בס״ד. י״ב תמוז ה׳תשל״ד
הנחה בלתי מוגה
גפן ממצרים תסיע1, דזהו (התחלת) המאמר שאמרו כ״ק מו״ח אדמו״ר בעיר מקלטו קאסטראמא בהשבת שבין ג׳ תמוז לי״ב תמוז2, ומביא שם מה שאמרו רז״ל בגמרא חולין3 גפן אלו ישראל. אמר רבי שמעון בן לקיש אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכלות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל [דאפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון4], והיינו דשלחו מתם ליבעי רחמים אתכליא על עליא, דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא. וזהו דישראל נמשלו לגפן, דמה הגפן הרי כל מה שיש בו הוא לשמירת העיקר שהוא הפרי, הנה כמו״כ ישראל כו׳ עמי הארץ (שהם העלין ששומרים את הפרי) הם מגינים על לומדי התורה. וזהו שאמרו רז״ל ליבעי רחמים אתכליא על עליא, דאתכליא קאי על התלמידי חכמים ועליא קאי על עמי הארץ כו׳. וזהו5 גפן ממצרים תסיע, דגפן הם ישראל, ופירוש תסיע הם מ״ב מסעות שהלכו ישראל במדבר בצאתם ממצרים עד שבאו אל ירדן יריחו ואל ארץ טובה ורחבה, כמ״ש6 אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו׳. והנה7 טעם הדבר מה שישראל נמשלו לגפן איתא במדרש רבה8 מה הגפן כשרוצים להשביחו עוקרים אותו ממקום זה ושותלים אותו במקום אחר כך ישראל עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים וקבלו את התורה והקדימו נעשה לנשמע. וצריך להבין השייכות דהקדמת נעשה לנשמע להענין דתסיע, שאומרים שהשבח שבענין המסעות הוא מה שהקדימו נעשה לנשמע, דשייכות זו (דהקדמת נעשה לנשמע להענין דתסיע) אינה מובנת מפשטות לשון המאמר שם.
והנה דרך המדרשים היא להביא הדרשות שבמקומות אחרים השייכות להכתוב הנדרש, כי על ידן תובן יותר כוונת הכתוב. וזהו מה שממשיך במדרש רבה שם8, גפן ממצרים, אתה מפרנס כל אותן הדיעות האמורות בו, והנה גפן לפני9, גפן ממצרים תסיע [היינו כל הדרשות שנדרשו על המשל של גפן, וכמו שמצויין במפרשי המדרש שם לבראשית רבה10 ויקרא רבה11 ומדרש תהילים12] ובסוף אתה מפרנס, מה הגפן היא חי׳ ונשענת על עצים מתים [דהגפן13 מצד עצמה היא חלשה ונופלת למטה, ומשום זה צריכים לעצים שיתמכו אותה שעל ידה תעמוד נגד השמש ותצמח, כידוע למגדלי גפנים (וידוע אשר רש״י, מפרש המשנה, התפרנס מיקבי גפנים, כמבואר בספרי תולדותיו14)] כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו האבות כו׳ שנאמר15 זכור לאברהם ליצחק ולישראל גו׳. ועוד ארז״ל16 מה גפן לא מקבלא הרכבה ממין אחרא כן זרעי׳ (דיעקב) לא מקבלין הרכבה ממין אחרא, היות דאתה בחרתנו מכל העמים עד שורוממתנו מכל הלשונות17 באופן של אין ערוך, וכמו שאומרים18 המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים. אמנם, עפ״ז צריך להבין איך יש בישראל חילוקי מדריגות, כדרשת רז״ל19 על הכתוב20 ובגפן שלשה שריגים, וכמבואר במאמרו של כ״ק אדמו״ר הזקן21 הג׳ מדריגות שבישראל, וכנ״ל מהגמרא חולין שישנן בישראל ד׳ מדריגות. וגם צריך להבין למה השבח דישראל (גפן) בא דוקא ע״י תסיע, שעוקרים אותו ממקום זה ושותלים אותו במקום אחר.
וביאור הענין (מה שההצלחה שבהענין דתסיע היא בהקדמת נעשה לנשמע דוקא) הוא, דהנה הסברת הענין שהשבח דישראל בא ע״י תסיע דוקא צריכה להיות הסברה כזו שתקובל ותונח (עס זאָל צוגענומען ווערן און עס זאָל זיך אָפּלייגן) בעצם הנפש של כאו״א מישראל, דהרי הענין דתסיע נוגע בעצם הנפש דכאו״א מישראל. כי תסיע הוא ענין הירידה שבזמן הגלות, שיוצא ונעשה נפרד מארץ אשר גו׳ עיני ה׳ אלקיך בה22, וענין זה (שנעשה נפרד מעיני ה׳ אלקיך) אף שהוא לפי שעה בלבד, הנה הוא נוגע בעצם נפשו של כאו״א מישראל, אפילו באלו השייכים להמדריגה הכי תחתונה שבישראל, הקנוקנות שבהם, וכתורת כ״ק אדמו״ר הזקן עה״פ23 שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד, יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות (אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן פון ג-טליכקייט)24. וכיון שמה שע״י הגלות נעשה נפרד מאלקות נוגע לו בעצם נפשו, הנה כל ההסברות השכליות לא יועילו ולא יספיקו לו, כ״א דוקא הסברה שתונח בעצם נפשו. ולכן הנה גם כשמסבירים לו ההסברים בשכל המבוארים בכמה מקומות בגודל העילוי שע״י הירידה והגלות דוקא, דירידה צורך עלי׳, וצדקה עשה הקב״ה בישראל שפזרן לבין האומות25, ושע״י בירור הניצוצות שבהגלות יתעלה למדריגה נעלית שלא בערך, מ״מ טוען הוא דמה שוה לו העלי׳ שתהי׳ אח״כ, הרי עתה לפי שעה הוא במצב של נפרד מ(ארץ אשר גו׳) עיני ה׳ אלקיך גו׳. שבזמן הבית ראו אלקות בעיני בשר, וכמו שאומרים בהמשנה דפרקי אבות השייכת לשבת זו26 [לפי היש נוהגין לומר פרקי אבות בכל שבתות הקיץ27. ולהעיר, שכמה מאמרי רבותינו נשיאינו שלאחרי חג השבועות התחלתם היתה ממשנה שבפרקי אבות דשבתות אלו28] דעשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, משא״כ בזמן הגלות שאין רואים אלקות בגלוי ונמצאים במצב של העלם והסתר כו׳29, ואף שיודע שלעתיד יהי׳ ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר גו׳30, דגם בשר יראה אלקות, ועאכו״כ עיני בשר31, מ״מ מה שוה זה אצלו כיון שעתה אינו רואה והוא במצב דברגע קטן עזבתיך32, וזה נוגע לו בעצם נפשו. ואף שזהו רק לפי שעה, רגע קטן, מ״מ הרי כל רגע הו״ע נצחי. וא״כ מה שוה לו שע״י הירידה יהי׳ אח״כ עלי׳ כיון שעתה עכ״פ הוא במצב דעזבתיך. דמכיון שכל ישראל בני מלכים הם33, הרי מה שישראל נמצאים לפי שעה בארצות העמים, מקום בלתי טהור34, הרי זה ע״ד מה דאיתא בתניא35 והוא כמשל האוחז בראשו של מלך ומורידו למטה וטומן פניו בתוך בית הכסא מלא צואה שאין לך עלבון גדול מזה אפילו עושה כן לפי שעה כו׳, גם אם לאחרי זה ירחצו, וישלמו לו, וגם ישלימו לו עד שעי״ז יתעלה יותר.
ועל זה אומר במדרש שהשבח שהשביחו ישראל ע״י תסיע הוא שהקדימו נעשה לנשמע, כי בהענין דתסיע, הגלות, אי אפשר להיות לעת עתה הבנה והסברה (שתונח בעצם הנפש) וצריך להיות הקדמת הענין דנעשה, ורק לאחרי זה יהי׳ נשמע ונבין, שיתגלה ויובן הענין שבו.
והנה צדיקים דומים לבוראם36, ולכן, הנה זה שלמטה, באדם התחתון, ענין הגלות כו׳ הוא באופן דנעשה, שלא בא בהבנה והשגה, נמשך מכמו שהוא למעלה. והענין הוא, דהנה טעם הבריאה הוא מפני שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים37, וידוע בזה פתגם כ״ק אדמו״ר הזקן38 על תאוה אין קושיא (אויף אַ תאוה איז קיין קשיא), שטעם הבריאה הוא למעלה מהשגה. כי אף שנזכרו בספרים כמה טעמים ע״ז, וכמובא39 בהמשך למאמר כ״ק אדמו״ר הזקן הנ״ל טעמים ע״פ נגלה דתורה, וע״פ רזין ורזין דרזין, מ״מ באמיתית הענין, הנה טעמים אלו אינם מספיקים על ענין הבריאה, והטעם האמיתי הוא למעלה מהשגה, מפני שכך נתאוה, עד ש(כמאמר כ״ק אדמו״ר הזקן) אין שייך ע״ז ענין של קושיא. ומזה נמשך למטה באדם התחתון שענין הירידה והגלות היא אצלו בתנועה דנעשה (שלמעלה מטעם ודעת).
וזהו מ״ש גפן ממצרים תסיע, ואמרו רז״ל מה הגפן כשרוצים להשביחו עוקרים אותו ממקום זה ושותלים אותו במקום אחר כך ישראל כו׳, שע״י הירידה והגלות נעשה עלי׳, אלא שזהו ענין שלמעלה מהשגה. וכמו שהוא בכללות כן הוא בפרטיות אצל כאו״א מישראל, וכידוע תורת הבעש״ט40 דבכל אחד מישראל ישנם במשך ימי חייו המ״ב מסעות, וע״ז אומרים שע״י המסעות משתבח, אף שבהן יסבול צער ויסורים, ואדרבה צריך להצטער עליהם, ושום הסברות וטעמים אינן יכולות להשקיט צערו (אַיינשטילן זיין צער), מפני שזה נוגע לעצם נפשו.
והנה ברשימות כ״ק אדמו״ר הצ״צ לתהילים על הכתוב41 מבאר ט׳ אופנים בביאור העילוי שבב׳ נטיעות (דעוקרים אותו ממקום זה ושותלים אותו במקום אחר) [שזהו דבר פלא ובלתי רגיל בדרושי חסידות, אפילו בדרושי כ״ק אדמו״ר הצ״צ, שימנה ט׳ אופנים בביאור ענין א׳, ויכתוב (לאחרי ב׳ אופנים הראשונים) אופן ג׳, אופן ד׳ כו׳ עד לאופן ט׳]. ובאופן הט׳ שם42, שענין ב׳ הנטיעות הוא ע״ד המבואר בתו״א43 בפירוש ואנכי אעלך גם עלה44, עלי׳ הא׳ מתן תורה הנגלות לנו, ועלי׳ הב׳ גילוי פנימיות התורה לעתיד לבוא. ובשביל ב׳ עליות אלו הי׳ צ״ל ב׳ הנטיעות, הירידות (גלות מצרים וגלות האחרון). והוא ע״ד המבואר שם באופן הא׳, שמבאר שם ע״פ המבואר בתניא בחינוך קטן45 וז״ל, אך הנה ידוע ליודעים טעמא דקרא מאי דכתיב46 כי שבע יפול צדיק וקם, ובפרט שהאדם נקרא מהלך כו׳ וצריך לילך ממדריגה למדריגה כו׳ ובין מדריגה למדריגה טרם שיגיע למדריגה עליונה ממנה הוא בבחי׳ נפילה ממדריגה הראשונה כו׳ [ואף שכוונת הנפילה דיפול צדיק היא שיהי׳ אח״כ וקם, מ״מ לעת עתה לפי שעה הוא במצב דיפול צדיק]. ומבאר שם47 ע״פ המבואר בתו״א ד״ה מראיהם ומעשיהם48 בענין ר׳ זירא צם מאה תעניתי שישכח תלמוד בבלי בכדי שיוכל אח״כ לקבל תלמוד ארץ ישראל49, דנמצא בינתיים כששכח תלמוד בבלי קודם שלמד תלמוד ארץ ישראל הי׳ בבחי׳ נפילה ממדריגה הא׳ ולמדריגה העליונה עדיין לא בא, אלא שנפילה זו מוכרחת להיות בשביל העלי׳ שאחר כך.
ועד״ז הוא ג״כ בנוגע להוראות כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה, שדרש שתהי׳ הפצת המעיינות והיהדות וכו׳, הנה אף שענינם הוא תסיע, שצריך לצאת ולירד ממקומו בתורה ותפילה כו׳, מ״מ דוקא עי״ז אפשר להיות ממצרים תסיע, שיצא מהמדידות והגבלות וכו׳.
אמנם מכיון שצ״ל גפן ממצרים תסיע, לצאת ולירד לעולם כו׳, הנה האדם יוכל לשאול מנין יהיו לו הכחות לעבודה זו, הנה ע״ז מבאר המדרש (הנ״ל) דמה הגפן היא חי׳ ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו האבות כו׳ שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל גו׳, שהכח ע״ז שיהי׳ תסיע הוא מהאבות. אמנם מכיון שע״י ירידתו צריך להתערב בין האומות, וישראל הם כבשה א׳ בין שבעים זאבים וכו׳50, הנה ע״ז מבאר דמה גפן לא מקבלא הרכבה ממין אחרא כן זרעי׳ (דיעקב) לא מקבלין הרכבה ממין אחרא, דקבוע לא בטיל51. דגם בזמן הגלות [השייך למספר ט׳ שבהאופנים הנ״ל, כידוע52 שכל הענינים שעד ביאת המשיח הם במספר ט׳, וכמו פרה אדומה (המבוארת בפרשתנו53) אשר תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשני׳, והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי״ר54. וכן הוא בעשר שירות, ששירה העשירית תהי׳ לעתיד לבוא55. וכן נאמר56 בחודש הרביעי בתשעה לחודש גו׳ ותבקע העיר גו׳] עומדים ישראל בתוקף דקבלת עול ומסירות נפש מבלי להתפעל משום מונע ומעכב, דהגם שהם נמצאים בין האומות מ״מ הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב57, הנה עי״ז באים אח״כ לבחי׳ בטח בדד עין יעקב58, בחי׳ בדד שלמעלה מהשתלשלות59, שיהי׳ לעתיד לבוא. דעי״ז שעומדים בקומה זקופה, באופן דקוממיות60, כמבואר לעיל61 שאינם מתפעלים משום דבר, הנה מדה כנגד מדה נמשך לעתיד לבוא באופן כזה, דואולך אתכם קוממיות60. וטועמי׳ חיים זכו62, הנה עוד בסוף זמן הגלות טועמים מהקוממיות דלעתיד לבוא. והכח לא להתפעל כו׳ הוא מהאבות, וכדאיתא במדרש הנ״ל8 דכמה תפילות התפלל אליהו בהר הכרמל כו׳ כיון שהזכיר את המתים כו׳ מיד נענה [דאליהו הוא מבשר הגאולה63], וכן משה [גואל ראשון שהוא גואל אחרון64] כיון שהזכיר כו׳ מיד נענה שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל כו׳, ועי״ז באים לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
__________
1) תהלים פ, ט.
2) בש״פ בלק תרפ״ז. נדפס בסה״מ תרפ״ז ע׳ קצז (קונטרסים ח״א קעו, ב) ואילך.
3) צב, א.
4) ברכות נז, א. וש״נ. הובא להלן בהמאמר (דתרפ״ז) ספ״א.
5) ראה סה״מ תרפ״ז שם ע׳ קצח (קונטרסים שם קעז, א). וראה גם ד״ה אלה מסעי תרל״ה (סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שפז ואילך). תרמ״ח (סה״מ תרמ״ח ע׳ רכב ואילך).
6) ר״פ מסעי (לג, א).
7) מקומות שבהערה 5.
8) שמו״ר פמ״ד, א.
9) וישב מ, ט.
10) פפ״ח, ה.
11) פל״ו, ב.
12) מזמור פ.
13) ראה המשך יונתי תר״מ פכ״ד (ע׳ מ).
14) ראה ס׳ האורה לרש״י ח״ב סק״ח (ע׳ 214). ס׳ ״רש״י״ (ירושלים, תש״נ) ע׳ כו. וש״נ.
15) תשא לב, יג.
16) תקו״ז תיקון טו (ל, סע״ב). וראה נצו״ז לשם.
17) נוסח תפלת העמידה ליו״ט ומוסף דחוה״מ.
18) נוסח הבדלה (שבת קג, ב).
19) זח״א קצב, א.
20) וישב ב, י.
21) ראה הגהת כ״ק אדמו״ר הצ״צ לד״ה להבין מאמר הזהר ע״פ ובגפן שלשה שריגים כו׳ תקס״ב (מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קיב ואילך) – ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ קמ. וראה ד״ה הנ״ל באוה״ת וישב (כרך ה) תתקב, א. תתקז, ב ואילך.
22) עקב יא, יב.
23) ואתחנן ו, ד.
24) ״היום יום״ כה תמוז. סה״מ תרפ״ט ע׳ 216. וש״נ. סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ רה. וש״נ.
25) פסחים פז, ב. וראה תו״א ר״פ לך לך. תו״ח ר״פ חיי שרה. ביאוה״ז לאדהאמ״צ ויגש (הוספות) קלו, א ואילך. סה״מ תרפ״ט ס״ע 126 ואילך. ובכ״מ.
26) פ״ה מ״ה.
27) סידור אדה״ז לפני פרקי אבות. וראה שיחת ש״פ נשא תשמ״ז (התוועדויות ח״ג ע׳ 460-61).
28) ראה (לדוגמא) מאמרי ש״פ נשא, בהעלותך, קרח ופינחס תש״ב.
29) ראה לקו״ת ברכה צח, ב. ובארוכה – ד״ה אין הקב״ה בא בטרוניא תרפ״ה פ״ו (סה״מ תרפ״ה ע׳ רסג ואילך). ד״ה קול דודי תרס״ח (סה״מ תרס״ח ע׳ קנא ואילך). תש״ט פ״ב (סה״מ תש״ט ע׳ 108 ואילך). ד״ה ונחה תשכ״ה פ״ב (סה״מ פסח ח״ב ע׳ קמה ואילך). ועוד.
30) ישעי׳ מ, ה.
31) ראה ד״ה ונחה הנ״ל פ״ז (סה״מ שם ע׳ קנ).
32) ישעי׳ נד, ז.
33) שבת סז, א.
34) ראה שבת טו, א. גיטין ח, סע״א-ב.
35) ספכ״ד.
36) ב״ר פס״ז, ח. במדב״ר פ״י, ה.
37) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
38) הובא באוה״ת בלק ע׳ תתקצז. המשך תרס״ו ס״ע ז. סה״מ תש״ב ע׳ 34. ובכ״מ.
39) המשך תרס״ו שם.
40) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סכ״ג (עה, ב). וש״נ.
41) אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ רעט ואילך.
42) אוה״ת שם ע׳ רפא.
43) ר״פ שמות.
44) ויגש מו, ד.
45) עו, א.
46) משלי כד, טז.
47) אוה״ת שם ריש ע׳ רפא.
48) יתרו סט, ג.
49) ב״מ פה, א.
50) תנחומא תולדות ה. אסת״ר בסופו (פ״י, יא). פסיקתא רבתי פ״ט.
51) ראה כתובות טו, א. וראה תוד״ה אלא – זבחים עג, ב. וראה עט סופר (להרא״ז סופר) על סוגיות הש״ס כלל קבוע. וש״נ.
52) ראה אוה״ת שה״ש כרך א בתחלתו. ועוד.
53) חוקת יט, א ואילך.
54) רמב״ם הל׳ פרה אדומה פ״ג ה״ד.
55) מכילתא בשלח טו, א.
56) ירמי׳ נב, ו-ז.
57) בלק כג, ט.
58) ברכה לג, כח.
59) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך בדד ס״א. ועוד.
60) בחוקותי כו, יג ובפרש״י.
61) שיחת ש״פ שלח שנה זו (שיחות קודש תשל״ז ח״ג (ברוקלין, תשע״ט) ע׳ 275-6).
62) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282. ח״כ ע׳ 173.
63) ראה עירובין מג, ב. פרש״י בחוקותי כו, מב. וראה תיב״ע וארא ו, ח. יל״ש ר״פ פינחס. רמב״ם הל׳ מלכים פי״ב ה״ב.
64) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שעה״פ להאריז״ל פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' רו ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ז ע׳ 277 ואילך.