בס״ד. ש״פ בלק, י״ד תמוז ה׳תש״מ
הנחה בלתי מוגה
ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב1, הנה נוסח זה הוא ד״ה של ב׳ מאמרי הגאולה2, ויש לו שייכות מיוחדת לשנת המאה להולדת בעל הגאולה, דבשנת המאה אומרים את המזמור המאה בספר תהילים (כמנהג הידוע שפורסם והופץ ע״י בעל הגאולה3 לומר הקאַפּיטל תהילים המתאים למספר שנותיו), דמזמור זה הוא מזמור לתודה, היינו ענין ההודאה, מה שארבעה1 צריכין להודות על הנס שאירע להם, וכמבואר בד״ה הנ״ל4 פרטי ד׳ המדריגות ברוחניות הענינים. והנה במזמור זה כתיב5 עמו וצאן מרעיתו גו׳ ועד דור ודור גו׳. ועד״ז כתיב במזמור ע״ט6 ואנחנו עמך וצאן מרעתיך גו׳ לדור ודור נספר תהלתך. ולכאורה צריך להבין, מהו עמו וצאן מרעיתו (ועמך וצאן מרעיתך), הרי עמו הוא למעלה מצאן מרעיתו, והוה לי׳ לומר צאן מרעיתו ועמו, או עמו בלבד. גם צריך להבין מהו ענין דור ודור. דהנה מבואר בכמה מקומות7 דדור הוא לשון שורה, דארי דארי דהיינו שורות, וא״כ דור ודור היינו ב׳ שורות נפרדות, ב׳ אופני עבודה. וכן הוא גם בפשטות הענינים, דב׳ דורות הם ב׳ סוגי זמנים, וב׳ סוגי בני אדם, וב׳ סוגי הנהגות. וצריך להבין הענין בזה.
אך הענין הוא כמו שנת״ל8, ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בדרושי חודש אלול9 עה״פ10 דודי לי ואני לו הרועה בשושנים, דאיתא במדרש11 הוא לי לאב ואני לו לבן, הוא לי לרועה ואני לו לצאן, דבחי׳ אני לו לצאן היא למעלה מבחי׳ אני לו לבן, וכמ״ש12 יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו. וזהו מה שמסיים שם הרועה בשושנים, דרעי׳ שייכת בצאן, צאן מרעיתו.
וזהו עמו וצאן מרעיתו, שהם ב׳ אופני עבודה, זה למעלה מזה. וזהו מה שממשיך ועד דור ודור (לדור ודור), היינו ב׳ דורות (כנ״ל), כי ע״י ב׳ אופני העבודה דעמו וצאן מרעיתו מגיעים אל הגילויים דלעתיד לבוא, דגם לעתיד לבוא יש ב׳ אופני גילויים. וכמ״ש הרמב״ם בהלכות מלכים13 אף בפרשת בלעם נאמר ושם ניבא בשני המשיחים, דוד ומשיח. דבפרטיות הן ב׳ דרגות במשיח עצמו14, ובכללות הן ב׳ התקופות, דימות המשיח (לפני תחיית המתים) ותחיית המתים, דלפני תחיית המתים יהי׳ קיום המצוות, ואדרבה, בתכלית השלימות, כמצות רצונך15, משא״כ לאחרי תחיית המתים ע״ז אמרו רז״ל16 דמצוות בטלות לעתיד לבוא17. ועד״ז יש ב׳ תקופות בימות המשיח גופא (כמבואר במ״א בארוכה18). ובפרטיות הן ב׳ המדריגות במשיח, שיהי׳ רב ומלך, כמבואר בספר המצוות להצ״צ (מצות מינוי מלך19), וזהו גם מה שמשיח הוא משבעה רועים20 ומשמונה נסיכי אדם21.
ויש לקשר זה עם מ״ש22 גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה, ואמרו רז״ל23 גפן אלו ישראל, והקב״ה הוציאם ממצרים, על מנת להיות ותגרש גוים, להביאם אל ארץ טובה ורחבה24, כמ״ש רש״י (בתחילת פירושו על התורה) ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ונת״ל25 דכשם שהיו בפרטיות מ״ב המסעות שהלכו ישראל במדבר בצאתם ממצרים (כמובא בד״ה גפן ממצרים לבעל הגאולה26) עד בואם אל ארץ ישראל, דעל מסעות אלו נאמר27 אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו׳ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו׳ ואלה מסעיהם למוצאיהם, כמבואר בלקו״ת פרשת מסעי28 שהם ב׳ אופני העבודה, מלמעלה למטה (מוצאיהם למסעיהם) ומלמטה למעלה (מסעיהם למוצאיהם), ושניהם הם דוקא ע״י משה (ויכתוב משה), הנה עד״ז הוא בכללות כימי צאתך מארץ מצרים29 לשון רבים, היינו כל הימים מיום צאתם מארץ מצרים עד הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו30, דכולם נקראו בשם מסעות, גפן ממצרים תסיע.
והנה לשון הכתוב הוא גפן ממצרים תסיע, היינו שהקב״ה הוא המסיע, וכמ״ש31 על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו, ולפיכך כמאן דקביע להו דמי (כמארז״ל במסכת עירובין32), דקבוע אינו בטל ברוב33, ובלשון בעל הגאולה34 וואָס עס איז נוגע צו אונזער דת, תורה ומצוות ומנהגי ישראל, האָבן מיר אידן אויף זיך ניט קיין דעה זאָגער (מה שנוגע לדת שלנו, תומ״צ ומנהגי ישראל, אין לנו בנ״י שום מביע דעות). וכמו שכתב מהר״ל מפראג35 דבגאולת מצרים קיבלו בני ישראל מעלה עצמית דבני חורין, ואין המקרה דגלות שלאחרי זה מבטל זה כלל. ובלשון התורת כהנים36 שטרי קודם, דמכיון שבשעת יציאת מצרים נהיו בני ישראל עבדי ה׳, כמ״ש37 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, הרי שטר זה קודם לכל השטרות, ואין שום אפשריות למציאות של גלות. והגם שלשון בעל הגאולה34 הוא אונזערע נשמות האָט מען אין גלות ניט פאַרטריבן (את נשמותינו לא הגלו בגלות), מ״מ ע״י לימוד התורה פועלים כן גם בגוף. דזהו גם מה ששנינו בפרקי אבות (בהפרק דשבת זו38) אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, ואיתא בירושלמי39 עה״פ40 לא-ל גומר עלי, שהתורה פועלת גם בגוף הגשמי. וכמ״ש41 רפאות תהי׳ לשריך, דהתורה נותנת רפואה לגוף42.
והנה אמרו רז״ל במסכת חולין43 גפן אלו ישראל. אמר ר׳ שמעון בן לקיש אומה זו כגפן נמשלה כו׳, וממשיך ומבאר איך שכל הסוגים שבעץ הגפן ישנם בישראל, מן הפירות עד העלים, אבל אלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא, דהעלים שומרים על הפירות, דכל זה מורה שכל בני ישראל הם באופן של אחדות ואהבת ישראל. וזה ממשיך הברכה מלמעלה, כמאמר44 ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד. וזה נותן כח להעבודה בזמן הגלות ובאופן של בני חורין. וזהו מ״ש45 יהי ה׳ אלקינו עמנו כאשר הי׳ עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, וכפירוש בעל הגאולה34, השי״ת זאָל זיין מיט אונז, און וועט זיין מיט אונז (שהשי״ת יהי׳ עמנו (לשון בקשה), ויהי׳ עמנו (לשון הבטחה)) (ע״ד המבואר במ״א46 בפירוש ואהבת47, לשון ציווי (דו זאָלסט ליב האָבן), וגם לשון הבטחה (דו וועסט ליב האָבן). דעד״ז הוא כאן, דהלשון יהי הוא גם לשון בקשה וגם לשון הבטחה). כאשר הי׳ עם אבותינו, הגם מיר זיינען דאָך ניט גלייך צו אבותינו (הגם שהרי איננו שוים לאבותינו). ומ״מ יהי ה׳ אלקינו עמנו גו׳ אל יעזבנו ואל יטשנו.
וזהו גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה, דע״י העבודה בזמן הגלות באופן דגפן ובאופן דתסיע, באים אח״כ לתגרש גוים ותטעה, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
והנה העבודה דזמן הגלות היא בב׳ האופנים הנ״ל, עמו וצאן מרעיתו, עמו היינו לימוד התורה, עמו מלשון עמו וסמוך לו48, וצאן מרעיתו היינו קיום המצוות, מארי תורה ומארי עובדין טבין49, יששכר וזבולון. ומצוות הן למעלה מתורה, כפי שיתגלה לעתיד לבוא דמעשה גדול50. וזהו מה שמסיים ועד דור ודור גו׳, לדור ודור נספר תהלתך, ב׳ דורות ואופנים. אמנם למעלה מזה היא העבודה שבמזמור ק״א שבתהילים, חסד ומשפט אשירה לך ה׳ אזמרה. וכמו שנת״ל51 דהחידוש שבמזמור זה הוא שתהי׳ השירה גם על המשפטים ודינים52. וכמ״ש53 אודך ה׳ כי אנפת בי, כי אז תתגלה המעלה שבאנפת בי, המעלה שבזדונות שנעשו כזכיות54. וזהו גם מה שנאמר אשירה ואזמרה, שירה בפה וזמר בכלי, כלומר, שתתגלה מעלת הכלי והכיסוי ולבוש, דגם הכלי יזמר. וזה קשור עם החידוש דמספר ק״א לגבי מספר ק׳, כמו שנת״ל55 בארוכה.
ויהי רצון שמפרשת בלק נבוא בקרוב ממש לפרשת פינחס, פינחס זה אליהו מבשר הגאולה56, דתנן בסיום מסכת עדויות (אשר בני ישראל, עמו וצאן מרעיתו, הם העדים למטה על אלקות, כמ״ש57 אתם עדי נאום ה׳), אין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב כו׳ אלא כו׳ שנאמר58 והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ואחרי אליהו מבשר הגאולה יבוא מלכא משיחא, ובקרוב ממש יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ראה ברכות נד, ב. רמב״ם הל׳ ברכות פ״י ה״ח. טושו״ע או״ח סרי״ט ס״א. סדר ברכות הנהנין לאדה״ז פי״ג ס״ב. סידור אדה״ז במקומו.
2) סה״מ תרפ״ז ע׳ רח ואילך. שם ע׳ ריא ואילך (סה״מ קונטרסים ח״א קפג, א ואילך. שם קפד, ב ואילך).
3) אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא. – וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. ד״ה ברוך הגומל (הא׳) תשמ״ה (לקמן ע׳ שיא). וש״נ. וגם מוכח מרשימה הנ״ל, שגם הקאַפּיטל דשנה העברה שייך ליום ההולדת (ראה סה״מ בראשית ח״א ע׳ רכו הערה 52). המו״ל.
4) הב׳ – סה״מ תרפ״ז שם ע׳ ריא (קונטרסים שם קפד, סע״ב) ואילך. וראה שם בסוף המאמר – ע׳ רטז (קפז, ב).
5) פסוק ג; ה.
6) פסוק יג. – ולהעיר שע״פ המנהג הנ״ל לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תש״מ) אמירת מזמור זה. המו״ל.
7) לקו״ת מסעי צה, ב. אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ תקמט. ובכ״מ.
8) בד״ה כי ישאלך (סה״מ פסח ח״א ע׳ רי).
9) אוה״ת פ׳ ראה ע׳ תשפד ואילך. ועוד.
10) שה״ש ב, טז.
11) שהש״ר עה״פ.
12) קהלת ד, ח.
13) פי״א ה״א. – נתבאר בארוכה בלקו״ש חי״ח ע׳ 271 ואילך.
14) ראה גם ד״ה ועבדי דוד דיום ב׳ דחה״ש תשמ״ב (סה״מ שבועות ע׳ תכג ואילך). לקו״ש (חל״ה) ויגש תנש״א.
15) נוסח תפלת מוסף. ראה תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
16) נדה סא, ב.
17) ראה אגה״ק סכ״ו (קמה, סע״א). תו״ח ואוה״ת שם.
18) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 417 ואילך, ובהנסמן שם הערה 51.
19) פ״ג (קי, ב ואילך).
20) תו״א מקץ לד, ריש ע״א. ועוד.
21) סוכה נב, ב. וראה תו״א שם, א ואילך. ועוד.
22) תהלים פ, ט.
23) חולין צב, א. וראה גם שמו״ר פמ״ד, א.
24) ל׳ הכתוב – שמות ג, ח.
25) בד״ה גפן ממצרים תסיע (לעיל ע׳ רמז ואילך).
26) סה״מ תרפ״ז ע׳ קצז (קונטרסים שם קעו, ב) ואילך. – ראה שם ע׳ קצח (קעז, א).
27) ר״פ מסעי (לג, א-ב).
28) צא, סע״א ואילך.
29) ל׳ הכתוב – מיכה ז, טו.
30) רד״ה כימי צאתך תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 159).
31) בהעלותך ט, יח.
32) נה, ב.
33) ראה כתובות טו, א.
34) בשיחתו מיום א׳ ג׳ תמוז תרפ״ז (סה״ש תרפ״ז ע׳ 169. סה״מ תרפ״ז ע׳ קצו. קונטרסים שם קעה, ב. לקו״ד ח״ד תרצא, ב).
35) גבורות ה׳ פס״א.
36) הובא בפרש״י בהר כה, מב. וראה גם פרש״י שם, נה.
37) שמות ג, יב.
38) פ״ו מ״ב.
39) כתובות פ״א סה״ב. נדרים פ״ו סה״ח.
40) תהלים נז, ג.
41) משלי ג, ח.
42) ראה אבות שם מ״ז. עירובין נד, א.
43) שבהערה 23.
44) ברכת ״שים שלום״ בתפלת העמידה. ראה תניא פל״ב.
45) מלכים-א ח, נז.
46) ראה תו״א תשא פו, ג. ובכ״מ.
47) ואתחנן ו, ה.
48) ראה לקו״ת נצבים מד, ד.
49) ראה אגה״ק ס״ה (קט, א). ביאוה״ז וישב לאדהאמ״צ (כה, א-ב) ולהצ״צ (ח״א ע׳ קלד).
50) ראה אוה״ת ר״פ ויגש. ועוד.
51) ד״ה גפן ממצרים תסיע (לעיל ע׳ רנב).
52) ראה פרש״י עה״פ. ועוד. וראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ שעח).
53) ישעי׳ יב, א.
54) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 415.
55) ד״ה גפן ממצרים תסיע (לעיל ע׳ רנא-ב).
56) פרש״י בחוקותי כו, מב. וראה גם תיב״ע וארא ו, יח. יל״ש ר״פ פינחס. רמב״ם הל׳ מלכים פי״ב ה״ב.
57) ישעי׳ מג, י. וראה זח״ג פו, א. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) קדושים (הוספות) קלט, א ואילך.
58) מלאכי ג, כב.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' רנד ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ קפד ואילך.