בס״ד. ש״פ ויקרא, פ׳ זכור, י״ג אדר-שני ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
זכור את אשר עשה לך עמלק גו׳1, ומסיים2 והי׳ בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך גו׳ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. וצריך להבין, דלכאורה יש בזה סתירה מרישא לסיפא, דבתחילה הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלק, זכור סתם ואינו אומר בזה שום תנאים, וגם לא הגבלות של זמן, ובפרט לפי המבואר במפרשי החומש3 שזכור הוא מלשון הווה, המורה על התמידית, והיינו שהציווי זכור גו׳ הוא ציווי תמידי שצריך להיות בכל זמן, ואח״כ אומר והי׳ בהניח גו׳ תמחה את זכר עמלק, שמחיית עמלק צריך להיות דוקא לאחר והי׳ בהניח ה׳ אלקיך לך גו׳, ובפרט לפי המבואר בגמרא4 שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, הרי שמחיית עמלק צ״ל דוקא לאחר מינוי המלך. גם צריך להבין מה שציווי זה דזכור גו׳ הרי הוא רק לגבי עמלק ולא לגבי שאר האומות, והרי בכל דור ודור קמו על ישראל, וכמסופר בנביאים וכתובים, ואפילו בדרך בצאתכם ממצרים גופא הרי נלחם בהם הכנעני* (וכו׳ סיחון ועוג) וכן עצת בלעם וכו׳. ובלשון בעל ההגדה, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו (ורק שהקב״ה מצילנו מידם), וא״כ למה נאמר ציווי זה דזכור גו׳ רק לגבי עמלק. גם צריך להבין מה שאומר זכור את אשר עשה לך גו׳ שצריך להיות ענין הזכירה, ולכאורה כיון שכל ענין הזכירה הוא כדי לשלול (באַוואָרענען) הענין דאשר קרך בדרך5, הרי הי׳ צריך לומר בזה ענין של הבנה והסברה לשלול הענין דאשר קרך, ומדוע אומר כאן דוקא ענין הזכירה. וממוצא דבר מובן שבתחילה צריך להיות דוקא ענין הזכור כו׳ וענין המינוי מלך, ודוקא לאחרי זה יוכל להיות מחיית עמלק, וצריך להבין מהי השייכות ביניהם.
והענין יובן בהקדים המבואר במאמרי רבותינו נשיאינו6 על הפסוק7 ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, דלהיות שעמלק הוא ראשית גוים, לכן אחריתו עדי אובד. והנה בלשון ראשית ישנם ב׳ פירושים, פירוש הא׳ שגם הראשית הוא נכלל בהענינים שהוא ראשית אליהם, ורק שהוא הראשון שביניהם, ופירוש הב׳ שהראשית הוא מחוצה להם ואינו נמנה עמהם, והפירוש דראשית שבכתוב זה (ראשית גוים עמלק) הוא כאופן הב׳. שהרי הכוונה בגוים היא לשבעים האומות, שכללותם הם הז׳ אומות (שמהם מסתעפים השבעים אומות), ומכיון שעמלק אינו נמנה במנין השבעה אומות (הכנעני החתי וכו׳), הרי מוכרח שהפירוש דראשית גוים עמלק הוא כאופן הב׳, היינו שעמלק הוא מחוץ להגוים ובאין ערוך להם8. והענין בעבודה הוא9, הנה שבעה אומות הו״ע ז׳ המדות דקליפה, והעבודה עכשיו היא בירור המדות, דזהו מה שבכיבוש הארץ עכשיו כבשו רק את ארץ שבעה עממין כנעני חתי אמורי פריזי גרגשי חוי ויבוסי, משא״כ קני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה (רק) לעתיד10, לפי שקני קניזי וקדמוני הו״ע המוחין והעבודה עכשיו היא (בעיקר) בבירור המדות, כמבואר בתניא11. והנה העבודה דבירור המדות, באה היא ע״י המוחין, וכמבואר בתניא12, שע״י ההתבוננות בגדלות הוי׳ הוא מתעורר באהבה ויראה, והיינו שע״י שמתבונן בגדלות הוי׳ הוא מהפך את אהבה זרה שלו לאהבת הוי׳, ועד״ז הוא במדת היראה ובמדת ההתפארות, ועד״ז הוא גם בשאר המדות שהן ענפיהן ותולדותיהן. וזהו מ״ש13 אם הבנים שמחה, שע״י ההתבוננות דבינה הנקראת אם, אזי נעשים המדות (בנים) באופן כזה אשר אם הבנים שמחה14. אלא שענין ההתבוננות דבינה מה שצריך להיות עכשיו הוא לא ענין ההתבוננות כמו שהיא לעצמה (שהרי בירור המוחין יהי׳ רק לעתיד, כנ״ל), ורק בנוגע פעולתה על המדות (היינו ענין הבינה מה שצריך לבירור המדות), שע״י ההתבוננות הוא פועל בירור המדות, בתחילה בדרך אתכפיא ואח״כ בדרך אתהפכא.
אמנם קליפת עמלק אי אפשר לברר ע״י ענין ההתבוננות, כי ענינו של עמלק הוא חוצפה מלכותא בלא תאגא15, דהיינו שהתוקף דעמלק הוא לא מצד איזו הסברה, שהרי עמלק הוא מלכותא בלא תאגא שאין לו כתר ועטרה, והיינו שגם בהשכל שלו אין לו שום הסברה ושום טעם להנהגתו, ויתירה מזו, שהוא מעצמו מבין שצריך להיות ההיפך מכפי שהוא עושה, וכל התוקף שלו הוא רק תוקף של חוצפה בלבד. ויתירה מזו, שעמלק הוא יודע את רבונו ומתכוון למרוד בו16, והיינו שהגם שהוא יודע את אלקות, ויודע גם שהוא רבונו, מ״מ הוא מורד בו, ועוד יותר, שהוא מתכוון למרוד בו. ומכל זה מובן, שלקליפת עמלק אינו מועיל ענין ההתבוננות בגדלות הוי׳ (כמו שהוא בנוגע לז׳ אומות), שהרי גם עכשיו הוא יודע את רבונו ומ״מ הוא מתכוון למרוד בו. וזהו ראשית גוים עמלק, שהפירוש בראשית גוים הוא שעמלק הוא מחוץ להגוים כנ״ל, כי כל הגוים אפשר לבררם ע״י ההתבוננות, משא״כ עמלק הוא חוצפה בלי תאגא ואי אפשר לבררו ע״י ההתבוננות.
והנה התוקף דקליפת עמלק, מה שהוא בתוקף החוצפה שלמעלה מטעם ודעת, מוסיף תוקף גם בהקליפה דז׳ עממין. וזהו ראשית גוים עמלק, מה שעמלק הוא ראשית של הגוים. והענין הוא17, דהנה בעמלק כתיב אשר קרך, ואיתא במדרש תנחומא18 משל לאמבטי רותחת שלא היתה ברי׳ יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה אע״פ שנכוה הקירה בפני אחרים, והיינו שקליפת עמלק פועלת גם בשאר המדות רעות, שיהי׳ בהם התוקף לא רק איך שהם מצד עצמם, כי אם כמו שהוא מצד בחי׳ עמלק. וע״ד מה שמצינו לגבי טורי חשוכא דקדושה19, דגם לאחרי שהם מתבררים ע״י ההתבוננות בהבנה והשגה, מ״מ גם אז יש בהם תוקף מצד שרשם שלמעלה משכל, עד״ז הוא גם בטורי חשוכא דקליפה, דאע״פ שמצד עצמם יכולים להתברר ע״י ההתבוננות, מ״מ מצד זה שעמלק הוא ראשית גוים, נעשה בהם התוקף דקליפה, ע״ד חוצפה בלא תאגא שבעמלק. וזהו ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, דלהיות שעמלק הוא ראשית גוים כנ״ל, לכן צ״ל ואחריתו עדי אובד (שזה נוגע גם לבירור שאר האומות).
והנה בכדי לפעול ביטול קליפת עמלק, צריך להיות גם בקדושה העבודה בבחינה שלמעלה מטעם ודעת. וזהו שאומר זכור את אשר עשה לך גו׳, שענין הזכירה הוא בחי׳ מוחין דאבא, שלמעלה מהשכל, למעלה מהבנה והשגה. דהנה ענין ההבנה והשגה הרי הוא משתנה בשינויי הזמן, וכמ״ש20 ורוב שנים יודיעו חכמה, הרי שהוא תלוי בשינויי הזמן, משא״כ בענין הזכרון הרי שינויי הזמן אינם פועלים בו, כי הוא זוכר תמיד בלי שינויים. ומכיון שענין הזכרון הוא למעלה מהבנה והשגה, לכן עי״ז דוקא פועלים ביטול קליפת עמלק. ועפ״ז יובן21 גם השייכות דמינוי מלך למחיית עמלק, כי גם הענין דמלך הוא ביטול שלמעלה מטעם ודעת. וכדאיתא בגמרא22 שהדיוט כורע בברוך וזוקף בהשם, וכן בשאר התפילה כפי סדר הברכות, משא״כ המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף. ואף שההסברה בזה בפשטות היא דמצד התקיפות וההתנשאות שבו הרי הוא צריך יותר להזהירות (באַוואָרעניש), הנה בפנימיות הענינים הוא להיפך, דזה מה שהמלך אינו זוקף הוא לפי שזהו ענינו. וכמבואר באגרת הקודש23 שכתב בבואו מפּעטערבורג, שכל הקרוב אל הוי׳ ביתר שאת הוא יותר כלא, ולכן דוקא המלך (מצד המעלה שבו) יש בו יותר בחי׳ הביטול, ולכן כיון שכרע שוב אינו זוקף. וזהו השייכות בין מינוי מלך למחיית עמלק, כי הענין דמינוי מלך הוא ענין הביטול שלמעלה מטעם ודעת. דהנה ענין מינוי מלך הוא המשכת בחי׳ ז״א למלכות24, שהרי מלכות היא בחי׳ נוקבא וכאן נאמר מלך לשון זכר, לפי שהכוונה בזה להמשיך במלכות (נוקבא) מבחי׳ ז״א (דכר)24. ובכללות הנה ז״א ומלכות הם בחינות סובב וממלא, והכוונה במינוי מלך היא המשכת בחי׳ הסובב. ולמעלה יותר הו״ע המשכת בחי׳ התנשאות עצמי, שיומשך במלכות משרשה בחי׳ התנשאות עצמי. וע״י המשכת בחי׳ דכר (בכל מדריגות הנ״ל) (שמצד זה נעשה הביטול שלמעלה מטעם ודעת), פועלים ביטול קליפת עמלק. וזהו ג״כ זכור את אשר עשה לך עמלק גו׳, זכור הוא מלשון זכר24, וע״ד המבואר25 בענין וזכרתם את כל מצוות ה׳26 שהוא מלשון זכר, וע״י המשכת בחי׳ זכר מבטלים את קליפת עמלק.
וזהו27 זכור את אשר עשה לך עמלק גו׳ ומסיים והי׳ בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך גו׳ (אז דוקא) תמחה את זכר עמלק, כי הענין דזכור ברוחניות, שהו״ע המשכת בחי׳ דכורא כנ״ל, הו״ע אחד עם מינוי מלך, כנ״ל. וכאשר ישנו הענין דמינוי מלך, הנה אז נעשה בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך דקאי על השבעים אומות, ואז יהי׳ גם מחיית זכר עמלק. וע״י הענין דמינוי מלך ומחיית עמלק בעבודה הפרטית של כאו״א, הנה עי״ז מגיעים גם לבנין בית הבחירה הפרטי שבכאו״א, ועי״ז ממשיכים ג׳ ענינים אלו גם בנוגע לכלל ישראל, אשר יקום מלך מבית דוד (מינוי מלך), ואח״כ ילחום מלחמת ה׳ וינצח, שבזה נכלל גם מחיית עמלק, ואח״כ יבנה בית המקדש במקומו28. והיינו שע״י גאולה הפרטית שבכאו״א, יומשך בקרוב ממש גם גאולה הכללית, ובאופן של ושמחת עולם על ראשם29.
__________
1) תצא כה, יז. – לכמה ענינים שבהמאמר, ראה מאמר שלאחריו (ד״ה איש יהודי – סה״מ פורים ע׳ רכא ואילך).
2) תצא שם, יט.
3) ראה רמב״ן עה״פ. מצות השם. וראה גם רמב״ם הל׳ מלכים פ״ה ה״ה. וראה ל׳ הרמב״ם בסהמ״צ ומנין המצוות בריש ספר היד (מ״ע קפט). וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ערך זכירת מעשה עמלק (כרך יב ע׳ רכב). לקו״ש חכ״א ע׳ 190 ואילך.
4) סנהדרין כ, ב.
5) תצא שם, יח.
6) ראה ד״ה זה תרמ״ז (סה״מ תרמ״ז ע׳ פב ואילך). עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רצב ואילך). תרפ״א (סה״מ תרפ״א ע׳ קסט ואילך). ד״ה ויאמר משה תרפ״ה (סה״מ תרפ״ה ע׳ רה ואילך). תש״ט (סה״מ תש״ט ע׳ 62 (השני) ואילך). וראה דרושים שבהערה 8.
7) בלק כד, כ.
8) ראה גם סידור (עם דא״ח) שער הפורים רפא, א ואילך. ד״ה זה תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ ריא). רד״ה זה פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רעח). רד״ה ראשית גוים עמלק תר״פ (סה״מ תר״פ-פא ע׳ א).
9) ראה דרושים שבהערות 6; 8.
10) ב״ר פמ״ד, כג. פרש״י לך לך טו, יט.
11) ראה גם ד״ה וארא אל אברהם תשמ״ה (סה״מ שמות ח״א ע׳ ריח). וש״נ. וראה גם (נוסף להמצויין בהערה 6) מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תתכ ואילך. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד ואילך.
12) פ״ג.
13) תהלים קיג, ח.
14) ראה זהר ח״א ריט, א. ח״ב פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אם הבנים. תניא שם. לקו״ת צו יא, ג. שמע״צ פח, ד. ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הקי״ג״ (קה״ת, תשע״ד) ע׳ 193 ואילך.
15) סנהדרין קה, א.
16) ל׳ חז״ל – תו״כ ופרש״י בחוקותי כו, יד. פרש״י נח י, ט. לך לך יג, יג. וראה (נוסף לדרושים שבהערות 6; 8) מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קעב. ובכ״מ. וראה לקו״ש חכ״א ע׳ 193 הערה 38. וש״נ.
17) ראה דרושים שבהערה 6.
18) תצא ט.
19) ראה זח״ג רח, א ואילך. רמט, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ז ס״ע רג. תקס״ח ח״א ס״ע תקא. ובכ״מ.
20) איוב לב, ז.
21) ראה ד״ה זה באוה״ת פ׳ זכור ע׳ א׳תשפג ואילך.
22) ברכות לד, ב. הובא באוה״ת שם.
23) סימן ב. – ראה אוה״ת שם ריש ע׳ א׳תשפד.
24) אוה״ת שם.
25) לקו״ת שלח מו, א. אוה״ת שם ע׳ תרמב. ועוד.
26) שלח טו, לט.
27) מכאן עד סוף המאמר לא זכרו היטב. המו״ל.
28) ראה רמב״ם הל׳ מלכים פי״א ה״ד.
29) ישעי׳ לה, י. נא, יא.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' רי ואילך]
מאמר ראשון מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ג ע׳ 351 ואילך.