בס״ד. תוכן קצר מש״פ נשא, י״ב סיון ה׳תשכ״ד

הנחה בלתי מוגה

ואהי׳ אצלו אמון גו׳. דבפסוק זה נתבאר ענין השתלשלות התורה מדרגא לדרגא, ואהי׳ אצלו אמון – כתר, שעשועים יום יום – חכמה ובינה, משחקת לפניו – ז״א, בתבל ארצו – מלכות, ושעשועי את בני אדם – בי״ע. והנה שחוק זה יותר משעשועים, כי זה ניכר ונגלה, משא״כ שעשועים אפשר להעלים, ולכן על ז״א ומלכות כתוב שחוק משא״כ בחכמה ובינה. וא״כ צריך להבין שהרי גם בבי״ע הוה לי׳ לומר שחוק ולא שעשועי. ויובן זה ע״פ מאמר אדמו״ר הזקן [הנמצא בביכל כת״י שיצא בפדיון שבויים, ויש שם על הגליון הגהות הצ״צ בכתי״ק, מתחיל ד״ה אל יתהלל חכם בחכמתו (נדפס במאמרי אדה״ז הנחות הר״פ)], ושואל שם הרי חכם הפירוש בתורה [והצ״צ מגי׳ דכן מוכרח מהזהר פ׳ משפטים], ועל זה אומר אל יתהלל, ולבסוף מסיים כי אם השכל וידוע אותי. והתירוץ (בקצרה) שיש שני אופני השכל, א׳ לעצמו, וב׳ כשיורדת לברר. וזהו שמסיים הפסוק לעשות משפט וצדקה בארץ, שבזה יתהלל ולא מצד החכמה כשהיא לעצמה. ועפ״ז מיושב כאן שכתוב על בי״ע שעשועי (ולא שחוק), להורות שדוקא בבי״ע לוקחים שעשועי המלך בעצמותו.

[סה"מ שבועות (הוספות) ע' תקלג (בהוצאה השני')]

כעין שיחה. לא הגיע לידינו לע״ע אלא תוכן קצר, ונדפס בהוספות.