בס״ד. ליל א׳ דחג השבועות (לפנות בוקר) ה׳תשכ״ז
הנחה בלתי מוגה
צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו1, ואיתא במדרש רבה שיר השירים2 אמר ר׳ יוחנן שאל רשב״י את ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו משל למלך שהי׳ לו בת יחידה והי׳ אוהבה ביותר עד שקרא לה בתי, לא זז מחבבה עד שקרא לה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא לה אמי, וכמו״כ בנשמות ישראל שהי׳ מחבבם ביותר עד שקרא לה בתי שנאמר3 שמעי בת וראי, לא זז מחבבה עד שקרא לה אחותי שנאמר4 פתחי לי אחותי, ולא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר5 הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, אל תקרי לאומי אלא לאמי, עמד רשב״י ונשקו על ראשו ואמר אילו לא באתי אלא לשמוע פירוש זה דיו. דענין הנשיקין מורה על התפעלות ביותר עד שאינו יכול לגלותו בדיבור6, דמשום זה נשקו, והגם שהי׳ דיבור ג״כ, מ״מ בהדיבור לא נתגלה עצם ההתפעלות שהי׳ לו בהענין, וצריך להבין מה היא ההתפעלות כל כך בפירוש הפסוק עד שלא הי׳ יכול לגלותו בדיבור רק בנשיקין. ומסיים בכתוב בעטרה שעטרה לו אמו, שנשמות ישראל מכתירים להקב״ה, וצריך להבין7, דאיתא בסוגיא דמתן תורה8 בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ששים ריבוא מלאכי השרת וקשרו להם ב׳ כתרים א׳ כנגד נעשה וא׳ כנגד נשמע, הרי דהקב״ה מכתיר לישראל, והרי זה סותר למ״ש כאן בעטרה שעטרה לו אמו, שנשמות ישראל שנקראות אמו מכתירים להקב״ה. והביאור בזה הוא ע״פ מ״ש במדרש9 עה״פ10 קדושים תהיו כי קדוש אני, משל למלך שבני המדינה עשו לו ג׳ כתרים, מה עשה, א׳ נטל לעצמו ושנים נתן בראש בניו, שהא׳ שנטל לעצמו זהו מה שנשמות ישראל מכתירים להקב״ה. והגם שהג׳ כתרים הם מהמלאכים שזהו מה שאומרים ג״פ קדוש, דקדוש פירושו קדושה והבדלה שזהו ענין הכתר שהוא מקיף וסובב את הראש, ולכן אמר במדרש שבני המדינה נתנו הג׳ כתרים, שהי׳ קודם מתן תורה, והיתה עדיין הגזירה שעליונים לא ירדו למטה11, ונמצא שבני המדינה של הקב״ה הם המלאכים שהם נמצאים למעלה והם מכתירים להקב״ה, מ״מ אומרים בעטרה שעטרה לו אמו דקאי על נשמות ישראל, וכדאיתא בגמרא חולין12 שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר13 ברן יחד כוכבי בוקר, והדר ויריעו כל בני אלקים, ששירת ישראל קודמת לשירת המלאכים, שבשירת המלאכים נכלל מ״ש ג״פ קדוש, וענין קדימה זו אינו רק קדימה בזמן אלא שזהו גם קדימה במעלה, ועוד יותר שהוא בדרך סיבה ומסובב, שהכתרת הקב״ה היא ע״י נשמות ישראל, רק שהמלאכים הם ממוצעים, שכמו״כ הוא מה שנמשכים הכתרים מהקב״ה לישראל שנמשך ע״י המלאכים.
ולהבין ענין הכתרים מה שנשמות ישראל מכתירים להקב״ה ומה שהקב״ה מכתיר לישראל, יובן בהקדם מ״ש בסוגיא דמתן תורה14, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו, תנה הודך על השמים15, אמר הקב״ה למשה החזר להם תשובה, והסביר להם משה אמיתית ענין התורה עד שפעל עליהם כל כך שנתנו לו מתנות שנאמר16 לקחת מתנות באדם, ואפילו המנגד נתן ג״כ מתנה. ולהבין זה, וגם להבין מה שהי׳ בהקב״ה בעצמו, וכדאיתא17 עה״פ18 זרח משעיר למו הופיע מהר פארן, שהקב״ה החזיר על כל אומה ואומה אם יקבלו התורה וכמ״ש19 אלוקה מתימן יבא שקאי על ישמעאל, וכמו״כ מ״ש מהר פארן קאי ג״כ על ישמעאל כמ״ש רש״י ותוספות דכתיב בי׳20 וישב במדבר פארן, וצריך להבין איך הי׳ קא סלקא דעתך לתת התורה לאומות העולם, והגם שעי״ז נעשה ראה ויתר גוים21, שהתיר ממונם לישראל22, שכל הענינים שבאמת הם שייכים לישראל ורק שנמצאים בידי האומות, הנה עי״ז שהחזיר על כל אומה ואומה התיר ממונם, וכמ״ש23 לתת להם נחלת גוים, מ״מ אינו מובן איך הי׳ קא סלקא דעתך לתת התורה לאומות העולם, שזהו למטה גם מטענת המלאכים תנה הודך על השמים.
ולהבין24 כל זה יש להבין מ״ש25 והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דיש בזה ב׳ פירושים, סולם דא צלותא26, ענין התפילה, והב׳ דסולם קאי על יעקב עצמו שהוא הסולם שמלאכי אלקים עולים ויורדים בו27, שיעקב הוא מבריח מן הקצה אל הקצה28 בכללות סדר ההשתלשלות, דסולם מוצב ארצה זהו הנשמה כמו שמלובשת בגוף, וראשו מגיע השמימה זהו שרש הנשמה שלמעלה מסדר ההשתלשלות שמושרשת בעצמות, ואין זה ב׳ ענינים חלוקים אלא זהו סולם א׳ שזהו ענין אחד, דנשמה היא בבחי׳ אצילות שזהו חלק מן העצמות, הגם שזהו חלק קטן מ״מ זהו מן העצמות, וגם כמו שהנשמה יורדת לבריאה ועד לעשי׳ מ״מ אינה משתנית, שזהו ההפרש בין מלאכים ונשמות, דמלאכים הגם שיש להם שורש באצילות מ״מ זהו כמו שאר הנבראים שיש להם שורש באצילות ומ״מ הם נבראים מאין ליש, שנמצאים בעולם הבריאה באופן של חידוש מאין ליש, משא״כ נשמות כשיורדים לבי״ע אינן באופן של התחדשות רק שזהו אלקות שנעשה נשמה. וזהו מה שההפרש בין נשמות ומלאכים זהו ההפרש בין אותיות החקיקה לאותיות הכתיבה, דהחידוש של מתן תורה הוא שהי׳ באותיות החקיקה וכמ״ש29 חרות על הלוחות, שההפרש30 בין חקיקה לכתיבה הוא שחקיקה הוא בעצם הדבר שבו נחקק משא״כ אותיות הכתיבה הם דבר נוסף על הקלף עד שהוא מעלים ומסתיר על הקלף, וזהו מ״ש בנשמות ישראל וירם קרן לעמו31, שבנשמות ישראל יש להם הקרן שקרן הוא עצם הדבר, שהכוונה בזה היא שבנשמות ישראל יש המשכת העצמות, משא״כ על ארץ ושמים הוא רק הודו על ארץ ושמים, שבשמים נכלל גם המלאכים, הנה שם יש רק הוד וזיו בלבד. והנה משום זה נתנו התורה לנשמות ישראל, שהתורה מושרשת בעצמות, וכמ״ש32 אותי אתם לוקחים, וכמו״כ מצוות מושרשות בעצמות שמצוה הוא לשון צוותא וחיבור33 בעצמות, וזה מה שאומרים בברכת כל המצוות אשר קדשנו במצותיו וצונו, שצונו הוא לשון צוותא וחיבור עם העצמות. ולכן נקראות נשמות ישראל בשם מהלכים, וכמ״ש34 והתהלכתי בתוככם, מאחר שנמשכים מאותיות החקיקה שמושרשות בהעצם, בנים אתם לה׳ אלקיכם35, בני בכורי ישראל36, לכן הם בבחי׳ מהלכים, משא״כ במלאכים כתיב37 ויעמידם לעד לעולם, שהם בבחי׳ עומדים, וע״ז כתיב38 ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, שנשמות ישראל פועלים ענין ההילוך גם במלאכים, וזהו ע״י שהמלאכים מסייעים לנשמות ישראל, דסולם מוצב ארצה זהו הנשמה המלובשת בגוף וצריכה לסיוע המלאכים דגפיף ונשיק לון39, ומשום זה פועלת הנשמה שיהי׳ מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, שיהיו בבחי׳ מהלכים. והנה כן הוא בפירוש דסולם הו״ע התפילה, דסולם40 מוצב ארצה זהו ענין מודה אני והודו לה׳ שזהו הודאה בלבד, וראשו מגיע השמימה זהו ענין הקריאת שמע שזהו עיקר ענין התפילה, ויש ברכות קריאת שמע שכשמן כן הוא, שהן הכנה לקריאת שמע. וזהו שכתוב41 אכלתי יערי עם דבשי, שדבשי הו״ע קריאת שמע ויערי הו״ע ברכות קריאת שמע42, דברכות קריאת שמע היא עבודת המלאכים, וכמ״ש43 אז ירננו כל עצי יער, שעי״ז שמתבונן בעבודת המלאכים שזהו שורש הנפש הבהמית עי״ז פועל הביטול בנפש הבהמית44, משא״כ קריאת שמע היא עבודת הנשמות, וכמ״ש45 שמע ישראל וגו׳, שהוא עבודת נשמות ישראל.
והנה בכדי להבין ההפרש בין עבודת המלאכים לעבודת נשמות ישראל, יובן בהקדם ההפרש בין יערי לדבשי, שדבש הו״ע המתיקות שזהו ענין התענוג וכמ״ש46 דבש וחלב תחת לשונך, שהתענוג פועל שיכול להיות נשמות ישראל בבחי׳ מהלכים, שיבואו לבחי׳ אהבה דבכל מאדך47 בלי גבול48, ועד לבחי׳ אהבה בתענוגים. משא״כ בברכות קריאת שמע לא כתיב בכל מאדך, שאין שם בחי׳ מהלכים. והנה כתיב שמע ישראל, דשמע הוא הבנה והשגה49, והכוונה היא שיבוא לבחי׳ ואהבת ועד לבחי׳ האהבה דבכל מאדך, הנה אין הם סותרים זה לזה, וכמ״ש50 אם הבנים שמחה, אם הו״ע ההתבוננות שמולידה את המדות הנה צ״ל אם הבנים שמחה, שצ״ל תענוג בההתבוננות ועי״ז יהי׳ הולדת המדות. דהנה אנו רואים במוחש דיכול להיות שיתבונן בדבר ולכאורה זוהי התבוננות אמיתית, ומ״מ לא תהי׳ מזה הולדת המדות, והסיבה לזה היא מאחר שחסר לו תענוג בהדבר, מאיזה סיבה שתהי׳, ולכן אע״פ שמתבונן בזה, ולכאורה בהתבוננות אמיתית, מ״מ אין מזה הולדת המדות. דענין זה אנו רואים בין בצד הטוב ובין בצד ההפכי. דהנה מי שפעל בעבודתו שיהי׳ מופשט מענין הגשמיות, הנה אף שיתבונן בענין גשמי, שיכול להיות התבוננות בזה, מאחר שהי׳ לו שייכות לזה, מ״מ לא תהי׳ אצלו הולדת המדות בענינים גשמיים מאחר שחסר אצלו תענוג בזה. וכמו״כ הוא בצד ההפכי, שמי שהוא מרוחק מאלקות הנה אף כשיתבונן בענין אלקי, לא תהי׳ אצלו הולדת המדות, מאחר שאין לו תענוג בזה. ולכאורה הגם שאין לו תענוג בזה מצד עצמו, מ״מ ההתבוננות היתה צריכה לפעול שיהי׳ אצלו תענוג בדבר. והביאור בזה שבאמת אין זה התבוננות אמיתית, שההתבוננות היא רק בחיצוניות השכל או שהיא רק באופן שטחי, ואז אופן העבודה הוא או למעלה מן המדות, שהמדות מכוסין במוחין, או למטה מן המדות, עבודה פשוטה. והגם שענין התענוג יש אצל כאו״א מישראל, שזה יכולים לראות מהלעו״ז של תענוג, שהו״ע הצער שכאו״א מישראל אפילו קל שבקלים מוכן למסור נפשו על קדושת שמו ית׳51, שמוכן למסור הכל ועד להחיות הגלוי בשביל עצם החיות, שזה יש אצל כאו״א, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך52, שמזה מובן שיש אצל כאו״א תענוג באלקות, מ״מ זה רק תענוג עצמי, משא״כ בההתבוננות ובהמדות שזהו ענין גילויים, הנה בגילויים חסר להם התענוג באלקות. משא״כ אם יש תענוג באלקות הנה אז הוא אם הבנים שמחה, שנעשה אצלו אהבה לאלקות, ועד לבחי׳ אהבה דבכל מאדך ואהבה בתענוגים. שאהבה בתענוגים הוא כמו שאמר אדמו״ר הזקן53, ועמך לא חפצתי54, איני רוצה גן עדן התחתון איני רוצה גן עדן העליון, איני רוצה כי אם אותך בלבד (זע איך וויל ניט געה״ת איך וויל ניט געה״ע, איך וויל זע מער ניט אַז דיך אַליין), וירם קרן לעמו, המשכת העצמות.
וזהו אכלתי יערי עם דבשי, שאמר שענין אכלתי צ״ל לא רק בדבשי אלא גם ביערי צ״ל ענין אכילה, שענין האכילה הוא שמתאחד עם האדם. שדבשי הוא ענין הקריאת שמע, הנה שם יש האהבה לאלקות ועד לבחי׳ מהלכים, אהבה דבכל מאדך, משא״כ ביערי, בברכות קריאת שמע, שאין שם בחי׳ האהבה, הנה צ״ל אכלתי, לפעול שגם שם תהי׳ האהבה לאלקות. והנה הגם שבברכות קריאת שמע יש הזזה בנפש הבהמית, שאין זה רק חקיקה מבחוץ כמו בפסוקי דזמרה אלא שיש גם חקיקה מבפנים55, מ״מ זהו רק הזזה שפועל רק שנפש הבהמית לא תנגד לאהבה, וגם שתסכים להאהבה של הנפש האלקית, אבל לא שהיא בעצמה באה לכלל אהבת ה׳ [שזהו מ״ש56 משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו, שבפסוק זה מדובר אודות הזמנים של פסח וספירת העומר ושבועות57, שבתחילה משכני לשון יחיד ואח״כ נרוצה לשון רבים58], רק שתסכים להאהבה של נפש האלקית, משא״כ בקריאת שמע ואהבת בכל לבבך בשני יצריך59, שגם הנפש הבהמית באה לכלל אהבת הוי׳, וכדאיתא בפוסקים60 שטבע הדבש הוא להפך המעורב בתוכו לדבש. וז״ש אכלתי יערי עם דבשי, שההפרש בין יערי לדבשי הוא שדבשי הוא הדבש בעצמו, משא״כ יערי הוא עצי הדבש, ובאמת הנה בעצי הדבש יש ג״כ מתיקות קצת, וכמוכח מהסיפור של יהונתן עם היערות דבש61.
והנה ענין התענוג יש בראי׳ דוקא, וכמ״ש62 עיניך יונים, ותענוג מקומו בכתר ונמשך להבנה והשגה, הנה עיקרו הוא בראי׳ דחכמה, ולכן עיקר התענוג הוא בנשמות דוקא, דנשמות הן באצילות, דבאצילות יש מהות אלקות, ולכן יש בנשמות ישראל התענוג באלקות. והגם שנשמות ישראל ירדו לבריאה ועד לעשי׳, מ״מ עיקר הנשמה הוא באצילות, וכמו שאומרים63 נשמה שנתת בי טהורה היא, שזהו לפני אתה בראתה63, ואפילו כמו שמקבלת ממלכות דעשי׳ למטה מ״מ מלכות דעשי׳ כלולה ממלכות דיצירה ועד למלכות דאצילות ולמעלה יותר. והגם שבכדי שתהי׳ עבודת הנשמה צ״ל סיוע מהמלאכים, מ״מ זהו רק סיוע לבד, אבל מי הוא העובד, הן נשמות ישראל. ועד״מ בראי׳ גשמית שאי אפשר לראות אם לא שיש אור השמש ואור הירח וכו׳, מ״מ מי הוא הרואה, הוא האדם. וכמו״כ בנשמות שאע״פ שצ״ל סיוע מהמלאכים מ״מ עיקר העבודה הוא ע״י הנשמות, ולכן כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, דנשמות ישראל פועלות ענין ההילוך במלאכים, דמאחר שסולם מוצב ארצה צ״ל סיוע מהמלאכים, ומשום זה יש במלאכים ג״כ ענין ההילוך ע״י הסיוע שמסייעים לנשמות ישראל. והגם שמצינו ענין ההילוך במלאכים מצד עצמם, וכמ״ש במאמרים דתרכ״ז64, והחיות רצוא ושוב65 שיש ענין רצוא ושוב במלאכים שזהו ע״ד מ״ש66 גבי אברהם הלוך ונסוע הנגבה, שזהו ענין ההילוך, וכמו״כ כתיב67 ועוף יעופף, וכמ״ש68 בנבואת ישעי׳ ובשתים יעופף, שעוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל69, הרי מצינו ענין ההילוך במלאכים מצד עצמם, מ״מ ההילוך הזה הוא הילוך שבערך, שאין זה אמיתית ענין ההילוך.
ובזה יובן ההתפעלות של רשב״י כששמע הפירוש מר׳ אלעזר בר׳ יוסי שגילה מעלת נשמות ישראל, שמעי בת וראי, שאפילו בדרגת בת שזוהי הנשמה כמו שמלובשת בגוף, מ״מ אומרים שמעי בת וראי, שיש בהן הראי׳ באלקות, שלא רק במדריגת אמי, בעטרה שעטרה לו אמו, אלא גם במדריגת בת יש ג״כ הראי׳ באלקות, וכמ״ש צאינה וראינה. וזהו טענת המלאכים, שהם ראו התורה כמו שהיא מצד סדר ההשתלשלות ומשום זה טענו תנה הודך על השמים, משא״כ משה גילה להם פנימיות ואמיתית ענין התורה כמו שהיא למעלה מסדר ההשתלשלות, ועוד יותר שמושרשת בעצמות, דמשום זה התורה שייכת דוקא לנשמות שהנשמות מושרשות בעצמות, וזה פעל על המלאכים עד שנתנו מתנות, וגם המנגד עצמו נתן מתנות, וכמ״ש16 שבית שבי.
וזהו מ״ש החזירה הקב״ה על כל אומה ואומה, דלכאורה אינו מובן, מאחר שגלוי וידוע לפניו ית׳ שלא יקבלו את התורה מפני מה החזירה כו׳. והביאור בזה הוא, דמאחר שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים70, לכן החזירה על כל אומה שזה משלים הענין דדירה בתחתונים. וזהו מ״ש הופיע מהר פארן שקאי על ישמעאל שהי׳ בשביל להתיר ממונם של ישראל, שזהו ענין עבודת הבירורים. וזהו שאומרים71 והופע בהדר גאון עוזך, וכמארז״ל72 עה״פ73 א-ל נקמות גו׳ הופיע, גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות, שיש הופעה לטובה ויש הופעה להיפך, וכאן הוא הופעה לטובה. וזהו מ״ש צאינה וראינה וכו׳ במלך שלמה, מלך שהשלום שלו74, מאחר שנשמות ישראל מושרשות בעצמות ולכן נותנים להן התורה, שיש קבלת התורה כלשון הידוע של כ״ק מו״ח אדמו״ר75 בשמחה ובפנימיות, ונותנים להם באופן של מתנה, דבמתנה אין צ״ל עמל ויגיעה רק אם עביד לי׳ נייחא לנפשי׳ נותן לו מתנה76. וע״י קבלת התורה של חג השבועות פועל על כל השנה שיהי׳ גדול תלמוד שמביא לידי מעשה77, קיום המצוות בהידור, שעי״ז באים לוהתהלכתי בתוככם78, ב׳ הליכות79, הליכה דתורה והליכה דתפלה, דהליכה דתורה מלמעלה למטה, ועי״ז באים לואולך אתכם קוממיות.
__________
1) שה״ש ג, יא.
2) עה״פ (פ״ג, יא).
3) תהלים מה, יא.
4) שה״ש ה, ב.
5) ישעי׳ נא, ד.
6) ראה תו״א תרומה פ, ד. לקו״ת שה״ש א, ד. סה״מ שמות ח״ב ע׳ רכ.
7) ראה גם רד״ה זה תשי״ט (לעיל ע׳ קלו), ובהנסמן שם הערה 1.
8) שבת פח, א.
9) ויק״ר פכ״ד, ח.
10) קדושים יט, ב.
11) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
12) צא, סע״ב.
13) איוב לח, ז.
14) שבת שם, סע״ב ואילך.
15) תהלים ח, ב.
16) שם סח, יט.
17) זח״ג קצב, ב. וראה ע״ז ב, ב. מכילתא יתרו כ, ב. ספרי ברכה לג, ב. שמו״ר פכ״ז, ט. תנחומא יתרו יד. פרש״י האזינו לב, י. ברכה לג, ב.
18) ברכה לג, ב.
19) חבקוק ג, ג.
20) וירא כא, כא.
21) חבקוק שם, ו.
22) ב״ק לח, א.
23) תהלים קיא, ו.
24) בכל הבא לקמן – ראה המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תנ ואילך.
25) ויצא כח, יב.
26) ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.
27) ב״ר פס״ח, יב.
28) ע״פ ל׳ הכתוב – תרומה כו, כח. ראה זח״ב קעה, ריש ע״ב. תניא ספי״ג. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 436. וש״נ.
29) תשא לב, טז.
30) ראה לקו״ת ר״פ בחוקותי. ר״פ חוקת. ובכ״מ.
31) תהלים קמח, יד. ראה תו״א בשלח סא, סע״ב. ובכ״מ.
32) ל׳ חז״ל – שמו״ר פל״ג, א. ראה תניא פמ״ז (סז, רע״א).
33) לקו״ת בחוקותי מה, ג. ובכ״מ – נסמן בסה״מ פורים ע׳ ז.
34) בחוקותי כו, יב.
35) פ׳ ראה יד, א.
36) שמות ד, כב.
37) תהלים שם, ו.
38) זכרי׳ ג, ז.
39) ראה זהר ח״א כג, ב. ח״ב רא, ב.
40) ראה ד״ה ויחלום והנה סולם תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 80 ואילך).
41) שה״ש ה, א.
42) זח״ג רכו, סע״א-ב. לקו״ת בחוקותי מט, רע״ג. שה״ש לד, ריש ע״ב.
43) תהלים צו, יב. ראה ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שפא.
44) ראה תו״א וישב ל, ב. לקו״ת תצא לד, ד. ובכ״מ.
45) ואתחנן ו, ד.
46) שה״ש ד, יא.
47) ואתחנן שם, ה.
48) ראה תו״א מקץ לט, ג. ובכ״מ.
49) ראה תו״א ר״פ בראשית. וישב ל, ב. מקץ לח, סע״ב. ויחי מז, ב. לקו״ת במדבר יט, א. נשא כ, ד. כו, ד. בהעלותך לד, ד. שלח מח, ג. תצא לה, א. ר״ה סב, ד. ובכ״מ.
50) תהלים קיג, ט. ראה פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך אם הבנים. וראה תו״ח ויצא כט [קע], ב. אוה״ת חנוכה רחצ, ב. ועוד.
51) תניא פכ״ד (ל, א). פכ״ה (לא, ב).
52) ל׳ הכתוב – ר״פ נצבים (כט, ט-י).
53) ראה שרש מצות התפלה פ״מ (סהמ״צ להצ״צ קלח, א). הובא ב״היום יום״ יח כסלו. ובכ״מ.
54) תהלים עג, כה.
55) ראה לקו״ת בחוקותי מז, ד.
56) שה״ש א, ד.
57) ראה תיב״ע עה״פ.
58) ראה לקו״ת ויקרא ב, ד. אוה״ת עה״פ (שה״ש כרך א ע׳ נח ואילך).
59) ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
60) ראה תו״א שמות (הוספות) קו, ד. וש״נ. מאמרי אדהאמ״צ דרושי חתונה ח״ב ע׳ תרפו. וש״נ.
61) שמואל-א יד, כז.
62) שה״ש א, טו. ד, א.
63) בברכות השחר (ברכות ס, ב). ראה סידור האריז״ל במקומו. פע״ח שער (ב) הברכות רפ״ז. לקו״ת פ׳ ראה כז, א. ובכ״מ.
64) סה״מ תרכ״ז ע׳ רפג.
65) יחזקאל א, יד.
66) לך לך יב, ט.
67) בראשית א, כ.
68) ישעי׳ ו, ב.
69) זח״ג כו, ב. וראה ב״ר פ״ג, ח. ובכ״מ.
70) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
71) נוסח תפלת מוסף דר״ה (בפסוקי מלכיות).
72) ברכות לג, א. סנהדרין צב, א.
73) תהלים צד, א.
74) שהש״ר פ״ג, יא (א). שמו״ר פנ״ב, ב. ועוד.
75) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
76) ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב״מ טז, א. ב״ב קנו, א. וראה לקו״ש חי״ג ע׳ 117. וש״נ. סה״מ דברים ח״א ס״ע נח. וש״נ.
77) קידושין מ, ב. וש״נ.
78) בחוקותי שם, יב.
79) ראה לקו״ת פ׳ ראה כו, א. אמרי בינה שער הק״ש פפ״ז. שם ספפ״ח ואילך. אוה״ת בחוקותי (כרך ב) ע׳ תרמ ואילך. ד״ה והתהלכתי בתוככם תשי״א (סה״מ ויקרא ע׳ רנז ואילך). וש״נ.
[סה"מ שבועות ע' רכט ואילך]
מאמר ראשון מהמשך. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.