בס״ד. ל״ג בעומר ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
איתא בזהר1 זימנא חדא הוי צריכא עלמא למיטרא, אתו לקמי׳ דר׳ שמעון כו׳, וע״י שדרש להם בפסוק2 מה טוב ומה נעים שבת אחים גו׳ שזהו ענין היחוד דזו״נ, עי״ז ירד המטר. [ויש לומר הדיוק בזה שכשהי׳ העולם צריך למטר באו לרשב״י, כי רשב״י הי׳ קשור לא רק עם ד׳ אמותיו, אלא עם כל העולם כולו, וכמאמר רשב״י3 יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין [ובזה יש דיוק מיוחד, שכופל ואומר כל העולם כולו, דכפל זה (כל כו׳ כולו) מורה שזה כולל כל הפרטים ופרטי פרטים שבדבר, כמבואר במ״א4] מיום שנבראתי עד עתה ואלמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואלמלי יותם כו׳ מיום שנברא העולם ועד סופו. ומזה מובן גם שהמשכת המטר ע״י אמירת התורה דרשב״י היתה בכל העולם כולו]. וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו5, דהלא על המטר מצינו כמה תפלות ובקשות ותעניות וכו׳6, ואיך פעל רשב״י ירידת מטר ע״י אמירת דברי תורה דוקא.
ומבואר בזה5, דהנה ידוע שאצל רשב״י היתה תורתו אומנתו7, ולכן הי׳ פטור מן התפילה, דכל מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה, וטעם הדבר הוא8 כי בכלל מאתים מנה9, שענין התפילה נכלל בתורה. [ויש להוסיף ראי׳ לדבר (שהתפילה נכללת בתורה) מהא דתנן במסכת אבות10 ר׳ שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה, הרי שגם ר׳ שמעון (בן נתנאל, שהיתה תורתו אומנתו כרשב״י, וגם שמו כשמו של רשב״י (כמבואר במ״א11)) מזהיר על התפילה, משום שהתפילה נכללת בתורה, ואדרבה, מצד התורה התפילה היא באופן דהוי זהיר דייקא, דיש לומר שזהיר גם מלשון זוהר ואור12, כמו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע13]. ומטעם זה פעל רשב״י ירידת הגשמים ע״י אמירת דברי תורה, כי התורה כוללת תפילה, דבכלל מאתיים מנה. ועוד זאת, שהפעולה ע״י התורה היא באופן נעלה יותר מכמו שהוא ע״י התפילה. דהנה התורה נקראת שלום14, ועד שכל התורה כולה לא ניתנה אלא לעשות שלום בעולם שנאמר15 דרכי׳ דרכי נועם וכל נתיבותי׳ שלום (כדאיתא בספרי16 והובא להלכה בלשון ברורה ברמב״ם17), משא״כ התפילה ענינה הוא מלחמה כמאמר18 שעת צלותא שעת קרבא. וטעם הדבר הוא, כי התפילה היא מלמטה למעלה ויש מונעים ומעכבים כו׳, משא״כ התורה היא מלמעלה למטה ולכן ענינה הוא שלום ומנוחה ונועם, שכל מה שנמשך על ידה הוא בדרך מנוחה ונועם ושלום, ואין צריך לעניני תפילות ובקשות, וכל שכן וקל וחומר שאין צריך לעניני מלחמה (אפילו בדקות). ומטעם זה היתה ירידת הגשמים ע״י אמירת דברי תורה דרשב״י באופן של מנוחה ונועם וכו׳.
והנה אמירת דברי תורה דרשב״י היתה בפנימיות התורה דוקא (כדאיתא בזהר שם). וטעם הדבר הוא, משום שעיקר ואמיתית ענין השלום שבתורה הוא בפנימיות התורה דוקא, דלית תמן לא קושיא כו׳ ולא מחלוקת כו׳19. וכמבואר גם בד״ה פדה בשלום לאדמו״ר האמצעי20 שיש כמה אופנים בענין הפדי׳, וכמ״ש21 פדה בשלום נפשי מקרב לי, שאפשר שיהי׳ הנצחון בקרב, ואפשר שתהי׳ שלילת הקרב ע״י השלום, ויש בחינה נעלית מזו, שזהו אמיתית ענין הפדי׳ בשלום, שאין צריך לשום מלחמה, ואפילו לא לשלילת המלחמה, כי אין מציאות כלל של מנגדים שצריכים להילחם בהם22. וענין זה יהי׳ בתכלית השלימות בביאת משיח צדקנו, כמבואר בסיום וחותם דרוש אדמו״ר האמצעי הנ״ל23. ובעבודת האדם הרי זו העבודה בדרגא של שלום ומנוחה בתכלית, שזה קשור עם פנימיות התורה דוקא. וע״ד מ״ש הרמב״ם בסיום ספרו משנה תורה, שבאותו הזמן (דלעתיד) לא יהי׳ שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות וכו׳ ולא יהי׳ עסק כל העולם כולו [אפילו כל באי עולם24] אלא לדעת את ה׳ בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר25 כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים. וענין זה ישנו כבר עתה באופן של טעימה אפילו בכל באי עולם, וכל שכן וקל וחומר בישראל ובחכמיהם, דועמך כולם צדיקים26 ולכולם ניתנה התורה באופן דירושה, כמ״ש27 תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, עד שיש בכח כל אדם מישראל למקטנם ועד גדולם להיות בעל הבית על התורה, שתהי׳ נקראת על שמו28. דמכל זה מובן, שענין פנימיות התורה (לדעת את ה׳) קשור עם ענין השלום (אין שם לא מלחמה ולא קנאה ותחרות). ויש להוסיף עוד, דהנה הפסוק פדה בשלום נפשי קשור עם הגאולה די״ט כסלו29, שאז התחיל הענין דיפוצו מעיינותיך חוצה30, הפצת מעיינות הבעש״ט. דהפצת מעיינות הבעש״ט ענינה הוא גילוי תורת רשב״י, פנימיות התורה, באופן דיתפרנסון מיני׳31 (חב״ד), שזה נעשה בגלוי ע״י הפצת מעיינות הבעש״ט באופן דהולך ומוסיף ואור, עד שמגיע לחוצה שאין חוצה מחוץ הימנו. ומכל זה מובן דכשאמר רשב״י דברי תורה בפנימיות התורה, שהיא שלימות ענין השלום ומנוחה, היתה עי״ז ירידת המטר בכל העולם כולו באופן של מנוחה וכו׳.
והנה התורה שאמר רשב״י היתה עה״פ הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד שזהו ענין היחוד דזו״נ, ועי״ז ירד המטר. ומבואר בדרושים הנ״ל32 טעם הדבר, כי השורש לירידת הגשמים בעולם הוא מיחוד זו״נ למעלה, ולכן כשאמר תורה בענין יחוד זו״נ למעלה עי״ז ירד המטר למטה. ויתירה מזו, דגם כאשר הוי צריכא עלמא למיטרא, שהעולם הי׳ זקוק למטר, שזה מורה שמעמד ומצב העולם אינו כדבעי בשלימות אלא באופן של חסרון וכו׳, עולם מלשון העלם והסתר33, הנה אעפ״כ כשאמר רשב״י תורה בענין יחוד זו״נ הרי זה המשיך ירידת הגשמים בעולם גם כפי שהוא במעמד ומצב זה. ובביאור פרטי לשון הכתוב הנ״ל (הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד), מבואר שם34, שיש בזה כמה פרטים, דנוסף לזה שישנו ענין שבת אחים, שזהו ענין האחדות דזו״נ, הנה עוד זאת שזה גופא הוא באופן דיחד, דפירוש יחד הוא מלשון יחוד וזיווג, ועוד, שבפסוק זה נרמזו גם כל העשר ספירות, שהרי תיבת גם מרבה הספירות דאו״א (חכמה ובינה), ולמעלה יותר, גם א״א (כתר). ונמצא שנמנו כאן כל הספירות, זו״נ, או״א, וגם ספירת הכתר. ויש לומר הביאור בזה (שאינו מספיק כאן ענין יחוד זו״נ אלא צ״ל גם המשכת או״א ועד לספירת הכתר), ע״פ המבואר במ״א35 (בארוכה), דכדי שיהי׳ יחוד זו״נ באופן שהמשפיע והמקבל יתאחדו צ״ל בהם המשכה והשפעה נעלית ממקום שלמעלה משניהם, מבחי׳ חכמה ובינה, ולמעלה יותר, מבחי׳ הכתר. וזהו ענין שבת אחים גם יחד, שנמשך בהם גילוי אור נעלה יותר וזה פועל בהם היחוד. [וזה נרמז גם במה שתיבת גם נכתבה בין שבת אחים ליחד, דכדי שהאחים (זו״נ) יהיו באופן דיחד (יחוד) צ״ל המשכה מהבחינות הנרמזות בתיבת גם, או״א וכתר], ולכן נמשך זה ע״י אמירת תורה דוקא, היינו המשכה מבחי׳ החכמה וכו׳, שזה פועל יחוד זו״נ, עד שנפעל ענין ירידת המטר למטה, שזה כולל כל הברכות דונתתי גשמיכם בעתם36 עד ואולך אתכם קוממיות37. [ולהעיר, שפסוק זה הוא בשיעור דפרשת השבוע דערב ל״ג בעומר בשנה זו].
וזהו גם מה שמביא בהמשך הדרוש38 דאיתא במדרש39 על פסוק זה, דשבת אחים גם יחד קאי על משה ואהרן, דמשה ואהרן הם חכמה ובינה40, וא״כ אפשר לומר שזהו ענין יחוד או״א הנ״ל. וזהו מה שכתוב בפסוק שלאחרי זה41 כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. דההמשכה42 היא ממשה, וממנו נמשך לאהרן, והמשכה זו גופא היא בתחילה בבחי׳ הראש, כשמן הטוב על הראש, ועד שיורד על פי מדותיו, שנמשך (ע״י זקן אהרן) בבחי׳ המדות, ויתירה מזו, שנמשך עד למטה מטה. שגם בזה רואים שמתחילה ההמשכה היא באופן דכשמן הטוב על הראש (חב״ד), ואח״כ נמשך (ע״י זקן אהרן) לכל סדר ההשתלשלות, עד למטה מטה. וכמבואר גם בהמשך הדרושים43, שההמשכה ע״י תורה היא כמו ההמשכה ע״י ברכת כהנים (ענינו של אהרן), שהיא בדרך ציווי מלמעלה למטה, ונמשכת למטה במהירות, עד מהרה ירוץ דברו44, היינו שתיכף באמירת הכהן נמשכת הברכה מלמעלה ממקורה ושרשה ולמעלה מזה עד למטה מטה בעולם הזה התחתון שאין למטה ממנו45. וזהו גם מה שבברכת כהנים אומרים גם וישם לך שלום46, שההמשכה היא באופן דשלום (כההמשכה ע״י תורה, כנ״ל).
ובזה יובן גם מה שכשהוי צריכא עלמא למיטרא אתו לקמי׳ דר׳ שמעון כו׳, כי גם ענין זה עצמו מה שתלמידי רשב״י באו אל רשב״י הו״ע שבת אחים גם יחד47. שהרי תלמידי רשב״י נקראים בשם חברייא דרשב״י48, ובלשון הגמרא (לגבי הענין דתורתו אומנתו49) רשב״י וחבריו, ונמצא שזהו ענין של אחדות (שבת אחים גם יחד). וכמו שבענין שבת אחים גם יחד למעלה צ״ל בתחילה המשכה ממקום ודרגא נעלית יותר (או״א או גם כתר), עד״ז הי׳ צ״ל גם ברשב״י וחבריו, שהיו צריכים להמשיך בו ממקום נעלה ביותר. ומטעם זה שיבחו תלמידיו את רשב״י מאוד, כמבואר בהמשך הדרוש50, שע״י ריבוי השבחים ששיבחוהו העלו אותו וכו׳. וכמבואר בהוספות לתו״א51 בענין השבחים, שע״י שמשבחים את האדם בשבח מסויים, ממשיכים ומגלים אצלו גילוי אור נעלה ביותר. ולכן הי׳ צ״ל ענין השבחים להמשיך אור נעלה ברשב״י, שזה פעל ענין היחוד דרשב״י וחבריו (שבת אחים גם יחד), ואח״כ אמר גם תורה בענין זה, וזה פעל ירידת הגשמים.
ומכל זה יובן גם במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות52. דהנה נת״ל ששלימות ענין השלום תהי׳ לעתיד לבוא, שאז יהי׳ פדה בשלום נפשי בתכלית השלימות. אמנם53 מעין זה ישנו כבר בזמן הזה (כמאמר54 טועמי׳ חיים זכו) בלימוד פנימיות התורה דלית תמן לא מחלוקת ולא קושיא כו׳. וכמו שנת״ל, שענין זה ישנו אפילו בכל באי עולם (ע״ד שלעתיד לבוא לא יהי׳ עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה׳), וכל שכן וקל וחומר בבני ישראל שהתורה היא ירושה לכולם (כנ״ל בארוכה). וע״י העבודה באופן זה זוכים כל ישראל בקרוב ממש למילוי היעוד דכי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, שיהי׳ גילוי פנימיות התורה, גילוי דעת בוראם כפי כח האדם, ויתירה מזו, באופן דכמים לים מכסים, במהרה בימינו ממש, ובפרט ע״פ ביאור רבותינו נשיאינו55 שע״י הפצת המעיינות חוצה מביאים את הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, בעגלא דידן, ובמהרה בימינו ממש.
__________
1) ח״ג נט, ריש ע״ב.
2) תהלים קלג, א.
3) סוכה מה, ב.
4) לקו״ש חכ״ב ע׳ 320 הערה ד״ה כל העולם כולו. ובכ״מ.
5) מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ רי. אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנד. סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז. ועוד.
6) ראה תענית י, א (במשנה). יב, ב (במשנה). וראה שם יד, ב. כה, ב.
7) שבת יא, א. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סו״ס קו. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ד ה״ד-ה.
8) אוה״ת שם. סה״מ תרכ״ז שם.
9) ב״ק עד, א. וש״נ.
10) פ״ב מי״ג.
11) ראה בכ״ז לקו״ש חי״ז ע׳ 356 ואילך. וש״נ.
12) ראה גם סה״מ תש״ח ע׳ 240.
13) דניאל יב, ג.
14) ראה פס״ז ר״פ קדושים. במדב״ר פי״א, ז.
15) משלי ג, יז.
16) נשא ו, כו. וראה לקו״ש ח״ח ע׳ 349 ואילך.
17) סוף הל׳ חנוכה.
18) הובא בלקו״ת ר״פ תצא (ובכ״מ) בשם הזהר. וראה זהר ח״א רמ, ב. ח״ג רמג, א (ברע״מ). תקו״ז תי״ג (כט, ב).
19) זח״ג קכד, ב. אגה״ק סכ״ו.
20) שערי תשובה ח״א מט, א ואילך.
21) תהלים נה, י.
22) ראה גם ד״ה פדה בשלום דטו״ב כסלו תשמ״א (סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ תא ואילך).
23) שערי תשובה שם נה, ד ואילך.
24) ראה לקו״ש חכ״ז ס״ע 247-8.
25) ישעי׳ יא, ט.
26) שם ס, כא.
27) ברכה לג, ד.
28) ראה קידושין לב, ריש ע״ב.
29) ראה אגרות-קודש אדמו״ר הזקן (קה״ת, תש״מ. תשמ״ז) ע׳ צה ואילך.
30) תורת שלום ספר השיחות ס״ע 112 ואילך.
31) ל׳ התקו״ז סוף ת״ו. וראה כסא מלך שם. הקדמת המק״מ לספרו. ועוד.
32) שבהערה 5.
33) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד.
34) אוה״ת ויקרא שם ע׳ רנה.
35) ראה סהמ״צ להצ״צ שרש מצות התפלה פי״ג (קכא, ב ואילך). ובכ״מ.
36) בחוקותי כו, ד. וראה רמב״ן עה״פ.
37) שם, יג.
38) אוה״ת שם ס״ע רנז.
39) ויק״ר פ״ג, ו.
40) אוה״ת שם ריש ע׳ רנח.
41) תהלים שם, ב.
42) ראה בכ״ז גם ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אהרן סי״א (ע׳ נג ואילך), ובהנסמן שם.
43) אוה״ת שם ריש ע׳ רנז. ועוד.
44) תהלים קמז, טו.
45) לקו״ת ס״פ קרח. ובכ״מ.
46) נשא ו, כו.
47) ראה זח״ג שם (בהמשך הענין).
48) ראה מק״מ לזח״ג קעט, ב. ועוד.
49) שבת יא, א.
50) מאמרי אדה״ז שם ע׳ ריא. אוה״ת שם ע׳ רנז. ועוד.
51) ויחי קג, ג. וראה גם המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקע. סה״מ תש״ט ס״ע יז ואילך. ובכ״מ.
52) תניא רפל״ז.
53) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282.
54) נוסח תפלת מוסף דשבת. וראה פע״ח שער (יח) השבת רפ״ג. ועוד. לקו״ש שם. ח״כ ע׳ 173.
55) אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו. ובכ״מ.
[סה"מ ימי הספירה ע' ריז ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ קסד ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ג ע׳ 326 ואילך.