בס״ד. ש״פ וארא, כ״ח טבת, מבה״ח שבט ה׳תשל״ב
הנחה בלתי מוגה
וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי׳ לא נודעתי להם1. דזה הי׳ אצל האבות, אבל עכשיו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי׳2, ומסיים אח״כ ג״כ לכן אמור לבני ישראל אני ה׳ גו׳3, ועד״ז בפסוק והבאתי4 מסיים ג״כ אני ה׳. וידוע הדיוקים בזה מאדמו״ר הזקן ורבותינו שלאחרי זה5 מהו החידוש שנתחדש כאן באני הוי׳, אשר לכן אומר זה שלוש פעמים, הן בנוגע למשה והן בנוגע לבני ישראל וכן בנוגע לההבאה לארץ ישראל. ומבואר בזה מרבותינו נשיאינו מכ״ק אדמו״ר הזקן עד כ״ק מו״ח אדמו״ר, שכאן נתחדש שני ענינים, היציאה מגלות מצרים, ונתינת התורה לישראל שאז ניתנו כל מצוות התורה, שזה הי׳ המכוון והתכלית דיציאת מצרים וכמ״ש6 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, וזהו ענין הגילוי דאני הוי׳.
והנה מבואר במאמר אדמו״ר הזקן7 שדובר לעיל8 דצריך להבין מה שאמרו רז״ל10 ששים המה מלכות11 אלו ששים מסכתות ושמונים פלגשים11 אלו הברייתות ועלמות אין מספר11 אלו ההלכות, ומסיים אחת היא יונתי12 זו כנסת ישראל13. וגם להבין מה שאמרו רז״ל14 גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דלכאורה הלא מצינו כמה הלכות שאינם שכיחות כלל15. וצריך להקדים פירוש הפסוק16 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים גו׳ שקאי על מתן תורה17, וכדי שיהי׳ מתן תורה צ״ל דילוג. והענין הוא, דהנה כתיב18 רם על כל גוים ה׳ על השמים כבודו, דגם חכמי האומות מודים באלקותו ית׳, רק שאומרים שהוא רם על כל גוים, ועל כן רק על השמים כבודו. [ויש לומר שפירוש זה ברם על כל גוים (שהגוים סוברים שהוא רם) שייך גם לפירוש הפשוט ברם על כל גוים (שהקב״ה הוא מרומם מהם), כי זה מה שהקב״ה מרומם מהם (פירוש הפשוט ברם על כל גוים) זהו הסיבה למה שחושבים שהוא רם ורק על השמים כבודו. וע״ד הידוע19 בענין אשר חלק הוי׳ אלקיך אותם20, שהשיטה דאומות העולם בענין השיתוף היא מצד זה שחלק הוי׳ אלקיך אותם. שלכן ישנם כמה פוסקים שסוברים להלכה למעשה שאומות העולם אינם מוזהרים על השיתוף21, שזהו לפי שחלק הוי׳ אלקיך אותם22. משא״כ בנ״י מוזהרים על השיתוף, ועד שאצל בנ״י, השיתוף היא מענין עבודה זרה שהיא מהג׳ עבירות דיהרג ואל יעבור23, שזהו לפי שואתם הדבקים בהוי׳ אלקיכם24, משא״כ אומות העולם אין מוזהרים על השיתוף לפי שחלק הוי׳ אלקיך אותם], דהנה אומות העולם סוברים שהבריאה היא בדרך השתלשלות עילה ועלול, וידוע דעילה ועלות הם בערך זה לזה, וכמו בעילה ועלול דשכל ומדות הרי המדות שבשכל הם בערך מדות שבלב, שמזה מובן שגם השכל עצמו הוא בערך המדות. ועד״ז הוא ממדות למחשבה ודיבור וכו׳. ומכיון שהם בערך זה לזה, הרי כל א׳ פועל שינוי בחבירו, ועד״ז הוא בכל עילה ועלול, שמדריגה העליונה היא עילה למה שלמטה ממנה ועלול לגבי מה שלמעלה ממנה. וכיון שאומות העולם סוברים וחושבים שההשתלשלות הוא בדרך עילה ועלול, אי אפשר להם להבין איך שאני הוי׳ לא שניתי25 יכול להיות ביחד עם השגחה פרטית, כי (לפי דעתם הנ״ל) אם הוא משגיח בעולמות צ״ל שינוי מכיון שהם בערך. וזהו דאיתא בגמרא26 עה״פ27 ומספר את רובע ישראל מלמד שהקב״ה סופר רביעותיהן של ישראל, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר טהור עינים מראות מרע והביט28 וכו׳. והיינו לפי טעותם שההתהוות היא דרך השתלשלות עילה ועלול, הי׳ צ״ל לדעתו שיהי׳ רם על כל גוים הוי׳ ורק על השמים כבודו מבלי שישפיל עצמו לראות בהשגחה פרטית בעולם הזה וכו׳. אבל באמת אינו כן, דהמגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ29, ואני הוי׳ לא שניתי, והיינו לפי שהעולמות הם באין ערוך כלל להבורא ית׳, וזהו חידוש ענין הצמצום, שנשאר חלל ומקום פנוי30, שההתהוות הוא ע״י דילוג וצמצום ולא בבחי׳ עילה ועלול, ומכיון שההתהוות הוא ע״י הצמצום, הנה כל העולמות הם באין ערוך, ושוים לגבי׳, ולכן אפשר להיות השגחה פרטית על כל פרט ופרט, ומ״מ אני הוי׳ לא שניתי. וזהו ההפרש בין בחי׳ ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, דבבחי׳ ממלא כל עלמין הוא בערך והוא ע״ד השתלשלות עילה ועלול. דהנה למעלה ישנו ג״כ ענין עילה ועלול, ועד שכן הוא גם באצילות, דעם היות שהוא עולם האחדות31 ואיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד32, מ״מ הוא בבחי׳ עילה ועלול כדאיתא באגה״ק33. ויש לומר שלכן מביא בהמאמר34 מה שנסמית עינו של בלעם הרשע דוקא, דלכאורה הרי על בלעם נאמר ויודע דעת עליון35, והי׳ צריך להבין איך שאפשר להיות השגחה פרטית ביחד עם אני הוי׳ לא שניתי. אלא שבא להורות שבחינה זו דרם על כל גוים הוי׳ ישנו ג״כ למעלה בקדושה. ולכן מצינו כמה מקובלים בעלי סמכא36 שהבינו ג״כ ההתהוות והשתלשלות בדרך עילה ועלול. וזהו ענין לשון דילוג, דהנה בעילה ועלול הסדר הוא בבחי׳ הילוך ועלי׳ מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, דבשעה שהולך הרי רגליו עומדות על הארץ, ואף מי שהוא רץ, עדיין אינו מוגבה מהארץ לגמרי, אבל הדילוג הוא שמגבי׳ כל גופו ונעתק מן הארץ לגמרי ונשאר הפסק ומקום פנוי בין רגליו להארץ. וכך הוא ענין הצמצום שהוא בדרך דילוג, שנשאר חלל ומקום פנוי (שהכוונה בזה היא (אף שאינו מפורש בהמאמר) לצמצום הראשון שאינו דומה להצמצומים דסדר השתלשלות וכו׳).
וממשיך בהמאמר37 להבין ענין דירה בתחתונים38 שפירוש של דירה הוא שהעצם נמצא באופן של דירה, ואיך אפשר להיות דירה לעצמותו בתחתונים בעולם הזה שאין תחתון למטה ממנו, וכמבואר בארוכה בתניא39 [ועל המאמר ד״ה להבין ששים כו׳, נרשם שהוא משנת תק״ע בראָהאַטשאָוו, שהי׳ לאחר עשיריות בשנים שלמדו כבר ספר התניא, איך שעולם הזה הוא תחתון שאין תחתון למטה ממנו], ומבאר שהוא ע״י המשכת בחי׳ סובב כל עלמין אשר קמי׳ הכל שוין, דמכיון שהוא מרומם משמים וארץ בשוה, הרי הוא נמצא בהם ג״כ בשוה ממש וכמ״ש40 את השמים ואת הארץ אני מלא. והנה כדי שיאיר בחי׳ הסובב שעי״ז יהי׳ דירה בתחתונים כנ״ל, זהו ע״י עסק התורה שזהו ענין ששים המה מלכות וכו׳. אמנם בכדי לפעול הדירה ע״י התורה צ״ל תחילה אחת היא יונתי שהו״ע התפילה, והו״ע עיניך יונים41 שהוא ההסתכלות והתבוננות דתפילה, שע״י ענין התפילה מקשר התורה עם קוב״ה. וע״י התורה מברר הדברים התחתונים שבעולם, ואח״כ הוא מעלה אותם, שזהו ג״כ ע״י התפילה. שזהו מה שמסיים אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה12, שמעלה אותם לבחי׳ בינה שהיא אם42 הבנים43, וזהו ע״י התפילה שלאחרי התורה. והיינו שישנו בחי׳ התפילה לפני לימוד התורה, והתפילה שלאחרי התורה. דענינו של תפילה קודם ללימוד התורה מבואר בלקו״ת44 שזהו ענין תפילת אבא בנימין שתהא תפילתי סמוכה למטתי45, שהכוונה בזה היא שלימוד התורה שלו תהי׳ אחר התפילה, שעי״ז מקשר התורה עם קוב״ה ופועלת בהעולם. וישנו בחי׳ התפלה שלאחר לימוד התורה, לפי דכל עלי׳ הוא ע״י התפילה דוקא (וכל התפילות דימות החול עולות אח״כ ע״י התפלה דשבת קודש46). ועד״ז הוא בתורה, שישנו בחי׳ התורה שלפני התפילה לדעת איך להתפלל וגם הנתינת כח על עבודת התפילה, ואח״כ צ״ל התורה שלאחר התפילה כנ״ל.
ועפ״ז מובן מה שהוצרך להיות יציאת מצרים הרי זה בכדי לברר ולזכך את העולם שיוכל לקבל התורה, והו״ע כור ברזל47, אבל למה הוצרך להיות היציאה ממצרים, דלכאורה לאחרי שכבר ביררו וזככו את העולם וכו׳ הי׳ אפשר שתנתן להם התורה בארץ מצרים עצמה. אך הביאור בזה הוא, דכמו שנת״ל דבכדי להגיע לתורה צריך להיות תחילה ענין התפילה, והיא היציאה ממצרים והגבלות שלו וכו׳, עד״ז הוא ביציאת מצרים, שבכדי שיוכלו לקבל בחי׳ התורה שהי׳ בדרך דילוג וכו׳ (היינו ההמשכה מבחי׳ הסובב, שההמשכה משם הוא ע״י דילוג הצמצום כנ״ל), הי׳ צריך להיות אתערותא דלתתא מעין זה מקודם, דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח48, דקודם האתערותא דלעילא צריך להיות תחילה אתערותא דלתתא מעין האתערותא דלעילא, ובלשון הנגלה49 במדה שאדם מודד בה מודדין לו50.
וזהו ג״כ השייכות דאני הוי׳ ליציאת מצרים ומתן תורה, כי ענין אני הוי׳ הו״ע אני הוי׳ לא שניתי, והיינו בחי׳ הסובב, שבבחינה זו לא ישנם שינויים. וכנ״ל בענין ההפרש שבין בחי׳ ממלא לסובב, שמצד בחי׳ ממלא אי אפשר שישגיח גם בתחתונים כי זה פועל שינוי, משא״כ מצד סובב, להיותו באין ערוך, לכן אפשר להיות נמשך גם למטה (בענין ההשגחה ובענין הדירה בתחתונים) ואעפ״כ אין בו שינוי כו׳. וזהו השייכות דאני הוי׳ ליציאת מצרים ומתן תורה, כי ענין דמתן תורה הוא שיהי׳ העולם דירה לו ית׳, והרי הענין דדירה בתחתונים היא מצד בחי׳ הסובב כנ״ל, אני הוי׳ לא שניתי. ועד״ז הוא גם בנוגע ליציאת מצרים שלפני מתן תורה שהו״ע התפילה שקודם לתורה, הרי ענין התפילה היא העלי׳ לבחי׳ הסובב כנ״ל, בחי׳ אני הוי׳ לא שניתי. ועד״ז הוא גם בנוגע לארץ ישראל51. וזהו הוראה לכאו״א מישראל, שאף שהתפלל ולמד תורה כמה פעמים וכו׳, הנה בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים52 אף שאתמול ומקודם לזה וכו׳ כבר יצא ממצרים וכו׳, והקיצו ורננו שוכני עפר53 והם בתוכם בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (וארא) ו, ג.
2) שם, ב.
3) שם, ו.
4) שם, ח.
5) מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ס״ע רלח. מאמרי אדהאמ״צ שמות ח״א ע׳ כט. אוה״ת ריש פרשתנו (ע׳ קיט). שם (כרך ז) ע׳ ב׳תקנ. ע׳ ב׳תקסד. (כרך ח) ע׳ ב׳תתסה. סה״מ תרכ״ח ע׳ סח. שם ע׳ עז. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ מא. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתכב. סה״מ תש״ג ע׳ 139.
6) שמות ג, יב.
7) ד״ה ששים המה מלכות תק״ע – נדפס בלקו״ת שה״ש מ, ב ואילך. מאמרי אדה״ז תק״ע בתחילתו. הנחות הר״פ ע׳ קסד ואילך.
8) ד״ה וידבר אלקים אל משה דכ״ד טבת (לעיל ע׳ קס ואילך).
10) ראה שהש״ר פ״ו, ט (ב).
11) שה״ש ו, ח.
12) שם, ט.
13) שהש״ר שם (ה).
14) קידושין מ, ב. וש״נ.
15) ראה קו״א ד״ה ולהבין פרטי ההלכות דלא שכיחי (קנט, ב).
16) שה״ש ב, ח.
17) ראה שהש״ר פ״ב, ט (א).
18) תהלים קיג, ד. ראה בארוכה ״קובץ י״א ניסן – שנת הקי״ג״ (קה״ת, תשע״ד) עה״פ (ע׳ 61 ואילך). וש״נ.
19) ראה סהמ״צ להצ״צ מצות אחדות ה׳ בתחלתה (נט, סע״ב ואילך). וראה דרושים שבהערה 21.
20) ואתחנן ד, יט.
21) ראה רמ״א או״ח סקנ״ו. וראה סה״מ תרכ״ו ע׳ טו ואילך (ושם ע׳ נג ואילך. ס״ע קסב ואילך). ד״ה כי תשא תשי״א (סה״מ ד׳ פרשיות ח״א ע׳ ז ואילך). ד״ה באתי לגני תשי״ג פ״ג (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ ל ואילך). ד״ה מים רבים תשי״ז פ״ג (סה״מ בראשית ח״ב ע׳ ב ואילך). וש״נ.
22) רמ״ז ר״פ האזינו – הובא בסהמ״צ שם.
23) סנהדרין עד, א.
24) ואתחנן שם, ד.
25) מלאכי ג, ו.
26) נדה לא, א.
27) בלק כג, י.
28) חבקוק א, יג.
29) תהלים שם, ה-ו.
30) ע״ח שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב.
31) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
32) תקו״ז בהקדמה (ג, סע״ב).
33) סימן כ (קל, א).
34) לקו״ת שם, ד. מאמרי אדה״ז תק״ע שם ע׳ ד. הנחות הר״פ שם ע׳ קסו.
35) בלק כד, טז.
36) רמ״ק בס׳ אלימה – הובא בפלח הרמון על הפרדס ש״ג פ״א. הובא ונת׳ בהמשך תרס״ו ע׳ קסה ואילך. ע׳ שלח. ועוד. וראה ד״ה מים רבים הנ״ל שם (סה״מ בראשית שם ע׳ ג). ספר הערכים – חב״ד ערך אוא״ס (א) ס״א (כרך ג ע׳ קיח). מילואים לסי״ב (כרך ד ע׳ תקצד). וש״נ.
37) לקו״ת שם. מאמרי אדה״ז תק״ע שם ע׳ ג. הנחות הר״פ שם ע׳ קסה.
38) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא שבהערה הבאה.
39) ריש פרק לו.
40) ירמי׳ כג, כד.
41) שה״ש א, טו.
42) ל׳ הכתוב – תהלים שם, ט.
43) ראה זהר ח״א ריט, א. ח״ב פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך אם הבנים. תניא פ״ג. לקו״ת שמע״צ פח, ד. ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן״ הנ״ל ע׳ 193 ואילך.
44) ברכה צו, ב.
45) ברכות ה, ב.
46) ראה תו״א ויקהל פח, א. לקו״ת בהר מא, א. ובכ״מ.
47) ואתחנן ד, כ. מלכים-א ח, נא. ירמי׳ יא, ד. וראה תו״א יתרו עד, סע״א ואילך. ובכ״מ.
48) ראה זהר ח״א פט, ב. ח״ב קסב, ב.
49) ראה סהמ״צ להצ״צ קס, רע״א. סה״מ במדבר ע׳ פ.
50) סוטה ח, ב ואילך.
51) חסר קצת. המו״ל.
52) פסחים קטז, ב (ע״פ הוספת-ביאור אדה״ז בתניא רפמ״ז).
53) ישעי׳ כו, יט.
[סה"מ שמות ח"א ע' קסד ואילך]
כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ב ע׳ 95 ואילך.