בס״ד. ש״פ פקודי, פ׳ שקלים, מבה״ח וער״ח אדר-שני ה׳תשד״מ
הנחה בלתי מוגה
כי תשא את ראש בני ישראל גו׳ ונתנו איש כופר נפשו גו׳ זה יתנו מחצית השקל גו׳1, וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, החל מדרושי רבינו הזקן2 ובדרושי הנשיאים שלאחריו3, עד לד״ה כי תשא דשנת עטר״ת (תרע״ט) לכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע4, מהו תוכן מצות מחצית השקל. וגם, שכיון דכתיב בהמשך הפסוק עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה׳, הי׳ לו לומר בתחילה שיתנו עשר גרה. ומזה משמע דיש תוכן מיוחד בנתינת מחצית של שקל דוקא. גם צריך להבין מ״ש5 העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל גו׳, דלכאורה זהו היפך מכללות אופן מצות הצדקה, דהצדקה צריכה להיות לפי ברכת ה׳6, ואדרבה, העשיר צריך לתת לפי כחו ויכלתו וכדבעי לי׳ למיעבד, כדאיתא בגמרא כתובות7, וכן יש להבין מה שהדל לא ימעיט, דמכיון שהוא דל ואין הקב״ה מבקש אלא לפי כחו8, מדוע לא ימעיט. גם צריך להבין מהו ענין כופר נפשו, שבפשטות הוא לשון כפרה על חטא ועון, מהי השייכות דענין הכפרה לכאן. ואף דבירושלמי9 איתא שמחצית השקל היתה כפרה על חטא העגל,עדיין צריך להבין לפי דעת הזהר10 שנדבת המשכן היתה לפני חטא העגל. ועוד זאת, דכיון שמצוה זו (מחצית השקל) היא אחת מתרי״ג מצוות11, והתורה היא נצחית12, מובן שיש בה תוכן כללי השייך לכל אחד מישראל במשך כל הדורות. ואף שגם חטא העגל הוא חטא כללי, כנודע13, מ״מ עצם הענין שמצוה זו היא מצוה נצחית לכל ישראל במשך כל הדורות מכריח לומר שאין תוכנה רק כפרה על מעשה העגל, ואפילו מי שאינו שייך לחטא העגל, שייך בו ענין הכופר שבמחצית השקל. גם צריך להבין מה שנאמר כאן לשון כי תשא דוקא, היינו שאין זה ענין של מנין סתם (דאז הוה לי׳ לומר כי תפקוד וכיו״ב), אלא ענין של נשיאת ראש (כדאיתא במדרשי חז״ל14). וגם מדוע נעשה ענין זה ע״י משה רבינו דוקא (שהרי מ״ש כי תשא קאי אדלעיל מיני׳, וידבר ה׳ אל משה גו׳15).
והנה נקודת הביאור בכל זה הוא, דמצות מחצית השקל רומזת לעבודה כללית בעבודת האדם בכלל. דעבודה זו שייכת לכל ישראל, הגדול והקטן, העשיר והדל. והענין הוא, דהנה כללות עבודת האדם יש בה ב׳ תנועות, וכמובן ממה שאמרו רז״ל16 שכר מצוה מצוה, ומשכרה נדע מהותה17, דמזה מובן שהמצוה ושכרה אינם ב׳ דברים נפרדים אלא הם ב׳ חצאים של אותה המהות. ולפיכך נקראת עבודת האדם בשם מחצית השקל, כי העבודה מלמטה היא מחצית העבודה, ואח״כ נמשך החצי מלמעלה, שהוא השכר, ועי״ז נעשה בחי׳ שקל שלם. וכתורת הרב המגיד18 על הפסוק19 עשה לך שתי חצוצרות, שתי חצאי צורות, שישראל וקוב״ה הם שתי חצאי צורות, וכדאיתא במדרש20 עה״פ תמתי21 תאומתי, שישראל וקוב״ה הם בתכלית האחדות כשני חצאי דבר אחד. וכפי שהוא בעבודת התפילה, עיקר העבודה, שהיא עבודה שבלב22, שאופנה הוא בביטול לגמרי, כעבדא קמי מרי׳23, דעי״ז נעשה מציאות אחת עם הקב״ה, עד שמציאות העבד נעשית למציאות האדון (כמבואר הענין בהמשך תרס״ו24), דאז הם שני חצאים, ועד״ז צריכה להיות גם העבודה בקיום המצוות, דעבודתו בקיום המצוה תהי׳ באופן של מחצית בלבד, משום שהוא יודע שהחצי השני צריך להיות נמשך מלמעלה, שכר המצוה.
והנה אף שעבודת האדם מצד עצמה אינה אלא בחי׳ מחצית כנ״ל, בכל זאת הרי אופן העבודה צריך להיות בשלימותו, ודוקא עי״ז ממשיך את המחצה שלמעלה. דזהו מ״ש זה יתנו, שפירושו שצ״ל מסירה ונתינה בתכלית, וכמארז״ל25 כל הנותן בעין יפה נותן, שנותן את עצמו בהתמסרות גמורה ומוחלטת, וקבלת עול עד למסירות נפש. ומטעם זה נאמר שמחצית השקל היא עשר גרה, כי ההתמסרות צריכה לחדור בכל עשר הכחות שלו. ודוקא עי״ז פועלים שיהי׳ המשכת העשר כחות שלמעלה שהם העשר ספירות העליונות, ועד שנמשכים גם בחי׳ המקיפים שלמעלה.
וביאור הענין הוא, דהנה ראשית העבודה ועיקרה ושרשה הו״ע זה יתנו, העבודה דקבלת עול, כמבואר בתניא26, ועד שעבודת האדם צריכה להיות באופן של מסירות נפש, כמ״ש27 ואהבת את הוי׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, וכמבואר בתניא28 שהעסק בתורה ומצוות בכלל הוא כמו מסירות נפש ממש, כצאת הנשמה מן הגוף, כיון שבזמן זה אינו עוסק בצרכי הגוף כו׳, שאז אינו שייך לגשמיות וכל שכן וקל וחומר לחומריות. דענין המסירות נפש הוא שלימות הקבלת עול. וע״י הקדמת קבלת עול מלכות שמים עד לאופן של מסירות נפש, באים אח״כ לפרטי העבודה דתורה ומצוות, כמ״ש לאחרי זה29 ודברת בם בדברי תורה הכתוב מדבר30, וקשרתם לאות על ידך גו׳31, דהוקשה32 כל התורה כולה (היינו המצוות שבתורה33) לתפילין, וכמפורט בפרשה שני׳ דקריאת שמע שבה מדובר על קבלת עול מצוות34. ועבודת המסירות נפש צריכה לחדור בכל עשר כחות הנפש, עשר גרה, כנודע דשלימות העבודה בכלל היא במספר עשר דוקא. כי אף שבכלל אמרו רז״ל35 אין דעותיהן שוות, מ״מ נחלקין ישראל לעשר מדריגות, מראשיכם עד שואב מימיך, המבוארות בכתוב בריש פרשת נצבים. דאף שע״פ כמה מפרשים36 משמע שמדובר שם בח׳ סוגים וכיו״ב, מ״מ בזהר37 מפורש שהם עשרה סוגים, ומ״ש ראשיכם שבטיכם אין זה דבר אחד אלא הם ב׳ סוגים נפרדים, וכן בהמשך הענין. וכשם שהוא בכללות ישראל, שנחלקים לעשרה סוגים, כך הוא גם בכל אחד ואחד מישראל, שכל אחד מהם הוא כמו עם ישראל. וכדאיתא בגמרא38 דלפיכך נברא האדם יחידי לומר לך שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, והרי דברים קל וחומר, דאם כ״א מישראל הוא עולם מלא כל שכן שהוא כמו כל עם ישראל. ולכן יש בו ג״כ עשרת הסוגים שבכללות ישראל, והם הם עשר כחות נפשו. ומטעם זה מחצית השקל היא עשר גרה, משום ששלימות העבודה דזה יתנו, העבודה דקבלת עול ומסירות נפש, צריכה לחדור בכל עשר כחותיו, ועי״ז ממשיכים גם מלמעלה את עשר הספירות העליונות, ועד שממשיכים גם המקיפים שלמעלה, שנעשה יחד עשרים גרה השקל.
ובזה יובן גם מה שממחצית השקל עשו את האדנים, כדאיתא בירושלמי שקלים39 [ולהעיר על דבר פלא שמסכת שקלים מתלמוד ירושלמי נדפסה (גם בדפוס הראשון של הש״ס) בין כל מסכתות תלמוד בבלי40, שבטח זהו בהשגחה פרטית ויש בזה הוראה בעבודת האדם, ובמכל שכן מתורת הבעש״ט41 שכל דבר שבעולם הוא הוראה בעבודת האדם לקונו, דכל שכן שכן הוא בענינים שבתורה], שטעם הדבר הוא משום שהאדנים הם כקרקע42, שעל ידם עומדים הקרשים באופן שלא יוכלו לזוז ממקומם, דזהו ענין עבודת מחצית השקל, זה יתנו, עבודת הקבלת עול שהיא יסוד כל עבודת האדם.
וזהו גם מ״ש העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט גו׳, דאופן עבודה זו של מסירת כל עשר כחות נפשו צריך להיות גם בגדול שבגדולים, עשיר, וגם בקטן שבקטנים, דל. אלא שבכל אחד מהם הוא לפי ענינו, דהעשיר נותן ומוסר את עשר הכחות שלו שהם עשר כחות נעלים ומעולים וכו׳, משא״כ הקטן שבקטנים מוסר ונותן כל הכחות שלו שהם בבחי׳ קטנות. דבשניהם יש עשר כחות דוקא, כיון שנקרא אדם על שם אדמה לעליון43, וגם למעלה יש רק עשר ספירות, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר44. אבל בכל אחד הם לפי ענינו. וכן הוא גם במצוות שבתורה, דלא תוסיפו ולא תגרעו45.
ובכל הנ״ל יובן גם מה שנקראת מצוה זו בשם כופר, כופר נפשו. דהנה כופר הוא גם מלשון חליפין46, שמחליף את עצמו כו׳. וזהו ענין עבודת המסירות נפש, שפועל בעצמו התחלפות ושינוי הטבע, וכמ״ש47 לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, שיצא מטבעו ורגילותו48, ובב׳ הנוסחאות שבזה49, שינוי מדותיו הטבעיים ושינוי טבע מדותיו. וזהו גם מה שמחצית השקל היא כופר נפשו, לא רק כדי לכפר על חטא העגל (כדאיתא בירושלמי), אלא משום שתוכנה הוא שלימות העבודה באופן של לך לך מארצך גו׳, שינוי טבע מדותיו, עד שנעשה למציאות חדשה.
וע״פ כל הנ״ל יובן גם מה שענין מחצית השקל קשור עם כי תשא את ראש בני ישראל, נשיאת הראש דוקא. דראש בנ״י היא האמונה שבישראל, וכדי שהעבודה בכלל תהי׳ בתכלית השלימות, במסירות נפש של עשר כחות נפשו, צריך שהאמונה שבאדם תחדור בכל עשר הכחות הפנימיים שבנפש. וכנודע50 שאפשר שהאמונה תהי׳ באופן מקיף וכו׳ שאינו פועל על הכחות הפנימיים, כמארז״ל51 גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי׳, היינו דאף שיש בו האמונה הפועלת בו שיהי׳ רחמנא קרי׳, מ״מ הוא נשאר גנבא אפום מחתרתא, שעושה היפך רצון העליון. וכדי שהאמונה שהיא בבחי׳ מקיף ולמעלה מהכחות הפנימיים תחדור בהם ותפעל עליהם, צריך להגבי׳ ולהרים את האמונה למעלה מעלה, ועי״ז דוקא היא יכולה לרדת למטה יותר, כי כל הגבוה יותר יורד למטה יותר52. וזהו כי תשא את ראש, הנשיאה וההרמה בבחי׳ האמונה הפועלת שתהי׳ המשכת האמונה למטה בכחות הפנימיים.
ובזה יובן גם מה שנשיאת הראש הפועלת את המשכת האמונה היא ע״י משה רבינו דוקא. כי הנה משה רבינו נקרא רועה נאמן, שהי׳ רועה המסור לצאן מרעיתו ועד לקטנים שבהם. וכדאיתא במדרש53 אמרו רבותינו כשהי׳ משה רבינו רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו כו׳ אמר הקב״ה יש לך רחמים כו׳ תרעה צאני ישראל. והיינו שאופן הרעי׳ של משה הוא עד שנמשך לקטני קטנים ובתכלית השלימות. ולפיכך משה דוקא הוא המתאים להמשיך את האמונה בכחות הפנימיים, וכמ״ש54 ורעה אמונה, שצריך להמשיך את האמונה בפנימיות באופן של מזון, כמו מרעה הצאן. והטעם לדבר שדוקא משה ביכולתו להמשיך את האמונה שלמעלה הוא משום שנאמר בו משה משה55 לא פסיק טעמא בגווייהו56 (דלא כאברהם אברהם57 פסיק טעמא בגווייהו), דבמשה היתה המשכת האלקות למטה כמו למעלה ממש58. ועד״ז הוא גם בכל ישראל ובכל הדורות, ע״י בחי׳ משה שבקרבו של כ״א מישראל [וכמבואר בתניא59 על פי מה שאמרו רז״ל60 על הפסוק61 ועתה ישראל מה הוי׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, אטו יראה מילתא זוטרתא היא, ואמרו הן לגבי משה מילתא זוטרתא היא, שזה שלגבי משה היא מילתא זוטרתא פועל שתהי׳ גם מילתא זוטרתא לגבי כל אחד מישראל כיון שיש בו בחי׳ משה שבקרבו], דע״י בחי׳ משה שבקרבו נמשכת האמונה שלמעלה בכחות הפנימיים שבו, באופן של לא פסיק טעמא בגווייהו.
וע״י העבודה הנ״ל דהמשכת האמונה בכחות הפנימיים ע״י בחי׳ משה שבכאו״א, דמשה משה לא פסיק טעמא בגווייהו, באים גם לשלימות הגאולה בלא הפסק, כי משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון62 יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) תשא ל, יב-יג.
2) תו״א תשא פו, ג. (הוספות) קיא, א. ובכ״מ.
3) אוה״ת תשא ע׳ א׳תתלח ואילך. סהמ״צ להצ״צ מצות מחצית השקל (סד, ב). ובכ״מ.
4) סה״מ עטר״ת ע׳ רסז ואילך. וראה גם סה״מ תרנ״ד ע׳ קפא ואילך.
5) שם, טו.
6) ראה שו״ע יו״ד ר״ס רמט.
7) סז, רע״א. וש״נ.
8) במדב״ר פי״ב, ג.
9) שקלים פ״ב סה״ג. וראה גם תנחומא תשא י-יא.
10) ח״ב רכד, א.
11) סהמ״צ להרמב״ם מ״ע קה.
12) ראה תניא רפי״ז.
13) ראה סנהדרין קב, סע״א. פרש״י תשא לב, לד. וראה ד״ה זה יתנו תש״מ פ״א (לעיל ע׳ קמו). לקו״ש ח״א ע׳ 163 ואילך. ח״ג ריש ע׳ 978. ועוד.
14) ראה תנחומא תשא ג (בסופו). ועוד.
15) תשא שם, יא.
16) אבות פ״ד מ״ב.
17) תניא פל״ט (נג, א).
18) או״ת מה, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלד). הובא ונת׳ באוה״ת תשא ע׳ א׳תתמח. בהעלותך ע׳ שסט-ע. לתהלים (יהל אור) ס״ע שנז ואילך. ובארוכה – המשך תער״ב ח״ב פרק שפד (ע׳ תשצ) ואילך. פרק תה (ע׳ תתלב) ואילך.
19) בהעלותך י, ב.
20) שהש״ר פ״ה, ב (ב). הובא באוה״ת תשא שם.
21) שה״ש ה, ב.
22) תענית ב, א.
23) שבת י, א. זח״ג רכג, א. וראה שו״ע או״ח סצ״ה ס״ג.
24) ע׳ שח ואילך.
25) ב״ב נג, א.
26) רפמ״א.
27) ואתחנן ו, ה. וראה ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
28) פמ״א (נח, א). וראה ספכ״ה.
29) ואתחנן שם, ז.
30) ראה ברכות יג, ב. כא, א.
31) ואתחנן שם, ט.
32) קידושין לה, א.
33) ראה גם לקו״ש ח״ט ע׳ 79 הערה 3.
34) ראה ברכות יג, א (במשנה).
35) ראה ברכות נח, א. סנהדרין לח, א.
36) ראה פרש״י, ראב״ע ורמב״ן ר״פ נצבים.
37) ח״ב פב, א. וראה גם לקו״ת ר״פ נצבים.
38) סנהדרין לז, א.
39) פ״א ה״א.
40) ראה גם לקו״ש ח״כ ע׳ 190 הערה 39.
41) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקכ״ז-ט (קא, ב ואילך). וש״נ.
42) ירושלמי שבת פ״ז ה״ב.
43) ע״פ ישעי׳ יד, יד. ראה עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
44) ספר יצירה פ״א מ״ד.
45) ואתחנן ד, ב.
46) סד״ה זה תרנ״ד ועטר״ת (שבהערה 4).
47) לך לך יב, א.
48) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) סכ״ד (ד, סע״ד). סד״ה לך לך תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 95).
49) ראה לקו״ד ח״א נו, א-ב. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ תנח (״התמים״ ח״ג ע׳ סו [298]) ואילך.
50) ראה בכ״ז תו״א תשא (הוספות) קיא, א ואילך. תו״ח תשא תקסו, ב ואילך. וראה ד״ה זה תשי״א (לעיל ע׳ ד), ובהנסמן שם הערה 14.
51) ברכות סג, א (ע״פ גירסת הע״י). וראה גם אגרות-קודש אדמו״ר הזקן ח״א (קה״ת, תש״מ. תשמ״ז) ס״ע קכג-ד. וש״נ.
52) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
53) שמו״ר פ״ב, ב.
54) תהלים לז, ג. וראה תו״א שם קיב, ב.
55) שמות ג, ד.
56) זח״ג (אד״ר) קלח, א. קפז, ב.
57) וירא כב, יא.
58) סה״מ עטר״ת ס״ע ערה ואילך. וראה תו״א משפטים עה, ג. עו, ג. ובכ״מ.
59) פמ״ב.
60) ברכות לג, ב.
61) עקב י, יב.
62) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שעה״פ להאריז״ל פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב. לקו״ש חי״א ע׳ 8 ואילך.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' קסד ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ צא ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ב ע׳ 1116 ואילך.