בס״ד. ש״פ ראה, כ״ה מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשל״ה

הנחה בלתי מוגה

אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים¹, ר״ת אלול² [וישנם על זה הדרושים בלקו״ת פ׳ ראה³, והשייכות (בין אני לדודי וגו׳ לפ׳ ראה) מובנת בפשטות, דש״פ ראה חלה בראש חודש או בשבת מברכים אלול], והסדר בזה הוא תחילה אני לדודי ואח״כ ודודי לי, וההסברה שבדבר משום דהרועה בשושנים. ומדייקים בזה⁴ מהו הקשר והשייכות בין אני לדודי וגו׳ להרועה בשושנים. והנה שושנים הו״ע של תכשיטים, שענינו שמוסיף יופי בהאדם המתקשט, ואע״פ שהתכשיט הוא רחוק מהמתקשט יותר מהלבוש, דהלבוש עשוי למדת המתלבש משא״כ התכשיט, ועד שאין התכשיט ענין המוכרח כהמלבוש, אעפ״כ התכשיט דוקא מוסיף ביופי האדם. וזהו מ״ש אני לדודי וגו׳ הרועה בשושנים, דהיות שנמצא במצב כזה שצריך לפעול מחדש הענין דדודי לי, שהרי הוא בא לאחרי חודש אב וכו׳, לכן צ״ל אצלו העבודה דאני לדודי כדי לפעול הודודי לי, וכמבואר בחסידות בכמה מקומות, הנה לזה יש לו הנתינת כח דהרועה בשושנים.

והענין הוא, דענין השושנה, הפרח, ענינה שמוסיפה יופי, דבזה ישנה מעלה בשושנה גם לגבי חטה ושעורה וגו׳, אע״פ שלחם לבב אנוש יסעד⁵, מ״מ יש מעלה בשושנה כמו שמבאר בהגהה⁶ שזהו כמעלת הרפואה לגבי מזון דאכילה ושתי׳, שאז הוא בתוספות ממה שהוא ע״ד הרגיל. וזהו הקשר לענין י״ג מדות הרחמים שמאירים בחודש אלול⁷, די״ג מדות הרחמים הו״ע המשכה שלמעלה מסדר ההשתלשלות. דע״ד הרגיל, כמו שהוא מצד סדר ההשתלשלות הוא בדוגמת הענין דמזון דאכילה ושתי׳, משא״כ כשהיא המשכה שלמעלה מסדר ההשתלשלות הוא בתוספות וכו׳. וזהו ג״כ ענין המשל המובא ע״ז⁸, שהארת י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול היא כמלך הנמצא בשדה, שהו״ע בלתי רגיל. דאע״פ שמלך ביפיו תחזינה עיניך⁹, בכל זאת הנה עכשיו אינו בהיכל מלכותו וגם לא בעיר הבירה כי אם בשדה דוקא, ובא אל אנשי השדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. והנה המשל הוא מכוון ומדוייק לכל פרטיו, וכמדובר כמה פעמים בנוגע משל של כ״ק אדמו״ר הזקן, וכן משל שבתורה, שהם מדוייקים לכל פרטיהם, ובפרט משל כללי בענין כללי כחודש אלול, שהוא חודש כללי, שאז הוא החשבון¹⁰ והתיקון של השנה שעברה וגם ההכנה לחודש תשרי, אותיות רשית¹¹, שהוא ראשית שנה הבאה, לכן מובן מזה שכל הפרטים המובאים, שנמצא בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם וכו׳, הם מדוייקים כו׳.

וביאור הענין, דאע״פ שמלכותך מלכות כל עולמים¹² עד לעולם התחתון ביותר, אמנם ענין זה יכול להיות באופן דאין מלך בלא עם¹³, מלשון גחלים עוממות¹⁴, שמתעלם ומסתתר והמלך אינו בגילוי, ואפילו אם רואה את המלך אינו רואה את המלך עצמו כי אם מעשיו ופעולותיו, ורק בחי׳ אחרי הוי׳, האחוריים של המלך, אבל פני המלך אינו רואה. אמנם מה שהמלך יוצא לשדה ומראה פנים שוחקות וכו׳ היינו שבחי׳ פנימיות המלך הוא בגילוי, היינו גילוי בחי׳ למעלה מהשתלשלות גם בשדה, דיכול להיות שהמלך הוא בסבר פנים יפות ופנים שוחקות אמנם אינו מראה אותם, וכאן מראה פנים שוחקות גם להנמצאים בשדה, ואח״כ בלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו, (וכשמראה פנים שוחקות וכו׳) הנה באור פני מלך חיים¹⁵.

וזהו (ב׳ אופני המשכה הנ״ל) ג״כ ענין יפה תואר ויפה מראה. דהנה כתיב¹⁶ ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, דרחל קאי על כנסת ישראל, ובכל יהודי ישנם ב׳ הענינים דיפה תואר ויפה מראה, דזהו מאמר ר׳ ישמעאל¹⁷ דבנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן, דכל יהודי מצד עצמו הוא באופן דיופי, אלא שמצד העניות, ואין עני אלא בדעת¹⁸, הנה מצד זה נמצא היופי בהעלם והסתר. וענין היופי הו״ע יפה תואר ויפה מראה, וכמבואר בארוכה בתורה אור¹⁹ ובתורת חיים²⁰ דיפה תואר הוא ציור האיברים בשלימותם בכמותם ואיכותם, ויפה מראה הו״ע היופי הקשור עם פנימיות החיות, שענין זה נתגלה בהפנים, וכמו חכמת אדם תאיר פניו²¹, שמצד פנימיות החיות והמשכת המקיף [שנמשך בגלוי היות והוא מקיף הקרוב] הנה פניו מאירים עד שנגלה גם להזולת, שזהו (יפה מראה) ענין היופי בדוגמת היופי שע״י תכשיט.

אמנם כל הנ״ל הוא כשהעבודה היא כדבעי, אבל כשחסר אצלו בעבודתו, דענין החסרון הוא כמבואר בכמה מקומות²² בענין התשובה, דענין התשובה אינו (רק) על עוונות וכו׳²³ כי אם כמ״ש²⁴ והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ולכן היות דחסר אצלו בהענין דוהרוח תשוב אל האלקים צ״ל אצלו ענין התשובה, היינו העלי׳ בזה, ואף שפעל אצלו היום שיהי׳ בבחי׳ והרוח תשוב וגו׳, אמנם לגבי המצב שצריך להגיע מחר הוא באופן דחסרון. וכמובא בהדרושים דיציאת מצרים בענין יציאת מצרים בכל יום, דבכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים²⁵, דזהו ענין עבודת הקריאת שמע שצ״ל בכל יום²⁶ וכמ״ש²⁷ אני ה׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו׳, ענין יציאת מצרים, דאף שפעל היום לצאת מהמצרים וגבולים הנה לגבי עבודתו דמחר, שצ״ל עוד הפעם יציאת מצרים, הוא באופן דמיצר וגבול, ואפילו באותו היום עצמו כשכבר פעל אצלו יציאת מצרים בבוקר הנה התורה נותנת לו כח שתהי׳ אצלו עוד הפעם יציאת מצרים, דלכן אומר עוד הפעם אני ה׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו׳.

ויש עוד פירוש נעלה יותר בהרועה בשושנים, כדאיתא²⁸ בשושנים באותם ששונים בתורה, שזהו ג״כ ענין י״ג מדות הרחמים²⁹, וכתורת הרב המגיד נ״ע³⁰ דהי״ג מדות שהתורה נדרשת בהם הם כנגד הי״ג מדות הרחמים³¹, ולכן כשמשה רבינו ע״ה אמר בתפילתו א-ל נא רפא נא לה³², והזכיר מדה הראשונה דהי״ג מדות הרחמים שהיא שם א-ל [לפי ביאור זה³³] אמר לו הקב״ה קל וחומר, דכתיב³⁴ ויאמר ה׳ אל משה וגו׳ הלא תכלם שבעת ימים וגו׳ ואמרו רז״ל³⁵ קל וחומר לשכינה, והיינו דהרועה בשושנים קאי על ענין התורה.

והענין בעבודה הוא, דבענין התכשיטים נאמר³⁶ צוארך בחרוזים, דענינו הוא שנעשה מאבנים טובות ומרגליות נקובים וחלולים, וקו וחוט נכנס בתוך החללים ומחברם ועי״ז נעשה תכשיט ששמים סביב הצואר, צוארך בחרוזים. והענין בזה, שזהו ענין והסירותי את לב האבן³⁷, דזהו מה שנוקבים ועושים חלל בהאבן שהו״ע ולבי חלל בקרבי³⁸, וזהו ענין התכשיטים. אמנם היות דכתיב³⁹ נעשה, לשון רבים, והרוצה לטעות יטעה⁴⁰, שכל הבירורים שפועל עד לבחי׳ דומם, שזהו ענין אבנים, יהיו בבחי׳ פירוד (לשון רבים), לכן צריך להמשיך בהם הקו והחוט לחברם ולאחדם, שזהו ענין התורה. דהנה על התורה נאמר הלוא כה דברי כאש⁴¹, דתורה ענינה המשכה, שזהו ענין מה שהתורה היא אות ו׳⁴² (בהד׳ אותיות דשם הוי׳), דענין הו׳ מורה על ענין ההמשכה (כדאיתא באגה״ת⁴³). והנה ע״י הקו דתורה הוא מחבר ומאחד הבירורים שלו ומעלה אותם למעלה⁴⁴, עד שבאים להסיום דשיר השירים על הרי בשמים, דענין הבשמים הו״ע הריח, וזה קאי על משיח, דעליו נאמר והריחו ביראת הוי׳⁴⁵ דמורח ודאין⁴⁶, שגם בעניני העולם יהי׳ מורח ודאין, וכמבואר כל זה בארוכה בדרושי פורים⁴⁷, וישראל עושים תשובה מאהבה ומתוך שמחה, שזהו ענין תשובה עילאה כמבואר באגה״ת⁴⁸, ועי״ז מיד הן נגאלין⁴⁹, ג״כ מתוך שמחה, ע״י והריחו ביראת הוי׳, מורח ודאין, דקאי על משיח צדקנו, שיבוא במהרה בימינו אמן.

__________

1) שה״ש ו, ג.
2) אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ראשית חכמה שער התשובה פ״ד (קטו, א). ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
3) לב, א ואילך.
4) ראה רד״ה זה תרצ״ג (סה״מ קונטרסים ח״ג ע׳ קא).
5) תהלים קד, טו.
6) ד״ה זה באוה״ת פרשתנו (ראה) ע׳ תתי. וראה גם אוה״ת שם (כרך ו) ע׳ ב׳שנא. סד״ה זה תשל״ג (לעיל ע׳ קע).
7) ראה מ״ח מס׳ אלול פ״א מ״ג. פע״ח שער (כד) ר״ה בתחלתו.
8) לקו״ת פרשתנו שם (לב, ב).
9) ישעי׳ לג, יז.
10) ראה רד״ה זה תשכ״ט (לעיל ע׳ קמב). וש״נ.
11) בעה״ט עקב יא, יב. אוה״ת סוכות ע׳ א׳תשנו. סה״מ תר״ל ע׳ רפז. תרנ״ו ע׳ רעז. ועוד.
12) תהלים קמה, יג.
13) בחיי וישב לח, ל. ר״פ בלק. שעהיוה״א רפ״ז (פא, ב). ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ קלח.
14) ד״ה מן המיצר תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ ה). וראה שעהיוה״א שם.
15) משלי טז, טו.
16) ויצא כט, יז. – בהבא לקמן ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תתג ואילך. וראה גם ד״ה ויהי אומן תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ קסה ואילך).
17) נדרים סו, א.
18) שם מא, א.
19) ויצא כג, ב ואילך.
20) ויצא לג [קעד], ג ואילך.
21) קהלת ח, א.
22) לקו״ת ר״פ האזינו.
23) ראה גם לקו״ת ר״ה ס, ד. סה״מ תרח״ץ ע׳ יג. רד״ה שובה ישראל תשמ״א (סה״מ עשי״ת-יוהכ״פ ע׳ קמט).
24) קהלת יב, ז. לקו״ת האזינו שם.
25) פסחים קטז, ב (במשנה), עם הוספת (ביאור) אדה״ז בתניא רפמ״ז.
26) ראה ברכות יב, ב. רמב״ם הל׳ ק״ש פ״א ה״ג. שו״ע אדה״ז או״ח ר״ס סז.
27) שלח טו, מא.
28) זח״ב כ, ב. עדר, ב. וראה שבת לא, א. וש״נ.
29) הקדמת הזהר בתחלתה.
30) או״ת מו, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלז). קז, א ואילך (סימן תלט). הובא באוה״ת בהעלותך ע׳ תב. ד״ה זה באוה״ת פרשתנו ע׳ תשפה. המשך יונתי תר״מ פי״ח (ע׳ כט).
31) פע״ח שער (ה) עולם העשי׳ פ״ו.
32) בהעלותך יב, יג.
33) ראה זח״א קלא, ב. ע״ח שער (יג) א״א פי״א. פע״ח שער (יא) הסליחות פ״ד. וראה בפרטיות אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ע׳ שסט.
34) בהעלותך שם, יד.
35) ב״ק כה, א.
36) שה״ש א, י. – בכ״ז ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תתה ואילך.
37) יחזקאל יא, יט.
38) תהלים קט, כב.
39) בראשית א, כו.
40) ב״ר פ״ח, ח.
41) ירמי׳ כג, כט. וראה גם ד״ה ויקחו לי תרומה שנה זו (סה״מ שמות ח״ב ע׳ רד). ובכ״מ.
42) ראה זח״ג ב, א. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שיג ואילך. אוה״ת יתרו ע׳ תתצד.
43) פרק ד (צד, ב).
44) חסר קצת. המו״ל.
45) ישעי׳ יא, ג.
46) סנהדרין צג, ב.
47) מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ צב. אוה״ת מג״א (קה״ת, תש״נ) ע׳ רנז.
48) פרק יא.
49) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

[סה"מ אב-אלול ע' קעח ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ה ע׳ 466 ואילך.