בס״ד. י״ב תמוז ה׳תשמ״א
הנחה בלתי מוגה
הוי׳ לי בעוזרי גו׳1, ומדייק בעל המאסר והגאולה (במאמרו מיום י״ב תמוז תרפ״ז בקאסטראמא)2, דלשון הפסוק אין לו הבנה כלל לכאורה, כי משמע שיש עוזרים רבים וגם הקב״ה הוא עמהם3. והנה בפסוק כאן הובא שם הוי׳ דוקא, וע״ז מביא בהמאמר שם מ״ש הרמב״ם (בספרו יד החזקה4) יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים כו׳ לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, וממשיך5 ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות, דד׳ התיבות יסוד היסודות ועמוד החכמות הם ר״ת הוי׳ (כמ״ש נכד הרמב״ם6 ומפרשי הרמב״ם7), ולפי זה יוקשה ביותר מה שנאמר כאן על שם הוי׳ הוי׳ לי בעוזרי, היינו שיש עוזרים והוי׳ הוא בעוזרי. והנה פסוק זה נאמר ע״י דוד המלך, שביקש מהקב״ה שיהי׳ הוי׳ לי בעוזרי גו׳. ועד״ז מצינו גם בדברי חז״ל, שאמרו8 הבא לטהר מסייעין לו, ולכאורה גם כאן אינו מובן9 הלשון מסייעין לו שנאמר בלשון רבים, והלא עיקר הסיוע הוא מהקב״ה, כמאמר10 הקב״ה עוזרו. והנה כשם שהוא בהסיוע, שאמרו בלשון רבים, עד״ז צריך להבין9 מהו הלשון הבא לטהר שהוא פועל יוצא דמשמע לטהר אחרים, דלכאורה הוה לי׳ לומר הבא ליטהר, דאז מורה רק על עצמו לבד.
וממשיך בהמאמר11, אך הענין הוא דהנה כתיב12 זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי. ויש לבאר המשך הענינים, דהנה מבקשת דוד הוי׳ לי בעוזרי מובן שהי׳ אז במעמד ומצב כזה שהי׳ צריך לעזר וסיוע, וכמו שממשיך ואני אראה בשונאי, היינו שהיו לו שונאים. ובמעמד ומצב זה אמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, דבהיותו במצב דמגורי, היינו כשהי׳ נרדף מאת כל שונאיו והי׳ נע ונד וגולה ממקומו, הנה אז אמר זמירות היו לי חוקיך, היינו שנחמתו, ונחמה באופן דשירה וזמרה, היתה ע״י חוקיך, ע״י התורה. ומבואר בזה בכמה מקומות (בתניא13 ובלקו״ת בדרושי מתן תורה14), דע״י שהתבונן דוד בזה מה שכל חיות וקיום והנהגת כל העולמות כולם תלוי׳ בדקדוק אחד מדקדוקי התורה, עד שדקדוק אחד יכול לשנות את המצב לטוב או ח״ו להיפך, הנה ע״י התבוננות זו איך שכל עניני העולם אינם תופסים מקום כלל לגבי התורה, וע״כ גם אצלו (אצל דוד) לא היו כל עניני העולם תופסים מקום כלל, ובפרט הענינים הגשמיים, ועד לחייו הפרטיים בנוגע לשונאיו בהיותו בגלות, ולפיכך הי׳ משמח לבו.
וממשיך11, דענין זה מה שכל עניני העולם תלויים בלימוד התורה הוא ע״ד ענין הקרבנות. ויש לומר הביאור בזה (במאמר המוסגר), דהנה כללות כל הענינים כולם, עשיית הדירה לו ית׳ בתחתונים15, הוא ע״י אתערותא דלתתא, שמעלים את העולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שיהי׳ במעמד ומצב כזה שיהי׳ ראוי להיות דירה לו ית׳. וזהו ענין הקרבנות, קרבן מלשון קירוב16, ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס17 (כמובא גם בדרושי ההילולא של בעל המאסר והגאולה18), היינו שענין הקרבנות הוא להעלות ולקרב את כל הענינים עד רזא דא״ס. והיינו, דע״י הקרבת עשרון סולת אחד (ממין הצומח), והקרבת המלח, כמ״ש19 על כל קרבנך תקריב מלח (ממין הדומם), והקרבת הבהמה (מן הבקר ומן הצאן) או עוף (ממין החי), פועלים עלי׳ בכל העולמות כולם20.
וזהו מה שהנהגת כל העולמות תלוי׳ בדקדוק אחד של תורה, שהרי כל העולם נתעלה ע״י הקרבת הקרבנות כנ״ל. והקדמה זו צריכה להיות כהלכתה ע״פ תורה, כמו ענין העבודה בימין21 (ימין מקרבת22) וכיו״ב. ועד״ז בשאר הדוגמאות שמביא בהמאמר שם שצ״ל כהלכתן ע״פ תורה בדקדוק, ודוקא אז היא עליית כל העולמות.
והנה אף דמ״ש זמירות היו לי חוקיך קאי על כללות התורה, מ״מ נקט כאן בקרא הלשון חוקיך דוקא. וביאור הענין הוא23, דהנה התורה נחלקת לג׳ סוגים אלו, שהרי המצוות נמשכות מן התורה. היינו שיש חלקים בתורה שהם בהסוג דמשפטים, דעליהם נאמר24 כי היא חכמתכם ובינתכם, לפי שמובנים בשכל, עד שהיא חכמתכם אפילו לעיני העמים. ויש חלקים שהם בהסוג דעדות, היינו שהם מעידים על ענין אחר, זכר ליציאת מצרים או זכר למעשה בראשית. ויש חלקים שהם בהסוג דחוקים שלמעלה מהשכל לגמרי. וגם חלקים אלו שהם בהסוגים דמשפטים ועדות נכללים בהסוג דחוקיך, חוקים, לפי שקיום כל התורה ומצוותי׳ צריך להיות כמו קיום חוקים. כלומר, דגם כאשר מקיימים מצוה שכלית, או מצוה שהיא זכר למעשה בראשית או ליציאת מצרים, צריך קיומם להיות כקיום החוקים, חוקה חקקתי גזירה גזרתי25, בגלל שהם ציווי הקב״ה. ודוקא אז יש שלימות בכל חלקי התורה, הן בחלק המשפטים, הן בחלק העדות, והן בחלק החוקים כפשוטם. והנה עד״ז הוא בכללות עבודת האדם הנחלקת לג׳ סוגים. דיש ענינים כאלו בעבודת האדם שעליהם אמרו רז״ל26 אלמלא לא ניתנה תורה (ח״ו27) היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו׳. ויש ענינים שהם בבחי׳ עדות, והוא מה שהתורה בכלל היא עדות על הקשר דישראל והקב״ה, ועדות לבריאת העולמות כולם, ונוסף לזה התורה היא עדות ליציאת מצרים, כלומר, שהתורה מוציאה את כאו״א מישראל מכל המיצרים וההגבלות, אף שנברא ע״י הקב״ה במדידה והגבלה. וזהו מה שגם בענין העדות צ״ל ענין החוקים, לפי שענין יציאת מצרים הוא ע״י העבודה בבחי׳ חוקה. והענין הוא, דהנה גם בתורה עצמה יש מדידה והגבלה, דהתורה שבכתב אותיותי׳ ותגי׳ מנויים וספורים, באופן דלא פחות ולא יותר. וגם בתורה שבע״פ יש מדידה והגבלה, דהגם שאמרו28 ועלמות אין מספר29 (אל תקרי עלמות אלא עולמות30) אלו ההלכות, מ״מ הרי כל הלכה היא מדודה ומוגבלת. וגם כשאומרים אלו ואלו דברי אלקים חיים31, מ״מ יש מ״ט פנים לכאן ומ״ט פנים לכאן32, היינו מ״ט בלבד, וגם שהם בבחי׳ פנים, היינו באופן חתוך ומוגבל. והיציאה מהגבלה זו היא דוקא ע״י ענין החוקה.
וזהו הוי׳ לי בעוזרי, דע״י שם הוי׳, יסוד היסודות ועמוד החכמות, מגיעים לבחי׳ שהלכה כמותו33 (וזהו גם מה שיסוד היסודות כו׳ הוא תחילת הספר שענינו הלכות הלכות34), דענין ההלכה באמת לאמיתו35, שעז״נ36 הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות37, הוא ע״י והוי׳38 עמו33, ע״י שהלימוד הוא בבחי׳ חוקה. וגם קיום המצוות הוא בגלל היותן ציוויי ה׳, וכלשון ברכת המצוות, ברכת כל המצוות, גם מצוות שבהסוגים דעדות ומשפטים, אשר קדשנו במצוותיו וצונו, היינו שקיומם הוא משום שהוי׳ עמו, משום שכך נצטוה ע״י נותן התורה ומצַוה המצוות.
והנה ע״י מה יוכל האדם לבוא לעבודה כזו בלימוד התורה וקיום מצוותי׳, זהו ע״י עבודת התפילה, דתפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה39. וכדיוק בעל הגאולה40, דארצה הוא למטה מארץ סתם, היינו שהעלי׳ שבתפילה היא ממקום תחתון שאין תחתון למטה ממנו, ושמימה הוא למעלה משמים סתם, היינו שהעלי׳ היא למקום עליון ביותר.
והנה בנוגע לענין התפילה כתיב בתהילים מזמור קב (שקשור עם י״ב תמוז שנה זו, שאז מתחלת שנת הק״ב להולדתו של בעל הגאולה41) בתחילתו תפלה לעני כי יעטוף ולפני הוי׳ ישפוך שיחו. דזה קאי על כאו״א מישראל שמעמיד עצמו במצב של עני דלית לי׳ מגרמי׳ כלום42, היינו שאין לו שייכות לענין המשפטים ולענין העדות, רק לפני הוי׳ ישפוך שיחו, שהוא עומד מוכן לקיים ציוויי הקב״ה בתור חוקה. וכפירוש הבעש״ט ז״ל על פסוק זה43, ע״פ משל שהכריז המלך ביום שמחתו שלמי שיבקש דבר מהמלך שימלאו בקשתו, ויש מי שביקש שררה ויש שביקש עושר ונתנו לכ״א מבוקשו, והי׳ שם חכם אחד שאמר ששאלתו ומבוקשו שידבר המלך בעצמו עמו כו׳, והוטב מאוד בעיני המלך מאחר שדיבורו חביב עליו מן העושר וכבוד, לכן ימולא בקשתו שיתנו לו רשות ליכנס בהיכלו לדבר עמו, ושם יפתחו לו האוצרות שיקח מן עושר וכבוד ג״כ, וז״ש תפלה לעני וגו׳ ולפני הוי׳ ישפוך שיחו, שזהו מבוקשו. ויש לומר, שזהו מה שממשיך בהמזמור44 כי בנה ה׳ ציון נראה בכבודו, עד שזה פועל על עמי הארץ, כמבואר בארוכה בהפסוקים שלפני זה.
והנה ע״י הקדמת התפילה באופן כזה שהיא לפני הוי׳, שעומד כעבדא קמי׳ מרי׳45, שמדבר ג״פ בכל יום עם המלך בעצמו, הנה בתלתא זימנא הוה חזקה46, וזו נעשית כל מציאותו מה שהוא עומד לפני הוי׳. ולאחרי השלמת התפילה הנה גם לימוד התורה שלו הוא באופן כזה, עד שלימוד התורה הוא בבחי׳ זמרה ושמחה ושירה ושעשועים, כמ״ש זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי. ועי״ז חוזר מגלותו, כמו שהי׳ אצל דוד שחזר למלכותו, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז, עד שדוד הוא מלכא משיחא, כמבואר בארוכה בדרשות חז״ל, וכמ״ש בנבואת יחזקאל47 ודוד עבדי נשיא להם לעולם. דהכח לזה הוא ע״י שזמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, שזה נתן לו את הכח לשרוד (דורכטראָגן) את גלותו, ולחזור למלכותו בירושלים עיר הקודש, לשבת על כסא דוד, ולעשות את ההכנות לבנין בית המקדש, דהכל מיד הוי׳ עלי השכיל48.
והנה לפי זה צריך להבין, מהו שאמרו רז״ל49 שדוד נענש על מה שקרא לדברי תורה בשם זמירות. ומבאר בהמאמר50, דהנה כתיב51 הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו, ואיתא במדרש רבה52 הניצנים נראו בארץ כגון מרדכי וחבורתו עזרא וחבורתו [ויש לומר בדרך אפשר הביאור בזה, דהרי על עזרא אמרו רז״ל53 ראוי הי׳ עזרא שתינתן תורה על ידו, ולפיכך נקרא בשם עזרא הסופר54, והוא גם פעל את כל הענינים אצל הדור שעלו מגלות בבל לארץ ישראל. ועד״ז מרדכי הי׳ בדור זה שנאמר55 בו קיימו וקיבלו, קיימו מה שקיבלו כבר במתן תורה56], עת הזמיר הגיע, הגיע זמנן של ישראל להיגאל57, הגיע זמנה של ערלה להיזמר כו׳, וקול התור נשמע בארצנו, איזה זה קולו של מלך המשיח58. וא״כ זמירות יש בו ב׳ פירושים, דנוסף להפירוש שהוא לשון שירה וזמרה, יש בו גם הפירוש שהוא מלשון זמיר עריצים59, זמירת וכריתת הקליפות60.
והנה61 כתיב62 רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם, שהחרב להכרית הקליפות יש לה ב׳ פיות, א׳ למעלה וא׳ למטה, כדי לבטל את ב׳ אופני היניקה דלעו״ז. וזהו ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת63. והנה ב׳ אופני היניקה באים מפני חטאינו, היינו מב׳ אופנים אלו שבחטאים, ממעל ומתחת. דיש ענין החטאים שהוא בבחי׳ ממעל, היינו ע״י שנותן עצמו (וואָס ער גיט זיך נאָך), ומעמיד עצמו ממעל בעניני תאוות עד למעלה ממדידה והגבלה, כי ממלא תאוותו ורצונו, שזהו כללות ענין החטאים בקו הימין, בדוגמת ישמעאל, עד לטענת מצרים אני ואפסי עוד64, ויש אופן אחר בחטאים, בבחי׳ ושרשיו מתחת, שיורד למטה ומצמצם עצמו בעניני רוח הבהמה היורדת היא למטה65, למטה מטה, שאין להם שייכות אפילו לגופו, שהרי גם גופו הוא קדוש, וכל שכן שאין להם שייכות לנשמתו. ומב׳ אופנים אלו בחטאים יש יניקה להאמורי, הלעו״ז, אלו המושלים ושולטים, בגלות, ובב׳ האופנים דפריו ממעל ושרשיו מתחת. והכרתת הקליפות, חרב פיפיות בידם, היא ע״י כללות ענין התורה ומצוותי׳, ובמיוחד בענין התפילה, בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי66. וזהו ענין זמירות היו לי חוקיך, עת הזמיר הגיע, לזמר העריצים.
אמנם67 אעפ״כ נענש דוד ע״ז, לפי שתכלית הכוונה היא להפך את העולם כולו, כמ״ש68 אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי׳ לעבדו שכם אחד, וכמ״ש69 בכל לבבך בשני יצריך, וכתורת הבעש״ט70 כי תראה חמור שונאך71, דכשרואה שחומר הגוף הוא שונאך אז עזוב תעזוב עמו71, עמו דייקא. ועד שכל מעשיו יהיו לשם שמים72 ובכל דרכיך דעהו73. ולכן נענש דוד ע״ז לפי ששלימות העבודה אינו לזמר עריצים, אלא צ״ל בכל לבבך בשני יצריך, לעבדו כולם שכם אחד. והענין בעבודת האדם, שצריך לעסוק עם העולם בעבודת ה׳, לא להיות באופן שאינו רוצה לעבוד עם העולם ולהסתגר מן העולם, ולומר אני את נפשי הצלתי, אלא בדוגמת מה שעשה דוד שלחם מלחמת ה׳ וניצח. ועד״ז בעבודת כאו״א, שצ״ל נהמא אפום חרבא ליכול74, דהגם שצריך לחרבא, מ״מ אח״כ הרי הוא עושה מן העולם שיהי׳ בבחי׳ נהמא, דם ובשר כבשרו75, ועאכו״כ לאחרי הקדמת עבודת התפילה, דאז בא ללימוד התורה, שענינה הוא לעשות שלום בעולם דוקא76. וכמ״ש77 הוי׳ עוז לעמו יתן, אין עוז אלא תורה78, הוי׳ יברך את עמו בשלום, שמביא שלום בכל העולם כולו ועושה את כל העולם לדירה לו ית׳.
והנה67 עבודה זו לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים היא ע״י שמוציא מן הגלות ומשחרר את כל ניצוצות הקדושה הנמצאים בדברים חומריים ובדברים גשמיים. וזהו הוי׳ לי בעוזרי, עוזרי לשון רבים היינו הרבה עוזרים, דקאי ניצוצות הקדושה. היינו דע״י המעשים טובים שעושה, הרי ע״י כל מעשה טוב הרי הוא משחרר ומגלה ומעלה ניצוץ קדושה מגלותו ומחזירו למקורו ושרשו, הנה עי״ז הרי הוא מקבל עזר וסיוע בעבודתו. וזהו גם לשון הבא לטהר אחרים מסייעין לו, דכיון שמטהר גופו ונפשו הבהמית וחלקו בעולם, ומטהר את כל אחד שיכול להגיע אליו, ועד לואהבת לרעך כמוך79, הרי אז כל אלו מסייעים לו בעבודתו.
והנה מי שיש לו מנה רוצה מאתיים80, דיש לו נתינת כח בעבודתו בכל הענינים הנ״ל להעלות בקודש, יותר ממה שפעל ברגע שלפני רגע זה, והולך מחיל אל חיל בעבודתו. וע״י זה בא אל קיום היעוד81 וישראל עושה חיל, שרואים זאת בעיני בשר, בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו, דוד מלכא משיחא, שנאמר עליו ודוד עבדי נשיא להם לעולם, דזה קשור עם עבדי דוקא, העבודה בבחי׳ עבדות, העבודה דחוקים הנ״ל82. ועד״ז הוא בהענין שפועל בכל העולם, כמ״ש לפני זה83 וקרקר כל בני שת, דקאי על כל העולם, כפרש״י, וכמ״ש84 וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, לעבדו כולם שכם אחד. וההכנה לזה היא כבר בימי הגלות, דאז טועמי׳ חיים זכו85, שטועמים מכל תבשיל ותבשיל כבר בערב שבת הגאולה, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך86, וכמ״ש במזמור קב (שבתהילים) תפילה לעני גו׳ וייראו גוים את שם הוי׳ וגו׳87, עד כי בנה הוי׳ ציון נראה בכבודו, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) תהלים קיח, ז.
2) ד״ה זה – סה״מ תרפ״ז ע׳ רא (קונטרסים ח״א קעט, א) ואילך.
3) ראה גם לקו״ת שמע״צ פח, א.
4) הל׳ יסוה״ת פ״א ה״א.
5) שם ה״ב.
6) הובא בשה״ג להחיד״א מערכת רמב״ם.
7) ״פירוש״ לרמב״ם שם.
8) שבת קד, א. וש״נ.
9) ראה ד״ה הנ״ל שם. וראה גם לקו״ת שם.
10) ראה סוכה נב, ריש ע״ב. קידושין ל, ב.
11) סה״מ תרפ״ז שם ע׳ רב (קונטרסים שם קעט, ב) ואילך.
12) תהלים קיט, נד.
13) קו״א ד״ה דוד זמירות (קס, א ואילך).
14) במדבר יח, א ואילך.
15) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
16) ראה ספר הבהיר סמ״ו (קט). וראה זח״ג ה, רע״א. ועוד – נסמן בד״ה בסוכות תשבו שנה זו (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ רכג).
17) ראה זהר ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב.
18) ראה ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״ב (סה״מ תש״י ע׳ 112 ואילך). תשי״ב (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ יט ואילך).
19) ויקרא ב, יג.
20) ראה תניא פל״ד. אגה״ת בסופו.
21) ראה זבחים כד, א.
22) סוטה מז, א. סנהדרין קז, ב.
23) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרפ״ז שם ע׳ רג (קונטרסים שם קפ, א) ואילך. וראה ד״ה זה תשי״ז פ״ב (לעיל ע׳ מא) ואילך, ובהנסמן שם הערה 11.
24) ואתחנן ד, ו.
25) תנחומא חוקת ג. שם, ח. במדב״ר פי״ט, א. שם, ח. יל״ש חוקת יט, ב (רמז תשנט).
26) עירובין ק, סע״ב.
27) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 890 הערה 12.
28) זח״ג רטז, סע״א. וראה שהש״ר פ״ו, ט (א). וראה תו״א שמות מט, ב. אוה״ת שמות ע׳ י ואילך.
29) שה״ש ו, ח.
30) זח״ג עא, ב. תקו״ז בהקדמה (יד, ריש ע״ב). וראה גם זח״ג נח, ב. אגה״ק סכ״ט (קנא, א).
31) עירובין יג, ב.
32) ירושלמי סנהדרין פ״ד ה״ב. מדרש תהלים יב, ו.
33) סנהדרין צג, ב.
34) רמב״ם בהקדמתו לספר היד.
35) ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתצד. ד״ה וידבר אלקים תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ רעו ואילך). המשך תרס״ו ע׳ תלא ואילך. ועוד.
36) חבקוק ג, ו.
37) נדה בסופה.
38) שמואל-א טז, יח.
39) ויצא כח, יב. זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. תקו״ז תמ״ה (פג, א). וראה לקו״ת יוהכ״פ סח, ב. ובכ״מ.
40) סה״מ קונטרסים ח״ב שיט, א.
41) כידוע המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא). וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. ד״ה ברוך הגומל (הא׳) תשמ״ה (לקמן ע׳ שיא). וש״נ. המו״ל.
42) זהר ח״א רמט, ב. ח״ב רטו, א. ועוד.
43) כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן צז (יג, ג).
44) פסוק יז.
45) שבת י, א. זח״ג רכג, א. וראה פרש״י ברכות כה, רע״א. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סצ״ה ס״ג (ס״ד).
46) יבמות סד, ב.
47) לז, כה.
48) דברי הימים-א כח, יט.
49) סוטה לה, סע״א.
50) סה״מ תרפ״ז שם ע׳ רד (קונטרסים ח״א קפא, א) ואילך.
51) שה״ש ב, יב.
52) שהש״ר עה״פ (פ״ב, יג (ג)).
53) סנהדרין כא, ב.
54) נחמי׳ ח, א. שם, ד. שם, יג. יב, לו. ועוד.
55) אסתר ט, כז.
56) שבת פח, א.
57) שהש״ר שם, יב. שם, יג (ד).
58) שם.
59) ישעי׳ כה, ה.
60) ד״ה הנ״ל שם. וראה מפרשי המדרש שם. אוה״ת עה״פ (שה״ש כרך א ע׳ שב).
61) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרפ״ז שם ע׳ רה (קונטרסים שם קפא, א) ואילך. וראה תו״א ויחי (הוספות) קב, ג.
62) תהלים קמט, ו.
63) עמוס ב, א.
64) ישעי׳ מז, ח. וראה תניא פכ״ב (כח, א).
65) קהלת ג, כא.
66) ויחי מח, כב ובת״א עה״פ.
67) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרפ״ז שם ע׳ רז (קונטרסים שם קפב, ב) ואילך.
68) צפני׳ ג, ט.
69) ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
70) ״היום יום״ כח שבט. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ שכה. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סט״ז (עג, ב). וש״נ.
71) משפטים כג, ה.
72) אבות פ״ב מי״ב. רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג. טושו״ע או״ח סרל״א. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 646 בהערה ד״ה כל מעשיך לשם שמים.
73) משלי ג, ו. רמב״ם וטושו״ע שם. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו ס״ב.
74) זח״ג קפח, ב. וראה לקו״ת נשא כו, ב.
75) ל׳ התניא פ״ה (ט, ב).
76) רמב״ם סוף הל׳ חנוכה.
77) תהלים כט, יא.
78) ויק״ר פל״א, ה. יל״ש בשלח רמז רמד. שהש״ר שם, ג (ג). ועוד.
79) קדושים יט, יח.
80) ראה קה״ר פ״א, יג. פ״ג, י. רמב״ן ובחיי ס״פ חיי שרה. שערי תשובה (לר״י) ב, כז. מנוה״מ להר״י אלנקווה ח״ד פי״ד ע׳ 250.
81) בלק כד, יח.
82) וראה ד״ה ודוד עבדי תרצ״ט (סה״מ תרצ״ט ע׳ 191 ואילך. שם ע׳ 195 ואילך).
83) בלק שם, יז.
84) תהלים עב, ח.
85) נוסח תפלת מוסף דשבת. וראה פע״ח שער (יח) השבת רפ״ג. ועוד. ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282. ח״כ ע׳ 173.
86) ישעי׳ מט, כג.
87) פסוק טז.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' רנט ואילך]
י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 289 ואילך.