בס״ד. ש״פ משפטים, מבה״ח וער״ח אדר-ראשון ה׳תשל״ו
הנחה בלתי מוגה
ועבדתם את הוי׳ אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך גו׳ את מספר ימיך אמלא1, ומדייקים בזה2 דאומר תחילה ועבדתם את הוי׳ אלקיכם, לשון רבים, ומסיים וברך את לחמך ואת מימיך גו׳ מקרבך גו׳, מספר ימיך גו׳ בלשון יחיד. גם צריך להבין3 מה שכתוב ועבדתם את הוי׳ אלקיכם בלשון נסתר, ולא נאמר מי הוא האומר (דלא כהמשך הכתוב והסירותי, בלשון נוכח (ולא והסיר, בלשון נסתר), שמדבר בעד עצמו), שמזה משמע שהאומר (ועבדתם את הוי׳ אלקיכם) הוא למעלה באין ערוך מהוי׳ אלקיכם, והוא האומר ועבדתם את הוי׳ אלקיכם. גם צריך להבין הדיוק הכללי4 בהענין דועבדתם וגו׳, דהרי ענין העבודה בפשטות הוא ענין עבודת העבד שמשלמת ומתקנת מה שחסר אצל האדון, וכמבואר בכמה מקומות5 שזהו כדוגמת העבד המתקן ומשלים בבית המלך, וצריך להבין, דכלום חסר דבר בבית המלך6, ועאכו״כ אצל מלך מלכי המלכים הקב״ה, הוי׳ אלקיכם, דיהי׳ שייך לומר ועבדתם את הוי׳ אלקיכם, דעבודה צורך גבוה7. וגם הרי זהו סתירה מיני׳ ובי׳, דהנה פירוש שם אלקים הוא כמ״ש בטור8 ובשולחן ערוך אדמו״ר הזקן9 תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם, ובשולחן ערוך8 איתא דאלקים פירוש תקיף ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים, והנה שם מדובר בשם אלקים, שהוא לשון כח וחיות, ומזה מובן ג״כ בנוגע לאלקיכם, שהכוונה כחכם וחיותיכם10, ועפ״ז צריך להבין איך שייך שיהי׳ ועבדתם את ה׳ אלקיכם, שהעבודה הו״ע השלמה ותיקון כנ״ל, מאחר שהוא כחכם וחיותיכם.
ויש לקשר זה עם הפטרת שבת זו, דגם שם יש אותה הסתירה, דהנה כתיב11 ונפקדת כי יפקד מושביך, דונפקדת הו״ע הזכרון, דענין הזכרון הוא דרגא נעלית, שכל זכרון הוא לטובה12, ואומרים שזה נעשה ע״י החסרון דכי יפקד מושביך דוקא13, שע״י שאינו נמצא במקום שהי׳ צריך להיות, הנה ע״י החסרון שלו פועל ענין הזכרון, וכמו שהי׳ בגשמיות כפשוטו שהי׳ צ״ל אצל שולחן המלך, וע״י שיפקד מושביך הנה נזכרים עליו, ונפקדת, וכמו״כ הוא ברוחניות, דכל אחד מישראל צ״ל אצל שולחן המלך, מלך מלכי המלכים הקב״ה, וע״י החסרון שלו, כי יפקד מושביך, פועל שיהי׳ הזכרון, דענין הזכרון הוא דרגא נעלית ביותר. וכנ״ל דכל זכרון הוא לטובה ובפרט כאן, ואעפ״כ אומרים שזה נעשה ע״י החסרון דוקא. גם צריך להבין, דהנה התחלת הענין הי׳ כמ״ש14 ויאמר לו יהונתן, והיינו אמירת ונתינת כח דיהונתן, אמנם אעפ״כ ע״י השפעתו לדוד נעשה אח״כ (כמ״ש שם15) עד דוד הגדיל. ואע״פ שהי׳ וישקו איש אל רעהו ויבכו וגו׳15, שהי׳ אצלם למעלה ממדידה והגבלה, מ״מ מסיים שם עד דוד הגדיל, שדוד הגיע לבחינה נעלית יותר מיהונתן, וכפשוטו שענין המלוכה שייך לדוד16, דדוד הוא מלך ויהונתן בן שאול הוא משנה למלך17, וכמבואר ג״כ בקבלה וחסידות שענין המלוכה שייך לדוד18. דאע״פ שהנתינת כח היתה ע״י השפעת יהונתן, אבל אח״כ הנה נתעלה דוד יותר, עד דוד הגדיל, שבזה ישנה לכאורה סתירה מיני׳ ובי׳ בדוגמא להמבואר לעיל בועבדתם את ה׳ אלקיכם, דאף שהוי׳ אלקיכם הוא כחכם וחיותיכם, הנה ע״י העבודה משלימים ומתקנים את הוי׳ אלקיכם, דעבודה צורך גבוה.
ונקודת הביאור בזה, דהנה הצד השוה בהג׳ דברים (שע״י העבודה פועלים השלמה בהוי׳ אלקיכם אף שזה כחכם וחיותיכם, וע״י היפקד מושביך הוא ונפקדת, וע״י ויאמר יהונתן נעשה אח״כ דוד הגדיל למעלה מיהונתן) הוא, דתחילה ישנה האתערותא דלעילא שמעוררת ונותנת כח על העבודה, ולאחרי זה צריך להיות עבודת התחתונים, העלאת מ״ן, וע״י עבודת התחתונים הנה מגיעים אח״כ עוד למעלה יותר מהאתערותא דלעילא שלפני זה, עד דוד הגדיל. שזהו מ״ש19 אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שהוא דיבור הראשון, דישנו בחי׳ אנכי דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל20, וישנו הוי׳ ואלקיך, כחך וחיותך, ועבודת ישראל (כמו שהם במצרים וכו׳) היא להמשיך מאנכי להוי׳ ולאלקיך.
והענין הוא, דע״י עבודתו ביפקד מושביך הנה נעשה אח״כ הונפקדת, שעולה בזכרון, דהעלי׳ בזכרון קשורה ג״כ עם ראש חודש, וכמו שאומרים יעלה ויבוא כו׳, דהיחוד דראש חודש הוא מצד מדריגה ומקום נעלה ביותר עד שהוא למעלה מגדר מקום, שהוא א״ס, וכדאיתא באגה״ק סימן כ׳21 (שכתבה כ״ק אדמו״ר הזקן בימים שלפני הסתלקותו בהיותו בכפר פייענע22 בגלות לפנים מגלות) דבכל היחודים העליונים בשביל לידת הנשמות וכו׳ צריך להמשיך מלמעלה מעלה עד א״ס, וכן בשביל לידה כפשוטה שזהו בכח הא״ס דוקא23, וכדאיתא בדרושי חתונה דשנת תרנ״ב24 ודשנת תרנ״ז25. והנה כמו״כ הוא בראש חודש, דראש חודש הו״ע יחוד שמשא וסיהרא, הנה בשביל זה נמשך מלמעלה מעלה עד א״ס, כנ״ל. וזהו הסברת העילוי דראש חודש שמקשרים אותו עם ענין הגאולה, וכמו שאומרים26 שהם עתידים להתחדש כמותה, וישראל מונין ללבנה27, הנה עי״ז שהם בביטול דוגמת הלבנה, הנה ע״י עבודתם ממשיכים מבחינה שלמעלה מגלות וגאולה, שעי״ז נעשה שהם עתידים להתחדש כמותה, גאולה שאין אחרי׳ גלות28.
והנה מכיון שצ״ל המשכת מדרגה נעלית כזו, הנה גם העבודה צ״ל מעין זה מדה כנגד מדה29, ולכן העבודה בתורה ומצוות צ״ל בביטול דוקא. דזהו מה שאומרים30 ונפשי כעפר לכל תהי׳, שצ״ל בביטול, בדוגמת הארץ שהכל דורסים עלי׳, דע״י תכלית הביטול הנה ממשיך מא״ס כנ״ל. וכמו בלבנה שכדי שיהי׳ הונפקדת, מולד הלבנה, הוא ע״י מיעוט וביטול הלבנה עד שהיא בהעלם והסתר לגמרי שאינה נראית כלל, שע״י היפקד מושביך נעשה הונפקדת, יחוד שמשא וסיהרא, כנ״ל. שע״י העבודה בביטול, הנה עי״ז ממשיך מלמעלה יותר מהאתערותא דלעילא שלפני זה, שהיא במדידה והגבלה, וע״י עבודתו ממשיך מלמעלה ממדידה והגבלה, וזהו עד דוד הגדיל, שאע״פ שהנתינת כח לדוד היתה ע״י יהונתן, הנה אח״כ נעשה עד דוד הגדיל, למעלה מיהונתן.
וזהו31 מ״ש ועבדתם את הוי׳ אלקיכם, דהעבודה היא צורך גבוה, ולכאורה איך שייך לומר שפועל השלמה, אלא דהכוונה היא דאף שהי׳ העולם בשלימות, מ״מ כתיב32 אשר ברא אלקים לעשות לתקן33, והיינו דכמו שהעולם הוא באופן דברא, ומצד שם אלקים צריכים לפעול בו – לעשות, לתקן, לפעול בו השלמה (כי מצד עצמו הרי הוא במדידה והגבלה), ולא רק בהעולם כי אם גם בהאלקות (דעולם) וכידוע הסיפור שסיפרו רבותינו נשיאינו34 שאלקות צריך גם את הלתקן (אַז אלקות דאַרף אויך דעם לתקן), דלכן מובן מה שעבודה צורך גבוה, דהכוונה בגבוה הוא לא רק על עולמות כי אם גם על האלקות (שבעולמות). וההשלמה היא ע״י העבודה של ישראל, היות דעצם הנשמה קשורה עם העצמות, וע״י המסירות נפש שמצד עצם הנפש הנה פועלים המשכת הא״ס. דתחילה הוא נשמה שנתת בי, ואח״כ הוא ירידת הנשמה וכו׳ מאיגרא רמא לבירא עמיקתא35, וע״י העבודה במסירות נפש הנה מגיעים אח״כ למעלה משרש הגלוי דהנשמה, שעי״ז נעשה אח״כ לעשות – לתקן (ממשיכים מא״ס, מלמעלה ממדידה והגבלה).
וזהו מ״ש ועבדתם את הוי׳ אלקיכם, דבענין העבדות ב׳ קצוות הפכיות, דמצד א׳ עבדא בהפקירא ניחא לי׳36, ולאידך גיסא עבודתו היא בקבלת עול שזוהי ראשית העבודה37 וענין המסירות נפש. דזהו ענין התפילה, ענין המסירות נפש, דעיקר הפירוש בועבדתם קאי על תפילה וכמאחז״ל38 איזו היא עבודה שבלב זו תפילה, דע״י המסירות נפש בתפילה הנה נעשה ההתקשרות בין הנשמה לעצם הנשמה, עד לבחי׳ יחידה שבנפש, יחידה לייחדך39, שזהו שהוא בתכלית הביטול דשמע ישראל גו׳ הוי׳ אחד40. וזהו מה שההתחלה היא ועבדתם את הוי׳ אלקיכם, לשון רבים, דבהתחלת העבודה ישנו הענין דרבים, אמנם ע״י עבודתו במסירות נפש דיש אצלו לא רק הענין דבכל לבבך בשני יצריך41, יצר טוב ויצר הרע, ובכל נפשך, עשר כוחות הנפש, כי אם בכל מאדך41, מסירות נפש, למעלה ממדידה והגבלה, שעי״ז אינו ניכר חילוק בין נפש האלקית לנפש הבהמית, שנעשים אחד (כיון שהוא למעלה ממדידה והגבלה), וכמו״כ שמקשר הרגל דנשמה, שהוא חלק הנשמה המלובשת בגוף, עם הראש דנשמה, עד לבחי׳ יחידה, שעי״ז (שמייחדם ע״י המסירות נפש שלו) נעשה יחידה לייחדך. ולכן42 מסיים בלשון יחיד את לחמך ואת מימיך וגו׳ מקרבך וגו׳ ימיך גו׳, דאף שההתחלה היא ועבדתם את הוי׳ אלקיכם לשון רבים, הנה ע״י עבודתו במסירות נפש נעשה אצלו ענין האחדות ועבודה צורך גבוה, ומגיע וממשיך מלמעלה מה׳ אלקיכם (לשון רבים), כי אם מוהסירותי ואמלא, שהוא לשון יחיד.
והנה תכלית הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים43 שכל הענינים יומשכו למטה, וזהו המשך הכתוב דלאחר ועבדתם את הוי׳ אלקיכם הנה וברך את לחמך ואת מימיך, דהנה לחמך ומימיך קאי על התורה, וכמ״ש לכו לחמו בלחמי44 ואין מים אלא תורה45, וע״י התורה נמשך למטה בחי׳ הא״ס שלמעלה ממדידה והגבלה, שלמעלה מהתורה כמו שהיא מצד עצמה. והיינו, שע״י העבודה דועבדתם את הוי׳ אלקיכם, שעי״ז ממשיכים מבחי׳ אוא״ס (שלמעלה מהבחינה דהוי׳ אלקיכם) כנ״ל, הנה עי״ז וברך את לחמך ואת מימיך, שנעשה המשכת אוא״ס בתורה (לחם ומים), ועי״ז נמשך זה אח״כ גם למטה. אבל מקודם לזה צריך להיות הקדמת העבודה במסירות נפש, שעי״ז פועלים עילוי בתורה. דהנה ישנו כמו שהתורה היא מצד עצמה וישנו העילוי שפועלים בתורה, הנה ע״י הקדמת המסירות נפש, שזהו ע״י מה שדוד הי׳ מחבר אורייתא עם קוב״ה46, שזהו בענין ההעלאה, וכמו״כ הוא בההמשכה מה שממשיכים את נותן התורה בתורה. וזהו ענין ברכו בתורה תחילה47, שהו״ע המשכת נותן התורה בתורה, שזה נעשה ע״י המסירות נפש, שענין המסירות נפש הוא ג״כ הענין דברכת התורה, דהברכה היא אשר בחר בנו מכל העמים, שהבחר בנו קשור עם הענין דמסירות נפש, שהרי ענין הבחירה היא מצד אותה המדריגה בנפש ששם הו״ע המסירות נפש, דעי״ז נעשה שבחר בנו (הקב״ה) מכל העמים, ואח״כ נתן לנו את תורתו, דנמשך מבחי׳ נותן התורה (בחי׳ יחיד הנ״ל) בתורה. וזה נעשה ע״י הביטול דקריאת שמע, הוי׳ אחד, שבהז׳ רקיעים ובארץ (שזהו הח׳) ובד׳ רוחות (הד׳) הנה ממשיך את הא׳ דאלופו של עולם48, שהא׳ היא בדוגמא ומרמזת על בחי׳ הכתר, וכן בנפשו שיש אצלו המסירות נפש, דמסירות נפש הו״ע מסירת הרצון49, וזה נמשך בהח׳ וד׳ שלו (היינו בכל כחות נפשו), ועי״ז פועל גם בתורה שנמשך מנותן התורה, דלכן אומר וברך בלשון יחיד, וע״י התורה נמשך למטה.
וזהו בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין50, דכשלימוד התורה שלו הוא בהקדמת הביטול כדבעי, שעי״ז ממשיך מלמעלה ממדידה והגבלה, הנה אז התורה היא תבלין ליצר הרע, אמנם הביטול נעשה מלמעלה דוקא. וזהו מה שממשיך והסירותי מחלה מקרבך, דביטול המחלה נעשה ע״י והסירותי דוקא (מלמעלה), דלא רק שמבטל החולי כי אם גם המחלה, שמחלה הוא שרש ומקור החולי כדאיתא בגמרא51. וכל זה נעשה ע״י העבודה דועבדתם את הוי׳ אלקיכם. והוא ע״ד המבואר באגה״ק52, שבתחילה צריך להיות ומלתם את ערלת לבבכם53, והו״ע הסרת ערלה הגסה שנעשה ע״י עבודת האדם, ועי״ז נעשה אח״כ ומל הוי׳ אלקיך את לבבך54, והו״ע הסרת הקליפה דקה שנעשה מלמעלה, עד״ז הוא גם כאן, דתחילה צ״ל ועבדתם את הוי׳ אלקיכם לשון רבים, ועי״ז, הנה מכיון שהענין דועבדתם (עבודת עבד) הוא שאינו מציאות לעצמו כלל, דזהו אמיתית ענין עבד שאין לו רצון אחר כלל55, הנה עי״ז ממשיך אח״כ גם מבחי׳ והסרותי (שלמעלה ממדידה והגבלה כנ״ל) שמבטל גם המחלה, שרש ומקור החולי.
וממשיך אח״כ את מספר ימיך אמלא56, דימיך קאי על הלבושים דתורה ומצוות, וכל הימים ולבושים צ״ל ממולאים, דצריכים להיות יומין שלמין (כדאיתא בזהר57) דהרי ימים יוצרו וגו׳58, ובזה גופא צ״ל את מספר ימיך אמלא, היינו שבהימים צ״ל ג״כ המספר מלשון השמים מספרים59, שצ״ל הספירות והתנוצצות, והיינו בחי׳ אתערותא דלעילא שאינה בערך האתערותא דלתתא כלל, ולכן אומר ג״כ אמלא (שזהו מבחינה שלמעלה ממדידה והגבלה) וגם זה צ״ל בהימיך, דאע״פ שזהו ימיך, היינו מה שנעשה ע״י עבודת התחתון, הנה שם ישנו המספר ימיך, וכמבואר בסיום הדרושים בתו״א60 ומאמרי רבותינו נשיאינו מדור לדור60.
וזהו ג״כ מה שכתוב ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושביך, דההתחלה היא ע״י הנתינת כח דיהונתן61, שהוא בחי׳ אתערותא דלעילא, אמנם אח״כ צ״ל בכח זה עבודת התחתון ובאופן דתכלית הביטול, שזהו מ״ש יפקד מושביך, ודוקא עי״ז נעשה אח״כ ונפקדת ועד שדוד הגדיל62, דמשיח הוא מבית דוד63, ויבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (משפטים) כג, כה-ו.
2) רד״ה זה תקס״ח (מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ תב). באוה״ת פרשתנו ע׳ א׳קצח. עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רכה). תרפ״ט (סה״מ תרפ״ט ע׳ 128).
3) ראה אוה״ת שם (ע׳ א׳ריט. שם ע׳ א׳רלב. (כרך ח) ע׳ ג׳לא). רד״ה זה תרס״ב (סה״מ תרס״ב ע׳ ערב). סה״מ עטר״ת ותרפ״ט שם. רד״ה לא תהי׳ משכלה תשי״ב (לעיל ס״ע קכז-ח).
4) תו״א פרשתנו עח, סע״ד. לקו״ת בלק ע, ג. וראה במקומות שצויינו בהערות 2-3.
5) ראה המשך תרס״ו ע׳ ש ואילך. ובכ״מ. וראה ויק״ר פ״א, ז.
6) ראה שבת קנג, א. קה״ר פ״ט, ח.
7) ראה עבוה״ק ח״ב (חלק העבודה) פ״ג. הובא בשל״ה שער הגדול (כט, ב ואילך). וראה אוה״ת שם ע׳ א׳ריט. לקו״ש חי״ב ע׳ 239 הערה 10.
8) או״ח סימן ה.
9) שם סעיף ג.
10) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ועוד.
11) שמואל-א כ, יח (הפטרת מחר חודש).
12) ירושלמי סוטה פ״ג ה״ד.
13) ראה ד״ה ויאמר לו יהונתן תקס״ז (מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ נה ואילך). מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״א ע׳ קנ ואילך. אוה״ת בראשית יא, א ואילך. וראה ד״ה הנ״ל תקס״ח (סה״מ תקס״ח ח״א ע׳ תקלד ואילך). באוה״ת ברכה ע׳ א׳תתצב ואילך. עזר״ת (סה״מ עזר״ת ע׳ עא ואילך). ועוד. ד״ה הנ״ל דש״פ תולדות תשכ״א (סה״מ ראש חודש ע׳ מג ואילך).
14) שמואל-א שם. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ז ותקס״ח שם. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ קמז ואילך. אוה״ת בראשית וברכה שם. סה״מ עזר״ת שם.
15) שמואל-א שם, מא. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ח שם. אוה״ת ברכה שם. סה״מ עזר״ת שם.
16) ראה רמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ט-י.
17) ראה שמואל-א כג, יז. מאמרי אדה״ז תקס״ח שם ע׳ תקלז. אוה״ת ברכה שם ע׳ א׳תתצג. סה״מ עזר״ת שם ע׳ עב.
18) ראה בהמצויין בהערה 15.
19) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
20) ראה לקו״ת פינחס פ, סע״ב. ובכ״מ.
21) קל, ב ואילך.
22) סהמ״צ להצ״צ קע, א.
23) לקו״ת שה״ש לט, ד ואילך. ובכ״מ.
24) ד״ה כל הנהנה (סה״מ תרנ״ב ע׳ קל).
25) ד״ה שמח תשמח (סה״מ תרנ״ז ע׳ קעט).
26) בקידוש לבנה (סנהדרין מב, א).
27) סוכה כט, א. ב״ר פ״ו, ג.
28) תוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב.
29) סנהדרין צ, סע״א. ועוד.
30) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
31) ראה אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ א׳רכ ואילך). ועוד. וראה גם ד״ה לא תהי׳ משכלה תשי״ב (לעיל ס״ע קכו), ובהנסמן שם.
32) בראשית ב, ג.
33) ב״ר פי״א, ו ובפרש״י שם.
34) הובא בשיחת ש״פ בחוקותי תשי״א (שיחות קודש תשי״א (ברוקלין, תשנ״ט) ס״ע 272).
35) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
36) גיטין יג, א. וש״נ.
37) ראה תניא רפמ״א.
38) תענית ב, סע״א. רמב״ם ריש הל׳ תפלה. וראה ב״ב צב, ב. ב״מ קז, ב.
39) נוסח הושענות ליום ג׳.
40) ואתחנן ו, ד.
41) שם, ה. ברכות נד, א. ספרי ופרש״י עה״פ.
42) ראה אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ א׳ריג ואילך).
43) תניא פל״ו.
44) משלי ט, ה.
45) ב״ק יז, א.
46) ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
47) נדרים פא, א. ב״מ פה, ריש ע״ב. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 3. וש״נ.
48) ראה סמ״ק – הובא בב״י או״ח סימן סא (ד״ה כתב בסמ״ק). שו״ע (ודאדה״ז) או״ח שם סעיף ו. וראה לקו״ת תזריע כג, ג. ועוד.
49) ראה לקו״ש ח״ב ע׳ 456 ובהערה *9. וש״נ.
50) קידושין ל, ב.
51) ב״מ קז, ב. וראה אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ א׳ריד. ע׳ א׳רמז).
52) סימן ד (קה, ב).
53) עקב י, טז.
54) נצבים ל, ו.
55) ראה המשך תרס״ו ע׳ שח ואילך.
56) ראה תו״א פרשתנו עט, סע״ב ואילך. אוה״ת שם ס״ע א׳רסא ואילך. ועוד.
57) ח״א רכד, א. וראה שם קכט, א.
58) תהלים קלט, טז.
59) שם יט, ב. וראה זהר ח״א ח, א. ח״ב קלו, ב.
60) שבהערה 56. ועוד.
61) ראה בהמצויין לעיל הערה 13.
62) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ח שם ע׳ תקלו ואילך. אוה״ת ברכה שם ע׳ א׳תתצב ואילך. סה״מ עזר״ת שם ע׳ עא ואילך.
63) רמב״ם הל׳ מלכים פי״א ה״ד.
[סה"מ שמות ח"ב ע' קעד ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 115 ואילך.