בס״ד. ש״פ חוקת-בלק, י״ב תמוז ה׳תשמ״ב
הנחה בלתי מוגה
עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי׳ ביניהם שנאמר1 אלקים ניצב בעדת א-ל ומנין אפילו חמשה כו׳ ומנין אפילו שלשה כו׳ ומנין אפילו שנים כו׳ ומנין אפילו אחד שנאמר2 בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך3. הנה משנה זו היא תחילת המאמר שנתן בעל הגאולה לחגיגת י״ב תמוז בפעם הראשונה (בפירסום) בשנת תפר״ח4, וכיון שהימים האלה נזכרים ונעשים5, מובן שבכל שנה ושנה צריך ללמוד מאמר זה או עכ״פ חלקו או מקצתו, דכשאתה תופס במקצת מן העצם אתה תופס בכולו6, ובפרט בשבת י״ב תמוז, שהוא יום חג גאולת ישראל (כלשון כ״ק מו״ח אדמו״ר במכתבו7 ששלח בתור הקדמה להמאמר), היינו לא רק יום הולדת אלא יום הגאולה, כמבואר במ״א.
ומבאר בזה, דאף שגם אם אחד עוסק בתורה הרי הוא ממשיך גילוי אלקות, מ״מ יש הפרש בין תורה דיחיד לתורה דרבים. וכמו בתפילה (דאף שהיחיד המתפלל מקיים ג״כ מצות עשה דתפילה, מ״מ) הרי אמרו רז״ל8 תפילת רבים אינה נמאסת שנאמר9 הן א-ל כביר ולא ימאס, ועד״ז הוא בתורה. ויש לבאר קשר הענינים, דנוסף לזה מה שיש קשר כללי בין ג׳ העמודים שעליהם העולם עומד שהם תורה עבודה וגמילות חסדים10, דמכיון שאותו עולם הוא עומד וקיים על ג׳ עמודים אלו, מובן שיש נקודה משותפת ביניהם, דלכן ג׳ דברים אלו הם המקיימים את העולם (דקאי על כל סדר ההשתלשלות), וכפשטות סדר העבודה, דצ״ל מבית הכנסת לבית המדרש11 ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ12, דבית הכנסת הוא ענין התפילה, בית המדרש הו״ע התורה, ודרך ארץ הו״ע הצדקה וגמילות חסדים כמ״ש13 ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, הנה נוסף לזה יש גם קשר מיוחד בפנימיות הענינים בין תורה לתפילה, כי ההצלחה בלימוד התורה היא ע״י הקדמת עבודת התפילה דוקא14, דזהו15 ענין ברכת התורה מה שברכו בתורה תחילה16. דע״י הקדמת הברכה שהיא מלשון המשכה17, היינו המשכת נותן התורה בתורה, עי״ז יש הצלחה בלימוד התורה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא18, כמאמר19 והוי׳ עמו20 שהלכה כמותו, שממשיך את הקב״ה בתורה ובעצמו (עמו).
וממשיך בהמאמר, דכמו שהרבים בתפילתם ממשיכים בחי׳ י״ג מדות הרחמים, כמו״כ ע״י תורה דרבים נמשך גילוי אור עליון יותר. והענין הוא, דהנה תפילה בכלל ענינה הוא לפעול דבר חדש, כמאמר יהי רצון21, שעושין רצון חדש למעלה22. אלא שבתפילת הרבים ממשיכים דבר חדש ביותר, עד לענין י״ג מדות הרחמים (שבתפילת הרבים23) שאינן חוזרות ריקם24, וכמעשה רב שע״י אמירת י״ג מדות הרחמים ע״י הקב״ה שהתעטף כשליח ציבור24 עי״ז נפעל דבר חדש (הסליחה ומחילה כו׳). [אבל גם מעלה זו נתגלתה ע״י התורה, וכידוע25 שהתורה היא המגלה מעלת התורה והתשובה והתפילה והצדקה]. ועד״ז הוא בתורה הקשורה עם ענין מספר י״ג. וכמו שממשיך ומבאר בהמאמר, דהנה ר׳ ישמעאל אומר בשלוש עשרה מדות התורה נדרשת בקל וחומר ובגזירה שוה כו׳26, דיש י״ג מדות שבהם ועל ידם מתגלה אור התורה, היינו שמתגלה לימוד חדש. וכמו י״ג מדות הרחמים הממשיכים ענין חדש. וטעם הדבר הוא משום שי״ג מדות שהתורה נדרשת בהם הם כנגד י״ג מדות הרחמים. וכמו שפירש המגיד ממעזריטש נ״ע27 דכאשר הזכיר משה רבינו ע״ה מדה הראשונה די״ג מדות הרחמים שהוא שם א-ל, דמשה בתפילתו אמר28 א-ל נא רפא נא לה, אמר לו הקב״ה קל וחומר דכתיב29 ויאמר ה׳ אל משה גו׳ ואבי׳ ירוק ירק בפני׳ הלא תכלם שבעת ימים, תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה, ואמרו רז״ל30 ק״ו לשכינה. ועד״ז הוא בשאר הי״ג מדות שהתורה נדרשת בהם שמקורם הם י״ג מדות הרחמים. דהלימודים שע״י כל הי״ג מדות הם דברים חדשים והלכות חדשות. וע״ד הידוע בפירוש הכתוב31 הרועה בשושנים דקאי על י״ג מדות הרחמים כמו שושנה שיש בה י״ג עלין32, הרי יש בזה פירוש שני אל תקרי שושנים אלא ששונים בהלכות33, ענין לימוד התורה. וכיון שכל הפירושים קשורים זה בזה, מובן, שגם בתורה ישנו ענין י״ג עלין דשושנה34.
וביאור החידוש שע״י תפילה ותורה דרבים, הנה ע״י עבודת הרבים נמשך מבחינה שלמעלה ממדידה והגבלה לגמרי, עד לבחינה שלמעלה מאתערותא דלתתא35, שנמשכת בעצמה. וכמובן מהלשון (גבי תפילת הרבים) הן א-ל כביר ולא ימאס, דממה שאמרו ולא ימאס מובן שאין זה ע״י עבודת האתערותא דלתתא אלא מלמעלה, שהוא לא ימאס. וזהו הקשר למספר י״ג מדות הרחמים דוקא שהוא למעלה ממספר י״ב. דמספר י״ב ענינו הוא י״ב גבולי אלכסון, היינו ו׳ המדות כפי שהן מתכללות זו בזו ע״י בחי׳ אלכסון (כמבואר באוה״ת לכ״ק אדמו״ר הצ״צ36), דהתכללות זו היא במקום שיש בו ו׳ קצוות, המדידה והגבלה דסדר השתלשלות. ומספר י״ג (שהוא אחד יותר מי״ב) מורה על המשכה ממקום שלמעלה מסדר ההשתלשלות, למעלה ממדידה והגבלה. וההמשכה משם נמשכת בתוך המדידה והגבלה, דזהו ג״כ הטעם מה שנקראות מדות (מלשון מדידה והגבלה37) הרחמים, כי בחי׳ י״ג (שלמעלה מסדר ההשתלשלות) נמשכת למטה מטה בתוך המדידה והגבלה. וזהו גם מה שהמשכה זו היא ע״י תפילת הציבור דוקא, וכידוע38 דצבור הוא ר״ת צדיקים בינונים ורשעים, היינו שנמשך גם ברשעים. ועד״ז מובן בנוגע לי״ג מדות שבתורה, דההמשכה דתורה היא למטה ביותר ובתכלית השלימות, וכמבואר בתניא39 שהיחוד דלימוד התורה הוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו כו׳.
והנה40 כשם שבתפילה שענינה הוא בקו ההעלאה הרי כללות ענינה הוא המשכת רצון חדש מלמעלה, ואעפ״כ יש דרגות בזה, עד שתפילת הרבים ממשיכה י״ג מדות הרחמים, הנה כן הוא גם בתורה שענינה הוא המשכה מלמעלה למטה, דאף שע״י התורה יש השראת השכינה אפילו באחד שיושב ועוסק בתורה (וכנ״ל שע״י לימוד התורה נעשה יחוד נפלא כו׳), מ״מ אינו דומה לשנים ושלשה וחמשה עד לעשרה כו׳. דענין שלשה שיושבים ועוסקים בתורה הו״ע קו הצדקה שבתורה41, שאינו לומד רק לעצמו, ובפרט בשלשה דחוט המשולש לא במהרה ינתק42, ויתירה מזו בחמשה שמספר חמשה כולל את כל סדר ההשתלשלות43, ועד לעשרה שיושבים כו׳ דעשרה הוא שלימות כל העולם44, וכפסק הדין בהלכה45 שהפירסום הגדול ביותר הוא בעשרה דוקא.
וזהו עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי׳ ביניהם, דאף שבשביל הבנת התורה כראוי צריך שיהי׳ בהתבודדות כו׳, מ״מ יש מעלה כשלומד ברבים, ושלימוד זה הוא באופן של יושבים, בהתיישבות. ויש לומר, דענין עשרה שיושבים ועוסקים בתורה בעבודת האדם הוא, דעשרה היינו שיקבץ את כל עשר כחות נפשו46, ויושבים הוא בחי׳ מקום, ועוסקים הוא בחי׳ נפש, היינו שמתעסק בזה בכל נפשו, וכמבואר במאמרי כ״ק מו״ח אדמו״ר47 בפירוש עסק התורה שהוא כבעל עסק שהתורה היא עסקו.
ויהי רצון, שמגאולת י״ב תמוז שלא אותו בלבד גאל הקב״ה אלא היתה גם גאולה כללית7, נבוא בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו. וע״י העבודה בתורה ועבודה וגמילות חסדים, שעי״ז פדה בשלום נפשי גו׳48, כאילו פדאני לי ולבני מבין האומות49, נבוא בקרוב ממש לפדאני ממש (לא רק כאילו פדאני), בירושלים עיר הקודש, בבית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה.
__________
1) תהלים פב, א.
2) יתרו כ, כא.
3) אבות פ״ג מ״ו.
4) סה״מ תרפ״ח ע׳ קמח (תש״ח ע׳ 265) ואילך. ועוד.
5) ל׳ הכתוב – אסתר ט, כח. וראה רמ״ז בספר תיקון שובבים, הובא ונת׳ בספר לב דוד (להחיד״א) פכ״ט.
6) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן קטז (צט, ריש ע״ב). וש״נ.
7) סה״מ תרפ״ח שם ע׳ קמז. תש״ח שם ריש ע׳ 264. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע׳ פא.
8) ברכות ח, רע״א.
9) איוב לו, ה.
10) אבות פ״א מ״ב.
11) ברכות בסופה. וראה שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ה ס״א.
12) ברכות לה, ב.
13) וירא יח, יט.
14) ראה לקו״ת ברכה צו, ב. קונטרס עה״ח פי״א ואילך. שם פכ״ה. פל״ג.
15) לקו״ת פ׳ ראה כט, א. וראה שם, רע״ג.
16) נדרים פא, א. ב״מ פה, ריש ע״ב.
17) ראה זח״ג ער, סע״ב. תו״א מקץ לז, ג. ובכ״מ.
18) יומא כו, א.
19) סנהדרין צג, ב.
20) שמואל-א טז, יח.
21) סה״מ תרפ״ח שם ע׳ קנב.
22) לקו״ת פ׳ ראה יט, רע״א. ד״ה כה תברכו תרכ״ו (סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קלב ואילך). ד״ה אריב״ל תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט בתחלתו). ועוד. וראה לקו״ש ח״י ע׳ 38. וש״נ.
23) ראה שו״ע או״ח סתקס״ה ס״ה.
24) ר״ה יז, ב.
25) ראה גם לקו״ש ח״ד ע׳ 1345.
26) ברייתא דר׳ ישמעאל (ריש תו״כ).
27) או״ת מו, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלז). וראה גם אוה״ת בהעלותך ע׳ תב. פ׳ ראה ע׳ תשפה. המשך יונתי תר״מ פי״ח (ע׳ כט).
28) בהעלותך יב, יג.
29) שם, יד.
30) ב״ק כה, א.
31) שה״ש ב, טז. ו, ג.
32) הקדמת ספר הזהר בתחלתה. הובא בלקו״ת פ׳ ראה לג, רע״א. ובכ״מ.
33) זח״ב כ, ב. וראה שבת ל, ב. וש״נ.
34) ראה סה״מ תרפ״ח שם ע׳ קמט (תש״ח שם ע׳ 266). וראה גם המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פס״ט (ע׳ פא). ובכ״מ.
35) סה״מ תרפ״ח שם ע׳ קמט-קנ (תש״ח שם ע׳ 266).
36) בראשית טו, א ואילך.
37) ראה תו״א שמות נג, ב. ובכ״מ.
38) ככר לאדן להחיד״א לאבות פ״ב מ״ד (קצו, ב בדפוס ליוורנו).
39) פ״ה.
40) ראה סה״מ תרפ״ח שם ע׳ קנ (תש״ח שם).
41) סה״מ תרפ״ח שם בסיום המאמר (ע׳ קנב. סה״מ תש״ח שם ע׳ 269).
42) קהלת ד, יב. וראה גם לקו״ש ח״ח ע׳ 233.
43) ראה אוה״ת סוכות ע׳ א׳תשנ ואילך.
44) ראה ראב״ע שמות ג, טו. פרדס שער (ב) טעם האצילות פ״א ואילך.
45) ראה טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סקצ״ב ס״א (ס״ג) – מברכות מט, ב (במשנה).
46) ראה לקו״ש ח״ב ע׳ 477.
47) סה״מ קונטרסים ח״א רנט, א.
48) תהלים נה, יט.
49) ברכות ח, א.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' רסו ואילך]
מאמר ראשון מהמשך. י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 206 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״ד ע׳ 1773 ואילך.