בס״ד. ש״פ וארא, כ״ה טבת, מבה״ח שבט ה׳תשל״ד
הנחה בלתי מוגה
וארא1 אל אברהם אל יצחק ואל יעקב2, ומבאר כ״ק אדמו״ר הזקן [בעל ההילולא דערב שבת, כ״ד טבת] בתורה אור3, דבוארא ישנם ב׳ פירושים, א׳ וארא לשון עבר, שנתגלה לאבות, והב׳ לשון הוה ועתיד, שישנו עתה ולעתיד. והנה מאחר ושני הפירושים הרי הם בתיבה אחת וענין אחד, הרי מובן שיש להם שייכות זה לזה4, והיינו שבאותו האופן שהי׳ הענין דוארא אצל האבות, באותו האופן הוא גם תמיד בכל אחד מבני ישראל.
ואיך אפשר הדבר, הנה על זה הוא ממשיך בתו״א שם, כי הנה אין קורין אבות אלא לשלשה5, והיינו דכל עניני האבות אברהם יצחק ויעקב נמצאים בירושה אצל כאו״א מבני ישראל, שמזה מובן שמעלת עבודת האבות, עד לאופן הכי נעלה שבזה, יכולה להיות אצל כאו״א מבני ישראל. והנה בנוגע למעלת עבודת האבות אמרו6 האבות הן הן המרכבה, והמעלה בזה הוא, אשר זה (שהיו מרכבה) הי׳ כל ימיהם לעולם7. דמה שמבואר8 שיד המחלקת צדקה כו׳ נעשית אז מרכבה ממש לרצון העליון, הרי זהו דוקא בעת קיום המצוה, משא״כ אצל האבות הי׳ זה כל ימיהם לעולם. ועל זה אומרים, שמכיון שבחי׳ האבות היא ירושה לבניהם אחריהם בכל דור ודור, לכן הנה בכ״א מישראל יכול להיות גם בחי׳ המרכבה דאבות, שהיו מרכבה כל ימיהם. ומזה מובן גם בנוגע להענין דוארא, שבכחו של כאו״א שיהי׳ אצלו הענין דוארא כמו שהי׳ אצל האבות ממש. ומזה מובן שזה יכול להיות בכל עת ובכל זמן, הן בימות החול והן בשבת וגם בשבת שבתון, ובין אם הוא בחי׳ ראשיכם שבטיכם ובין אם הוא בחי׳ חוטב עציך ושואב מימיך9 [וגם בהבחינה דחוטב עציך ושואב מימיך שבו גופא. דהנה כמו שבכללות קומת ישראל יש בחי׳ ראשיכם שבטיכם ובחי׳ חוטב עציך ושואב מימיך, כמו״כ ישנם בחינות אלו בעבודת כל אחד, דגם באלו שהם בבחי׳ ראשיכם יש בהם הבחינה דחוטב עציך כו׳ מצד המעלה שבזה, וכמו שמבאר בעל ההילולא בלקו״ת ריש פ׳ נצבים שיש מעלה ברגל לגבי הראש. הנה גם במי שהוא בבחי׳ חוטב עציך כו׳, ובו גופא בהבחינה דחוטב עציך כו׳ שבו] יכול להיות אצלו הענין דוארא, כמו שהי׳ אצל האבות. ונוסף לזה, שבכ״א מישראל יכול להיות הגילוי דוארא שבכל ג׳ האבות, והיינו, דאע״פ שעבודת האבות אברהם יצחק ויעקב היו חלוקים זה מזה, עכ״ז מכיון שבחי׳ האבות (כל ג׳ האבות) ישנה בירושה אצל כאו״א מישראל, הרי יכול להיות אצל כאו״א הענין דוארא כמו שהי׳ אצל אברהם אצל יצחק ואצל יעקב. וכאמור שכן הוא בכל זמן, הן בהעבודה דימות החול, והן בהעבודה דיום השבת שהו״ע התענוג, חמדת ימים10, ויכולו11, והן בשבת שבתון12, ועד שגם לעתיד לבא תהי׳ עבודה זו, דאז נאמר13 צדיקים אין להם מנוחה כו׳ שנאמר14 ילכו מחיל אל חיל, הרי שגם אז יהי׳ ענין העבודה, וכמבואר באגה״ק15 דאז יהיו העליות בקדושה גופא.
והנה16 הכוונה בהגילוי דוארא הוא כדי לפעול מה שנאמר לאחרי זה17 והוצאתי אתכם גו׳ והצלתי גו׳ וגאלתי גו׳ ולקחתי גו׳, שהם ד׳ לשונות של גאולה. והיינו שבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וכמבואר בתניא18 שהגילוי דלעתיד לבוא תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, ומאחר וגלות מצרים הרי הוא כולל את כל הגלויות19, הנה כמו שבגלות מצרים הי׳ ענין זה דוארא בהזמן דהרעותה לעם הזה20, כמו״כ הוא בהזמן דהרעותה בגלות זה האחרון, דהיינו בהחושך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא. וזהו מה שמבואר בחסידות21 שד׳ הלשונות של גאולה (בעבודת האדם) הו״ע התשובה, כי מכיון שהעבודה צריכה להיות מעין ודוגמא לההמשכה הנפעלת עי״ז, הרי מובן שהעבודה המביאה את ההמשכה של [ד׳ הלשונות של] גאולה, צריכה להיות דוגמתה. ולכן מבארים שד׳ הלשונות דגאולה בעבודה הו״ע התשובה, כי כמו שההמשכה מלמעלה הו״ע הגאולה מן הגלות, כמו״כ הוא בתשובה שהוא גם ענין הגאולה, שגואל את עצמו. ומזה מובן שכשם שבההמשכה מלמעלה ישנם ד׳ לשונות של גאולה, כמו״כ בהעבודה מלמטה שהו״ע התשובה, יש בה ד׳ אופנים. דהנה ענין התשובה הוא כמ״ש22 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, דהיינו שתהי׳ עליית הנשמה והגוף לבחי׳ נתת בי23, שלמעלה מטהורה היא23. דהנה נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחתה23, שהם ד׳ דרגות. אמנם העלי׳ דתשובה הוא לשרשה ומקורה בבחי׳ נתת בי, שהוא למעלה מבחי׳ טהורה היא, ועאכו״כ שזהו למעלה מן בראתה יצרתה נפחתה, וכמבואר בדרושי האזינו בלקו״ת24. ובזה מתרצים מה שאומרים שישנם ד׳ לשונות של גאולה, אף שיש גם לשון חמישי והבאתי אתכם אל הארץ גו׳25, ובפרט לפי המבואר26 שיש גם כוס חמישי כנגד לשון החמישי והבאתי גו׳, וא״כ מפני מה אומרים שישנם רק ד׳ לשונות של גאולה. אך הענין הוא, דענין הגאולה הוא היציאה ממצב הפכי, והלשונות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי הרי יש בזה יציאה ממצב הפכי [וגם ולקחתי, אף שנאמר בזה ולקחתי אתכם לי לעם, שזה הי׳ במתן תורה, חמישים יום לאחר יציאת מצרים, הרי בתיאור הניסים דיציאת מצרים בפ׳ ואתחנן27 נאמר לקחת לו גוי מקרב גוי באותות ובמופתים, הרי שההתחלה בזה הי׳ ביציאת מצרים, שאז לקחם מקרב גוי גו׳, שהוא היציאה ממצב הפכי], משא״כ לאחרי זה בא היעוד דוהבאתי גו׳ (שהוא עילוי במצב זה עצמו).
וזהו גם הביאור במה שאנו רואים שלפני כל ענין בתורה ומצוות, שהוא המשכה מלמעלה, צ״ל הקדמת ענין התפילה, שהוא העלאה מלמטה למעלה, כי התפילה שענינה העלאת הנשמה הרי זה גם ענין התשובה. וכידוע בענין אשר נשמה באפו28, דלפני התפילה הנשמה היא רק באפו ואינה מתפשטת בכל הגוף, וכמו שביאר בעל ההילולא כ״ק אדמו״ר הזקן29, ונדפס בכמה מקומות30. ולכן, כמו שבד׳ לשונות של גאולה הנה מתחילה צ״ל ענין התשובה ועי״ז באה ההמשכה מלמעלה, עד״ז הוא גם בההמשכה דתורה ומצוות, שבתחילה צ״ל הקדמת התפילה שהוא כענין התשובה, העלאה מלמטה למעלה, דתפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה31, וכידוע32 הדיוק בתיבת השמימה שזהו למעלה משמים סתם, הרי שתפילה ענינו העלאה שהו״ע התשובה, ולאחרי זה מבית הכנסת לבית המדרש33 שהו״ע התורה, ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ34 שהו״ע קיום המצוות, דכל זה הוא ההמשכה מלמעלה שלאחר ההעלאה.
והנה מבואר בלקו״ת35 שיש ד׳ בחינות בתשובה, התשובה דסור מרע36 והתשובה דועשה טוב36, והתשובה דבקש שלום36 שהו״ע התורה, וכמבואר ברמב״ם37 שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, ובזה גופא ישנם ב׳ אופנים. הנה לאחרי ד׳ בחינות אלו בתשובה, באה אח״כ ההמשכה דתורה ומצוות ג״כ בד׳ בחינות, העבודה דסור מרע, העבודה דועשה טוב, העבודה דבקש שלום שהו״ע התורה, ובזה גופא ב׳ אופנים. והנה ב׳ האופנים שבלימוד התורה, מובן מהמבואר במאמר זה גופא שני הענינים שבהתשובה (דבקש שלום), תשובה ובעל תשובה. שמזה מובן גם בנוגע להעבודה דבקש שלום, שבתורה גופא יש שני ענינים, תורה ובעל תורה, דהיינו כמו שהוא לומד התורה, וכמו שהתורה נקראת על שמו38. וענין זה דתורה ומצוות ותשובה הנה בכללות זהו החילוק בין שבת לימות החול39. דשבת ענינו תשובה, דשבת אותיות תשב40, משא״כ בימות החול העבודה היא בעמל ויגיעה, שהו״ע קיום תורה ומצוות.
והנה ענין זה שייך בכל הגלויות כנ״ל, כי גלות מצרים הרי הוא כולל את כל הגלויות, ובפרט בגלות האחרון, שבו נאספו השיריים של כל הגלויות, וכמו שרואים במוחש שגלות זה האחרון הרי הוא גלות הכי קשה. וזהו דכל הגלויות נתגלה קיצם, אבל גלות אדום לא נתגלה קיצו41. דמלבא לפומא לא גליא42, דמשם אורידך נאום הוי׳43, וכמבואר במדרש44 גבי ויחלום והנה סולם גו׳, דהראה הקב״ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה כו׳, ואמר ע״ז יעקב אפשר שאין לזה ירידה, אמר לו הקב״ה משם אורידך נאום הוי׳, דמלבא לפומא לא גליא. ולכן כשביקש יעקב לגלות את הקץ נסתם ממנו45, דהיינו שהגאולה נמשכת ממקום שלא נתגלה אפילו ליעקב. וע״י העבודה שבזמן הגלות פועלים את גילוי הקץ, ולכן דוקא אז נתגלה היפוצו מעינותיך חוצה46. שמפיצים בהחוצה לא רק מי הנהר ואפילו לא רק מי המעין, כי אם המעין עצמו נמשך בהחוצה47, שזה מאיר את חושך הגלות. ועי״ז פועלים את הד׳ לשונות של גאולה, שהם כנגד ד׳ אותיות שם הוי׳48, ועד שפועלים גם הענין דוהבאתי אתכם גו׳, שלמעלה מהד׳ לשונות כנ״ל, והוא כנגד קוצו של יו״ד, שהו״ע הכתר, שלמעלה מבחי׳ חכמה. וכמו שרואים בפועל שקוצו של יו״ד הוא למעלה מהד׳ אותיות, אמנם עם כל זה הרי הקוצו של יו״ד מחובר להאות יו״ד, ויש לומר הביאור בזה, שזהו ע״ד המבואר49 בענין תספרו חמישים יום50, דהיינו שלאחר העבודה בהמ״ט יום נמשך ממילא גם שער הנו״ן, ועד״ז הוא בנוגע לקוצו של יו״ד, שזה נמשך ממילא לאחר העבודה בהד׳ אותיות. וזהו גם ענינו של משיח, וכמ״ש51 הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד, דבחי׳ מאוד הוא דרגא החמישית שלמעלה מהד׳ דרגות ישכיל ירום ונשא וגבה, וזהו מאד אותיות אדם52, אבל בסדר אותיות אחר, כי לא אדם הוא53. וזהו גם מה שבנשמות ישראל ישנם כמה עליות, דלא זז מחבבה עד שקראה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקראה אמי54, ולעתיד לבוא תתעלה בחי׳ בתי ותהי׳ למעלה מאמי, והיא בחי׳ בת ציון55, ולאחר כל זה הנה גם לעתיד לבוא אומרים ילכו מחיל אל חיל56, דהיינו שלעתיד לבוא גופא יהיו עליות זו למעלה מזו57, ועד שיגיעו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים58, למעלה מענין העליות. דכל זה יהי׳ אצל כאו״א מבני ישראל, ויישרפו שיירי הגלות (און ס׳וועט פאַרברענט ווערן די שיריים פון גלות), כמאמר59 בעל ההילולא דיו״ד שבט60.
__________
1) לכללות המאמר – ראה המצויין לקמן הערה 16.
2) פרשתנו (וארא) ו, ג.
3) ריש פרשתנו.
4) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 782. וש״נ.
5) ברכות טז, ב.
6) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו. זח״ג רנז, ב.
7) תניא רפל״ד.
8) ראה שם פכ״ג (כח, ב).
9) ר״פ נצבים (כט, ט-י).
10) נוסח תפלת העמידה דשבת.
11) בראשית ב, א. ראה אוה״ת עה״פ (בראשית מב, ב ואילך). ועוד.
12) תשא לא, טו. ויקהל לה, ב. אמור כג, ג.
13) ברכות בסופה. וש״נ.
14) תהלים פד, ח.
15) סוף סימן כו.
16) בכל הבא לקמן – ראה ד״ה מצה זו תרל״ד (סה״מ תרל״ד ע׳ קנד ואילך), ובהנסמן שם הערה 1. ד״ה לכן אמור לבנ״י תשח״י (לעיל ע׳ קיב ואילך), ובהנסמן שם הערה 1.
17) פרשתנו שם, ו-ז.
18) ריש פרק לז.
19) ראה ב״ר פט״ז, ה. לקו״ש חט״ז ע׳ 91. וש״נ.
20) שמות ה, כב.
21) ראה ד״ה לכן אמור לבנ״י תשח״י (לעיל ע׳ קיג ואילך). וש״נ. תשכ״א (לעיל ס״ע קכד ואילך). וש״נ. לקו״ש חי״א ע׳ 21 ואילך. וש״נ.
22) קהלת יב, ז. ראה לקו״ת ר״פ האזינו. ובכ״מ.
23) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
24) שם.
25) פרשתנו שם, ח.
26) ראה ד״ה וידבר גו׳ וארא תשי״ד (לעיל ע׳ צז). וש״נ. לקו״ש חכ״ז ע׳ 48 ואילך. וש״נ.
27) ד, לד.
28) ישעי׳ ב, כב. ברכות יד, א.
29) לקו״ת פינחס עט, ד. מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ יז ואילך. על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תשמז ואילך.
30) ראה אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרכ, א ואילך. סה״מ תרפ״ט ע׳ 84-5. וש״נ. סה״מ פסח ח״א ע׳ רלא. שם ע׳ רסד ואילך. סה״מ דרושי חתונה ע׳ קד. ובכ״מ.
31) ויצא כח, יב. וראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.
32) ראה סה״מ קונטרסים ח״ב שיט, א. סה״ש תש״ד ע׳ 84. ועוד.
33) ראה ברכות בסופה. וש״נ.
34) ראה שם לה, ב.
35) בלק עג, ב ואילך. וראה הנסמן בהערה 16 ובהערה 21.
36) תהלים לד, טו.
37) סוף הל׳ חנוכה.
38) ע״ז יט, א. וראה קידושין לב, סע״א-ב.
39) ראה גם ד״ה לא הביט און ביעקב תשכ״א (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ קסח ואילך). ד״ה מי מנה תשכ״ה (שם ס״ע קצג ואילך). וש״נ.
40) אגה״ת ספ״י. ובכ״מ.
41) ראה יומא ט, ב.
42) ראה זו״ח בראשית ח, א. זח״א רנג, א. סנהדרין צט, א (ובפרש״י שם).
43) עובדי׳ א, ד.
44) ויק״ר פכ״ט, ב.
45) פסחים נו, א. וראה לקו״ש ח״כ ע׳ 228 ואילך. וש״נ.
46) ראה אגה״ק דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו.
47) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1119 הערה 34.
48) ראה בהנסמן בהערה 16.
49) ראה לקו״ת במדבר י, א ואילך. ובכ״מ.
50) אמור כג, טז.
51) ישעי׳ נב, יג.
52) ראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ רסה). וש״נ.
53) שמואל-א טו, כט.
54) שמו״ר פנ״ב, ה. שהש״ר פ״ג, יא.
55) ראה תו״א מקץ לו, א ואילך. ובכ״מ.
56) תהלים פד, ח.
57) ראה אגה״ק סוסכ״ו.
58) תמיד בסופה.
59) ראה אגרות-קודש שלו ח״ו ע׳ שעב (נעתק ב״היום יום״ בתחלתו). וראה לקו״ש ח״ב ע׳ 345.
60) חסר הסיום. המו״ל.
[סה"מ שמות ח"א ע' קסט ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ד ע׳ 66 ואילך.