בס״ד. ש״פ נצבים, כ״ז אלול ה׳תשמ״א

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך¹. ומבאר בלקו״ת על הכתוב² דהיום קאי על ראש השנה, זה היום תחלת מעשיך³, ולכן פרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה⁴. ומוסיף בזה כ״ק אדמו״ר הצ״צ⁵, דזהו ג״כ הטעם על מה שפרשה זו נאמרה קרוב לסוף ספר משנה תורה, אע״פ שזה (אתם נצבים גו׳) הי׳ ראוי להיות תחילת הספר כדאיתא במדרש⁶, ומבאר שם שני טעמים על זה, א׳ בכדי להורות שגם לאחרי הענינים הבלתי רצויים שבפרשת תבוא, עם כל זה אתם נצבים [ואדרבה, ע״י שאתם נצבים לאחרי הענינים הבלתי רצויים, נעשה יתרון האור. וזה גופא הוא הטעם על הענינים שבפרשת תבוא, בכדי שיהי׳ על ידם יתרון האור]. ועוד כי היום קאי על ראש השנה כו׳, ולכן הסדרה נכתבה בענין שתהי׳ נקראת לפני ראש השנה. והנה השייכות דאתם נצבים גו׳ לראש השנה, מבאר בלקו״ת שם, שכל ניצוצי נשמות [שבלשון זה הוא מדגיש, דלא רק הנשמות אלא גם ניצוצי נשמות] נצבים ומתעלים במקורם הראשון ביום זה עד לפני הוי׳, דפירוש לפני הוי׳ הוא למעלה מהוי׳. וזהו אתם נצבים היום כולכם, לאחדים כאחד, כי מצד מקורם, כי הנשמות (וגם ניצוצי נשמות) הם לאחדים כאחד. וממשיך בכתוב ראשיכם שבטיכם וגו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך, שהם עשר מדריגות, ואעפ״כ הם כולכם לאחדים כאחד, כי כל ישראל (גם לאחרי שנמשכו בבחי׳ התחלקות) הם קומה אחת שלימה. ובדוגמת אדם (אחד) שהוא בעל קומה בראש ורגליים, דאף שרגליים הם סוף המדריגה ולמטה והראש הוא העליון ומעולה ממנו, מ״מ הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה להרגליים, שמצד בחינה זו הם בחי׳ ראש, שמשפיעים להראש. וכן הוא בישראל שהם קומה אחת שלימה, שיש יתרון ומעלה בכל אחד ואחד, גם במי שהוא בבחי׳ רגל, שגבוה מחבירו וחבירו צריך לו, שמצד פרט זה הוא הראש, ועד שלא ימצא בהם ראש וסוף⁷. דענין זה (מה שלא ימצא בהם ראש וסוף) הוא נעלה יותר גם מזה שבכ״א יש יתרון מעלה שאין בזולתו, דמה שבכ״א יש יתרון מעלה הוא מצד בחי׳ יושר (פנימי) שבבחי׳ התחלקות ראש וסוף, ורק שבפרט אחד יש יתרון בהרגל (סוף) לגבי הראש (כי נעוץ סופן בתחלתן⁸), משא״כ ענין זה (שלא ימצא בהם ראש וסוף) הוא מצד בחי׳ עיגולים (מקיף) שאין לו בחי׳ ראש וסוף.

ונמצא מזה, שבכללות יש כאן ג׳ מדריגות. מדריגה א׳ היא כנסת ישראל כמו שמתחלקת לעשר מדריגות, ראשיכם שבטיכם וגו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך (בלי הענין דכולכם), ומדריגה הב׳ היא כמו שנעשה בהם ענין ההתכללות, שכל אחד מקבל מחבירו וגם הראש מקבל מהרגל, ומדריגה הג׳ היא שהם בבחי׳ אחדות בתכלית, עד שלא ימצא בהם ראש וסוף כלל. ויש לומר דזהו גם מה שמביא בלקו״ת שם הפסוק⁹ ויהי בישורון מלך. דהנה ידוע¹⁰ בענין ג׳ התוארים יעקב ישראל וישורון, דיעקב וישראל הם בחי׳ התחלקות ראש ורגל, יעקב (מלשון עקב) הוא בחי׳ רגל, והוא מדריגה הא׳ דלעיל. ישראל אותיות לי ראש¹¹, והוא מדריגה הב׳ דלעיל, והתכללות באופן שכל אחד מקבל מחבירו, דמדריגה זו גם הרגליים הם ראש (בפרט אחד) כנ״ל. משא״כ ישורון הוא מלשון שיר (טבעת)¹², שהוא מבחי׳ עיגולים שאין לו ראש וסוף. וזהו מה שמביא כאן את הפסוק ויהי בישורון מלך (ישורון דוקא), לפי שענין ההתכללות וההתאחדות דכולכם הוא (לא רק שכל אחד מקבל מחבירו, אלא גם) אחדות בתכלית, עד שלא ימצא בהם ראש וסוף.

וממשיך בהמאמר שזהו דרך כלל. אך דרך פרט איך הוא דרך היחוד וכו׳ ביאר הכתוב אח״כ לעברך בברית. דענין הברית הוא (כמבואר בלקו״ת שם) כמו שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם שלא תפסוק אהבתם, דמה שע״י הכריתת ברית תהי׳ אהבתם אהבה נצחית הוא לפי שענין הכריתת ברית הוא ההתקשרות כאילו נעשו לבשר אחד, ובמילא אין שייך שיהי׳ איזה הפסק בהאהבה (ואין צריך על זה שום חיזוק כלל), כמו שאין שייך לפסוק אהבתו על עצמו. וכן הוא גם בענין הברית דהקב״ה וישראל (לעברך בברית), שנעשו כביכול לבשר אחד, ובמילא אין שייך כלל שיהי׳ בהאהבה איזה הפסק או חלישות ח״ו. ועפ״ז מבאר (בלקו״ת שם) מה שאמרו רז״ל¹³ אמר הקב״ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר. שמצד הקישור והיחוד דהקב״ה וישראל באופן דכריתת ברית, יכולים ישראל לעורר גילוי בחי׳ פנימיות מלכותו ית׳ מעצמותו ומהותו [דזהו אמרו לפני מלכיות, לפני דוקא, וע״ד אתם נצבים גו׳ לפני הוי׳], ע״י זכרון הברית, זכרון האהבה פנימית מעצמותו ומהותו ית׳ (שיעלו זכרוניכם לפני, לפני דוקא), ע״י השופר שהוא קול היוצא מפנימיות הלב.

ויש לומר, דג׳ הענינים מלכיות זכרונות ושופרות הם בדוגמת ג׳ המדריגות יעקב וישראל וישורון. דהנה ידוע¹⁴ בענין מלכיות זכרונות ושופרות, דמלכיות הם בחי׳ ממלא, ובספירות הוא ספירת המלכות. זכרונות הם בחי׳ סובב, ובספירות הוא בחי׳ ז״א. ושופרות הם בחי׳ עצמות אוא״ס שלמעלה מבחי׳ ממלא וסובב, דזהו מה שבענין הספירות שופר הוא בבינה, דבינה היא אם¹⁵ הבנים¹⁶ שהיא מקור (וכוללת) לז״א ומלכות יחד. דזהו מה שהמשכת בחי׳ מלכיות ובחי׳ זכרונות הוא ע״י השופר, וכמארז״ל אמרו לפני מלכיות כו׳ זכרונות כו׳ ובמה בשופר, דובמה בשופר קאי על אמרו לפני זכרונות כו׳ וגם על אמרו לפני מלכיות כו׳ שלפני זה, וכמ״ש הרס״ג¹⁷ דענין תקיעת שופר בראש השנה הוא מפני שביום זה אנו ממליכין עלינו את הבורא, וכתיב¹⁸ בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳. ויש לומר, דזהו הקשר והשייכות דענין מלכיות זכרונות ושופרות לג׳ המדריגות שבפסוקי אתם נצבים גו׳ [עשר המדריגות (ראשיכם שבטיכם וגו׳) כמו שהם בבחי׳ התחלקות (בחי׳ יעקב, רגל), כמו שהם בבחי׳ כולכם באופן הא׳, שכל אחד מהם הוא (בפרט אחד) בחי׳ ראש (בחי׳ ישראל), וכמו שהם בבחי׳ כולכם באופן הב׳, שלא ימצא בהם ראש וסוף (בחי׳ ישורון)]. מלכיות וזכרונות שהם בחי׳ מלכות וז״א הם בדוגמת בחי׳ רגל וראש, יעקב וישראל, ושופר שהוא בחי׳ בינה הכולל ז״א ומלכות כאחד הוא דוגמת בחי׳ ישורון, ההתכללות דכולכם באופן שלא ימצא ראש וסוף.

וזהו אתם נצבים גו׳, שמבאר בזה כ״ק אדמו״ר הצ״צ¹⁹ ג׳ פירושים. פירוש א׳ שנצבים הוא [קיימים ו]עומדים, וכדאיתא במדרש²⁰ במלאכים נאמר שרפים עומדים ממעל לו ובישראל נאמר אתם נצבים היום. פירוש ב׳ בנצבים הוא דלא רק שהוא עומד על רגליו אלא שהוא גם בקומה זקופה. וע״ד מ״ש²¹ קמה אלומתי וגם ניצבה, דלא רק שהיא קמה אלא גם ניצבה. פירוש ג׳ שניצב הוא לשון ראש וקצין כמו ניצב מלך²², והו״ע²³ כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל²⁴. ויש לומר, שג׳ פירושים אלו באתם נצבים שייכים הם לג׳ המדריגות (שבפסוקים אלו) יעקב ישראל וישורון. נצבים מלשון עומדים שייך לבחי׳ יעקב, מלשון עקב, בחי׳ רגל, כי עמידה היא ברגליים. נצבים בזקיפה שייך לבחי׳ ישראל אותיות לי ראש, דענין הזקיפה הוא הגבהת הראש. ונצבים מלשון ניצב מלך שייך לבחי׳ ישורון. והגם שמביא על זה הפסוק כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שהוא טעם על קריאת שם ישראל, הרי הענין דישראל שנוגע כאן הוא לא הדרגא דישראל אותיות לי ראש, כי אם הענין דכי שרית גו׳, שהוא שר ומושל על כל הענינים (דאלקים ואנשים), דענין זה הוא מצד בחי׳ ישורון.

וזהו אתם נצבים גו׳, דפירוש (הראשון) אתם נצבים הוא קיימים ועומדים, היינו זוכים בדין²⁵, ופרשה זו קורין לעולם בהשבת שלפני ראש השנה, דגם לפני ראש השנה כבר יודעים בבירור שזוכים בדין כמ״ש בטור²⁶ בנוגע לערב ראש השנה, ויתירה מזו שגם בהשבת שלפני ראש השנה דמיני׳ מתברכין כולהו יומין²⁷ יש כבר ההבטחה אתם נצבים, שזוכים בדין, דהתחלת הענין הוא מראש חודש אלול, שלכן נוהגין²⁸ דכשכותב אדם לחבירו אגרת מן ר״ח אלול, רומז לו שיזכה בימי הדין להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים, ועאכו״כ בימי הסליחות, מתחיל מהשבת שלפניו (שנקרא שבת סליחות), ועאכו״כ בשבת השני דסליחות, שכל עיסקא דשבתא כפול²⁹, ובפרט שהוא גם השבת שלפני ערב ראש השנה וראש השנה דמיני׳ מתברכין כולהו יומין, שגם בערב ראש השנה לובשים לבנים ומתעטפים לבנים וכו׳ לפי שיודעים בבירור שהקב״ה יתן לכלל ישראל ולכל אחד מישראל כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה כפשוטה בגשמיות [שעל זה הוא עיקר הדין דראש השנה, כדאיתא בלקו״ת³⁰ מהגהות מיימוניות³¹], בבני חיי ומזוני רויחי, ועד לעיקר הברכה שתהי׳ שנת גאולה, כניסה לארץ ישראל, ארץ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה³², ובארץ ישראל גופא בירושלים עיר הקודש, קרית חנה דוד³³, ובירושלים גופא בביהמ״ק השלישי, ביום השלישי יקימנו ונחי׳ לפניו³⁴, ויהי׳ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות³⁵, נפלאות גם לגבי הנפלאות שהיו ביציאת מצרים, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט-י).
2) ריש פרשתנו (מד, א). וראה פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
3) נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
4) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. ועוד.
5) אוה״ת עה״פ (ע׳ א׳קפט).
6) קה״ר פ״א, יב.
7) ע״פ קהלת ג, יא.
8) ספר יצירה פ״א מ״ז.
9) ברכה לג, ה.
10) מאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ שעה. שם ע׳ שעח ואילך. ע׳ שפב ואילך. אוה״ת ברכה ע׳ א׳תתסא ואילך. וראה גם אוה״ת וישלח (כרך ה) תתעז, ב. שמות ע׳ עח ואילך. לעיל ע׳ ר. לקמן ע׳ שג ואילך. ובכ״מ.
11) פע״ח שער (כט) הלולב פ״א. תו״א שמות נ, א ואילך. לקו״ת ר״ה סב, ג. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יעקב סמ״ה (ע׳ א׳קא ואילך). מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע צה. וש״נ.
12) מקומות שבהערה 10. לקו״ת פרשתנו מה, א. שה״ש א, ג.
13) ר״ה טז, א.
14) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳רמו ובהנסמן שם. המשך תרס״ו ע׳ תקלז.
15) ל׳ הכתוב – תהלים קיג, ט.
16) ראה זהר ח״א ריט, א. ח״ב פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אם הבנים. תניא פ״ג. לקו״ת שמע״צ פח, ד. ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הקי״ג״ (קה״ת, תשע״ד) ע׳ 193 ואילך.
17) ראה אבודרהם במקומו.
18) תהלים צח, ו.
19) אוה״ת עה״פ ע׳ א׳קפט. שם ע׳ א׳קצו. ע׳ א׳קצח ואילך. ע׳ א׳רא ואילך.
20) שמו״ר פט״ו, ו.
21) וישב לז, ז.
22) מלכים-א כב, מח.
23) אוה״ת שם.
24) וישלח לב, כט.
25) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ס״ע תל-תלא. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן לא (עח, א). וש״נ.
26) או״ח סו״ס תקפא. וראה ירושלמי ר״ה פ״א ה״ג.
27) זח״ב סג, ב.
28) מהרי״ל הל׳ ימים הנוראים. אלי׳ רבא סתקפ״א סק״א. מטה אפרים שם ס״ט.
29) מדרש תהלים צב, א.
30) ר״ה נט, ב.
31) הל׳ תשובה פ״ג ה״ג.
32) עקב יא, יב.
33) ישעי׳ כט, א.
34) הושע ו, ב.
35) מיכה ז, טו.

[סה"מ דברים ח"ב ע' ריז ואילך]

כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 344 ואילך.