בס״ד. מוצאי ש״פ נצבים, כ״ח אלול ה׳תשל״ח

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם (וממשיך ומפרט) ראשיכם שבטיכם וגו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך¹. ומבאר רבינו הזקן בלקו״ת על הכתוב² (וכן מובן מהא דאיתא בזהר³) דהיום קאי על ראש השנה. ומבאר בזה⁴ ע״פ מארז״ל⁵ אמר הקב״ה (לישראל) אמרו לפני (בראש השנה) מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבוא לפני זכרוניכם לטובה ובמה בשופר, שמזה מובן שבראש השנה הוא זמן הכתרת הקב״ה למלך על ישראל, תמליכוני עליכם. וזהו מ״ש אתם נצבים היום כולכם גו׳, דהנה כתיב⁶ ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, פירוש דע״י שכולם מתאחדים להיות לאחדים כאחד, הנה עי״ז ויהי בישורון מלך, שתמליכוני עליכם. וזהו אתם נצבים גו׳, דע״י שישראל עומדים בראש השנה באופן דקומה אחת שלימה, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך להיות כולכם לאחדים כאחד, הנה עי״ז נמשכת הברכה בהפלגה גדולה ביותר, עד שפועלים הענין דתמליכוני עליכם, היינו שהקב״ה מקבל את הכתרת בני ישראל ונעשה מלך ישראל (ועי״ז) וגואלו⁷, ועי״ז מלך כל העולם כולו, מלוך על העולם כולו בכבודך⁸.

וממשיך בלקו״ת שם, אך דרך פרט איך הוא דרך היחוד כו׳, ביאר הכתוב אח״כ לעברך בבריך הוי׳ אלקיך וגו׳. ומבאר בזה, דענין הכריתת ברית הוא כמו למשל שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם שלא תפסוק אהבתם. לכן נקרא בלשון כריתת ברית, כמ״ש⁹ העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, כלומר להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים. ועד״ז יובן ענין הכריתת ברית למעלה, שנעשה כביכול כריתת ברית והתקשרות הקב״ה עם ישראל, וזהו מ״ש לאחרי זה¹⁰ למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהי׳ לך לאלקים גו׳.

ובזה יובן מ״ש למען הקים אותך היום לו לעם דייקא. דהיות שההכתרה היא ע״י עבודת ישראל, כמארז״ל הנ״ל אמר הקב״ה (פירוש, שהקב״ה מבקש) אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה [אך ההתחלה היא בהענין דתמליכוני עליכם], ובמה בשופר. דשופר הוא לשון שבח¹¹, וזהו מה שאמרו רז״ל¹² עה״פ¹³ את הוי׳ האמרת היום גו׳ והוי׳ האמירך היום גו׳, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כו׳ [דא׳ הפירושים בהאמרת והאמירך הוא מלשון שבח¹⁴]. ולכן נאמר למען הקים אותך היום לו לעם גו׳, לעם דייקא, כמבואר בלקו״ת¹⁵ דעם הוא מלשון עמו ואצלו. ולכן כאשר בראש השנה חוזרים כל הדברים לקדמותם¹⁶ וצריך לעורר את הרצון למלוכה מפנימיות ועצמות ומהות ממש, הרי זה נמשך ע״י ישראל דוקא שהם עמו ואצלו, שהם דוקא פועלים הענין דתמליכוני עליכם, שנעשה מלך ישראל וגואלו, ומלוך על העולם כולו בכבודך, שזה כולל את כל סדר ההשתלשלות.

וזהו אתם נצבים היום גו׳, נצבים דייקא. דהעמידה לפני הקב״ה היא באופן דנצבים, כמבואר הפירוש בזה בכמה מקומות, דהיינו שהעמידה היא בתוקף. וכמו שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ¹⁷ דניצב הוא לשון ראש ושר וקצין, היינו דכאו״א מישראל נקרא בשם שר, כי מצבו (בפועל ובגלוי) הוא בבחי׳ שר, והוא ע״ד מ״ש¹⁸ ישראל יהי׳ שמך כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. היינו, דאף שנמצא בעולם הזה שהוא עולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו, מ״מ הרי הוא באופן של שרית עם אלקים בגימטריא הטבע¹⁹ ואנשים, ותוכל. ויתירה מזו נאמר בסיום הכתוב ויברך אותו גו׳, דברוך תהי׳ מכל העמים גו׳²⁰, פירוש דלא רק שותוכל, אלא עוד זאת שע״י הירידה עצמה מתברכים ישראל (אַז עס קומט צו אין זיי), לפי שהירידה לעולם התחתון היא ירידה צורך עלי׳, היינו כדי שתהי׳ עלי׳ למעלה יותר ממה שהי׳ לפני זה. ועד שהעלי׳ היא למעלה מהמעמד ומצב דנשמה שנתת בי, שכל זה נפעל ע״י הירידה. וזהו אתם נצבים היום גו׳, שכל ישראל (היינו, כאו״א מישראל) מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, עומדים באופן דנצבים לשון שר וקצין, שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, וכל זה הוא לפני ה׳ אלקיכם. ועי״ז ממשיכים גם למעלה הענין דוהנה הוי׳ ניצב עליו²¹. וכמבואר בהדרושים²² דאע״פ שישנם ענינים ומצבים שאז אומרים לכאורה דרם על כל גוים הוי׳²³, ועד דאיתא בזהר²⁴ דבגלותא קוב״ה אסתלק לעילא ולעילא, מ״מ ח״ו לומר כן בנוגע לישראל, לפי שכאו״א מישראל עומד בבחי׳ נצבים, לכן ממשיכים גם מלמעלה (באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא) להיות והנה הוי׳ ניצב עליו. וגם כפירוש המדרש²⁵ שכביכול הקב״ה ניצב ונסמך (און האַלט זיך). כי ע״י שהם בבחי׳ נצבים וגו׳, נעשה תמליכוני, הכתרת הקב״ה למלך עליהם, ועד למלוך על העולם כולו בכבודך, ועד לאופן דמלכותו ברצון קיבלו עליהם²⁶.

וזהו אתם נצבים גו׳ ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך, היינו דהן ראשיכם שבטיכם שענינם הוא העבודה שע״פ טעם ודעת והן חוטב עציך ושואב מימיך כו׳, כולם עומדים לאחדים כאחד מבלי ימצא האדם ראש וסוף²⁷, וזה פועל למעלה הענין דוהנה הוי׳ ניצב עליו, תמליכוני עליכם. וזהו מ״ש ויהי בישורון מלך, דאף שמבואר בכמה מקומות²⁸ דישראל נקראים בג׳ שמות יעקב ישראל וישורון, וכאן נקראים דוקא בשם ישורון שהוא שם המעלה הכי גדול שבהם, כי ישורון הוא מלשון שיר ועיגול (כמבואר בלקו״ת²⁹), שהו״ע העבודה שלמעלה מטעם ודעת, שעי״ז דוקא ממשיכים שיהי׳ תמליכוני עליכם.

והעבודה היא באופן דמלכותו ברצון קיבלו עליהם, היינו שעושים כל זה ברצון ותענוג, ועי״ז ממשיך גם מלמעלה התעוררות המלכות ברצון ותענוג שלמעלה, היינו שממשיכים אותה מעצם ופנימיות התענוג. ומזה נמשך אח״כ בכל סדר ההשתלשלות, כמו שמבאר בארוכה כ״ק אדמו״ר האמצעי בסידורו בדרושי תקיעת שופר³⁰, ועד שנמשך ויורד עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו עם כל הענינים שבו, שנעשה (אַז ס׳ווערט) הכתיבה וחתימה טובה בענינים הגשמיים כפשוטם, כמבואר בלקו״ת³¹ שבראש השנה זוכים בדין על ענינים גשמיים, שזהו מ״ש³² כי חק לישראל הוא, היינו, דנוסף להענין דמשפט לאלקי יעקב, דיש משפט למעלה מי יזכה להיות במדריגה זו להיות גילוי אלקות עליו, הנה עוד זאת, דזוכים בדין גם בענינים גשמיים.

וכל זה עושים גם בשמחה רבה ועצומה, דאין לך שמחה גדולה מזו שזכה להיות אושפזיכן לגבורה כמבואר בתניא³³, ויתירה מזו שנעשים עם לשון עמו, ויתר על כן שעוברים בין הבתרים עם עצמות ומהות שזה מורה שנעשים לאחדים עמו. וזה ממשיך גם למעלה דיבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה³⁴, באופן של בחירה דייקא, עד לבחירה אמיתית שהיא דוקא בעצמות ומהות (כמבואר בלקו״ת³⁵ בשם הרמב״ם³⁶).

והנה כשם שהי׳ בראש השנה בפעם הראשונה, ביום הששי למעשה בראשית, שאז נברא אדם הראשון, עד״ז הוא בראש השנה בכל שנה ושנה, שכאו״א מישראל נולד מחדש. ומזה מובן, שבכל ראש השנה משביעין אותו כו׳³⁷ (לפי שנולד מחדש), עם ג׳ הפירושים שבתיבת משביעין³⁸. משביעין לשון שובע, שנותנים לו מלמעלה בשובע את כל הענינים שצריך, עד באופן דאתה מצווה להעשירו³⁹ לפי שהוא בן מלך מלכי המלכים הקב״ה, ועד שהוא דבר אחד עם עצמות ומהות כנ״ל. ומשביעין לשון שביעי, שנותנים לו בכל הכחות פנימיים שלו. ומשביעין לשון שבועה, שזהו ג״כ מ״ש לעברך בברית ה׳ אלקיך ובאלתו שהו״ע השבועה, דעל שבועה נאמר⁴⁰ בי נשבעתי, כמבואר בכמה מקומות⁴¹ דענין השבועה הוא בעתיקא קדישא שבו אין שייך כל ענין השינויים, שמה שלא יהי׳ ואיך שלא יהי׳ (אַז וואָס עס זאָל ניט זיין און ווי עס זאָל ניט זיין) ממשיכים כל טוב רוחני וגשמי. וההתחלה בזה היא כבר בערב ראש השנה, ולפני זה בשבת פרשת נצבים, כתורת הבעש״ט הידועה⁴².

ומסיים בכתוב כל איש ישראל. והענין הוא, שמבאר בזה כ״ק אדמו״ר הצ״צ⁴³ דבאור תורה מהמגיד נ״ע פ׳ תרומה⁴⁴ על פסוק⁴⁵ מאת כל איש פירוש שזהו ענין אשכול שכולו איש, ורצה לומר כו׳ דגם הגוף ונפש הבהמית, ומובן שכן הוא גם בנוגע לחלקו בעולם, נעשה כס ונרתק לנפש האלקית הנקרא אדם, היינו שהכל נעשה בבחי׳ איש. דבחי׳ איש היא הדרגא שבה הוא עיקר עבודת האדם, כמבואר בכמה מקומות⁴⁶. ועד שהוא בבחי׳ איש האשכולות, שעי״ז נמשכות כל הברכות וההמשכות וההשפעות מלמעלה, ובאופן דלעברך בברית ה׳ אלקיך ובאלתו שהו״ע משביעין אותו כנ״ל, ועם כל הפירושים שבזה. ועד שנהי׳ ויהי בישורון מלך, שפועלים, וזה נפעל בפועל (אַז מ׳פּועל׳ט אויף, און דאָס טוט זיך אויף בפועל), תמליכוני עליכם, ומההמלכה עליכם נמשך אח״כ על כל העולם כולו, מלוך על העולם בכבודך. ועד שאח״כ מתקיים בקרוב ממש שתהי׳ שנת אורה וכו׳ בכל הברכות שבאותיות הא״ב, ועד לשנת תורה ושנת תפילה ושנת תשובה, שזהו אות ת׳, ועד שנמשכת הברכה העיקרית דויהי בישורון מלך, כפירוש הפשוט אשר בקרוב ממש יבוא בגלוי מלכא משיחא ויגאל את כל אחד ויוליכם קוממיות לארצנו הקדושה, ויבנה בית המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל⁴⁷, והיתה להוי׳ המלוכה⁴⁸.

__________

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט).
2) ריש פרשתנו (מד, א).
3) ח״ב לב, ב וברמ״ז שם. ח״ג רלא, א. וראה גם פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד).
4) לקו״ת שם מד, ב.
5) ר״ה טז, א. לד, ב.
6) ברכה לג, ה.
7) ל׳ הכתוב – ישעי׳ מד, ו.
8) נוסח תפילת העמידה דר״ה ויוהכ״פ.
9) ירמי׳ לד, יח.
10) פרשתנו שם, יב.
11) ראה סידור (עם דא״ח) רלה, סע״א. אוה״ת ר״ה ע׳ א׳שעז.
12) חגיגה ג, סע״א.
13) תבוא כו, יז-יח.
14) פרש״י ד״ה האמרת – חגיגה שם. וראה גם פרש״י עה״פ שם, יז. אוה״ת תבוא ע׳ תתרנז. שם ע׳ תתרסח. ועוד.
15) פרשתנו שם, ד.
16) פע״ח שער (כד) ר״ה בתחלתו. סידור (עם דא״ח) רמו, א ואילך.
17) אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳רא.
18) וישלח לב, כט.
19) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א רפ״ו. ועוד – נסמן בסה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ רלד.
20) ל׳ הכתוב – עקב ז, יד.
21) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יג.
22) אוה״ת שם ע׳ א׳קצט.
23) ל׳ הכתוב – תהלים קיג, ד. וראה לקו״ת שה״ש מ, ד. ועוד – הובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הקי״ג״ (קה״ת, תשע״ד) עה״פ (ע׳ 61 ואילך).
24) ח״א רי, א. ח״ג ז, ב. כ, ב. עה, א. הובא באוה״ת שם.
25) ב״ר פס״ט, ג. הובא באוה״ת שם.
26) ראה לקו״ת ר״ה נו, סע״ב ואילך. ועוד.
27) לקו״ת ריש פרשתנו. ע״פ קהלת ג, יא.
28) זח״א קעז, ב. לקו״ת בלק ע, ג. שה״ש א, ג. אוה״ת שמות ע׳ עח. לקמן ע׳ ריח ואילך. ע׳ שג ואילך.
29) פרשתנו מה, רע״א. שה״ש שם.
30) סידור (עם דא״ח) שם.
31) ר״ה נט, ב (מהגמי״י הל׳ תשובה רפ״ג).
32) תהלים פא, ה.
33) פל״ד (מג, ריש ע״ב).
34) תהלים מז, ה.
35) אמור לח, ב.
36) הל׳ תשובה רפ״ה. וראה גם שמונה פרקים שלו פ״ח.
37) נדה ל, ב. הובא בתניא רפ״א.
38) קיצורים והערות לתניא ע׳ נב ואילך. וראה גם ליקוט פירושים וכו׳ לתניא שם אות ד (ע׳ יז) ואילך. וש״נ.
39) פרש״י פ׳ ראה טו, ח. כתובות סז, ריש ע״ב.
40) ישעי׳ מה, כג.
41) ראה קיצורים והערות לתניא שם ע׳ מח.
42) אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ס״ע תל-תלא. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן לא (עח, א). וש״נ.
43) אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳רז.
44) לה, ג-ד.
45) תרומה כה, ב.
46) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אדם ס״ט (ס״ע קנב ואילך). וש״נ.
47) רמב״ם הל׳ מלכים ספי״א.
48) עובדי׳ א, כא.

[סה"מ דברים ח"ב ע' קצח ואילך]

י״ל בסה״מ תשל״ח (קופּיר) ע׳ 465 ואילך.