בס״ד. ש״פ פינחס, כ״ד תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשי״א
הנחה בלתי מוגה
צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי גו׳ תשמרו להקריב לי במועדו1, והנה השייכות דפרשה זו לפרשה הקודמת איתא ע״ז בספרי2 משל לבת מלך כו׳ כך כשאמר משה להקב״ה יפקוד ה׳ אלקי הרוחות לכל בשר איש גו׳ אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם3, אמר לו הקב״ה עד שאתה מצוני על בני (שבזה אין צורך (וואָס דאָס דאַרף מען ניט)), צוה את בני עלי, וזהו מה שציוה להם משה בענין הקרבנות, דמזה מובן שענין הקרבנות זהו העיקר, שהרי כשאמר הקב״ה למשה קודם הסתלקותו צוה את בני עלי, ציוה אותם בענין הקרבנות, דמובן מזה שענין הקרבנות הוא העיקר. וצריך להבין, שהרי מצינו שהנביאים טענו עם ישראל ואמרו הנה שמוע מזבח טוב4, כי חסד חפצתי ולא זבח5, שזהו העיקר ולא ענין הקרבנות. ועוד צריך להבין בענין הקרבנות גופא, שהרי הקרבן הראשון שציוה להם משה הוא קרבן תמיד, ותפילות במקום תמידין תקנום6, וענין התמידין הוא שתמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה ותמיד של בין הערביים מכפר על עבירות שביום7, וידוע הקושיא דאיך התמיד מכפר, שהרי אם אדם חטא בהמה מה חטאה8, וידוע בזה דהאדם צריך לכוין שכל מה שעושים עם הבהמה הרי זה כאילו שעושים בו9, דכל זה הרי הוא רק כאילו שעושים בו, אבל ענין התפילה הוא שעושים בו, ממש ענין הקרבנות, וכדאיתא בלקו״ת10 דכשמתבונן בענין ביטול, מה שאין העולמות (כללות ההשתלשלות) תופסים מקום (דעם ניט באַטרעף של העולמות) לגבי אוא״ס ב״ה, נעשה מזה המשכה קטנה, דהמדות הו״ע הבשר וההתבוננות הו״ע העצמות, והגידים הוא ההתחברות של ההתבוננות עם המדות11, דמובן מזה שענין התפילה הוא לא רק ענין של כאילו, כי אם זהו הקרבת הקרבן עצמו בנפש האדם, דלפי זה הרי ענין התפילה הי׳ צ״ל במדריגה נעלית יותר מכמו ענין הקרבנות, ומ״מ מצינו שענין הקרבנות הוא נעלה יותר, שהרי זהו ענין התפילה, שמתפללים שיבנה בית המקדש במהרה בימינו12 ויהי׳ הקרבת הקרבנות, ומה שמבארים בזה דהטעם שקרבנות הוא נעלה יותר הוא מפני שהניצוץ שבבהמה גשמית הוא נעלה יותר, דכל הגבוה ביותר יורד למטה יותר13, אינו מובן14, דלפי זה הרי עיקר המעלה בקרבנות הי׳ צ״ל בהקרבנות דזמן בית ראשון ושני דוקא ולא בהזמן דלעתיד, שהרי לעתיד יהי׳ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ15, ומצד הטעם שהניצוץ שבבהמה גשמית הוא נעלה יותר הי׳ צ״ל עיקר המעלה בהקרבנות דבית ראשון ושני, שאז הוא בגשמיות יותר, ולמה מצינו שעיקר המעלה בקרבנות הוא בהקרבנות דלעתיד דוקא כמו שאנו אומרים16 על הקרבנות דלעתיד דוקא כמצות רצונך, דמשמע שהקרבנות דלעתיד הנה הם עיקר השלימות שבענין הקרבנות, ואינו מובן דממה נפשך, אם המעלה היא ברוחניות הנה לפי זה הי׳ צ״ל עיקר המעלה בענין התפילה, ואם המעלה הוא בגשמיות הנה לפי זה הי׳ צ״ל עיקר המעלה בהקרבנות דבית ראשון ושני, ומהו המעלה בהקרבנות דלעתיד דוקא שעל זה אנו אומרים כמצות רצונך.
ולהבין המעלה בקרבנות דלעתיד דוקא, וגם להבין כללות המעלה שבענין הקרבנות דוקא, צריך להקדים תחילה דתכלית בריאת העולמות היא משום שנתאוה17 הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים18, דפירוש ענין דירה הוא כמו שבדירת האדם עד״מ הרי הוא דר בה בכל עצמותו ומהותו19, כמו״כ הכוונה בהפירוש דירה בתחתונים הוא שעצמות ומהות א״ס ב״ה יהי׳ למטה, דזהו ג״כ הפירוש בענין עיקר שכינה בתחתונים היתה20, שהדיוק בזה הוא דמה שנמצא בתחתונים הוא לא סתם שכינה ולא גילויים כי אם עיקר שכינה דוקא בתחתונים היתה, וכמו שמבואר21 בענין באתי לגני22 לגנוני20, דכל זה הענין דדירה בתחתונים נעשה ע״י עבודת הקרבנות דוקא. וכמו״כ הוא בתחילת הבריאה שענין דירה בתחתונים נעשה ע״י עבודת הקרבנות דוקא, וכמ״ש23 ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ואיתא במדרש24 דלשמרה הו״ע הקרבנות כמ״ש תשמרו להקריב לי. דהנה בכל דבר וענין, יש בו מה שמצד עצמו ויש בו מה שמיתוסף בו ע״י עבודה, דכתיב25 אשר ברא אלקים לעשות לתקן, דבמילא הנה ישנו מה שמצד עצמו ומה שמיתוסף בו ע״י עבודה. וכמו״כ הוא גם בגן עדן, שגן עדן הוא נעלה יותר מעולמות, דקרקעית הגן עדן הוא רוחניות שבגשמיות של העולם26, יש בו ג״כ מה שמצד עצמו ומה שמיתוסף בו ע״י עבודה. ואף שגן עדן הוא נעלה יותר מעולם, דעולם הו״ע שקשור (וואָס איז פאַרבונדען) עם מדות כמ״ש27 כי אמרתי עולם חסד יבנה, דהתהוותו הוא מהמדות, אבל גן עדן הרי כללות הגן עדן הוא עולם הבריאה שמאיר שם חב״ד דא״ס ב״ה, חכמתו בינתו ודעתו של א״ס ב״ה שהו״ע מוחין28, ומוחין הרי הם נעלים יותר ממדות, דלכן הנה המשכת המוחין במדות הוא ע״י מיצר הגרון, שתחילה צריך להיות התעלמות המוחין ורק אז אפשר להיות מדות, דמובן מזה ריחוק הערך דמוחין לגבי מדות, דמשום זה צריך להיות תחילה התעלמות המוחין ונעשה ענין שאינו מוחין ולא מדות (און עס ווערט אַ ענין וואָס איז ניט מוחין און ניט מדות) ואז דוקא אפשר להיות המדות, דבמילא מובן ריחוק הערך דעולם שהתהוותו מהמדות לגבי גן עדן שמאיר שם בחי׳ מוחין, וגם הנה בעולם ישנו רק ידיעת המציאות ולא השגת המהות, בין בעניני אלקות ובין בעניני עולם, הנה בעולם אין משיגים את המהות, לא ברוחניות וגם לא בגשמיות, שהרי מהותו של הנברא הוא הכח האלקי אשר בו, שהרי בהסתלק כח הפועל מהנפעל יהי׳ אין ואפס29, א״כ הרי מהותו של הנברא הוא הכח האלקי, ומהותו של הכח האלקי הרי אי אפשר להשיג דבמילא נמצא מובן שאין משיגים מהותו של הגשמי, אבל בגן עדן ישנו השגת המהות דבגן עדן נהנים מזיו השכינה30, דההנאה הוא מהשגת המהות דוקא, הרי מובן בזה ריחוק הערך דעולם לגבי גן עדן, דעולם התהוותו מהמדות וגן עדן הוא מוחין, וגם בזה גופא הנה בעולם ישנו רק השגת המציאות ובגן עדן השגת המהות, ומ״מ הנה ע״י עבודה שלמטה דוקא מיתוסף אור בגן עדן, והוא מזיו תורתן ועבודתן31, דמה שמאיר בגן עדן הוא רק זיו בלבד וכמו שנתבאר בד״ה באתי לגני32 דכמו שהם באצילות הם כמונחים בקופסא33, כי אינם בשביל אצילות, כי אם לצורך עולם הזה, דכמו״כ הוא בגן עדן שמאיר שם רק זיו תורתן ועבודתן, ומ״מ הנה זיו תורתן ועבודתן שבעוה״ז מוסיף אור בגן עדן. והנה ההתחדשות שנעשה בגן עדן ע״י העבודה שלמטה הוא שע״י העבודה שלמטה נמשך בגן עדן בחי׳ אור הסוכ״ע, דהנה בגן עדן מצד עצמו מאיר בו בחי׳ אור הממלא, דלכן נקרא גן עדן עולם ברור34, הכל מסודר שם (אַלץ איז דאָרטן אויסגעשטעלט), כל ענין לפי מצבו, דלכן אינו מועיל שם ענין התשובה35, דענין התשובה הוא ההתהפכות ממהות למהות ובגן עדן שהוא עולם ברור אינו שייך שם ענין התשובה, דבגן עדן מאיר אור הממכ״ע, שהוא אורות בכלים לפי ערך הכלים, היינו מה שהכלים יכולים לקבל כן הוא האור, אבל ע״י עבודה מאיר אור הסוכ״ע.
והנה עיקר העבודה שעל ידה נעשה הענין דדירה בתחתונים הוא עבודת הקרבנות, דהנה פירוש ענין דירה הוא מה שעצומ״ה א״ס ב״ה יהי׳ למטה כנ״ל, וכמו״כ הפירוש בדירה הוא שההמשכה תהי׳ בפנימיות בנבראים ולא בדרך מקיף כי אם בפנימיות שזהו ענין דירה. ובכדי שתהי׳ ההמשכה בפנימיות בנבראים, צריך להסיר ההעלמות וההסתרים, דבמילא הנה בהסרת ההעלמות וההסתרים יהי׳ ההמשכה גם בגילוי, דכשההמשכה היא שלא ע״י הסרת ההעלמות וההסתרים, שאז הוא בדרך מקיף, הנה אז אפשר להיות שאף שישנה בפנימיות בהעלם, מ״מ הנה מצד ההעלמות וההסתרים לא יהי׳ זה בגילוי, אבל כשההמשכה היא בפנימיות בנבראים, שאז צריך להיות הסרת ההעלמות כו׳, הנה אז כשישנה ההמשכה בפנימיות בהעלם, במילא ישנה גם בהתגלות, דמצד איזה טעם לא תבוא ההמשכה בהתגלות. נמצא שענין דירה בתחתונים הוא שההמשכה היא מעצומ״ה א״ס ב״ה, וההמשכה היא בפנימיות ובהתגלות. דכל זה הוא בקרבנות דוקא, שבקרבנות הי׳ נגלה איך שבבהמה גשמית הי׳ הביטול העלי׳ וההתכללות באש שלמעלה בבחי׳ ארי׳ דקאכיל קורבנין36, וקרבן הו״ע קירוב הכחות37, היינו שזהו בפנימיות בנבראים38, ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס39, דהכוונה בזה היא עד רזא דעצומ״ה א״ס ב״ה, דזהו דיוק הלשון עד רזא דא״ס ולא עד רזא דאור א״ס, היינו שרזא דקורבנא עולה עד רזא דעצומ״ה א״ס ב״ה. ולכן הנה הענין דדירה בתחתונים נעשה בעיקר ע״י עבודת הקרבנות דוקא, לפי שעבודת הקרבנות מגיע בבחי׳ העצמות, והעבודה היא בפנימיות הנבראים ובהתגלות, שזהו ענין דירה בתחתונים. וזהו ג״כ מה שעיקר המעלה בקרבנות הוא בהקרבת בהמה גשמית דוקא ולא כענין התפילה, משום דבהקרבת בהמה גשמית הוא בהתגלות איך שהבהמה גשמית נכללת באש שלמעלה כנ״ל. וזהו מ״ש ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, דלשמרה הוא עבודת הקרבנות כמ״ש תשמרו להקריב לי, היינו שגם בתחילת הבריאה הנה עיקר העבודה הי׳ עבודת הקרבנות, משום שע״י עבודת הקרבנות דוקא נעשה הענין דדירה בתחתונים, דזהו מ״ש ויניחהו, שע״י עבודת הקרבנות דוקא נייחא40.
והנה עיקר המעלה בקרבנות יהי׳ בהקרבנות דלעתיד דוקא, דלעתיד יהי׳ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, דאז יהי׳ ענין הקרבנות כמו שהי׳ בגן עדן בתחילת הבריאה. דהנה גן עדן הוא רוחניות שבגשמיות דעולם (ואף שהוא רוחניות שבגשמיות, מ״מ הנה זהו רוחניות שבגשמיות), ובגן עדן לא הי׳ מציאות הרע, דהרע שהי׳ אז הי׳ מחוץ לגן עדן, דבמילא הנה פעולת הקרבנות שהי׳ בגן עדן לא הי׳ בענין הבירורים כי אם בענין המשכת אלקות. וע״ד כמו שהי׳ בימי שלמה, דכתיב בי׳41 הוא יהי׳ איש מנוחה, היינו שהבירורים היו אצלו בדרך ממילא42, וכמו״כ בגן עדן הנה פעולת הקרבנות שהי׳ אז לא היה בענין הבירורים כי אם בהמשכת אלקות. אבל אח״כ43 כשהי׳ חטא עץ הדעת, הנה אז ויגרש את האדם44, דנידון בגרושין, דהטעם הוא45 דבגן עדן לא שייך מציאות הרע, דמשום זה הנה לאחר החטא נידון בגירושין, דאף שאיתא הטעם ע״ז משום דועתה פן תשלח ידו גו׳ ואכל וחי לעולם46, אבל באמת הנה מצד טעם הזה בלבד לא הוצרך לדונו בגירושין, שהרי הרבה דרכים למקום, ופנימיות הטעם דויגרשהו הוא משום דבגן עדן לא שייך מציאות הרע, דלכן הנה וישלחהו גו׳ לעבוד את האדמה אשר לוקח משם47 שהו״ע הבירורים, שבתחילה הי׳ עבודתו בגן עדן בהמשכת אלקות48, אבל לאחר החטא גורש לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, להיות שעל ידה הי׳ בו ענין החטא, לכן הי׳ עבודתו בהאדמה שהו״ע הבירורים, נמצא שהקרבנות שהיו בגן עדן הם נעלים יותר, שענינם הוא בהמשכת אלקות. וכמו״כ הוא גם בהקרבנות דלעתיד, שיהי׳ אז ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, דבמילא הנה ענין הקרבנות לא יהי׳ בענין הבירורים כי אם בהמשכה, כמו שהי׳ בגן עדן.
אמנם עיקר השלימות בענין הקרבנות יהי׳ בהקרבנות דלעתיד דוקא, דהקרבנות דלעתיד יהיו נעלים יותר גם מהקרבנות שבגן עדן. דהנה בקרבנות כתיב לחמי לאשי תשמרו, שהם ג׳ ענינים, דבר הנקרב שזהו לחמי, אדם המקריב שזהו תשמרו והאש שלמעלה שזהו לאשי, דלפי אופן המקריב והנקרב לפי אופן כזה הוא ההמשכה שלמעלה, דלכן הנה עיקר השלימות יהי׳ בהקרבנות דלעתיד דוקא. דהנה הקרבנות שבגן עדן הרי היו קודם מתן תורה, שלא הי׳ אז ביטול הגזירה דבני רומי לא ירדו לסוריא כו׳49, דלכן הנה כל המצוות שעשו האבות ריחות היו50, ואומר בזה כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע51 דכמו״כ הוא העבודה דגן עדן שזהו ריחות, אף שאדם הראשון הי׳ יציר כפיו של הקב״ה52. והנה כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע אינו מבאר שם מהו החידוש בזה דהעבודה שבגן עדן הוא ריחות בלבד אף שאדם הראשון הי׳ יציר כפיו של הקב״ה. ויש לומר הפירוש בזה, דהנה מצד הנשמה הרי כולם שוים, וכמ״ש רבינו53 ויפח באפיו נשמת חיים54 ואתה נפחת בי55 כו׳ וכמ״ש בזהר56 מאן דנפח מתוכי׳ נפח פירוש מתוכיותו ומפנימיותו, והמעלה שהי׳ באדם הראשון הוא שגם מצד הגוף הנה גופו הי׳ יציר כפיו של הקב״ה, ומ״מ הנה אף שאדם הראשון הי׳ יציר כפיו של הקב״ה, דגופו שהוא למטה מעשרה טפחים הי׳ יציר כפיו של הקב״ה שהוא למעלה מעשרה טפחים, שזהו ענין חיבור מעלה ומטה, מ״מ ריחות היו, שהרי לא הי׳ אז ההמשכה דמתן תורה לבטל הגזירה, שהוא ההמשכה דאנכי גו׳57 אנא נפשי כתבית יהבית58. דהנה מתן תורה הוא נעלה יותר מגן עדן, דזהו יום הששי59, שכוונת הבריאה היא בשביל מתן תורה ותנאי התנה הקב״ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את תורתי מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו60, הרי חסר אז המשכת העצמות שהי׳ במתן תורה, דלכן הנה אף שבגן עדן לא הי׳ מציאות הרע, ועבודת הקרבנות שהיו אז לא הי׳ ענין הבירורים כי אם ענין דהמשכת אלקות למטה, אבל מ״מ הנה להיות שזה הי׳ קודם מתן תורה, הנה במילא לא הי׳ אז ההמשכה מצד העצמות ממש. והנה61 גם הקרבנות דזמן בית ראשון ושני, הנה אף שהיו אחר מתן תורה, שהי׳ בהם המשכת העצמות, אבל להיות שזה הי׳ אחר החטא דעץ הדעת, והי׳ אז תערובות רע62, דמשום זה הנה ענין הקרבנות היו בעיקרם עבודת הבירורים, הנה מצד הנבראים לא הי׳ אז בתכלית השלימות. אבל בביאת המשיח במהרה בימינו הנה אז יהי׳ בהקרבנות ב׳ המעלות, דהנה על הזמן דלעתיד כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, שלא יהי׳ אז ג׳ קליפות הטמאות ובמילא הנה גם קליפת נוגה יהי׳ באופן נעלה יותר, שהרי קליפת נוגה הוא ממוצע בין קדושה לג׳ קליפות הטמאות63, דבמילא כשלא יהי׳ ג׳ קליפות הטמאות הנה גם קליפת נוגה שהיא ממוצע שלמטה ממנה יהי׳ ג״כ באופן נעלה יותר, וגר זאב עם כבש64, זאב הוא ג׳ קליפות הטמאות, וגם הנה הקרבנות שיהיו אז יהיו אחרי מתן תורה, דבמילא הנה בהקרבנות דלעתיד יהיו ב׳ המעלות, שיהי׳ המשכת העצמות שבמתן תורה, ולא יהי׳ אז מציאות הרע. ולכן הנה תכלית השלימות שבקרבנות היא בהקרבנות דלעתיד דוקא, דעבודת התפילה אינה תכלית השלימות כנ״ל, וגם הקרבנות דבית ראשון ושני אינם תכלית השלימות להיות שהי׳ אז מציאות הרע, והקרבנות דלעתיד הנה זהו תכלית השלימות. ומגיעים לזה ע״י עבודה שבזמן הגלות דוקא65, דלכן אנו אומרים ע״ז כמצות רצונך, להיות שעי״ז הוא עיקר הענין דדירה בתחתונים.
והנה ידוע הכלל66 אשר דבר הגורם הוא למעלה מדבר הנגרם על ידו להיות שבכחו דוקא לגרום הדבר, וכמו״כ הוא גם בעניננו, שמזה גופא רואים מעלת העבודה שבזמן הגלות דוקא, שהרי ע״י העבודה שבזמן הגלות דוקא יהי׳ ענין הקרבנות דלעתיד. וזהו השיגוה בין המצרים67, דבין המצרים הנה אז דוקא השיגוה, שמגיעים אז להשגות היותר נעלות, ועי״ז יגיעו להקרבנות דלעתיד, שזהו תכלית השלימות, שעי״ז הוא הענין דדירה בתחתונים, שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
__________
1) פרשתנו (פינחס) כח, ב. – לכללות מאמר זה, ראה ד״ה איכה עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ ריג ואילך).
2) פרשתנו שם. הובא בפרש״י עה״פ.
3) פרשתנו כז, טז-יז.
4) שמואל-א טו, כב.
5) הושע ו, ו.
6) ברכות כו, ב.
7) תנחומא פרשתנו יג. אגה״ת פי״א (ק, ב).
8) יומא כב, ב.
9) ראה רמב״ן עה״ת ויקרא א, ט. רקנטי ר״פ ויקרא – הובא בשל״ה במסכת תענית שלו ריא, ב. וראה גם פרש״י וירא כב, יג (ד״ה תחת בנו).
10) פרשתנו עח, א.
11) לקו״ת שם עז, ד ואילך.
12) אבות פ״ה מ״כ.
13) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
14) בכ״ז – ראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ד״ה איכה שבהערה 1 (סה״מ עת״ר ע׳ רטז ואילך).
15) זכרי׳ יג, ב.
16) בתפילת מוסף דשבת ויו״ט.
17) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
18) בהבא לקמן – ראה סה״מ עת״ר שם ס״ע ריד ואילך. וראה גם ד״ה איכה תשל״א (סה״מ אב-אלול ע׳ כה ואילך).
19) אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג.
20) ב״ר פי״ט, ז. במדב״ר פי״ג, ב. שהש״ר פ״ה, א.
21) המשך באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך).
23) בראשית ב, טו.
24) ב״ר פט״ז, ה.
25) בראשית ב, ג. ב״ר פי״א, ו ובפרש״י עה״פ.
26) ראה מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תשג. סה״מ תרס״ב ע׳ רצט. רד״ה ויקח הוי׳ אלקים תשי״ב (סה״מ בראשית ח״א בתחלתו). ועוד. וראה אוה״ת בראשית (כרך ג) תקכט, ב.
27) תהלים פט, ג. וראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ שיד). סה״מ תרח״ץ ע׳ כה. ס״ע רכ ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 273 ואילך.
28) ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) אחרי עה, א. אוה״ת שבהערה 26. סה״מ תרח״ץ ע׳ רכב. ועוד.
29) שעהיוה״א פ״א (עו, ב). פ״ב (עז, ב). אגה״ק סכ״ה (קלט, א). ובכ״מ.
30) ראה ברכות יז, א.
31) ראה זח״ב רי, ב. תניא פל״ט (נב, ב).
32) שנה זו – פרק ה (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ ז).
33) ראה ד״ה פזר נתן תרמ״ב (צויין בסה״מ מלוקט שם). וראה גם סה״מ תרכ״ז ס״ע תלג ואילך. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע רכח-ט (וש״נ). תרל״ג ח״א ס״ע רמד (וש״נ).
34) פסחים נ, א. ב״ב י, ב.
35) ראה לקו״ת פרשתנו עה, ג. סהמ״צ להצ״צ קמב, סע״א ואילך. ועוד.
36) ראה זח״ג לב, סע״ב. לקו״ת במדבר יא, א.
37) ראה ספר הבהיר סי׳ מו (קט). וראה זח״ג ה, א. של״ה שבהערה 9. פע״ח שער (א) התפלה פ״ה.
38) חסר קצת. המו״ל.
39) ראה זהר ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב.
40) ראה לקו״ת שה״ש מט, רע״א. וש״נ.
41) דברי הימים-א כב, ט.
42) ראה תו״א בראשית ו, א. ועוד.
43) בהבא לקמן – ראה סה״מ עת״ר שם (ס״ע רטו ואילך).
44) בראשית ג, כד.
45) בכ״ז – ראה מאמרי אדהאמ״צ, סה״מ תרס״ב וסה״מ בראשית שבהערה 26. וראה ד״ה מי מנה עפר יעקב תשכ״ו (לעיל ס״ע רג). וש״נ.
46) בראשית ג, כב.
47) שם, כג.
48) ראה גם ד״ה ויקח הוי׳ אלקים שבהערה 26 (סה״מ בראשית שם ע׳ ה).
49) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
50) שהש״ר פ״א, ג (א).
51) סה״מ עת״ר שם (ע׳ ריז).
52) ראה ב״ר פכ״ד, ה. קה״ר פ״ג, יא (ב).
53) תניא רפ״ב.
54) בראשית ב, ז.
55) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
56) ראה תניא שם. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״כ ע׳ קלא. וש״נ.
57) יתרו כ, ב.
58) שבת קה, א (כגירסת הע״י).
59) בראשית א, לא. וראה פרש״י שם.
60) שבת פח, א.
61) בהבא לקמן – ראה גם ד״ה רבת את ריבם תרכ״ח (סה״מ תרכ״ח ע׳ מא ואילך). ד״ה בלע המות לנצח תשכ״ה (סה״מ נ״ך-מאחז״ל בתחלתו). וש״נ.
62) תו״א בראשית ה, ג ואילך. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תדש ואילך. סה״מ תרס״ב שם ע׳ ש ואילך. ועוד – נסמן בסה״מ נ״ך-מאחז״ל שם הערה 4.
63) תניא פ״ז (יא, ב). וראה גם לקמן ע׳ שלז.
64) ישעי׳ יא, ו.
65) ראה תניא רפל״ז.
66) המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פט״ו (ע׳ יד).
67) איכה א, ג.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' רסה ואילך]
נדפס בסה״מ תשי״א (ברוקלין, תשמ״ח) ע׳ 87 ואילך.