בס״ד. ש״פ תרומה, ו׳ אדר-ראשון ה׳תשמ״ו

הנחה בלתי מוגה

מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גו׳¹. וידוע הדרוש על פסוק זה בתורה אור ריש פרשתנו², היינו בהתחלת החסידישע פרשה, כלשון כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, שמאמרי התו״א והלקו״ת הם החסידישע פרשה (ובחדשי החורף הם הדרושים שבתורה אור), ולפי זה צריך לומר שיש לזה שייכות וקשר לפרשת השבוע (פ׳ תרומה). דנוסף על הקשר בפשטות המובן ע״פ מה שמבאר בפנים הדרוש² ענין הכרובים המבואר בפרשתנו (תרומה)³, מסתבר לומר שגם התחלת הדרוש (הפסוק מי יתנך גו׳) קשור עם פרשת תרומה. דהנה המשך הפסוק⁴ הוא אנהגך אביאך אל בית אמי גו׳ דקאי על בית המקדש⁵, וכללות תוכן הפסוקים קאי בזמן שבית המקדש הי׳ קיים, שע״ז היא הבקשה בזמן הגלות מי יתנך גו׳ (כמבואר גם בהמשך הדרוש), וזהו הקשר למ״ש בפרשתנו⁶ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, הציווי על בנין המשכן והמקדש.

והענין הוא, דהנה ענין השראת השכינה בזמן שבית המקדש הי׳ קיים הי׳ קשור עם ענין התורה, דהשראת השכינה במקדש היא על הארון כמ״ש⁷ ונועדתי לך גו׳ מעל הכפורת גו׳, שהארון הוא ענין התורה, שהרי בארון היו מונחים לוחות הברית⁸ וגם הספר תורה הי׳ מונח בארון או בצד הארון (כמבואר בגמרא⁹ ב׳ הדעות שבזה). ועד״ז הוא גם לאחרי שחרב בית המקדש (וכמבואר בהמשך המאמר¹⁰, ועד״ז בדרושי רבותינו נשיאינו בדורות שלאחרי זה¹¹, שחלק מהם כבר נדפס או נתפרסם), כמארז״ל¹² משחרב בית המקדש אין לו להקב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה, שמזה מובן ג״כ שענין השראת השכינה שבמקדש קשור עם ענין התורה (ד׳ אמות של הלכה), כמבואר בהמשך הדרוש¹³, ובארוכה בתניא סוף חלק ראשון¹⁴. וזהו תוכן הבקשה דכנסת ישראל בזמן הגלות מי יתנך כאח לי גו׳ אביאך אל בית אמי, אמי זו תורה שבע״פ¹⁵, שיהי׳ ענין השראת השכינה בד׳ אמות של הלכה.

והנה ענין ד׳ אמות של הלכה בפשטות בא ע״י יגיעת ולימוד האדם הלומד, שלומד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא¹⁶, כי הגם דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא¹⁷, בתורה שבכתב, מ״מ צ״ל היגיעה להסיק ההלכה למעשה מתורה שבע״פ שיש בזה ריבוי גדול, כמ״ש¹⁸ ששים המה מלכות שהם ששים מסכתות ושמונים פלגשים אלו ברייתות ועלמות אין מספר אלו מימרות האמוראים שבש״ס וכו׳, ומכל זה צ״ל הסקת הסוגיא לפי ההלכה, שזהו ענין היגיעה בתורה, ענין יונק שדי אמי. דע״י היגיעה כדבעי מגיע אל פסק ההלכה, שנעשה והוי׳ עמו שהלכה כמותו¹⁹, היינו השראת השכינה, כמו במקדש דכתיב⁷ ונועדתי לך שם וגו׳. אמנם²⁰ יש בעלי עסקים שעיקר עסקם אינו בהלכה שבתורה. וכנודע²¹ שיש בישראל מארי אורייתא (תלמידי חכמים) ומארי עובדין טבין (בעלי עסקים). ובכללות הוא ההפרש בין יששכר לזבולון, דכתיב²² שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך, דיששכר²³ הי׳ באהלה של תורה וזבולון הי׳ יוצא לחוץ²³ לעסוק בפרקמטיא, ועד״ז בעבודת כל ישראל שיש מארי תורה שהם באהלה של תורה, בד׳ אמות של הלכה (או בד׳ אמות של תפילה, כמבואר בהדרוש²⁴), ויש בעלי עסקים ומארי עובדין טבין הנמצאים מחוץ לד׳ אמות של הלכה וד׳ אמות של תפילה. וע״ז נאמר²⁵ אמצאך בחוץ דוקא, דגם בעלי עסקים הנמצאים בחוץ, שהם יוצאים אל החוץ, הנה גם בהם צ״ל אמצאך, דאף שנמצאים בחוץ ולכן צ״ל אצלם ענין של חיפוש, אעפ״כ הבקשה היא שיהי׳ אמצאך בחוץ, שגם שם ימצאו את הקב״ה. ואדרבה, ע״ז נאמר אשקך דוקא²⁶, דדוקא באלה הנמצאים בחוץ שהם בעלי עסקים ומארי עובדין טבין ישנה ההתקשרות באלקות בבחי׳ נשיקין דוקא שלמעלה מלימוד התורה. כי לימוד התורה (תורה שבכתב ותורה שבע״פ) קשור עם אותיות הדיבור וכו׳, משא״כ בחי׳ האור המאיר בבעלי עסקים הוא כמו האהבה הבאה בבחי׳ נשיקה שנמשכת מחמת פנימיות האהבה שבלב שאינה מתלבשת בשום כלים ואותיות [הגם שבכללות יש בחי׳ אתדבקות רוחא ברוחא בבחי׳ נשיקין גם בלימוד התורה, כמבואר בתניא²⁷].

והנה נוסף על הענין הכללי דהשראת השכינה במקדש שהי׳ בארון, מבואר בהמאמר שם²⁸, שהשראה זו קשורה עם ענין הכרובים שעל הכפורת (ולכן נקרא כאח לי, שהכרובים הם בחי׳ אחים כו׳). דהנה בענין הכרובים אמרו רז״ל²⁹ היינו פני כרוב היינו פני אדם ותירצו אפי רברבי ואפי זוטרי. ומבאר בזה שם²⁸, דענין אפי רברבי, פני אדם הו״ע התורה (חכמה) שלמעלה (ויש לומר שלמעלה מזה הוא בחי׳ אריך אנפין), וענין אפי זוטרי (זעיר אנפין) היא המשכת התורה (ע״י הכרובים) למטה. ובזה גופא יש ב׳ כרובים וכפורת, וכמבואר בהמשך המאמר³⁰ וגם בכתי״ק אדמו״ר נ״ע (אדמו״ר הזקן) בעצמו³¹ דענין ב׳ הכרובים דכתיב בהו³² כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה הם סוף עולמות הא״ס, בחי׳ ז״א, ותחילת עולמות בי״ע, ספירת המלכות. ושניהם יחד נעשים מקשה אחת מהכפורת שהיא בחי׳ כתר אחד לשניהם, בחי׳ חופה, והיינו ששניהם נמשכים מבחי׳ הכפורת והכתר שלמעלה מהארון, ששם היתה השראת השכינה כנ״ל. וזהו ענין מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גו׳ אביאך אל בית אמי גו׳, דתוכן הבקשה דכנסת ישראל להקב״ה בזמן הגלות הוא שיהי׳ יתנך כאח לי גו׳, גילוי האלקות שבכרובים וכו׳, היינו שיומשך בעבודת יושבי אהל ובעלי עסקים גילוי האלקות שהי׳ בב׳ הכרובים.

ויש לומר עוד, דפירוש פסוק זה אינו רק לשון בקשה, אלא מ״ש מי יתנך (לשון בקשה) יש לפרשו בניחותא, שמבחי׳ מי, יומשך הענין שלאחרי זה (שיהי׳ כאח לי וגו׳). וע״ד המבואר בלקו״ת במדבר³³ בפירוש הפסוק³⁴ מי יתן והי׳ לבבם זה להם ליראה אותי גו׳, שפירוש פסוק זה הוא בניחותא, דבחי׳ מי הוא א״ס ב״ה הסובב כל עלמין שאינו מושג כלל, הוא יתן שיהי׳ לבבם זה להם ליראה אותי וגו׳. דעד״ז הוא גם בפסוק זה (מי יתנך כאח לי גו׳), שמבחי׳ מי יומשך שיהי׳ יתנך כאח לי וגו׳. ועוד זאת, דענין יתנך מלשון נתינה (כמו בפסוק הנ״ל מי יתן וגו׳) מורה על המשכה נעלית ביותר, כמאמר³⁵ כל הנותן בעין יפה הוא נותן. ועוד זאת, דמ״ש לי (מי יתנך כאח לי) מורה שהמשכה זו היא נצחית (כמו בפסוק הנ״ל מי יתן והי׳ לבבם גו׳, דמסיים כל הימים גו׳ לעולם), כמאמר רז״ל³⁶ כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם. ויש לקשר זה גם עם הפסוק הנ״ל בפרשת השבוע, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, דגם פירוש תיבת לי בפסוק זה הוא ענין הנצחיות, שאינו זז לעולם³⁷.

וע״פ כל זה יובן תוכן כללות עבודת האדם בזמן הגלות, דזמן הגלות בכללות הוא ענין אמצאך בחוץ, שנמצאים ישראל מחוץ למקומם וכו׳, ובזה גופא יש ב׳ אופני העבודה, ענין לימוד התורה, מארי תורה, בחי׳ כאח לי שבחוץ, וענין עובדין טבין, בחי׳ חוץ שבחוץ. ובכללות הם בחי׳ יששכר וזבולון. דתכלית השלימות בזה הוא ענין אמצאך בחוץ, וכנ״ל, שדוקא בחוץ הוא ענין אשקך. וכנודע דתכלית חכמה תשובה ומעשים טובים³⁸. וזהו ענין עבודת זמן הזה, הפצת המעיינות חוצה, חוצה דייקא, שיהי׳ אמצאך בחוץ, ולשם ממשיכים את המעיינות עצמם³⁹. וענין זה מביא שיהי׳ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, כשקהל גדול ישובו הנה⁴⁰, דקהל גדול כולל כל אופני העבודה, יששכר וזבולון, יהודה ויוסף⁴¹, מעשה ותלמוד⁴², דאז יהי׳ שלימות הענין דועשו לי מקדש, כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם, כי אז יהי׳ המקדש הנצחי, מקדש אדנ-י כוננו ידיך⁴³, בגאולה הנצחית שאין אחרי׳ גלות⁴⁴, ונאמר לפניו שיר חדש לשון זכר דוקא⁴⁵, ותהי׳ אז תורה חדשה⁴⁶ ושמים וארץ חדשים⁴⁷, בגאולה האמיתית והשלימה.

__________

1) שה״ש ח, א.
2) עט, ג ואילך.
3) כה, יח ואילך.
4) שה״ש שם, ב.
5) פרש״י שה״ש שם. תו״א שם.
6) כה, ח.
7) פרשתנו שם, כב.
8) פרשתנו שם, כא ובפרש״י.
9) ב״ב יד, א-ב. פרש״י וילך לא, כו.
10) שם. וראה גם מאמרי אדה״ז כתובים ח״ב ע׳ קפה ואילך.
11) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳תנה ואילך. סה״מ תש״ט ע׳ 227.
12) ברכות ח, א.
13) פ, א ואילך.
14) פנ״ג (הובא בהגהה בתו״א שם).
15) תו״א שם. וש״נ.
16) ראה יומא כו, א.
17) ראה תענית ט, א. זח״ג רכא, א.
18) שה״ש ו, ח-ט ושהש״ר שם.
19) סנהדרין צג, ב.
20) תו״א שם פ, ב ואילך. לקו״ת שה״ש מד, ד ואילך. ובכ״מ.
21) אגה״ק ס״ה.
22) ברכה לג, יח.
23) פרש״י ברכה שם. פרש״י ויחי מט, יג.
24) ראה תו״א שם פ, סע״ב.
25) ראה תו״א שם. ועוד.
26) תו״א שם פ, ד. מאמרי אדה״ז שבהערה 10. ועוד.
27) פמ״ה (הובא בתו״א פ, ג בהגהה). פמ״ו. ועוד.
28) עט, ג ואילך.
29) חגיגה יג, ב.
30) תו״א שם עט, ד.
31) פא, א ואילך.
32) פרשתנו שם, יט.
33) טו, א. ובכ״מ.
34) ואתחנן ה, כו.
35) ב״ב נג, א.
36) ויק״ר פ״ב, ב. ובכ״מ.
37) ראה ויק״ר שם. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳תכד ואילך. ובכ״מ.
38) ברכות יז, א.
39) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1119, ובהערה 34 שם.
40) ירמי׳ לא, ז.
41) ראה אוה״ת ר״פ ויגש. ד״ה ויגש אליו יהודה תשמ״ח (סה״מ בראשית ח״ב ע׳ רכב ואילך), ובהנסמן שם הערה 10.
42) ראה במקומות שבהערה הקודמת.
43) בשלח טו, יז ובפרש״י שם.
44) תוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב.
45) פסחים שם.
46) ראה ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.
47) ראה ישעי׳ סו, כב.

[סה"מ שמות ח"ב ע' ריט ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ קיא ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ב ע׳ 577 ואילך.