בס״ד. ש״פ ויגש, ט׳ טבת ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהי׳ לכולם1 (בהפטרת פ׳ ויגש), וידוע מאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו על הפסוק2 [שכבר נדפס בלשונו באותיות הרב3, ואותיות מחכימות4], שמתחיל בשאלה, למה מייחסים את מלך המשיח לדוד המלך עליו השלום וקוראים אותו בשם דוד. [ויש לבאר זה שמתחיל המאמר בשאלה (ועד״ז בכו״כ דרושי חסידות שמתחילים בשאלות), משום שכשיש שאלה אזי הביאור שלאחרי זה יש בו יותר תענוג וחיות (געשמאַקער), ועוד זאת, שיש בביאור גם מעלת יתרון האור הבא מן החושך5, מעלת אור חוזר6, המעלה דלמעשה ידיך תכסוף7 וכו׳]. וממשיך שם, דמ״ש ורועה אחד יהי׳ לכולם הכוונה בזה היא שלא יחצו עוד לשני ממלכות. וכמ״ש בפסוקי ההפטרה שלפני זה8, קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חביריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו, הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי. דזהו גם א׳ מהביאורים9 בהשייכות דהפטרה זו עם פ׳ ויגש, כי בפ׳ ויגש כתיב10 ויגש אליו יהודה, הגשת יהודה ליוסף, כמבואר בזהר11 הענין בזה, ועד״ז בהפטרה כתיב ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, חיבור יהודה עם יוסף. אמנם בזה גופא יש ב׳ אופנים (כמבואר שם2), דאפשר שיוסף יהי׳ למעלה מיהודה, כמו בפ׳ ויגש שיהודה ניגש ליוסף והיינו שיוסף הוא למעלה מיהודה, ועוד אופן שיהודה הוא למעלה מיוסף, דזהו מה שהחיבור דיוסף ויהודה לעתיד לבוא יהי׳ באופן דועבדי דוד מלך עליהם, שמלך המשיח יהי׳ מיהודה ולא מיוסף.
ולהבין זה מבאר ענין יוסף ויהודה בעבודת האדם. כי היות שתכלית הכל היא עבודת האדם, לכן מבאר הענין כפי שהוא בעבודת האדם, שמזה משתלשל ענינם בכל סדר ההשתלשלות. ומבאר שם, דיוסף ויהודה הם תלמוד ומעשה. תלמוד זה יוסף, כמובן ממ״ש12 ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גושנה לתקן לו בית תלמוד, שמקום התלמוד הוא בגושן ארצו של יוסף (אף שאת יהודה שלח גו׳). דזהו גם מה שיוסף הוא לשון הוספה, שזהו גם עיקר ענין התורה, לאפשא לה13, להוסיף בלימוד התורה. כי הגם שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני14, מ״מ צ״ל החידוש וההוספה של התלמיד ותיק. ויהודה הו״ע המעשה, כי כח המעשה באדם הוא הכח הכי תחתון, הן בסוג המדבר בכלל וכל שכן וקל וחומר בבנ״י, אתם קרויים אדם15, ולכן כח זה הוא ענין של ירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא16, שבשביל זה צ״ל ענין ההודאה והכפי׳17 וכו׳.
והנה בענין תלמוד ומעשה אפליגו בזה בגמרא18, חד אמר תלמוד גדול וחד אמר מעשה גדול. והגם שלבסוף נמנו וגמרו דתלמוד גדול, מ״מ הרי אלו ואלו דברי אלקים חיים19, ונמצא שיש מקום לב׳ הדיעות ושניהם דברי אלקים, אלא שלהלכה למעשה נמנו וגמרו תלמוד גדול. והנה הטעם שתלמוד גדול הוא משום שמביא לידי מעשה, והיינו דעיקר מעלת המעשה הוא משום שענין מעשה המצוות הוא עבודת הבירורים, ובשביל עבודת הבירורים צ״ל הנתינת כח מהתורה [וכמו בפשטות, שבשביל שיוכל האדם לקיים המעשה צ״ל בשביל זה לימוד התורה לידע את המעשה אשר יעשה וכו׳]. ולכן יש בתורה גם מעלת עבודת הבירורים, ולפיכך גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. וכן הוא ברוחניות. אבל כל זה הוא רק עכשיו בזמן עבודת הבירורים, משא״כ לעתיד לבוא שאז יהי׳ גמר הבירורים, כמ״ש20 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, הרי אז ענין המעשה לא יהי׳ בעבודת הבירורים, ובמילא לא יצטרך המעשה אל התלמוד, וא״כ אין התלמוד מביא לידי מעשה, ולכן יהי׳ אז מעשה גדול. ויש לומר, שאופן שינוי פסק ההלכה לעתיד לבוא יהי׳ ע״י שלעתיד לבוא יהי׳ עוד פעם נמנו וגמרו, ואז יותן הפסק שמעשה גדול. והרי כן הוא להלכה21, שיש אפשרות דשינוי פסקי הלכה מסנהדרין אחד לחבירו, ע״י שנמנו וגמרו באופן אחר, ועוד זאת, שגם באותו הדור עצמו מצינו22 שפעם אחת נמנו וגמרו באופן אחד ואח״כ שוב נמנו וגמרו באופן אחר, וכל שכן וקל וחומר בסנהדרין דלעתיד לבוא לגבי סנהדרין שלפני זה שאפשר שיהי׳ שינוי בפסק הדין23.
והנה מזה מובן רק הטעם מה שלעתיד לא יהי׳ תלמוד גדול. אמנם הטעם שאז יהי׳ מעשה גדול הוא משום שאז תתגלה מעלת ענין הכפי׳ שבמעשה דהיינו ענין הביטול והעניוות. וזהו ועבדי דוד מלך עליהם, שהגם שאז יהיו גם כל הגילויים, כולל תלמוד גדול, מ״מ עיקר החידוש יהי׳ בענין המעשה, ענין הכפי׳, ולפיכך נקרא בשם ועבדי דייקא, דענין העבדות הו״ע הכפי׳. ומטעם זה נקרא משיח בשם דוד, כי מעלתו העצמית דדוד היא הענוה, וכמובא בהמאמר24, דהגם שהי׳ מלך בישראל קרא עצמו עני ואביון (כמ״ש25 כי עני ואביון אני) והי׳ בתכלית הביטול, ולכן נקרא חסיד26, וזו היא מעלת המשיח שיהי׳ עניו.
וזהו ועבדי דוד מלך עליהם גו׳, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת המעשה, ויהי׳ בנין בית המקדש השלישי, העומד בנוי למעלה וירד ויתגלה לעתיד לבוא27, שזהו תכלית שלימות בריאת עולם הזה וכל סדר ההשתלשלות28, כולל כל נ׳ אלפים יובלות, שכל זה תלוי במעשינו ועבודתינו בזמן הגלות29, עוד בהיותנו במצרים, והשלימות דלעתיד לבוא תהי׳ גדולה יותר מהשלימות דיום השלישי שהוכפל בו כי טוב, כמדובר בהתוועדות האחרונה30 מ״ש31 כי לגוי גדול אשימך שם דייקא, שהשלימות דישראל נעשית דוקא ע״י העבודה בגלות, ואח״כ באים לבנין בית המקדש השלישי, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו32, קהל גדול ישובו הנה33, במהרה בימינו ממש.
__________
1) יחזקאל לג, כד.
2) סה״מ תרצ״ט ע׳ 191 ואילך. וראה גם ד״ה ויגש תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ קיט ואילך). ובכ״מ.
3) ראה סה״מ תש״ח ע׳ 296 ואילך. ובכ״מ.
4) ראה של״ה קצא, ב. מגדל עוז הל׳ אישות פ״ד ה״ט.
5) ע״פ קהלת ב, יג.
6) ראה בכ״ז שערי אורה שער החנוכה כב, ב ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 122 ואילך. ובכ״מ.
7) איוב יד, טו.
8) יחזקאל שם, טז ואילך.
9) ראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 258. וש״נ.
10) מד, יח.
11) ראה זח״א רו, א. ב״ר פצ״ג, ב. ובכ״מ.
12) פרשתנו (ויגש) מו, כח ובפרש״י.
13) ראה זח״א יא, ב.
14) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. ובכ״מ. וראה לקו״ש חי״ט ע׳ 252. וש״נ.
15) יבמות סא, א.
16) ע״פ חגיגה ד, ב.
17) ראה גם אוה״ת תשא ע׳ א׳תתצג.
18) קידושין מ, ב.
19) עירובין יג, ב.
20) זכרי׳ יג, ב.
21) ראה רמב״ם הל׳ ממרים פ״ב ה״ב.
22) ראה פרה פ״ז מ״ו. חולין מו, רע״א.
23) בכ״ז ראה גם שיחת ש״פ בלק תשמ״ג (התוועדויות תשמ״ג ח״ד ע׳ 1767). שיחת יום ב׳ דחג השבועות תשד״מ (התוועדויות תשד״מ ח״ג ע׳ 1911). תנש״א (סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 571-2 ובהערות).
24) סה״מ תרצ״ט שם ע׳ 194.
25) תהלים פו, א.
26) שם, ב.
27) פרש״י סוכה מא, א. וראה לקו״ש חי״א ע׳ 185. וש״נ.
28) ראה תניא פל״ו.
29) תניא רפל״ז.
30) שיחת אור לח׳ טבת (התוועדויות תשמ״ז ח״ב ע׳ 185).
31) פרשתנו מו, ג.
32) בא י, ט.
33) ירמי׳ לא, ז.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' ריט ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ נז ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ב ע׳ 193 ואילך.