בס״ד. ש״פ בא, ח׳ שבט ה׳תש״מ
הנחה בלתי מוגה
החודש הזה לכם ראש חדשים גו׳1, ואיתא במדרש רבה2 הדא הוא דכתיב3 עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים ועמד דוד ופרשן. ומביא דוגמא לזה ממעשה בראשית, שנאמר4 בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ואח״כ כתיב5 ויאמר אלקים יהי אור [ואיני יודע מי קדם למי], בא דוד ופירש מאחר שברא האור ברא שמים שנאמר6 עוטה אור כשלמה והדר נוטה שמים כיריעה. ג׳ בריות קדמו את העולם כו׳ האש הרה וילדה אור כו׳. ומסיים בענין עשה ירח למועדים, לכך ברא הלבנה בשביל המועדות שיהיו ישראל מרבין וממעטין בלבנה ואינו רע לה כו׳ וכל הימך לומר שבשביל אלו המועדות עשה את הלבנה, בא דוד ופירש עשה ירח למועדים, אמרו לו (ישראל) לדוד עד שאנו במצרים נטלנו חודש של לבנה הדא הוא דכתיב החודש הזה לכם. והיינו, דמשה כתב בתורה7 ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול גו׳ ואת המאור הקטן גו׳ והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, ועדיין אין אנו יודעים איזה מן המאורות קובע המועדות, בא דוד ופירש עשה ירח למועדים גו׳. ומבאר בזה בד״ה זה דשנת תרע״ח8 (ובכמה מקומות9), דכללות הענין מה שמשה כתב סתומים ודוד פירשן, יש לומר דמשה ודוד הרי הם חכמה עילאה וחכמה תתאה, חכמה ומלכות, דבחכמה כל הענינים הם באופן דנקודה ובקיצור נמרץ, ומלכות הוא בחי׳ התפשטות והתרחבות, לכן באו בה פרטי הדברים. וזהו ג״כ מה שמשה, בחי׳ חכמה עילאה, כתב הדברים סתומים, ודוד, בחי׳ חכמה תתאה, פירשן כו׳.
וממשיך שם10, ולהבין כל זה יש להקדים מה שאומרים11 ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. [ויש לומר, דקשר הענינים הוא, דמכיון שבמדרש מביא הדוגמא הראשונה ממעשה בראשית, מעשה שמים וארץ ובריאת האור, לכן מקדים מה שאומרים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית]. ומביא שם פירוש הרד״א דטובו זהו על שם האור כי טוב, ומקשים ע״ז והרי מ״ש12 וירא אלקים את האור כי טוב הוא האור שנברא ביום ראשון דאמרו רז״ל13 עמד וגנזו מפני שאין העולם כדאי להשתמש בו, ובירושלמי14 איתא שהבדילו לעצמו15, דהיינו, שאינו בערך בחי׳ גילוי אל העולמות רק אור המאיר לעצמו כו׳, ואיך נאמר דבחי׳ טוב זה הוא מה שאומרים ובטובו מחדש כו׳.
ומבאר זה בהקדם מ״ש בזהר בפרשת המועדות. דיש לומר, שמה שמביא פירוש הזהר הוא ע״פ מה שכתבו מפרשי המדרש הנ״ל שהדברים שכתב משה בתורה סתומים הוא בכדי להודיע שיש פנימיות בתורה, והגילוי שלהם הוא ע״י תורה שבע״פ בכלל, ובפרט פנימיות התורה (כמובא שם מהיפה תואר). דהנה בזהר פ׳ אמור16 בפרשת המועדות איתא ר׳ יצחק פתח כתיב17 ויקרא אלקים לאור יום, ומבאר ענין האור שנברא ביום ראשון כו׳, ומהקדמת הענין הזה לענין המועדים משמע דבמועדים מאיר גילוי אור זה. ולפני זה איתא בזהר שם18 בנוגע לאור זה ולא מנע מיני׳ בכל יומא, ופירש הרמ״ז שזהו מה שאנו אומרים ובטובו מחדש בכל יום תמיד כו׳. היינו, דענין התחדשות הבריאה שבכל יום, הרי זה ענין חידוש הישנות19, וע״כ מספיק ע״ז הארה בלבד, אבל בכדי לפעול חידוש אמיתי, חידוש גמור בהבריאה, זהו ע״י המשכת בחי׳ האור שנברא ביום ראשון, שהוא אור שהבדילו לעצמו, דמכיון שאינו בערך בחי׳ הארה וגילוי אל העולמות רק אור המאיר לעצמו, והוא למעלה לגמרי מכל מדידה והגבלה, ע״כ ביכולתו דוקא לחדש חידוש אמיתי, חידוש גמור בהבריאה.
והנה אמרו רז״ל20 בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית, ומזה מובן, דהמשכת בחי׳ אור חדש זה היא ע״י עבודת ישראל. והענין הוא, דהנה אתם קרויין אדם21 על שם אדמה לעליון22, דעליון קאי על עולם האצילות, וכידוע שאדמו״ר הזקן הי׳ אומר על אצילות עליון (כמובא בדרושי כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע23), וירד למטה לעולם הזה התחתון כו׳. ולכן, ע״י עבודת האדם בבחי׳ עלי׳ מלמטה למעלה והמשכה מלמעלה למטה (מהלכים לשון רבים24), ממשיכים בחי׳ אור חדש לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו.
וזהו ענין עשה ירח למועדים, שיהיו מרבין וממעטין בלבנה ואינו רע לה, דכללות ענין המיעוט והירידה אינו רע לה, אלא עשה ירח למועדים, דדוקא עי״ז הוא הגילוי שבמועדים, הגילוי דאור שנברא ביום ראשון שהבדילו לעצמו, ולא מנע מיני׳ בכל יומא.
ויש לקשר זה עם דרוש כ״ק רבינו הזקן (הגם שלכאורה מבואר שם באופן הפכי), שמביא כ״ק אדמו״ר הצ״צ25 מה שמו״ח ז״ל כתב בשם רבינו ז״ל, עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, הנה בכל עולם לפי ערכו יש בו ב׳ דברים משפיע ומקבל, בהמקבל יהי׳ בו ריבוי השינויים וכו׳ אבל בהמשפיע לא ישונה איכות ואופן השפעתו כו׳ לעולם בשוה ובהדרגה אחת. וזהו ענין הירח והשמש, ירח הוא בחי׳ המקבל שיש בו שינויים, ובלשון המדרש הנ״ל שישראל מרבין וממעטין בלבנה, דהירח לא ידע מבואו (דפעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה26), משא״כ השמש שהוא בחי׳ משפיע הוא באופן אחד, שלכן שמש ידע מבואו. ומבאר זה גם בעבודת האדם, שהידיעה שלמעלה אינה מכרחת את הבחירה, וכמ״ש הרמב״ם27 בענין השכר והעונש שזהו לפי שהרשות לכל אדם נתונה. והגם שיש ידיעה למעלה, הנה ידיעה זו אינה מכרחת את הבחירה, כי ידיעה זו אינה נמשכת בבחי׳ דיבור, ליבא לפומא לא גליא28, וכמארז״ל29 ואילו רשע או צדיק לא קאמר, שאילו הי׳ נמשך בדיבור הי׳ מכריח הבחירה, רק מפני שלא נמשך בדיבור כי אם במחשבה לכן אינו מכריח את הבחירה. וזהו מה ששמש (בחי׳ מחשבה) ידע מבואו, אבל ירח (בחי׳ דיבור) לא ידע מבואו, כי לא נמשכה בו הידיעה.
וזהו עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, דע״י העבודה באופן דמיעוט וירידה, וכל שכן ע״י העבודה דירידה ועלי׳ בקדושה, העבודה דרצוא ושוב, דוקא עי״ז נמשך הגילוי שבמועדים, הגילוי דאור שנברא ביום ראשון שהבדילו לעצמו, היינו שנמשך מבחי׳ שמש ידע מבואו בבחי׳ ירח שלא ידע מבואו, ונעשה ליבא לפומא גליא. וע״ד ענין יפוצו מעיינותיך חוצה, שבחי׳ המעיינות נמשכים לחוצה30.
וזהו שממשיך במדרש שאמרו לו ישראל לדוד עד שאנו במצרים נטלנו חודש של לבנה, דע״י העבודה בגלות מצרים, ענין הירידה, נמשך אצלם בגילוי הענין דעשה ירח למועדים, וכפשטות הענין, שע״י הירח הוא קביעות כל המועדים בחמשה עשר יום לחודש חג המצות, ועד״ז חג הסוכות, ועד״ז חג השבועות שהוא ביום החמישים מחג המצות31, היינו לפי שגם הירידות הם הכנה להעלי׳. וכמו״כ הוא עכשיו ע״י העבודה בזמן הגלות, דגלות מצרים הוא מקור לכל הגלויות32, וכמו״כ הגאולה והגילוי הוא מקור לכל הגאולות והגילויים33, הנה גם בזמן הגלות, כאשר ידע אינש בנפשי׳ מעמדו ומצבו והירידה וכו׳, ומ״מ אומרים לו ששבע יפול צדיק34 ודוקא עי״ז וקם34 (כמבואר בהקדמה לשער היחוד והאמונה35), היינו שהירידה היא בשביל העלי׳ שתהי׳ לעתיד לבוא (לבד זאת שהירידה היא רק לפי מדריגתו), ויתירה מזו, שגם הירידה עצמה היא חלק מהעלי׳ (כהביאור שבזה36). וע״ד מה שנת״ל37 בענין כן יעמוד זרעכם ושמכם38, דקאי על העבודה דזמן הגלות, שיעמוד גם כאשר יהיו השמים חדשים והארץ חדשה38, כיון שזהו הגורם אל הגילוי דלעתיד לבוא. ועד״ז בעניננו, דגם הירידה היא חלק מהעלי׳, ובפרט שהגם שישנם כל עניני הגלות, הרי ישראל עוסקים בתורה ומצוות וכו׳.
וזהו שממשיך במדרש39 החודש הזה לכם הדא הוא דכתיב40 יהיו לך לבדך, דע״י העבודה בזמן הגלות, באים להגילוי דלעתיד לבוא שיהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, עד שנזכה לראות בקידוש החודש לעתיד לבוא ע״י ראיית הלבנה, ואהרן ומשה עמהם41, ובעל ההילולא בתוכם, והיתה לה׳ המלוכה42, במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (בא) יב, ב.
2) שמו״ר פט״ו, כב.
3) תהלים קד, יט.
4) בראשית א, א.
5) שם, ג.
6) תהלים שם, ב.
7) בראשית שם, טז. שם, יד.
8) דש״פ בא (סה״מ תרע״ח ע׳ קמז ואילך).
9) ראה ד״ה זה תרל״ה (סה״מ תרל״ה ח״א ע׳ ס ואילך). ד״ה זה דפ׳ החודש תשט״ו (סה״מ ד׳ פרשיות ח״ב ע׳ קלח ואילך).
10) בהבא לקמן – ראה (נוסף להנסמן בהערות 8-9) גם ד״ה ויהי ביום השמיני תש״כ (סה״מ ויקרא ע׳ צב ואילך).
11) בברכת יוצר.
12) בראשית שם, ד.
13) ראה חגיגה יב, א. שמו״ר פל״ה, א. פרש״י עה״פ.
14) ברכות פ״ח ה״ו.
15) כ״ה במדרש תהלים כז, א. פרש״י לב״ר פ״ג, ו.
16) ח״ג צג, א.
17) בראשית שם, ה.
18) פח, א. וראה ד״ה וישב יעקב תשכ״ב (סה״מ בראשית ח״ב ס״ע קל-קלא).
19) ראה אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרכ, ב. המשך מים רבים תרל״ו פל״ג (ע׳ מ). ובכ״מ.
20) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. פס״ז (לקח טוב), רש״י ורמב״ן ר״פ בראשית. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
21) יבמות סא, רע״א.
22) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. וראה עבוה״ק ח״א פי״ז ואילך. ובכ״מ.
23) המשך תער״ב ח״א פ״ז (ע׳ יא). וראה גם ״היום יום״ י חשון.
24) ראה תו״א וישב ל, ג. ובכ״מ.
25) אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ ס״ו (ע׳ תא ואילך).
26) ר״ה כה, א. רמב״ם הל׳ קדוה״ח פי״ז הכ״ג.
27) הל׳ תשובה רפ״ה. שמונה פרקים שלו פ״ח.
28) ז״ח בראשית ח, א (במהנ״ע). מדרש תהלים ט, ב. קה״ר פי״ב, י (א). יל״ש ישעי׳ רמז תקז. וראה סנהדרין צט, א.
29) נדה טז, ב.
30) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1119-20. ובכ״מ.
31) ראה שו״ע אדה״ז או״ח ר״ס תצד.
32) ראה ל״ת להאריז״ל פ׳ תצא. סה״מ תש״ט ע׳ 107. וראה ב״ר פט״ז, ה.
33) סד״ה החודש תרע״ח (סה״מ תרע״ח שם ע׳ קנה).
34) ל׳ הכתוב – משלי כד, טז.
35) עו, א.
36) ראה גם ד״ה אך בגורל תשל״ה פ״ז (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ שה) ובהערות שם.
37) בד״ה כי כאשר השמים החדשים דש״פ וארא (סה״מ ראש חודש ע׳ קצח ואילך).
38) ישעי׳ סו, כב.
39) שמו״ר שם, כג.
40) משלי ה, יז.
41) יומא ה, ב. וראה תוד״ה אחד – פסחים קיד, ב.
42) עובדי׳ א, כא.
[סה"מ שמות ח"א ע' רכה ואילך]
נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ פב ואילך.