בס״ד. י״ב תמוז ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב1, הנה נוסח זה הוא נוסח ברכת הגומל שבירך (גם) בעל הגאולה כאשר חזר לבוריו ממאסרו, בבואו למקום דירתו בלנינגרד (פטרבורג). וגם אמר אז מאמר בד״ה זה2 (בי״ג תמוז באותה שנה). וצריך להבין (כמו שמדייק שם) למה משתנה נוסח ברכה זו מברכת הנס, שבברכת הנס אומרים3 ברוך שעשה לי נס או ברוך שעשה לי נס במקום הזה וכיו״ב, וכאן הברכה היא ברוך שגמלני טוב (אף שגם ברכה זו היא על הנס). גם מדייק בהמאמר4 מה שמקדימין בברכה זו את הלשון הגומל לחייבים טובות, שזהו ענין של הזכרת חובה לעצמו, למה מכניס את עצמו בהסוג של חייבים. ואף שיש לומר שהטעם שמזכיר כאן חובה לעצמו הוא משום שעשיית הנס עצמה מוכיחה שבדרך הטבע לא הי׳ יכול להגיע להצלה זו, ועוד זאת, שע״י הנס מנכין לו מזכויותיו וכו׳5, שהוא ענין של חובה, אבל עפ״ז היו צריכים להזכיר חובה לעצמו גם בברכת הניסים, והרי בברכת הניסים סתם אין מזכירין חובה לעצמו, ודוקא בברכת הגומל מזכירין חובה לעצמו, הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב.
ולהבין כל זה מקדים בהמאמר ענין ירידת הנשמה למטה שהיא ירידה גדולה ועצומה במאוד מאוד, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא6. [ויש לבאר קשר הענינים, ע״פ המבואר באגה״ק7 דירידת הנשמה למטה שהיא ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא היא התחלת ענין הגלות בדקות דדקות. ולכן ירידה זו היא גם ענין של בית האסורים, שהרי הירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא היא יותר מענין של יציאה מבית לבית האסורים, וענין של בית האסורים בכלל נקרא בשם בור (בירא עמיקתא) כנודע8]. ומבאר בהמשך המאמר, דהנשמה בהיותה למעלה (באיגרא רמא) היא חלק אלוקה ממעל ממש9, והיא נמצאת בעולם האלקות, וכמ״ש10 חי הוי׳ אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, והשגתם גדולה מאוד, דהרי גם השגת המלאכים שלמעלה [אף שיש בזה עשר דרגות, כמבואר ברמב״ם11 שיש בהם עשר דרגות וכנגד זה נקראו בעשרה שמות] גדולה מדעת הגלגלים, וכל שכן וקל וחומר השגת הנשמות שגדולה מהשגת המלאכים12 כמאמר13 מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר (גם למלאכים שנבראו ביום ב׳ או ביום ה׳14), דהכוונה בלשון קדמה היא (לא לקדימה בזמן, שהרי המדובר הוא לפני בריאת הזמן, אלא הכוונה היא) לקדימה במעלה, וא״כ מובן שהשגת וידיעת הנשמות גדולה שלא בערך מהשגת וידיעת המלאכים, ובפרט ע״פ מה שאמרו רז״ל15 שהנשמות חקוקות מתחת כסא הכבוד, ולמעלה מזה, הם נמשכו ממחשבתו ית׳ כביכול כמו הבן הנמשך ממוח האב וכמ״ש16 ויפח באפיו נשמת חיים, דמאן דנפח מתוכי׳ נפח (כמבואר בתניא ריש פרק ב׳). ומשם ירדה הנשמה למטה בירידה גדולה ועצומה, וכנראה בפשטות שכאשר הנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, הרי מיד כשנולד אין התינוק שייך כלל לענין של הבנה והשגה, וגם אח״כ יש עלי׳ בסדר והדרגה, דכשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה17 (תורה צוה גו׳18), אותיות ונקודות19, ואח״כ בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן חמש עשרה לגמרא ועד שמגיע לבן ארבעים לבינה כו׳20. ואפילו לאחר העלי׳ שבסדר והדרגה כו׳, הרי השגת הנשמה בהיותה למטה היא שלא בערך לגבי השגתה בהיותה למעלה, ועל הירידה הגדולה הזאת נשאלת שאלה עצומה, למה עשה הוי׳ ככה, שירידת הנשמה תהי׳ גדולה כל כך.
והענין הוא (כמבואר בהמאמר שם) שהירידה היא צורך עלי׳, היינו דבשביל שהנשמה תגיע בעלייתה למקום נעלה יותר ממקום שממנו ירדה (שהרי אם ע״י ירידתה תגיע רק למקום שממנו ירדה, א״כ לא נוסף לה דבר ע״י הירידה), הרי זה ע״י ירידתה למטה. דבעבודת הנשמה למטה ישנם כמה וכמה קשיים ומניעות ועיכובים. והיינו, דאף שיש בעל הבית לבירה זו21 ועין רואה ואוזן שומעת כו׳22, ובפרט ע״פ מה שגילה הבעש״ט בתורתו הידוע23 שהקב״ה מהוה את העולם בכל רגע ורגע מאין ואפס המוחלט ממש כבפעם הראשונה, כמ״ש24 המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובכל יום לאו דוקא, אלא בכל עת ובכל רגע, בכל זאת רצה הקב״ה שעולם הזה יהי׳ באופן שאין תחתון למטה ממנו, שלכן ישנם כמה וכמה קשיים ומניעות ועיכובים בעבודת האדם, וע״י שהאדם אינו מתחשב בכל הקשיים ובכל המניעות ועיכובים ומתייגע בעבודתו למלאות שליחותו בעולם, אני נבראתי לשמש את קוני25, ועובד עבודתו בעמל ויגיעה כמ״ש26 אדם לעמל יולד, עי״ז בא לעלי׳ גדולה ביותר, כיתרון האור מתוך החושך ויתרון החכמה (הבא) מתוך הסכלות27, וכמאמר28 לפום צערא אגרא. והעלי׳ מתחילה מיד כשנולד האדם. דבתחילה בא זה ע״י עזרת הזולת, המחנך או המדריך או אביו ואמו המחנכים והמדריכים ואח״כ ע״י רבו המלמדו תורה. ואח״כ הוא בא למצב שהוא מלמד ומחנך את עצמו והולך מחיל אל חיל. וזוהי סיבת העלי׳ הגדולה שבא אלי׳, משום שעבודתו באה ע״י עמל ויגיעה.
והנה בענינים המונעים ומעכבים יש בכללות ד׳ אופנים, והם הם ד׳ הענינים שמברכים עליהם ברכת הגומל29. חולה שנתרפא הוא מה שהאדם צריך כדי למלאות תפקידו להיות לו לב יהודי בריא ומוח יהודי בריא, ולפעמים אפשר להיות שיהי׳ ענין של חולי כו׳. ולזה צריך להיות ענין היגיעה שיעשה את כל התלוי בו והקב״ה עוזרו ונעשה חולה שנתרפא עד שחוזר לבוריו. וענין הב׳ הוא היוצא מבית האסורים, דבעבודת האדם הוא, דהנה כתיב30 רשע מכתיר את הצדיק, דהיצר הרע מכתיר ומסבב את היצר טוב ועד שהיצר טוב יושב בבית האסורים. אמנם כאשר יודע ביושבו בבית האסורים שלה׳ הארץ ומלואה31 ומלא כל הארץ כבודו32, ולכן הוא תמיד בתקוה גדולה ביותר ועושה את כל התלוי בו כדי שיהי׳ ניכר שגם בבית האסורים נמצא שם כבודו של הקב״ה ועד שאני מלא כו׳33, הנה אז הוא פועל שיצא לחפשי מבית האסורים. והנה הדרגא והענין הג׳ הוא דלפעמים גם כאשר האדם מתקן את ב׳ הענינים הנ״ל יש אצלו מצב של הולכים בים, דהיינו שראשו טרוד בעניני הפרנסה הנמשלים למי הים ההולך וגועש, דעניני פרנסתו מבלבלים למנוחת הגוף ומנוחת הנפש34, וכמארז״ל35 שיורדי הים אין דעתן נחה עד שעלו ליבשה. והענין הד׳, הולכי מדבריות, הוא מה שתמורת זה שיהי׳ נמצא במקום ישוב, כתפארת אדם לשבת בית36, הוא נמצא במדבר, מקום שאינו ראוי למושב האדם התחתון שנקרא אדם על שם אדמה לעליון37, היינו שאינו ראוי לזריעה ולקצירה ולכל פעולות האדם38, אמנם כאשר האדם עושה את כל התלוי בו לצאת מן המדבר, אז הוא עושה את ברכת הגומל כו׳.
וזהו ברכת הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב. דהנה מכיון שהאדם נמצא בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, הרי כמה שרק ישתדל לעשות את כל התלוי בו, הנה עכ״פ ברובא דרובא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא39, כפירוש הידוע בזה (במאמרי חסידות40), יחטא מלשון חסרון, היינו שאי אפשר (ברובא דרובא) שלא יהי׳ איזה ענין של חסרון בעבודתו, דכאו״א מישראל נברא בתור צדיק, ועמך כולם צדיקים41, הצריך לעשות עבודתו בתכלית השלימות, וכיון שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שיש אצלו איזה חסרון בעבודתו, ובפרט בזמן הגלות ובחושך הכפול והמכופל דעקבתא דמשיחא, הנה לכן נקרא האדם בשם חייבים, משום שהוא חייב להשלים עבודתו בתכלית השלימות בלי שום חטא וחסרון, ומצד החסרון שבו אין ביכולתו מצד עצמו לצאת ולהתגבר על ד׳ הענינים דלעיל בתכלית השלימות, אלא צריך לעזרת הקב״ה. וזהו טעם נוסח הברכה הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב, כי עצם הענין שלא הי׳ יכול לעשות את הענין בעצמו בתכלית השלימות מורה שהוא חייב כו׳, ולכן אומר לשון גמלני, לשון של גמילות חסדים, שניתנה לו מהקב״ה באופן שיוכל לשלם את חובו ולעשות לו ית׳ דירה בתחתונים42. אמנם אעפ״כ אומרים שגמלני, שהענין נקרא על שמו, משום שאין זה באופן דנהמא דכסופא ח״ו, שהרי ההתחלה היתה ע״י עבודתו, והבא לטהר מסייעין בידו43.
וע״י מעשינו ועבודתינו באופן כזה, שזה שייך בכל יום ויום בעבודת האדם לקונו, דבהתחלה כשקם משנתו דאז הנשמה באפו43, צריך לילך לבית הכנסת, עבודת התפילה, ומבית הכנסת לבית המדרש44, לימוד התורה, ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ45, קיום ועשיית המצוות, וכל ענינים אלו מתוך שמחה וטוב לבב [דע״י שלשת עמודים אלו העולם עומד וקיים46, הן העולם קטן זה האדם47 והן העולם כולו שסביבו, שמתקנים אותו להיות לתקן עולם במלכות שד-י48 ע״י משיח צדקנו], הנה הוספה זו במעשינו ועבודתינו ממהרת עוד יותר שיהי׳ גמלני טוב, טוב האמיתי וטוב הגלוי, טוב הנראה והנגלה, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו. ואז יהי׳ ענין ברכי נפשי את ה׳ ה׳ פעמים49, שזה כולל ה׳ עולמות, סדר ההשתלשלות ומה שלמעלה הימנו, דה׳ פעמים אלו הם במזמורים ק״ג וק״ד שבתהילים, שהם המזמורים של בעל הגאולה בשנה שעברה ובשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה50. ונראה בקרוב שיהי׳ ונגלה כבוד ה׳51, גילוי בחי׳ הה׳ שלמעלה מסדר ההשתלשלות, ובאופן דברכי נפשי, נשמה בגוף, ובאים לענין ברכי נפשי את ה׳ הללוי-ה, בקרוב ובמהרה בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) ראה ברכות נד, ב. רמב״ם הל׳ ברכות פ״י ה״ח. טושו״ע או״ח סרי״ט ס״א. סדר ברכות הנהנין לאדה״ז פי״ג ס״ב. סידור אדה״ז במקומו.
2) סה״מ תרפ״ז ע׳ רח (סה״מ קונטרסים ח״א קפג, א) ואילך. וראה גם שם ע׳ ריא (קפד, ב) ואילך.
3) ברכות שם, א. רמב״ם שם ה״ט. טושו״ע שם סרי״ח ס״ד. סדר ברכות הנהנין שם ס״א.
4) סה״מ תרפ״ז שם ע׳ ריא (קונטרסים שם קפד, ב). וראה גם שם ע׳ רח (קפג, א).
5) תענית כ, ב.
6) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
7) ראה אגה״ק סי״ח. ס״ד. וראה תניא פל״ז (מח, א).
8) ראה וישב מ, טו. ובכ״מ.
9) תניא רפ״ב.
10) מלכים-א יז, א. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
11) הל׳ יסוה״ת פ״ב ה״ז.
12) וראה סה״מ תרפ״ז שם ע׳ ריב-ג (קונטרסים שם קפה, א-ב).
13) ב״ר פ״א, ד.
14) ראה ב״ר פ״א, ג. פ״ג, ח. פדר״א רפ״ד. ספר הבהיר סכ״א-ב. זח״א מו, א. ובכ״מ.
15) ראה זח״ג כט, ב. קכג, ב. פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ז. ובכ״מ.
16) בראשית ב, ז.
17) ראה סוכה מד, א. ספרי עקב יא, יט. הל׳ ת״ת לאדה״ז בתחלתו.
18) ברכה לג, ד.
19) ראה שו״ע יו״ד סרמ״ח ס״ח. הל׳ ת״ת שם ובקו״א שם. וראה לקו״ש ח״ז ע׳ 350.
20) אבות פ״ה מכ״ב.
21) ראה ב״ר פל״ט, א.
22) אבות פ״ב מ״א.
23) שעהיוה״א בתחלתו.
24) נוסח ברכות יוצר.
25) משנה וברייתא סוף קידושין.
26) איוב ח, ז.
27) ע״פ קהלת ב, יג.
28) אבות פ״ה מכ״א.
29) ראה ברכות, רמב״ם, טושו״ע וסדר ברה״נ שבהערה 1.
30) חבקוק א, ד.
31) תהלים כד, א.
32) ישעי׳ ו, ג.
33) ירמי׳ כג, כד. וראה לקו״ת צו יא, סע״א ואילך. ובכ״מ.
34) ראה תו״א ר״פ נח. תו״ח נח נח, ד ואילך. המשך מים רבים תרל״ו בתחלתו. שם פע״ה (ע׳ עח). ד״ה מים רבים תשכ״ה (סה״מ בראשית ח״א ע׳ קכ-קכא). תשל״ח (שם ע׳ קלז ואילך).
35) ראה שו״ע אדה״ז או״ח ר״ס רמח. וש״נ.
36) ישעי׳ מד, יג.
37) ראה עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
38) ראה לקו״ת פ׳ ראה לב, ב ואילך. ובכ״מ.
39) קהלת ז, כ.
40) ראה לקו״ת מטות פב, א. סה״מ קונטרסים ח״א קצא, סע״ב ואילך. ובכ״מ. וראה פרש״י מלכים-א א, כא.
41) ישעי׳ ס, כא.
42) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
43) ישעי׳ ב, כב. ברכות יד, א. וראה לקו״ת פינחס עט, ד. אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרכ, א. סה״מ תרפ״ט ס״ע 84-5. וש״נ. סה״מ דרושי חתונה ע׳ קד.
44) ברכות בסופה. וראה שו״ע או״ח סקנ״ה-ו.
45) ברכות לה, ב.
46) ראה אבות פ״א מ״ב. מי״ח.
47) ראה תנחומא פקודי ג. זח״ג לג, ב. תקו״ז תיקון סט (ק, ב. קא, א). ועוד.
48) נוסח תפילת עלינו.
49) ראה ברכות י, א.
50) כידוע המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש שלו ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא). וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. ד״ה ברוך הגומל (הא׳) תשמ״ה (לקמן ע׳ שיא). וש״נ. וגם מוכח מרשימה הנ״ל, שגם הקאַפּיטל דשנה העברה שייך ליום ההולדת (ראה סה״מ בראשית ח״א ע׳ רכו הערה 52). המו״ל.
51) ישעי׳ מ, ה.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' רצב ואילך]
נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קסט ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ד ע׳ 1729 ואילך.