בס״ד. ש״פ ויחי, י״א טבת ה׳תשכ״ז
הנחה בלתי מוגה
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו׳1, וצריך להבין מ״ש ויחי וגו׳ שבע עשרה שנה, והלא כתוב לעיל2 דיעקב בעמדו לפני פרעה הי׳ בן ק״ל שנה, וא״כ מזה שהי׳ כתוב שחיי יעקב היו קמ״ז שנה, הי׳ מובן בדרך ממילא דשני חייו בארץ מצרים היו שבע עשרה שנה. ועוד צריך להבין3 מ״ש שבע שנים וארבעים ומאת שנה, שמתחיל מן מספר המועט, והלא בשאר האבות מתחיל במספר המרובה, וכמו באברהם שאומר4 מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים, וכן ביצחק5 מאת שנה ושמונים שנה, וא״כ למה כאן ביעקב מתחיל מן מספר המועט. וגם צריך להבין6 בכללות הענין מ״ש ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, למה מחלק בפני עצמם שנים אלו שהי׳ יעקב במצרים משאר שנות חייו, ועל כרחך צריך לומר ששנים אלו היו השנים הכי טובות אצלו7, וצריך להבין איך שייך לומר על יעקב שהשנים הכי טובות שלו היו בארץ מצרים, וכקושיית אדמו״ר הצ״צ לאדמו״ר הזקן8.
והענין הוא, דהנה יעקב הוא יו״ד עקב9, דיו״ד היינו הנשמה כמו שהיא למעלה, בבחי׳ טהורה היא10, בעולם האצילות, שבספירות זהו ספירת החכמה11, ואח״כ ירדה הנשמה למטה ע״י התלבשות בעולמות בי״ע, שזהו ה׳, ו׳, ה׳, שזהו המהוה עולמות בי״ע שהו״ע בראתה יצרתה נפחתה10, דכל התהוות הוא ע״י שם הוי׳12, וכן בכל עניני השתלשלות הוא ע״י שם הוי׳, צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות, והירידה היא ע״י ספירת המלכות שבכל עולם, שזהו ענין עקב, ספירת המלכות13, דבעולם האצילות גופא זהו ההמשכה מספירת החכמה עד מלכות, ובעולמות בכלל זהו ההמשכה מעולם האצילות עד לעולם התחתון שאין למטה הימנו, עד שירדה למטה בעולם הזה הגשמי, וכמו שהוא בגשמיות שהעקב הוא בסוף הרגל, כמו״כ בנשמה שירדה למטה עד בחי׳ עקב. והנה ירידת הנשמה למטה היא בכדי שיהי׳ עי״ז ויחי, דדוקא ע״י ירידתה למטה באה לדרגת ויחי. וצריך להבין איך ע״י ירידתה למטה נעשה בה בחי׳ ויחי, וכקושיית הצ״צ, כי לכאורה הרי צריך לומר אדרבה שלמעלה הוא אמיתית ענין החיות, וכמ״ש14 חי הוי׳ אשר עמדתי לפניו, שזה קאי על הנשמה בהיותה למעלה קודם ירידתה למטה.
וכללות הביאור בזה הוא15 ע״פ מ״ש16 יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, והיינו אע״פ שאומרים במשנה זו גופא שיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, הנה מ״מ שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה הוא יפה משעה אחת של קורת רוח בעולם הזה, ואפילו משעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, עד שיפה מכל חיי העולם הבא. והענין הוא, דתשובה ומעשים טובים הו״ע הלבושים17, וכמ״ש18 ויקרבו ימי ישראל למות, וכן בדוד שקוראים בההפטרה19 ויקרבו ימי דוד למות, ועד״ז כתיב באברהם20 ואברהם זקן בא בימים, שימים הו״ע הלבושים, הבאים ע״י העבודה בתורה ומצוות. וזהו בא בימים, שהיו לו כל הלבושים שלו, וכמ״ש בזהר21, ואדמו״ר הזקן מבאר זה באגה״ק22, שענין הלבושים הוא בכדי שיוכל לקבל הגילוי, דלולי הלבושים אינו יכול לקבל הגילוי אור שיאיר בעולם הבא, וכמשל אור השמש, שמחמת ריבוי ותוקף האור אי אפשר לקבל את זה, ודוקא ע״י זכוכית יכולים לראות את אור השמש23, ועד״ז הו״ע הלבושים הנעשים ע״י תורה ומצוות, שדוקא על ידם יכול לקבל הגילויים דעולם הבא, דמצד עצמם אינם יכולים לקבל את הגילוי, שאין ערוך בורא לנברא, לכן רק ע״י הלבושים יכולים לקבל את הגילוי.
והנה לכאורה אינו מובן, דלפי זה נמצא דכל ענין התורה ומצוות הוא רק כדבר טפל, בכדי שיוכל לקבל הגילוי דעולם הבא, ואין לו ענין עיקרי מצד עצמו, וא״כ מהו יפה שעה אחת בתשובה וכו׳ מאחר שכל התורה ומצוות הוא בטל לעולם הבא. והביאור בזה הוא24, דעיקר קבלת שכר יהי׳ באלף השביעי לעתיד לבוא25, לאחר שיחיו המתים, ואז יהי׳ נשמה בגוף דוקא, והיינו שעיקר ענין המצוות הוא בעולם הזה דוקא, כי בעולם הבא הוא רק זיו תורתם ועבודתם26 ואינו עצם המצוה, משא״כ לעתיד לבוא יהי׳ שכר מצוה מצוה27 ולא רק הארת המצוה אלא המצוה בעצמה28, והיינו משום שבעולם הזה הוא גילוי העצמות, משא״כ בעולם הבא הוא רק מה שנהנים מזיו השכינה29. והטעם לזה, כי למעלה הכל נקרא בשם עולם מלשון העלם30, וגם עולם הבא נקרא בשם עולם הבא, ולכן שייך שם רק נהנין מזיו תורתן, משא״כ למטה נשמות בגופים דוקא יש גילוי אלקות ממש. וזהו ויחי יעקב בארץ מצרים, דאמיתית ענין החיים הוא במצרים דוקא, למטה בעולם הזה, וכנ״ל דיעקב הו״ע יו״ד עקב, דהיינו ירידת הנשמה למטה בעולם הזה. ולכן מחלק בפני עצמו ויחי וגו׳ שבע עשרה שנה, ואינו כוללם עם שאר שנות יעקב, כי אמיתית החיים הוא בעולם הזה דוקא ע״י העבודה בתורה ומצוות לברר את התחתון, שנמצאים במצרים, מיצרים וגבולים דסדר השתלשלות, דזהו בקדושה, ומזה בא למצרים דלעו״ז, הנה כשמבררים את המטה, ע״ז יש עיקר השכר שזהו גילוי העצמות, וזהו אמיתית החיים.
ועפ״ז יובן ג״כ מה שמתחיל במספר המועט31, שבע שנים וכו׳, כי זהו עיקר המעלה, וכנ״ל שע״י ענין המיעוט, הבירור בעולם התחתון, הנה עי״ז דוקא באים לאמיתית ענין החיות של ויחי יעקב. וע״י העבודה בעולם התחתון בא לשבע עשרה שנה (בגימטריא) טוב, שכל זה בא ע״י ירידת הנשמה למטה דוקא, ועי״ז נעשה ויהיו שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה, דההתחלה היא בשבע שנים שהו״ע העבודה בשבע מדות, וכמבואר במ״א32 אשר עיקר העבודה עכשיו הוא בענין המדות לבררם ולזככם, וכמ״ש בתניא33 שזאת היא עבודת הבינונים, משא״כ בירור המוחין היא עבודה קשה ולאו כל מוחא סביל דא. וע״י העבודה בשבע מדות בא לארבעים ומאת שנה, שזהו ב״פ ע׳ שעולה ק״מ.
וביאור הענין יובן בהקדם קושיא הידועה34 גבי דוד שחי שבעים שנה, דאדם הראשון נתן לו שבעים שנה35 מהאלף שנים בעיניך כיום וגו׳36 וחי רק תשע מאות ושלושים שנה, והאבות נתנו לו ג״כ שבעים שנה37, וא״כ למה חי רק שבעים שנה. וביאר כ״ק אדמו״ר מהר״ש (שהשנה היא שנת המאה להשנה הראשונה לנשיאותו) בהמאמרים דתרכ״ח38, דע׳ הוא מה שהז׳ מדות כלולים מעשר, והיינו המשכת מוחין במדות, ובזה גופא יש ב״פ ע׳ שזהו דעת עליון ודעת תחתון, ולכן דוד חי רק ע׳ שנה כי ענינו הוא דעת תחתון, והי׳ לו דעת עליון רק כמו שמתלבש בדעת תחתון אבל לא דעת עליון מצד עצמו. ולכן חי רק ע׳ שנה ולא יותר, כי דוד הוא ספירת המלכות שזהו דעת תחתון. משא״כ יעקב חי ק״מ שנה, שהיו לו ב׳ הענינים דדעת עליון ודעת תחתון, וזה בא לו ע״י העבודה של ויחי יעקב וגו׳ שבע שנים, שע״י העבודה בבירור הז׳ מדות, בא לדעת עליון ודעת תחתון. וגילוי זה יהי׳ לעתיד לבוא, וכנ״ל דעיקר קבלת שכר יהי׳ לעתיד לבוא, אשר אז עין בעין יראו39 (ב״פ עין), ויהי׳ ישר יחזו פנימו40, ובאים לזה ע״י העבודה עכשיו בהז׳ מדות, וזהו ענין שבע שנים מלשון שינוי41, שצריכים לברר המדות ולהפכם לקדושה, דבירור המוחין יהי׳ לעתיד לבוא, וכמבואר32 בענין קני קניזי וקדמוני, דעכשיו אי אפשר לבררם, והבירור הוא רק בשבעה עממין, משא״כ לעתיד לבוא יהי׳ גם בירור המוחין וכו׳, שיהי׳ עין בעין יראו וישר יחזו פנימו, ויהי׳ למטה כמו שהוא למעלה, בקרוב ממש בתחיית המתים ע״י משיח צדקנו.
__________
1) ריש פרשתנו (מז, כח).
2) ויגש מז, ט.
3) ראה אוה״ח עה״פ. הובא באוה״ת ריש פרשתנו (שנב, א). רד״ה זה תרכ״ח (סה״מ תרכ״ח ע׳ נ). תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ נב). תרמ״ד (סה״מ תרמ״ד ע׳ רטז). תרנ״ב (סה״מ תרנ״ב ע׳ יג).
4) חיי שרה כה, יז.
5) וישלח לה, כח.
6) סה״מ תרכ״ח שם.
7) ראה בעה״ט עה״פ.
8) ״היום יום״ יח טבת. וראה לקו״ש ח״י ע׳ 160 ואילך.
9) ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. תו״א ואוה״ת ר״פ ויצא. ועוד.
10) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
11) ראה המשך תרס״ו ע׳ תעב. שם ע׳ תפה ואילך. ובכ״מ.
12) ראה פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. וראה זח״ג רנז, ב.
13) ראה פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. קה״י בערכו.
14) מלכים-ב ה, טז (וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53).
15) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרכ״ח שם ואילך.
16) אבות פ״ד מי״ז.
17) ראה זח״א רכד, א. אגה״ק סכ״ט. תו״א חיי שרה טז, א. מקץ לב, ד ואילך. אוה״ת אחרי (כרך ב) ע׳ תקנג-ד. דרושים שבהערה 3. ועוד.
18) פרשתנו מז, כט.
19) מלכים-א ב, א.
20) חיי שרה כד, א.
21) ח״ב רי, א. רכט, א.
22) שם.
23) ראה סה״מ תרל״ד ע׳ נט. תרנ״ד ס״ע נב. תרס״ה ע׳ קטו. המשך תער״ב ח״א ע׳ עדר. סה״מ תש״א ע׳ 154. וראה תניא פנ״ב (עג, א).
24) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרכ״ח שם ס״ע נה ואילך.
25) תניא פל״ו בהגה״ה.
26) ראה לקו״ת בהר מ, ג. ואתחנן ח, ג.
27) אבות פ״ד מ״ב.
28) ראה סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע כא-ב. וש״נ.
29) ראה בארוכה ד״ה להבין ענין תחיית המתים תשמ״ו (סה״מ ימי הספירה ע׳ סא ואילך). וש״נ.
30) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד. וראה קה״ר פ״ג, יא.
31) ראה סד״ה זה תרכ״ח (סה״מ תרכ״ח שם ע׳ נז-ח).
32) מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד ואילך.
33) ראה גם ד״ה וארא אל אברהם גו׳ תשמ״ה (סה״מ שמות ח"א ע׳ ריח). וש״נ.
34) ראה (נוסף להנסמן בהערה 38) מאמרי אדה״ז ענינים ס״ע קט ואילך, ובהנסמן במ״מ לשם (ע׳ תפז). מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ריד. וש״נ. סהמ״צ להצ״צ קח, סע״ב ואילך.
35) זח״א נה, סע״א. צא, ב. קסח, א. יל״ש בראשית רמז מא. במדב״ר פי״ד, יב. ועוד.
36) תהלים צ, ד.
37) זהר שם (קסח, סע״א).
38) סה״מ תרכ״ח שם ע׳ נז. ע׳ סב ואילך.
39) ישעי׳ נב, ח.
40) תהלים יא, ז.
41) עבודת הקודש ח״ד פי״ט. אוה״ת מקץ שלח, סע״ב. וראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1323.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' רכו ואילך]
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.