ל46 לאתבא צדיקייא בתיובתא, היינו, לא שיורד ח״ו ממדריגתו, אלא שבדרגא דצדיקייא גופא הוא מתעלה לדרגא נעלית יותר, ועד שיש אצלו גם המעלה דתיובתא, ובזה גופא תשובה שלימה, דכשם שבענין מה שהוא צדיק הרי זה בשלימות, צדיק שלם, כמו״כ הוא גם בענין לאתבא צדיקייא בתיובתא, שעבודת התשובה שלו היא ג״כ שלימה, דשלימות התשובה מביאה ביאת משיח צדקנו, כמבואר בכמה ספרים47 בשם הזהר.
וזהו ד׳ חייבים להודות, להודות דייקא48. דמכיון שהמדובר הוא בנס מיוחד, דיתרון האור מתוך החושך ויתרון החכמה מתוך הסכלות, לכן גם הקילוס שבזה צריך להיות באופן של הודאה, דהודאה ענינה למעלה מטעם ודעת. וכמבואר בכמה מקומות49 בענין מודים חכמים לר׳ מאיר50, היינו למעלה מטעם ודעת. [וקשור גם עם הא דאמרו רז״ל51 שלא יכלו חכמים לעמוד על סוף דעתו של ר׳ מאיר, היינו שדעתו של ר׳ מאיר הוא ענין שלמעלה מטעם ודעת]. וכמו״כ הוא ג״כ בענין ד׳ חייבים להודות, דמכיון שזהו ענין מיוחד דיתרון האור מתוך החושך ויתרון החכמה מתוך הסכלות, לפיכך אינו מספיק בזה ההילול והקילוס עד כמה שיד שכלו מגעת, אלא ההילול צריך להיות גם למעלה משכלו והבנתו והשגתו, ועד ששמו אשר יקראו לו בלשון הקודש52 הוא הודאה.
וזהו ג״כ ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב, לחייבים דייקא53. היינו דקאי במי שהיו חייבים והיפכו החיוב לטובה, שבמקום שיהיו חייבים נגמל להם טוב, שיש בזה המעלה דיתרון האור מתוך החושך ויתרון החכמה מתוך הסכלות. וכפשטות הדין, דאפילו מי שהי׳ לו נס אינו יכול לברך ברכה זו, ורק כשהי׳ באופן זה דאתהפכא כו׳54 אז יכול לברך. דענין הניסים בכלל ישנו גם בזמן הזה כאשר ההנהגה היא באופן דתמידים כסדרן, ואצל צדיקים בכל עניניהם, עם כל הפירושים שבדבר, ועד להניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש, ובזה גופא בתכלית השלימות – עשרה ניסים55. אמנם החידוש כאן הו״ע אתהפכא חשוכא לנהורא, שבאופן כזה דוקא יכולים לברך ברכת הגומל.
והנה אחת מתקנות בעל הגאולה היתה לומר הקאַפּיטל תהילים מתאים למספר שני חייו56, ואפילו לאחרי שעלתה הנשמה למעלה, הרי יש בגר בקבר57, וכמבואר הענין בנגלה58, ועאכו״כ בפנימיות התורה. וכידוע59 רשימת כ״ק מו״ח אדמו״ר בנוגע לאביו כ״ק אדמו״ר (מוהרש״ב) נ״ע, ביום שהתחיל שנת הפ״ד שלו, שכל אחד מכ״ק רבותינו אמר דרוש על הפסוק דקאַפּיטל פ״ד. ועד״ז בשנה זו תשמ״ה, שביחד עם זה שהוא יום הגאולה (וכידוע60 שהבשורה היתה בי״ב תמוז, ורק שהגאולה בגלוי ובאופן רשמי היתה בי״ג תמוז, שאז היתה שלימות הענין), הוא ג״כ יום ההולדת שלו, שאז מסיימים קאַפּיטל ק״ה, ומתחילים לומר קאַפּיטל ק״ו, ובאופן דנעים זמירות ישראל61, היינו באופן של נעימות, ובאופן של שירה, המורה על ענין השמחה. והנה ישנה הוספה בקאַפּיטל ק״ו על קאַפּיטל ק״ה, וכפי שרואים בפשוטו של מקרא, ועאכו״כ בדרושי המקרא, ועאכו״כ בסודות המקרא, דבשני הקאַפּיטלעך מדובר בענין כימי צאתך מארץ מצרים62, ובפרטים ופרטי פרטים ובאריכות הביאור. אלא שבקאַפּיטל ק״ה מסיים בענין גאולה ראשונה, כימי צאתך מארץ מצרים, ואח״כ באו אל ארץ טובה ורחבה, הגאולה שע״י יהושע בן נון, ואח״כ מלכות דוד ושלמה כפי שהי׳ בבית ראשון. משא״כ במזמור ק״ו הנה לאחרי שמאריך בענין ימי צאתך מארץ מצרים, הוא מוסיף אח״כ בענין הגלות, ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם63, ואח״כ נעשה ענין הגאולה, הושיענו גו׳ וקבצנו מן הגוים64, גאולה האמיתית והשלימה, גאולה שאין אחרי׳ גלות65, מן גלות זה האחרון. ומסיים66 (וזהו ג״כ בהוספה על מזמור ק״ה) ואמר כל העם אמן הללוי-ה, דאמן ענינו67 מה שמאשר את הדבר שנעשה ענין נצחי, וכמבואר בארוכה בסיום וחותם דמסכת נזיר.
ויהי רצון, שגם בזמן הגלות יהי׳ ילכו מחיל אל חיל68, כמו שהי׳ בגלות מצרים, ועד״ז בשאר הגלויות, שהי׳ בזה ההליכה מחיל אל חיל. וגם ההליכה דהגאולה תהי׳ באופן דמחיל אל חיל, כמו שהי׳ בגאולה דימי צאתך מארץ מצרים, והגאולה ראשונה דבית המקדש ראשון, ועד״ז יהי׳ גם הגאולה שאין אחרי׳ גלות, בבית המקדש הנצחי69 מקדש אדנ-י כוננו ידיך70, שזהו ענין אמן, מלשון אמת ואמונה67, שמסיימים המלחמה כבגמרא נזיר שם. ואז נעשה ילכו מחיל אל חיל גם לאחרי הגאולה71, באופן דאין להם מנוחה, וכמו שמסיים72 יראה אל אלקים בציון, ציון, קרית מלך רב73, בארצנו הקדושה, ארץ אשר גו׳ תמיד עיני הוי׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה74, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, והקיצו ורננו שוכני עפר75, ובעל הגאולה וכל צדיקי ונשיאי עולם בתוכם, ובמהרה בימינו ממש, אמן הללוי-ה.
__________
1) ראה ברכות נד, ב. הנסמן לקמן הערות 4-5.
2) סה״מ תרפ״ז ע׳ ריא (קונטרסים ח״א קפד, ב) ואילך.
3) ל׳ הכתוב – זכרי׳ ב, ח.
4) הל׳ ברכות פ״י ה״ח. וכ״ה ברי״ף ורא״ש ברכות שם. טושו״ע או״ח סרי״ט ס״א.
5) בסידורו. וראה סדר ברכות הנהנין שלו פי״ג ס״ב.
6) ברכות, רמב״ם, טושו״ע וסדר ברה״נ שם.
7) הגמי״י לרמב״ם שם (וכן הובא בד״ה זה שבהערה 2). ובטושו״ע שם: חבוש, יסורים כו׳.
8) ברכת מודים בתפלת העמידה.
9) ראה גם לקו״ש חי״ג ע׳ 242. חכ״ח ע׳
149-50 הערה 9. ובכ״מ.
10) ראה אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תתקעז.
11) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
12) ראה ד״ה זה דש״פ בלק שנה זו (לקמן ע׳ שיז ואילך). וראה אוה״ת שם ע׳ א׳עב-ג.
13) מלכים-ב ה, טז. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
14) הובא בכ״מ בדא״ח בשם הזהר. וראה זח״ג קד, ב. וראה הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א (ה) בסה״מ תרצ״ו ע׳ 62 (תש״ח ע׳ 182). וש״נ.
15) ראה תניא ספל״ג. ובכ״מ.
16) משלי ה, ה. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
17) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרפ״ז שם ע׳ רטז (קונטרסים שם קפז, ב). סה״מ אידיש ע׳ 62-3.
18) ראה תניא ספכ״ד.
19) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
20) ראה לקו״ת בחוקותי מז, א. דברים א, א. ובכ״מ.
21) ירמי׳ ב, ו.
22) ראה לקו״ת במדבר ד, ג. נשא כ, ג. פ׳ ראה לב, ב. ובכ״מ.
23) חוקת כ, ה.
24) עקב ח, טו.
25) ראה תו״א ר״פ נח. תו״ח נח נח, ד ואילך. המשך מים רבים תרל״ו בתחלתו. שם פע״ה (ע׳ עח). ד״ה מים רבים תשכ״ה (סה״מ בראשית ח״א ע׳ קכ-קכא). תשל״ח (שם ע׳ קלז ואילך).
26) ראה פרש״י נח ז, יז.
27) ל׳ הכתוב – שם יא, ט.
28) משנה וברייתא סוף קידושין.
29) הל׳ דעות פ״ד מ״א. וראה לקו״ש ח״ב ע׳ 531. ח״ג ע׳ 806 ואילך.
30) אבות פ״ב מי״ב. רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג. טושו״ע או״ח סרל״א. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 646 בהערה ד״ה כל מעשיך לשם שמים.
31) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 907. שם ע׳ 932. ח״י ע׳ 104. חכ״ה ע׳ 135. ובכ״מ.
32) משלי ג, ו. רמב״ם וטושו״ע שם. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו ס״ב.
33) ראה ב״ח לטור שם. רמ״א או״ח שם ס״ח. סדר ברכות הנהנין שם ס״ו.
34) שם ס״ב. וראה בארוכה שער הכולל (להרא״ד לאוואוט) פכ״ג (ע׳ סד-ה).
35) תהלים קז, טז.
36) נוסח תפלת ערבית, ע״פ נצבים ל, כ.
37) אחרי יח, ה.
38) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך ברזל.
39) ע״ח שער (מט) קליפת נוגה פ״ט. ספר הליקוטים להאריז״ל ויחי מט, יא. ל״ת ושעה״פ להאריז״ל ואתחנן ד, ב. עקב ח, ט. טעהמ״צ להרח״ו תזריע ד״ה מראות נגעים הם. ועוד. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ שם ס״ב (ע׳ תלח ואילך). לקוטי לוי״צ אג״ק ע׳ תיז. סה״ש תשנ״ב ח״א ע׳ 234 ואילך.
40) משלי ל, כג.
41) ירושלמי ברכות פ״ד ה״ד. קה״ר פ״ג, ב (ב).
42) סה״מ תרפ״ז שם ס״ע רח (קונטרסים שם קפג, א) ואילך. ע׳ ריג (קפו, א) ואילך.
43) שמואל-ב יד, יד.
44) פ״ג ס״ג. וראה גם תניא ספל״ט.
45) ע״פ קהלת ב, יג. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אור – ביחס לחושך ס״ח (ס״ע תקעה). וש״נ.
46) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.
47) מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תג. וראה ז״ח ס״פ נח (כג, ד).
48) ראה אוה״ת שבהערה 12. וראה מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ שנז. סידור (עם דא״ח) מד, ב ואילך. אוה״ת שם ע׳ תתקעב ואילך.
49) ראה סידור (עם דא״ח) שער הל״ג בעומר שג, ג. אוה״ת דברים (כרך ו) ע׳ ב׳קעה ואילך. סה״מ תרס״ח ע׳ קנט. המשך תער״ב ח״א ע׳ תקטז ואילך. סה״מ תש״ט ע׳ 127. ובכ״מ.
50) ביצה לא, סע״ב. ב״ק כט, רע״א. ובכ״מ.
51) עירובין יג, ב.
52) ראה שעהיוה״א פ״א.
53) סה״מ תרפ״ז שם ס״ע רטז (קונטרסים שם קפז, סע״ב).
54) ראה ב״י לטואו״ח שם (ד״ה מאי מברך).
55) אבות פ״ה מ״ה.
56) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. סה״ש תש״ד ע׳ 162. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא.
57) ראה כתובות לח, ב ואילך. הובא בצפע״נ שבהערה הבאה.
58) ראה צפע״נ לרמב״ם הל׳ תשובה פ״ח ה״ד. וראה לקו״ש ח״ב ע׳ 496. ח״ה ע׳ 103-4 ובהערות שם. ח״כ ע׳ 400 ואילך. סה״מ פר״ת (בהוספות) ע׳ שנו ואילך. שיחת כ׳ מרחשון שנה זו (התוועדויות תשמ״ה ח״א ע׳ 604).
59) הועתק בלקו״ש וסה״מ פר״ת שם.
60) אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע׳ סו.
61) שמואל-ב כג, א. וראה שהש״ר פ״ד, ד (בתחלתו).
62) מיכה ז, טו.
63) פסוק מו.
64) פסוק מז.
65) ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.
66) פסוק מח.
67) ראה שבועות לו, א ובפרש״י שם ד״ה בו. שו״ע אדה״ז או״ח סקכ״ד ס״ט. אנצקלופדי׳ תלמודית (כרך ב) ערך אמן.
68) תהלים פד, ח. [ולהעיר שע״פ המנהג הנ״ל לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשמ״ה) אמירת מזמור זה. המו״ל]. וראה ברכות בסופה. שו״ע אדה״ז שם סקנ״ו ס״ב. וש״נ.
69) ראה זהר ח״א כח, א. ח״ג רכא, א.
70) בשלח טו, יז ובפרש״י. זח״ג שם. ועוד.
71) ראה אגה״ק סוסכ״ו.
72) תהלים שם.
73) שם מח, ב.
74) עקב יא, יב.
75) ישעי׳ כז, יט.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' שז ואילך]
נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ ריז ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ד ע׳ 2430 ואילך.