בס״ד. ש״פ אחרי-קדושים, י״ג אייר ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו וגו׳ שלוש שנים יהי׳ לכם ערלים לא יאכל, ובשנה הרביעית יהי׳ לכם קודש הלולים להוי׳, ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו, אני הוי׳ וגו׳1. והנה משמעות הכתוב וכי תבואו אל הארץ ונטעתם וגו׳ היא שזה שתבואו אל הארץ הוא בכדי שיהי׳ ונטעתם כל עץ מאכל, ונקרא עץ מאכל דוקא, ולפי זה אינו מובן מה שמסיים שלוש שנים יהי׳ לכם ערלים לא יאכל, שג׳ שנים הראשונות אסור באכילה, ואפילו בשנה הרביעית אינו יכול לאוכלו במקומו, אלא יהי׳ לכם קודש הלולים גו׳ שצריך להעלותו לירושלים, ורק בשנה החמישית תאכלו את פריו. עוד צריך להבין מ״ש ובשנה החמישית גו׳, דלכאורה מאחר שזה שמותר לאכול את פריו אינו רק בשנה החמישית אלא גם לאחרי׳, א״כ הוה לי׳ לומר ומשנה החמישית והלאה, וע״ד הלשון2 ומיום השמיני והלאה וכיו״ב. עוד צריך להבין מ״ש להוסיף לכם תבואתו, שכוונתו להוספה שבאין ערוך, והיינו שאינו כמו בכל המצוות שהשכר הוא בערך המצוה, שהרי בענין השכר מצוה ישנם ב׳ דיעות3 אם השכר והמצוה הם בדרך סיבה ומסובב או שהוא ענין סגולי, וכידוע מחלוקת הראשונים בזה3, דלפי ב׳ הדיעות הרי עכ״פ השכר הוא בערך המצוה, משא״כ כאן הוא באין ערוך, וצריך להבין מה נשתנה ענין מצות ערלה ששכרה הוא באין ערוך, שלכן אומר להוסיף לכם תבואתו, דבכל המצוות הרי זה דבר הפשוט שמקבלים שכר על המצוה, וכאן צריך לפרש זאת בפירוש מאחר שהוא שכר שבאין ערוך. וכן אינו מובן מה שמסיים אני הוי׳ שלא מצינו זה בשאר המצוות.
והנה אדמו״ר הצ״צ4 בדרוש על פסוק זה מביא את הבחיי5 שמפרש כמה פירושים בזה, ואח״כ מביא6 מ״ש הבחיי, ועל דרך הקבלה מצות ערלה שהרחיקה התורה הנטיעה שלוש שנים כנגד השלוש העליונות הראשונות שאין לנו בהם השגה וכנגדם ג״כ תהו ובהו וחושך7 (עכ״ל הבחיי). ומבאר הצ״צ6 שהם ג׳ ראשין כתר חכמה בינה. והביאור בזה, דכיון שהם למעלה מהבנת והשגת האדם, לכן הרי הם אסורים באכילה. וממשיך הבחיי שם, והשנה הרביעית ג״כ כנגדה ורוח אלקים מרחפת על פני המים8 כי אינו הסתר גמור ולא השגה גמורה כן השנה הרביעית אינו היתר גמור כי מותר הוא בפדיון9 ואסור הוא בלא פדיון (עכ״ל הבחיי). ומבאר הצ״צ דשנה הרביעית היא בחי׳ הדעת. והביאור בזה, דבחי׳ הדעת כבר יש לה שייכות למדות שהיא מפתחא דכליל שית10, דהגם שהיא בחינה ממוצעת בין למעלה מאצילות לאצילות, בין כתר לחכמה ובינה, אך מאחר שדעת היא קו האמצעי שהוא למטה כמו שהוא למעלה, בחי׳ האמת שאין בה שינויים, ע״כ מובן דגם כמו שהיא למעלה בין כתר לחכמה ובינה יש לה ג״כ שייכות למטה, וע״כ נעשית ממוצעת בין שכל למדות, ומאחר שהיא ממוצע בין חכמה ובינה למדות, ע״כ בשנה הרביעית יהי׳ לכם, שמותר באכילה, אך הוא קודש הלולים (שצריך פדיון).
וצריך להבין, שכאן מבואר שג׳ שנות ערלה הם כנגד ג׳ ראשונות, ואיך יתאים זה עם המבואר בלקו״ת11 בשם הזהר12 דג׳ שנות ערלה הם כנגד ג׳ קליפות הטמאות וכו׳. והענין13 יובן ע״פ מ״ש האור החיים הקדוש14 בענין ארי׳ ושור, דלכאורה הרי הארי׳ בשרשו גבוה יותר מהשור כי פני ארי׳ אל הימין גו׳ ופני שור מהשמאל15, ומדוע למטה נהפוך הוא שהשור בהמה טהורה והארי׳ חי׳ טמאה, אלא דהיא הנותנת, שמחמת שהוא גבוה יותר ע״כ בשבירת הכלים כשנפל למטה נשפל למטה יותר, דכל הגבוה גבוה ביותר נופל למטה מטה ביותר*15, וע״כ בנפילתו למטה נעשה חי׳ טמאה, משא״כ פני שור שלמטה מפני ארי׳ – דהגם שגם פני שור הוא מהמרכבה, אך הוא למטה מפני ארי׳ שפני שור מהשמאל – וע״כ אפילו לאחר השבירה אינו נפרד מן הקדושה והרי הוא בהמה טהורה. שעפ״ז מובן גם בענין הג׳ שנות ערלה, דכמו שהן בשרשן הרי הם במדריגות הקדושה, ואדרבה למעלה מהשתלשלות בחי׳ ג׳ ראשונות, ובנפילתן למטה נעשים ג׳ קליפות הטמאות, שאסורים באכילה ובהנאה, ועד שכשכותב אדמו״ר הזקן בתניא16 דוגמא לג׳ קליפות הטמאות מביא הדוגמא מערלה.
ולכאורה צריך להבין, שהרי כל עניני העולם הרי הם בשביל עבודת האדם, דגם את העולם נתן בלבם17, שכל עניני העולם הם בשביל שהאדם יברר אותם, וא״כ צריך להבין ע״י מה הוא הבירור דג׳ קליפות הטמאות. והביאור בזה הוא (כמבואר בהדרושים המבארים החילוק שבין עבודת הבירורים לנסיונות18), שהבירור דג׳ קליפות הטמאות הוא ע״י דחי׳6, שע״י שדוחה אותם ומצטער מזה, עי״ז נעשה הבירור. שזהו כללות החילוק בין הבירור דשס״ה מצוות ל״ת להבירור דרמ״ח מצוות עשה, דרמ״ח מצוות עשה בירורם הוא ע״י קירוב, ושס״ה ל״ת בירורם הוא ע״י דחי׳, ודוקא ע״י הבירור שבדרך דחי׳ וע״י הצער דוקא מגיע למעלה יותר (וכמבואר בהמשך תרס״ו19 שע״י הצער מגיע לבחי׳ התענוג). ולאחר הדחי׳ שבשלשת השנים וכו׳ הנה בשנה החמישית גו׳ להוסיף לכם תבואתו, דמאחר ששורש הערלה הוא מבחי׳ ג׳ ראשונות, ע״כ כשמברר אותם ע״י הדחי׳ לוקח את השורש שלהם (נעמט ער זייער שורש), להוסיף לכם באופן שבאין ערוך, שזהו ענין ג׳ ראשונות שלמעלה מהעולמות, שכל זה נעשה ע״י הבירור שבדרך דחי׳. דהנה בשנה החמישית גו׳ להוסיף לכם תבואתו הו״ע קוצו של יו״ד20, שאינו אות, אלא הוא למעלה מהאותיות, והוא בחי׳ הכתר20 (וכמבואר באגה״ת21). וזהו ענין בשנה החמישית, בחי׳ קוצו של יו״ד שלמעלה מהד׳ אותיות, שד׳ אותיות דשם הוי׳ הם עשר ספירות22, י׳ חכמה, ה׳ ראשונה בינה, ו׳ מדות וה׳ אחרונה מלכות, וקוצו של יו״ד הוא בחי׳ הכתר, שזהו מה שהשכר דלהוסיף לכם גו׳ הוא למעלה מהשכר דשאר מצוות, דהנה כל המצוות תלויות בשם הוי׳, וכמ״ש בזהר23 דהמצוות תלויות בשם הוי׳ כענבי דתליא באתכלא, כענבים התלויים באשכול, שישנם24 מצוות התלויות ביו״ד דשם הוי׳ וישנם התלויות בה׳ ראשונה, בו׳ או בה׳ אחרונה, וע״כ בשעה שמקיימים המצוות ממשיכים מד׳ אותיות דשם הוי׳, והיינו שהשכר של כל המצוות הו״ע שבערך, אם הוא בדרך סיבה ומסובב, או אפילו באופן של ענין סגולי, אך ההמשכה שע״י קיום מצות ערלה היא מג׳ ראשונות שלמעלה מהשתלשלות. וזהו מה שמסיים אני הוי׳, שמאחר שזהו למעלה מהשתלשלות, צריך הבטחה מיוחדת שיומשך בהשתלשלות (הוי׳).
וכל זה נעשה ע״י הבירור שבדרך דחי׳ שעי״ז נמשכים אורות שלמעלה מהשתלשלות, אך בכדי שיהי׳ נמשך למטה הוא ע״י העבודה דתיקון, דקוצו של יו״ד הוא בחי׳ הכתר, ספירה דתהו, ונמשך ומתגלה ע״י העבודה דתיקון דוקא, והוא ע״י הד׳ אותיות דשם הוי׳, ועד לה׳ אחרונה, בחי׳ השטח בהתפשטות הכי גדולה, שזהו ענין הד׳ שנים (ג׳ שנות ערלה, והשנה הרביעית) כו׳, ועי״ז מגיעים לשנה החמישית, בחי׳ קוצו של יו״ד. שזהו גם כללות ענין ירידת הנשמה בגוף, שישנם ד׳ מדריגות בהירידה וכמו שאומרים25 נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי כו׳, והירידה היא צורך עלי׳ שדוקא ע״י הירידה בהד׳ מדריגות מגיעים לתכלית העלי׳ למעלה מבחי׳ טהורה היא שהיתה הנשמה קודם, שזוהי המדריגה הה׳ שלמעלה מהד׳ מדריגות, ועלי׳ זו נעשית דוקא ע״י הירידה בגוף, ובדוגמת ענין הכלים, כמבואר בארוכה לעיל26.
וזהו כי תבואו אל הארץ, שקאי על ירידת הנשמה בגוף שתכליתה היא בכדי שיהי׳ ונטעתם כל עץ מאכל, שיעשו את העולם דירה לו ית׳, שכל זה הוא ע״י הירידה בהד׳ מדריגות שעי״ז מבררים את עניני העולם, והירידה היא צורך עלי׳, שע״י בירור עניני העולם נעשה תכלית העלי׳ בנשמה. וכמו״כ הוא גם בכללות ישראל, דכשבאו לארץ ישראל היתה זה תחילת עבודתם. שבמדבר הי׳ רק הכנה לעבודה, ותחילת העבודה היתה בכניסה לארץ ישראל דוקא שהתחילו לברר את עניני העולם החורש והזורע, שמברר את עניני העולם ועד לאופן של עץ מאכל, שנמשך בפנימיות ונעשה דם ובשר כבשרו. שזו היתה טענת המרגלים שלא רצו ליכנס לארץ מאחר שלא רצו לרדת ממדריגתם ולעסוק בבירור עניני העולם27, אך האמת היא שטובה הארץ מאוד מאוד28, ב״פ מאוד29, שדוקא הכניסה לארץ והעבודה בבירור עניני העולם היא תכלית העבודה, ואמיתית העלי׳ לנשמה.
וזוהי גם כללות העבודה דספירת העומר, דבתחילה הוא משכני30 לשון יחיד שקאי על הנפש האלקית, ואח״כ אחריך נרוצה30 לשון רבים שגם הנפש הבהמית מתהפכת לאלקות, וע״כ בא העומר משעורים מאכל בהמה דוקא31, שמבררין הבהמה שבאדם, ומזה נעשה מאכל חיטין, מאכל אדם, אתם קרויין אדם32. ועי״ז הביאני המלך חדריו30 במתן תורה, שאז הוא רק עם המלך לבד (וואָס דעמולט איז ער נאָר מיטן מלך אַליין). שזהו גם הכנה לגאולה העתידה, שהרי לא יהי׳ עוד פעם מתן תורה (נאָך אַ מאָל מ״ת וועט ניט זיין)33, וא״כ מתן תורה הוא הכנה לגילוי תורתו של משיח, שזהו דוקא ע״י הבירור דנפש הבהמית, וכי תבואו אל הארץ דוקא, שעי״ז הביאני המלך חדריו, גילוי רזין דרזין, ועד לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות34.
__________
1) פרשתנו (קדושים) יט, כג-ה.
2) אמור כב, כז.
3) הובאו בשל״ה בית אחרון (יב, א-ב. טו, א-ב). וראה אגרות-קודש אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע ח״א ע׳ שצה ואילך. ועוד.
4) אוה״ת פרשתנו (קדושים) ע׳ קמד ואילך.
5) עה״פ.
6) אוה״ת שם ס״ע קמו ואילך.
7) בראשית א, ב.
8) בראשית שם, ג.
9) תו״כ ופרש״י עה״פ. רמב״ם הל׳ מע״ש פ״ט ה״ב.
10) ראה זח״ב קעז, ב. לקו״ת ואתחנן ו, ד. ובכ״מ.
11) פרשתנו (קדושים) כט, ג.
12) ח״ב רמד, ב. וראה פרדס שער (כד) ההיכלות בסופו – הובא בלקו״ת שם.
13) בהבא לקמן – ראה אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ קמז).
14) אחרי יז, יד – הובא באוה״ת שם.
15) יחזקאל א, י.
*15) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
16) רפל״ז בהגהה.
17) קהלת ג, יא. וראה לקו״ת במדבר ה, ב.
18) ראה סהמ״צ להצ״צ קפו, א ואילך. ועוד.
19) ע׳ קז.
20) לקו״ת פרשתנו (קדושים) ל, ד. אוה״ת פרשתנו (קדושים) ע׳ קמג.
21) פ״ד (צד, ב).
22) ע״ח שער (ג) סדר אצילות למהרח״ו פ״א. שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א-ב. שערי קדושה להרח״ו ח״ג ש״א. אגה״ת שבהערה הקודמת.
23) ראה תקו״ז בהקדמה (ב, א). תיקון מא (פא, ב). וראה לקו״ת שבת שובה סד, ד. ובכ״מ.
24) ראה גם לקו״ת פקודי ג, ב ואילך.
25) בברכות השחר (ברכות ס, ב).
26) בד״ה כימי צאתך דאחש״פ (סה״מ פסח ח״ב ע׳ קעב ואילך), ובד״ה ויאמר לו יהונתן דש״פ שמיני פ״י (סה״מ ראש חודש ס״ע קיב-ג).
27) ראה לקו״ת ר״פ שלח (לו, ג ואילך. לז, ב ואילך). ובכ״מ.
28) שלח יד, ז.
29) ראה לקו״ת שם (לז, א-ב).
30) שה״ש א, ד. וראה ד״ה משכני במאמרי אדה״ז כתובים ח״ב ע׳ כט. אוה״ת שה״ש כרך א ע׳ עה ואילך. סה״מ תרנ״ה ע׳ קעב ואילך.
31) סוטה יד, סע״א (במשנה). פסחים ג, סע״ב. וראה לקו״ת אמור לה, ד. לו, ד ואילך. דרושים שבהערה הקודמת.
32) יבמות סא, א.
33) סה״מ תרמ״ז ע׳ פז. תרנ״ו ע׳ שנו. המשך תרס״ו ע׳ כג. שם ע׳ תקמו. תער״ב ח״א ע׳ שסו. סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ קיג. עטר״ת ע׳ רצא. תרפ״ה ע׳ קצט. תש״ט ע׳ 57 (השני). ועוד.
34) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
[סה"מ ויקרא ע' ריד ואילך]
כעין שיחה. נדפס ב״קובץ י״ג אייר – ארבעים שנה״ (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ 71 ואילך.