בס״ד. ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״ג אדר ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים1, וידועים מאמרי רבותינו נשיאינו על פסוק זה בש״פ תצוה ופ׳ זכור, ועד שבספר תורה אור לרבינו הזקן נסדרו מאמרי פ׳ זכור בפרשת תצוה (ע״י כ״ק אדמו״ר הצ״צ), ועוד זאת, שגם כמה ממאמרי פ׳ תצוה עצמה מדברים בענין זכירת עמלק, כמו ד״ה ועשית ציץ שבתו״א פרשתנו2 המדבר בענין עמלק. וידוע הדיוק בזה3 מהו שנאמר כאן דוקא בדרך בצאתכם ממצרים, היינו שיש קשר מיוחד בין זכירת עמלק לענין שזה הי׳ בדרך בצאתכם ממצרים, וכן כתיב גם בשמואל4, בהפטרת פ׳ זכור, פקדתי את אשר עשה עמלק גו׳ בדרך בעלותו ממצרים. גם צריך להבין5, מה שבתורה נאמר בצאתכם ממצרים, משא״כ בההפטרה דייק לומר בעלותו ממצרים, לא יציאה ממצרים, אלא עלי׳ ממצרים.
והענין הוא, דהנה הדגשה זו שבכתוב (שמלחמת עמלק היתה בדרך בצאתכם ממצרים) יש לפרשה בב׳ אופנים, אופן אחד לגריעותא6, שהי׳ זה בטלטולי הדרך שלכן ואתה עייף ויגע גו׳7. אבל יש לפרש שהכוונה היא למעליותא, דמלחמת עמלק היא בדרך בעלותו ממצרים, כאשר נפעל ענין העלי׳ ממצרים, כיתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות8, דדוקא אז יש מלחמת עמלק. ופרט זה נתגלה ע״י שמואל הנביא דכתיב בי׳9 ושמואל בקוראי שמו. אבל לאחר שנאמר בההפטרה בעלותו ממצרים, הנה לאחרי זה אפשר לפרש כן גם בכתוב בתורה שנאמר בו בצאתכם ממצרים, שהכוונה היא כמו שהי׳ נאמר בעלותו – לענין הדרך למעליותא. ובזה יובן מה שמבאר כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בד״ה זכור דשנת תרע״ח10 ובכמה דרושים11, דהכוונה בפסוק שבתורה, בדרך בצאתכם ממצרים, היא לענין הדרך למעליותא, היינו דרך של עלי׳ וכו׳, אף שמבואר כן בכתוב שנאמר בו יציאה (ולא עלי׳), כי לאחרי שנאמר כן בההפטרה יכולים לפרש כן בכתוב בתורה.
ולהבין ענין הדרך למעליותא, מבאר בזה בד״ה זכור תרע״ח12 ע״פ מ״ש13 ושמרו דרך הוי׳ לעשות צדקה ומשפט, היינו דענין הדרך האמיתית היא דרך הוי׳. דענין דרך הוי׳ הוא (כמבואר גם בביאורי הזהר14 על הפסוק15 כי ישרים דרכי הוי׳ גו׳) כמו הדרך האמיתית שענינה לחבר את הפינה הכי נידחת שבקצוי תבל עם עיר הבירה וארמון המלך עד לקיתון שבארמון. דעד״ז הוא ענין דרך הוי׳, לחבר את הפינה הכי נידחת שבסדר ההשתלשלות, תחתון שאין למטה ממנו, עם עצמותו ומהותו ית׳. דהנה16 ידוע מה שאמרו רז״ל17 עד שלא נברא העולם הי׳ הוא ושמו בלבד, שהכוונה18 בזה היא גם עד שלא נאצל העולם, הי׳ הוא ושמו בלבד. ואף שהי׳ אז גם בחי׳ שמו דקאי על ענין הגילוי, ענין הספירות, מ״מ הספירות שלפני הצמצום הם בבחי׳ ספירות אין קץ (כמבואר בביאור ששים המה מלכות כת״י הר״פ ז״ל (כמ״ש בד״ה זכור הנ״ל) שכבר נדפס בסה״מ הנחות הר״פ19). וענין דרך הוי׳ הם עשר הספירות, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר20, שהם המחברים את עצמותו ומהותו ית׳ עם כל סדר ההשתלשלות עד שע״י הצמצומים והמסכים והפרסאות נמשך עד לעולם הזה התחתון שאין למטה ממנו. והיינו, דענין הדרך הוא ע״י הספירות שהם עשר ספירות דוקא.
והנה הדרך יש בה ב׳ פעולות, דעל ידה היא העלי׳ מלמטה למעלה, מן הפינה נידחת עד לקיתון המלך, וכן לאידך גיסא, שעל ידה היא המשכת האלקות מלמעלה למטה, עד שנעשה דירה לו ית׳ בתחתונים. ובענין זה מבואר בהמאמר ד״ה זכור תרע״ח21 ענין נפלא, שהדירה לו ית׳ היא עד״מ אדם הדר בדירת חבירו. והחידוש שבדבר22, דבכמה מקומות בדא״ח23 מבואר בענין דירה בתחתונים המעלות שבזה, שזהו ענין המשכת העצמות ממש, כמו שעצם האדם דר בהדירה, וכן שהעצם נמצא בה בגילוי, כמו דירת המלך שדוקא שם אפשר להיות ערום וכו׳. אמנם במאמר זה מבואר חידוש באין ערוך יותר [ומצד החפזון (לויפעניש) בלימוד המאמר – שמים לב רק לכללות הענין ולא להפרטים, כמדובר כמה פעמים], שהדירה היא כמו הדר בבית חבירו, והיינו שהדירה היא באופן כזה שהתחתון נשאר להיות בבחי׳ דירת חבירו ואעפ״כ הוא דירה לו ית׳, שהקב״ה דר בה כמו בדירתו. וזהו החידוש שבענין הב׳ שבדרך, שהיא המשכה מלמעלה למטה, היינו לא שהתחתון עולה ממדריגתו ונעשה מציאות של עליון, אלא שגם בהיותו מציאות של תחתון, בכל זאת הוא נעשה לדירה לו ית׳.
והנה אופן העבודה בענין הדרך הוא כמ״ש לעשות צדקה ומשפט. דצדקה היא כללות כל המצוות24, ובכל תלמוד ירושלמי נקראת מצוה סתם25, עד שהיא נקראת מצותו של הקב״ה26 (וכידוע השאלה27 על מאמר המשנה28 על ג׳ דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, דלכאורה מדוע לא נזכר ענין המצוות, והתירוץ27 דכל המצוות הן בכלל גמילות חסדים שהיא כללות כולן), וענין המשפט הוא ענין הבירורים כמפורש ברש״י פרשתנו29 (בענין חושן המשפט) דמשפט ענינו בירור וזיכוך הדין.
והנה כשישראל נמצאים בדרך זו שהיא דרך הוי׳, שהיא תכלית כוונת כל הבריאה, יש ענין מלחמת עמלק אשר קרך בדרך. דמה שעמלק בא בדרך בצאתכם ממצרים אינו מקרה נקרית, אלא גם זה מורה על השייכות דתורה עם מלחמת עמלק, כי גם מתן תורה הי׳ בדרך בצאתכם ממצרים דוקא. והיינו, דבשביל מתן תורה שאז הוא המשכת העצם, וכמאמר30 מצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך, כאדם המריק מכלי לכלי חבירו, שהוא המשכת העצם, הוצרך לפני זה להיות מלחמת עמלק.
והענין31 הוא, דהנה איתא בזהר32 דמה שאמר יתרו33 עתה ידעתי כי גדול הוי׳ מכל האלקים, זה הי׳ הכנה למתן תורה, כי מתן התורה הי׳ באופן דיתרון החכמה מן הסכלות. דסכלות כאן אין ענינו סכלות ממש, אלא סכלות ביחס להחכמה. וכמו גבי שלמה דכתיב בי׳34 ותרב חכמת שלמה מחכמת בני קדם גו׳, וע״ז אמרו שהוא יתרון החכמה מן הסכלות, לפי שביחס לחכמת שלמה חכמת בני קדם כו׳ היא סכלות. וכן הי׳ ביתרו שהי׳ כהן מדין35, והי׳ מכיר בכל עבודה זרה שבעולם36, ולכן כאשר הוא אמר עתה ידעתי כי גדול הוי׳ מכל האלקים, הרי זה פעל את יתרון החכמה מן הסכלות, נתינת התורה. ועד״ז הוא ענין מלחמת עמלק, דכאשר בני ישראל הלכו בדרך הוי׳ לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים אז בא עליהם עמלק, והי׳ צ״ל מלחמת עמלק כדי לפעול יתרון האור כו׳.
וזהו31 מ״ש37 טוב שכן טוב מאח רחוק, ואמרו רז״ל38 שכן קרוב זה יתרו שהי׳ רחוק לישראל ונתקרב, ואח רחוק זה עמלק שהוא מזרע עשו אחיו של יעקב כו׳, בעשו כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק. דבעשו כתיב בי׳39 הלא אח עשו ליעקב, ואח״כ נתרחק. דבתחלה הי׳ אח עשו ליעקב, דתהו ותיקון שניהם שוים, ואדרבה יש מעלה באורות מרובים דתהו, אבל ע״י שבירת הכלים והפרסאות וכו׳, עי״ז נעשה אח רחוק עד לעמלק אשר קרך בדרך. דב׳ ענינים אלו (יתרו ועמלק) הם ב׳ אופנים שצריכים להיות לפני מתן תורה, דביתרו צ״ל הפיכתו לטוב ובעמלק צ״ל מלחמת עמלק, ועל ידם נהי׳ מתן תורה.
והנה מלחמת עמלק היא מדור דור40, וכתרגום יונתן שזה נמשך עד דרא דעקבתא דמשיחא. ויהי רצון דכשם שהי׳ אז במלחמת עמלק שבמדבר, וכן כשנכנסו לארץ דג׳41 מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, עד״ז יהי׳ בקרוב ממש, שיהי׳ למנות להם מלך דא מלכא משיחא, ולהכרית זרעו של עמלק ע״י שהקב״ה יקיים מ״ש42 כי מחה אמחה את זכר עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, מקדש אדנ-י כוננו ידיך43 שעומד מוכן מלמעלה44, במהרה בימינו ממש.
__________
1) תצא כה, יז.
2) פג, א.
3) ראה תו״א פרשתנו (תצוה) פה, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קעב. תקס״ה ח״א ע׳ שפא. שם ע׳ שפו. ע׳ שצו. אוה״ת פ׳ זכור ע׳ א׳תשצה. סהמ״צ להצ״צ מצות זכירת עמלק צד, סע״א ואילך (מזח״ב קצד, ב). סה״מ תרע״ח ע׳ קפט. עטר״ת ע׳ רפט.
4) שמואל-א טו, ב.
5) ראה גם סה״מ עטר״ת שם.
6) ראה גם סהמ״צ להצ״צ שם.
7) תצא שם, יח.
8) ע״פ קהלת ב, יג.
9) תהלים צט, ו. וראה סה״מ עטר״ת שם ע׳ רחצ. אוה״ת פרשתנו (כרך ז) ס״ע ב׳תשפב. ובכ״מ.
10) סה״מ תרע״ח שם (ע׳ קצו).
11) מאמרי אדה״ז תקס״ב ואוה״ת פ׳ זכור שם.
12) סה״מ תרע״ח שם (ע׳ קפט ואילך).
13) וירא יח, יט.
14) וישלח – לאדהאמ״צ יט, ב ואילך. להצ״צ ח״ב ע׳ תשד ואילך. שם ע׳ תשט ואילך. וראה גם ד״ה וה׳ אמר המכסה תשל״ז פ״ב (סה״מ בראשית ח״א ע׳ רכא) ואילך. וש״נ. ד״ה זה תשמ״א (לעיל ע׳ רכו ואילך).
15) הושע יד, י.
16) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרע״ח שם. וראה גם תו״א בשלח סג, ב.
17) פדר״א פ״ג.
18) עבודת הקודש ח״א (חלק היחוד) פ״ב. וראה גם אוה״ת יתרו ע׳ תתלט ואילך. ד״ה באתי לגני תשכ״ז (סה״מ באתי לגני ח״א ע׳ ר).
19) ע׳ קסט. וראה גם סהמ״צ להצ״צ קנג, א. ובכ״מ.
20) ספר יצירה פ״א מ״ד.
21) סה״מ תרע״ח שם (ע׳ קצג).
22) ראה גם ד״ה וה׳ אמר המכסה הנ״ל פ״ג (סה״מ בראשית שם ע׳ רכב).
23) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרס״ט ע׳ קס. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סו. וש״נ.
24) תו״א בשלח שם (סג, ג). ובכ״מ. וראה גם ב״ב ט, א. ירושלמי פאה פ״א ה״א.
25) תניא פל״ז (מח, ב).
26) אגה״ק סי״ז.
27) ראה גם מדרש שמואל אבות פ״א מ״ב (בסופו).
28) אבות שם.
29) כח, טו.
30) שהש״ר פ״א, ג (א). וראה לקו״ש ח״ח ע׳ 58 ואילך. וש״נ.
31) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרע״ח ועטר״ת שם.
32) ח״ב סז, ב. סח, א. וראה לקו״ש חי״א ע׳ 74. וש״נ.
33) יתרו יח, יא.
34) מלכים-א ח, י.
35) ר״פ יתרו (שם, א). ראה מכילתא שם. שמו״ר פ״א, לב.
36) פרש״י עה״פ שבהערה 33.
37) משלי כז, י.
38) ראה שמו״ר פכ״ז, א.
39) מלאכי א, ב.
40) ס״פ בשלח (יז, טז).
41) סנהדרין כ, ב. רמב״ם ריש הל׳ מלכים.
42) בשלח שם, יד.
43) שם טו, יז.
44) ראה פרש״י ותוס׳ סוכה מא, סע״א. ובכ״מ – נסמנו בלקו״ש חח״י ע׳ 418 הערה 64.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' רלא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ צח ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ב ע׳ 1037 ואילך.