בס״ד. מוצאי ש״פ עקב, מבה״ח אלול ה׳תשל״ח

הנחה בלתי מוגה

והי׳ עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה׳ אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך¹. והנה פירוש הפשוט בכתוב הוא, שבגלל זה שתשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, יהי׳ השכר דושמר ה׳ אלקיך לך גו׳. ומדייקים בזה רבותינו נשיאינו² (שדיוק זה מבאר גם רש״י בפירושו) מ״ש והי׳ עקב תשמעון ולא נאמר אם תשמעון וכיו״ב כמו אם בחוקותי תלכו גו׳ ונתתי גשמיכם בעתם³, או למען ירבו ימיכם וימי בניכם גו׳⁴, שזהו שכר על הענינים הכתובים לפני זה, ועד״ז הוא ברוב המקומות (ככולם) בכתובים, דכאשר רוצה לומר שע״י ענין מסויים יקבלו שכר כו׳, אומר הלשון אם או למען וכיו״ב, וכאן אומר לשון עקב דוקא. ומבואר בהדרושים⁵ דעקב קאי על עקב ואחרית הימים, הזמן דעקבתא דמשיחא (עקבתא לשון עקב) [שזהו דורנו זה]. וזהו והי׳ עקב תשמעון גו׳, דבזמן עקבתא דמשיחא הנה ודאי הדבר שתשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם גו׳, שהרי כבר נמצאים באחרית הימים, בעקבתא דמשיחא, ואם לא עכשיו אימתי⁶. ולכן נאמר הלשון עקב דוקא, כי בזה נכלל גם פירוש הנ״ל דעקב קאי על אחרית הימים (נוסף להפירוש הפשוט – בגלל).

וממשיך אח״כ בכתוב ומפרט תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם גו׳ [ויש לומר דלכן לא ניחא לי׳ לפרש בהדרושים כפירוש רש״י דלשון עקב קאי על המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, לפי שהכתוב אינו מחלק בין המצוות, כי אם כותב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם גו׳, שמזה מובן שהכתוב מדבר לא רק אודות מצוות קלות וכו׳, כי אם שכולל בזה כל עבודת האדם]. ומבאר על זה בהדרושים הנ״ל⁷, שג׳ לשונות אלו (תשמעון ושמרתם ועשיתם) קאי על ג׳ הבחינות דמחשבה דיבור ומעשה. דתשמעון הוא (גם) מלשון שמיעה דקאי על מחשבה, וכנודע דשמיעה היינו (גם) הבנה והשגה וקליטה כמו דבר כי שומע עבדך⁸, שזהו ענין המחשבה. ושמרתם הוא דיבור, כי השמירה שלא ישתכח הדבר היא ע״י הדיבור דוקא, וכמ״ש⁹ כי חיים הם למוצאיהם, ואמרו רז״ל¹⁰ אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה דוקא, וכמ״ש¹¹ ארוכה בכל ושמורה, אם ערוכה ברמ״ח אברים שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת¹⁰, ועד שמסופר בגמרא¹² שתלמיד אחד כו׳ שהי׳ שונה בלחש לאחר ג׳ שנים שכח תלמודו, וצריך להיות הדיבור בקול רם דוקא, עד שכל עצמותי תאמרנה¹³ (כמובא גם בתניא¹⁴). ועשיתם הו״ע המעשה. וזהו שממשיך אח״כ בכתוב ושמר ה׳ אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, כי שכר מצוה מצוה¹⁵, ולכן גם בהשכר מונה ג׳ ענינים, ברית חסד ושבועה, שהם כנגד ג׳ ענינים הנ״ל (מחשבה דיבור ומעשה), כמבואר בהדרושים¹⁶ (וכדלקמן).

אמנם עדיין צריך להבין מה שאומר דוקא הג׳ לשונות תשמעון ושמרתם ועשיתם, והרי ישנם עוד לשונות המורים על מחשבה דיבור ומעשה, ולמה נקט ג׳ לשונות אלו דוקא. ועוד, מה שייך כל זה למה שמדבר כאן בהזמן דעקבתא דמשיחא. אך הענין הוא, דתשמעון הוא לא רק לשון מחשבה והבנה והשגה. כי אם גם לשון אסיפה¹⁷, כמו וישמע שאול את העם גו׳¹⁸ (היינו שאסף וקיבץ את העם), וזה שייך להזמן דעקבתא דמשיחא, היינו שבהזמן דעקב, אחרית הימים, הנה ודאי הדבר שתשמעון, לשון הבנה והשגה, וזה פועל גם תשמעון לשון אסיפה, אסיפת כל הניצוצות¹⁹, כל המחשבות והדיבורים והמעשים וחלקו בעולם. כי אוחזים כבר בעקב (ווייל מ׳האַלט שוין ביי עקב), באחרית הימים בגמר זמן הבירורים. ועד״ז מה שנאמר הלשון ושמרתם דוקא בענין הדיבור, כי ענין הדיבור יכול להיות בכמה אופנים, וכאן הכוונה הוא שהדיבור יביא לידי שמירה, כמארז״ל אם ערוכה ברמ״ח אברים שלך משתמרת כו׳, היינו שמירה כזו שהתורה קוראת לה שמירה, שנשמרת מכל דבר בלתי רצוי. וע״ד כללות הציווי בנוגע להתורה ומצוותי׳, לא תוסיפו גו׳ ולא תגרעו²⁰, ששומר את הדבר כפי שהוא. והיינו שלאחרי השקלא וטריא דאלו ואלו דברי אלקים חיים²¹, אינו נשאר באופן של אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי אם שנמשך בפסק הלכה, ודבר הוי׳ זו הלכה²². כי הדיבור הוא גם מלשון²³ ידבר עמים תחתינו וגו׳, שהוא לשון הנהגה ושליטה וממשלה²⁴, שהשליטה וממשלה היא ע״י פסק ההלכה דוקא, וכמאמר²⁵ מאן מלכי רבנן, ופסק ההלכה הוא ע״י ענין הדיבור דוקא, כי בנוגע להלכה (שעל ידה היא השליטה בפועל) אינו נוגע השקלא וטריא והבנה והשגה שבמחשבה כי אם ההלכה הפסוקה מה לעשות ומה לא לעשות, שזה בא בדיבור דוקא, דבר הוי׳ זו הלכה. וזהו שאומר בנוגע לדיבור הלשון ושמרתם דוקא, דקאי על הדבר הלכה, שאז פועל הדיבור גם בחלקו בעולם. ועד״ז מ״ש ועשיתם דייקא, כי עשי׳ קאי גם על ענין הכפי׳, כמבואר בכ״מ²⁶ דמעשה הוא מלשון כפי׳ והכרח כמו מעשין על הצדקה²⁷. היינו שאינו מספיק מה שעושה את הענינים המונחים אצלו (וואָס לייגן זיך ביי אים אָפּ) שהם כל עניני התורה ומצוותי׳, כי אם צריך לעשותם באופן של כפי׳. וכמבואר בהדרושים גודל ענין האתכפיא, ועד שגם לעתיד לבוא יתגעגעו (וועט מען ביינקען) להענין דאתכפיא, שלכן מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח²⁸, כמבואר בכ״מ בארוכה²⁹.

ויש לומר בדרך אפשר שזהו מ״ש בפסוק התואר את המשפטים האלה דוקא, כי משפטים הם עניני שכל, אצלו מונח הענין והוא רוצה את הענין (ביי אים לייגט זיך דער ענין און ער וויל דעם ענין), ומ״מ צריך שיהי׳ אצלו גם הענין דועשיתם, ענין הכפי׳, ע״ד מארז״ל³⁰ איזהו גיבור הכובש את יצרו.

וזהו ענין ג׳ הדברים שמונה כאן, שצ״ל ענין האתכפיא (ועשיתם), וכיון שישנו גם הכפי׳ לכן מקיים גם המצוות שאדם דש בעקביו [שזהו גם הקשר עם פירוש רש״י דקאי על מצוות דאדם דש בעקביו, כי זהו ענין של אתכפיא], ובאופן כזה שלאחרי מה שאלו ואלו דברי אלקים חיים, לאחרי שקלא וטריא ארוכה ועשירה בכמה ענינים של סברא, הרי הפסק דין הוא דוקא באופן מסויים מבלי להתחשב עם כל הסברות שיכולות להיות באופן אחר, גם סברות דקדושה, סברות ע״פ תורה (שזהו ענין ושמרתם, דקאי על פסק ההלכה), ועד״ז באופן של אסיפה וקיבוץ שעיקר ענינו הוא בנוגע לנדחך בקצה השמים³¹ (שזהו ענין תשמעון לשון אסיפה). ועי״ז יהי׳ בדוגמת זה ושמר ה׳ אלקיך לך את הברית, דענין הברית הוא (כמבואר בכ״מ³² בנוגע להברית שלפני ראש השנה, לעברך בברית הוי׳ אלקיך³³) שהעוברים בין הבתרים נעשים דבר אחד (ווערן איין זאַך), שלכן אין שייך בזה ענין של ביטול או חלישות, כיון שזהו ענין אחד (דברית הוא בחי׳ המעשה). ואח״כ גם ואת החסד, דחסד היא מדה שבלב (דוגמת בחי׳ המחשבה), ואח״כ ענין השבועה אשר נשבע לאבותיך, שזה בא בתוקף של שבועה (דוגמת בחי׳ הדיבור), וכמבואר בארוכה בדרושים אלו³⁴.

וזהו והי׳ עקב תשמעון, דכל מקום שנאמר והי׳ אינו אלא לשון שמחה³⁵, וכמבואר במ״א³⁶ הענין בזה, דבתיבת והי׳ האותיות ו״ה הם לפני אותיות י״ה, בדוגמת מה שלעתיד לבוא נקבה תסובב גבר³⁷. שעד״ז הוא גם בעבודתו דעיקר השמחה בעבודתו הוא כאשר עבודתו היא מצד קבלת עול דוקא, ועשיתם לשון רבים, מ״מ מקיים כולם בשוה באופן של ושמרתם ובאופן של תשמעון, ועי״ז נמשך בכל אחד ואחת את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך.

וזהו ענין והי׳, דבקרוב ממש יהי׳ והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד³⁸, וכל מקום שנאמר והי׳ אינו אלא לשון שמחה. וזה בא ע״י שכל אחד מישראל עובד עבודתו מתוך שמחה שהיא עבודה גדולה כמ״ש הרמב״ם³⁹, ואעפ״כ הרי הוא בשמחה הן במחשבה הן בדיבור והן במעשה, ומזה נמשך אח״כ גם בעקב, כפירוש רש״י מצוות שאדם דש בעקביו, שגם זה עושה מתוך שמחה ובשלימות בכל ג׳ הענינים, וכדאיתא בספרים⁴⁰ שבכל מצוה ישנם ג׳ הענינים דמחשבה דיבור ומעשה, וכל ענינים אלו הם אצלו בשלימות. וזה מביא בקרוב ממש לקיום היעוד ושמר ה׳ אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך בגלוי, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, יבוא ויוליכנו קוממיות לארצנו, בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו⁴¹ וכספם וזהבם אתם⁴², שמאספים את כל הניצוצות יחדיו ובשלימות, הן מצד מחשבה הן מצד דיבור והן מצד מעשה, ומעשה גדול⁴³, בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (עקב ז, יב).
2) אוה״ת פרשתנו ע׳ תצא. רד״ה זה עדר״ת (המשך תער״ב ח״א ס״ע תקפ).
3) ר״פ בחוקותי (כו, ג-ד).
4) פרשתנו יא, כא.
5) אוה״ת שם. ריש פרשתנו. שם ריש ע׳ תקד.
6) אבות פ״א מי״ד.
7) אוה״ת ריש פרשתנו ואילך. ע׳ תצב ואילך. המשך תער״ב שם ע׳ תקפח ואילך.
8) שמואל-א ג, ט.
9) משלי ד, כב.
10) עירובין נד, רע״א.
11) שמואל-ב כג, ה.
12) עירובין שם.
13) תהלים לה, י. עירובין שם.
14) פל״ז (מז, א).
15) אבות פ״ד מ״ב.
16) אוה״ת שם. המשך תער״ב שם ע׳ תקפט.
17) אוה״ת שם.
18) שמואל-א טו, ד.
19) ראה אוה״ת שם ס״ע תפח ואילך.
20) ואתחנן ד, ב.
21) עירובין יג, ב.
22) שבת קלח, ב.
23) תהלים מז, ד.
24) ראה תו״א וארא נו, א. ועוד.
25) גיטין סב, סע״א.
26) ד״ה ועבדי דוד תרצ״ט (סה״מ תרצ״ט ע׳ 191. שם ע׳ 197). וראה לקו״ת בחוקותי מח, א. לקו״ש חי״ב ס״ע 238-9. ועוד.
27) ראה ב״י לטור יו״ד סרמ״ח.
28) ברכות יב, ב.
29) ראה סה״מ תש״ח ע׳ 167. וראה גם ד״ה ובראשי חדשיכם דמוצאי ש״פ אחרי שנה זו (סה״מ ראש חודש ע׳ רסה ואילך).
30) אבות שם מ״א.
31) נצבים ל, ד. אוה״ת שם.
32) לקו״ת נצבים מד, ב. ועוד.
33) ל׳ הכתוב – שם כט, יא.
34) אוה״ת שם ע׳ תעט. שם ע׳ תפט. ע׳ תצב. ועוד.
35) אסת״ר פתיחתא יא.
36) המשך תער״ב ח״א ס״ע קכט ואילך.
37) ירמי׳ לא, כב.
38) זכרי׳ יד, ט.

[סה"מ דברים ח"א ע' ריג ואילך]

י״ל בסה״מ תשל״ח (קופּיר) ע׳ 441 ואילך.