בס״ד. ש״פ חוקת-בלק, י״ב תמוז ה׳תשל״ב
הנחה בלתי מוגה
כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו1, הנה פסוק זה יש בו ג׳ פירושים, פירוש א׳ כפשוטו דקאי על ישראל, כמ״ש בהמשך הכתוב הן עם לבדד ישכון גו׳, פירוש ב׳ דקאי על האבות והאמהות שנמשלו לצורים וגבעות2, ופירוש ג׳ (בזהר3) דצורים הם מדות דחכמה וגבעות הם מדות דבינה. וצריך להבין הקשר בין ג׳ הפירושים.
ויובן זה בהקדם מה שאמרו רז״ל במדרש4, מראש צורים אראנו אלו האבות, מוצאים אנו מתחילה הי׳ המקום מבקש לכונן העולם ולא הי׳ מוצא עד שעמדו האבות, משל למלך שהי׳ מבקש לבנות מדינה כו׳ ולא היו מניחים כו׳ ומצא שם צור גדול אמר כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו, כך מתחילה הי׳ העולם מים במים והי׳ האלקים מבקש לכונן עולמו ולא היו הרשעים מניחין, כיון שבאו האבות וזכו אמר הקב״ה על אלו אני מכונן את העולם. וצריך להבין5, מהו ענין שהי׳ המקום מבקש לכונן את העולם ולא הי׳ מוצא עד שעמדו האבות, הרי אמרו רז״ל6 שוקיו עמודי שש7 זה העולם שנשתוקק הקב״ה לבראותו, והיינו שלפני שנבראו האבות כבר הי׳ בעולם ענין זה שיש בו תשוקת הקב״ה. וגם הרי כתיב8 בראשית ב׳ ראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית9, ומהו ענין עד שעמדו האבות דוקא.
ויובן זה בהקדם מה שאמרו רז״ל10 על הפסוק11 ארץ יראה ושקטה, בתחילה יראה ואח״כ שקטה, דתנאי התנה הקב״ה במעשה בראשית שלא יתקיימו אלא אם ישראל יקבלו את התורה. וכן אמרו רז״ל במסכת אבות (בסוף פרק קנין תורה12) כל מה שברא הקב״ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר13 כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, דלכאורה אינו מובן מה שמביא התחלת הפסוק כל הנקרא בשמי, דבשלמא מה שמביא סיום הכתוב בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ניחא, כי בזה נכלל כל סדר ההשתלשלות, עולמות אבי״ע, שכולם לא נבראו אלא לכבודו, אבל מהו שמביא גם התחלת הכתוב כל הנקרא בשמי. אך הענין הוא, דהנה ענין לא בראו אלא לכבודו הכוונה בזה היא לענין התורה, דאין כבוד אלא תורה14 (ולכן הובא ענין זה בסוף פרק קנין תורה), דתכלית כוונת הבריאה היא להמשיך בחי׳ הכבוד דתורה בעולמות אבי״ע. דזהו מה שהתורה נקראת לבוש, כמ״ש15 עוטה אור כשלמה, דקאי על הלבוש דתורה שבו נברא העולם כדאיתא במדרש16. אמנם החידוש בכתוב כאן הוא שאינו מספיק ענין התורה, אלא ישנו ענין נעלה יותר מזה, בחי׳ הנקרא בשמי, שגם ענין זה צריך להמשיכו בעולם.
וביאור הענין הוא17, דהנה בענין השמות למעלה יש כמה דרגות, ובכללות הרי שם הוי׳ יש בו ד׳ אותיות, שג׳ אותיות אחרונות שבו הם כנגד עולמות בי״ע18, והיו״ד מורה על התמדת הפעולה, והיינו שהוא בחי׳ עולם האצילות18, הממשיך בהם ענין התמידיות והנצחיות שלמעלה מגדרי הזמן. אמנם כל זה הוא בחינה זו בשם השייכת לעולמות. אמנם יש בחינה למעלה מזה שנקרא שמי המיוחד בי19 שלמעלה מגדר השתלשלות. וזהו ענין לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו יצרתיו עשיתיו הם עולמות בי״ע, ולכבודי הו״ע עולם האצילות, בחי׳ יו״ד דשם הוי׳, שזהו ענין לבוש התורה שנמשך בעולם. אמנם כל הנקרא בשמי קאי על שמי המיוחד בי, שזהו שם הוי׳ שלמעלה מאותיות, שע״ז אמרו רז״ל20 עד שלא נברא העולם הי׳ הוא ושמו בלבד, שמו המיוחד בו שהוא בבחי׳ בלבד.
והנה21 כשם שהוא בסדר השתלשלות, כך הוא גם בנשמות ישראל שיש בהם ה׳ דרגות אלו, דיש ד׳ הדרגות נפש רוח נשמה חי׳ שהם כנגד ד׳ עולמות אבי״ע, שע״ז אומרים22 נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחתה בי, ויש בחי׳ יחידה שבנפש שהיא למעלה מגדר השתלשלות. וזהו ענין כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שהמשכת התורה בעולם היא ע״י ישראל דוקא שהם בחי׳ כל הנקרא בשמי, שמושרשים בעצמותו ית׳. כי זה גופא שהם בבחי׳ נקרא בשמי מורה שהם למעלה מענין השם, היינו למעלה גם משמי המיוחד בי, כי ענין שמי המיוחד בי הוא האור שהבדילו לעצמו23, אבל שרשם של ישראל הוא למעלה מזה. וזהו מ״ש24 יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה, שהשורש דישראל הוא בבחירת העצמות שלמעלה מתורה ומצוות וכו׳. ולכן בכחם של ישראל דוקא להמשיך ענין התורה בעולם, כי ענין התורה תלוי ג״כ בישראל, כי כל הגילויים למעלה הרי הם ברצון ולא בהכרח ח״ו, ועל כל ענין של גילוי אמרו רז״ל25 במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, שתלוי בנשמות ישראל מצד שרשם בעצמות, ועד״ז ענין האור שהבדילו לעצמו, הרי מכיון שהוא גילוי הרי זה תלוי בנשמות ישראל. וזהו מ״ש בתרגום על הפסוק כל הנקרא בשמי, כל דא בגין אבהתכון צדיקיא דאתקרי שמי עליהון, שענין שמי המיוחד בי הוא באבות דוקא, ומהם נמשך לכל הצדיקים, שעתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב״ה26, ועמך כולם צדיקים27, היינו שזה שייך לכל ישראל (אלא שעכשיו הוא בהעלם ולע״ל יתגלה). וזהו ענין המסירת נפש שמצד יחידה שבנפש שישנו בכאו״א מישראל, שהוא ירושה לנו מאבותינו, שעי״ז נעשה טבע בנשמות ישראל (כמבואר בתניא28).
ובזה יובן הקשר בין ג׳ הפירושים בענין כי מראש צורים אראנו. דהנה29 מה שהי׳ בריאת העולם הרי זה בשביל התורה וכו׳, אמנם כדי שתומשך התורה בעולם, שזהו מה שרצה הקב״ה לכונן את עולמו, הרי בשביל זה צריך לאבות שאצלם הי׳ בגלוי ענין זה שבנשמה שהוא בבחי׳ הנקרא בשמי, למעלה גם מבחי׳ שמי המיוחד בי. דזהו הפירוש דמראש צורים קאי על האבות. ואח״כ המשיכו האבות ענין זה בתור ירושה לכל ישראל, דזהו מה שפירוש ראש צורים גו׳ קאי על כל ישראל. וזה שייך גם לענין מדות דחכמה דוקא, דענין החכמה הוא ג״כ מובדל בערך מכל סדר ההתלשלות (לפי ערך שאר הספירות), ע״ד ענין הנקרא בשמי.
וזהו כללות ענין כי מראש צורים אראנו, דתכלית הכוונה בבריאת העולם בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית, והיינו שאינו מספיק ענין התורה, אלא צריכים לישראל שהם ימשיכו את גילוי התורה בעולם. וכח זה בישראל הוא מזה ששרשם בעצמותו ית׳, שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש30, חלק הוי׳ עמו31, והעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו32, ולכן ביכולתם דוקא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים33 ולגרום תענוג ונחת רוח למעלה, דאמיתית ענין התענוג הוא שעשועי המלך בעצמותו34, שרק המתענג עצמו יכול לגרום תענוג לעצמו, וכיון שישראל הם חלק הוי׳35, לכן ביכולתם לעשות ענין התענוג למעלה. ועד שישראל ממשיכים כבוד למטה, ע״י לימוד התורה, אין כבוד אלא תורה (כנ״ל), וגדול לימוד שמביא לידי מעשה36, קיום המצוות, ובאופן שנעשה הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, שזה מביא לענין וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב37, בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (בלק) כג, ט. – לכמה ענינים בהמאמר, ראה ב׳ מאמרים שלאחריו (ד״ה הוי׳ מלך די״ג תמוז (סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ נז ואילך) וד״ה אך בגורל דש״פ פינחס (לקמן ע׳ רצ ואילך)).
2) במדב״ר פ״כ, יט. פרש״י עה״פ. וראה ר״ה יא, א. ויק״ר ספל״ו. שמו״ר פט״ו, ז.
3) ח״ג רג, ב. נת׳ בביאוה״ז לאדהאמ״צ פרשתנו (בלק) קג, סע״א ולהצ״צ ח״ב ע׳ תתקצג ואילך. ד״ה כי מראש צורים באוה״ת פרשתנו (בלק) ע׳ תתקצ ואילך.
4) שמו״ר שם.
5) ראה רד״ה כי מראש צורים תער״ג (המשך תער״ב וח״א ס״ע רצ ואילך). וראה גם ד״ה הנ״ל תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ רצג).
6) במדב״ר רפ״י.
7) שה״ש ה, טו.
8) בראשית א, א.
9) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לק״ט, רש״י ורמב״ן עה״פ. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
10) שבת פח, א. ע״ז ג, א.
11) תהלים עו, ט.
12) ספ״ו.
13) ישעי׳ מג, ז.
14) אבות פ״ו מ״ג. זח״ג פא, ב.
15) תהלים קד, ב.
16) ראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ שצד ואילך). וש״נ. וראה לקו״ת שמע״צ פו, א. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 67. ועוד – הובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הק״ד (קה״ת, תשס״ה) ע׳ 45 ואילך.
17) בהבא לקמן – ראה ד״ה כי מראש צורים תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ חצר ואילך). ובארוכה – ד״ה להבין ענין שמח״ת עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ לא ואילך). תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 69 ואילך). תשי״ב (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ רסז ואילך). תשח״י (שם ע׳ שב ואילך). תשל״ה (שם ע׳ שעה ואילך).
18) ראה ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א. ועוד.
19) כ״ה בכ״מ בדא״ח (המשך תרס״ו שם ע׳ חצר. סה״מ תר״ס ע׳ כו-ז. תרס״ב ע׳ רסד. תרס״ג ח״ב ע׳ קלה. תרס״ח ריש ע׳ רטו. תרס״ט ע׳ רו-ז. אעת״ר ע׳ קכו. תרע״ח ע׳ קפד. תרפ״ד ע׳ קג. תרפ״ה ע׳ רכג. ועוד). וראה סוטה לח, א.
20) פדר״א פ״ג.
21) בהבא לקמן – ראה בהנסמן לעיל הערה 17.
22) בברכות השחר (ברכות ס, ב).
23) ראה סה״מ עת״ר ע׳ יא ואילך.
24) תהלים מז, ה. וראה סד״ה יבחר לנו תש״ג (סה״מ תש״ג ע׳ 35).
25) ב״ר פ״ח, ז. רות רבה פ״ב, ג (בשינוי לשון קצת).
26) ב״ב עה, ריש ע״ב.
27) ישעי׳ ס, כא.
28) פי״ח. וראה סה״מ בראשית ח״ב ס״ע סו-סז הערה 97. וש״נ.
29) ראה המשך תרס״ו שם.
30) תניא רפ״ב.
31) האזינו לב, ט. אגה״ת פ״ד (צג, סע״ב ואילך).
32) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקט״ז (צט, ריש ע״ב). וש״נ. וראה ד״ה להבין ענין שמח״ת עטר״ת הנ״ל הערה 17 (סה״מ עטר״ת ע׳ לב). וראה גם סה״מ תרס״ט ע׳ עג. ובכ״מ.
33) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
34) נת׳ בעמק המלך שער א. וראה לקו״ת שה״ש כז, סע״א.
35) האזינו לב, ט.
36) ב״ק יז, א. וש״נ.
37) ברכה לג, כח.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' רלא ואילך]
מאמר ראשון מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ב ע׳ 202 ואילך.