בס״ד. תוכן קצר מש״פ בהעלותך, י״ט סיון ה׳תשכ״ד

הנחה בלתי מוגה

בהעלותך^* את הנרות, כתיב נרות לשון רבים, וכפשוטו קאי על כל נש״י, ובדרך אפשר יש לומר שזהו כי אתה נרי הוי׳ וכו׳ ונר הוי׳ נשמת אדם, וב׳ נרות אלו תלויים בעבודה שאהרן מדליקם. וזהו מ״ש במדרש נרי בידך ונרך בידי, וב׳ הנרות תלויים בעבודה, שאפילו נרך בידי תלוי בעבודה, שזהו בראשית בשביל ישראל, הכל בשביל עבודה של ישראל.

והנה מצינו שני סוגי דרושי דא״ח של פ׳ בהעלותך, א) בהעלותך, ב) רני ושמחי, דשניהם מדברים בענין הנרות, וברני ושמחי בת ציון מבואר שקאי על כנס״י שנק׳ בת, דלא זז מחבבה עד שקראה בתי כו׳ אחותי כו׳ אמי. דבת היא באופן של מקבל, שאתה נרי הוי׳ מאיר אותם מלמעלמ״ט, ואמי הוא שהם מאירים למעלה, שעטרה לו אמו, וזהו נר הוי׳ נשמת אדם. וב׳ הענינים תלויים בעבודה.

ועל זה מביא כ״ק אדמו״ר הזקן וז״ש כל הנשמה תהלל י-ה, ומבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בהגהה שאמי זה בינה, ובהחמשה שמות שנקראו לה זהו נשמה, וזהו כל הנשמה וכו׳, שי-ה למעלה הוא מנשמה, שנשמה הוא ע״ש נשימה (כמ״ש הרמב״ם), שנשימה הוא שנושם מעצמו ולחוץ, וזהו רצוא ושוב, וכללות חיות העולמות הוא ברצוא ושוב, ועל זה אומר והחיות רצוא ושוב, שאם הי׳ תמיד רצוא אזי לא הי׳ חיות בנבראים והיו מתבטלים, ולכן מסתלק ואח״כ נמשך ונעשה עולם חי (אַ לעבעדיקע וועלט), בדוגמת נשימה שבאדם. ועל זה אומר שכל הענינים תלויים בעבודה, ולכן צ״ל רצוא ושוב שזהו נשימה, ועי״ז ממשיך והחיות רצוא ושוב, שזהו תפילה ותורה, שתפילה היא מלמטלמ״ע ואח״כ תורה מלמעלמ״ט.

וזהו י-ה, שביו״ד נברא עוה״ב ובה׳ נברא עוה״ז, והגם שקאי על ה׳ אחרונה, מ״מ מקושר בהראשונה. ובעוה״ב נהנים מזיו השכינה, ושם הוא באופן של צמצום, י׳. ולמטה, שזהו מציאות, ואם הי׳ צמצום אז הי׳ הסתר, ולא הי׳ מקום לגילוי, וכאן צ״ל התפשטות. וזהו שרי לא תלד, רק שרה בה׳, שהולדה ע״י ה׳. וכמשל שערות, שבנזיר וכהן הוא מעלה, ובלויים ובאשה הוא חסרון. והביאור, ששערות הו״ע הסתר, ואין דומה לחיות של איברים, שבשערות לא יכאב כשיחתך, הגם שיש חיות, אבל בגלוי יחתך ולא יכאב. ומשום זה בנזיר וכהן זהו מעלה, שמעוצם הקדושה החיות הוא ע״י צמצום, אבל בלויים ואשה צריך לחתוך או עכ״פ לכסות, שלא יראו ההסתר. וזהו שביו״ד נברא עוה״ב, אבל בעוה״ז צ״ל ה׳ משום שיש יותר צמצום.

וזהו כל הנשמה תהלל, שיש ההילול שזהו עבודה, שגבי׳ יש רצוא ושוב, ועי״ז נעשה למעלה רצוא ושוב, שזהו כשיש עבודה ברצוא ושוב. אבל אם חטא ופגם ועבר את הדרך, ע״ז אומר אתה נרי הוי׳, ויגי׳ חשכי, שבחושך הוי׳ יגי׳ חשכי. וזהו ב׳ הנרות, נר ע״י עבודה, נשמת אדם, יגי׳ חשכי, אתה נרי הוי׳. והכל צ״ל ע״י עבודה. וזהו מ״ש שנר הוי׳ צדיקים, ואתה נרי זהו בעלי תשובה.

ויובן הדיוק כל הנשמה, ע״פ מה שיש במאמר קצר הנדפס, והוא אחר המאמר אל יתהלל, ומתחיל עשה לי מטעמים לשון רבים, שתפילה נקראת אכילה כמ״ש אכלתי יערי עם דבשי, כמ״ש בע״ח ובתו״א שזהו ברכות ק״ש וק״ש ושמו״ע, שיש אכילה למזון, לחמי, ויש לתענוג, כמו בשר ודגים, ויש אכילה שנותנים לתוכו דבר חזק וחריף כמו פלפל, שמבאר בהמאמר שצ״ל ענין חריף. ומביא שבכל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו וכו׳ וד״ל. וזהו ענין שצ״ל באכילה כמה ענינים שזהו ועשה לי מטעמים לשון רבים, שאז הוא אמיתית התענוג. וזהו שצ״ל בכל א׳, שיש ב׳ מטעמים שזהו ב׳ נשמות ואפשר להיות בכל אחד. וזהו כל הנשמה, שצ״ל כל המינים, לא רק מתוק אלא חריף, וכמבואר שם. וידוע מה הפירוש שמביא שכל וכו׳ פושעי וכו׳, שזהו צדיקים ובעלי תשובה. ועי״ז יש הב׳ נרות.

וזהו ג״כ רני ושמחי, רננה ברמשא, שזהו יגי׳ חשכי, ושמחה בצפרא זהו ע״י הנר המאיר, והב׳ ביחד נעשה תהלל י-ה, שזהו מ״ש בהעלותך את הנרות, היינו שצ״ל ב׳ הנרות, אבל מתחיל ע״י עבודה, שזהו מעלת הבת, נקבה תסובב גבר. וזהו מעלת הבת על אם, העבודה מביאה למעלה מנרי ונרך.

__________

*) כמה ענינים בהנחה זו אינם ברורים.

[סה"מ במדבר ח"א (הוספות) ע' שעז ואילך]

כעין שיחה. לא הגיע לידינו לע״ע אלא תוכן קצר, ונדפס בהוספות.