בס״ד. ש״פ נצבים, כ״ח אלול ה׳תשל״א
הנחה בלתי מוגה
אתם1 נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו׳ טפכם נשיכם וגרך גו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך, לעברך בברית גו׳ אשר הוי׳ אלקיך כורת עמך היום, למען הקים אותך היום לו לעם גו׳, כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום גו׳ ואת אשר איננו פה עמנו היום2. וידוע הדיוק בזה, דכיון שאין הכתוב מסתפק באמירת הכלל, נצבים כולכם, אלא מונה את כל הפרטים, מראשיכם עד שואב מימך, א״כ למה לא נאמר היום אצל הפרטים. דמלשון הכתובים מוכח שנוגע כאן ענין היום, שלכן נאמר כו״כ פעמים היום (נצבים היום, כורת עמך היום וכו׳), וא״כ למה נאמרה תיבת היום רק אצל הכלל, נצבים היום, ולא אצל הפרטים, מראשיכם עד שואב מימיך.
ויובן זה בהקדם ביאור הטעם שנקט הכתוב בלשון כלל ופרט, דתחילה כותב נצבים כולכם, ואח״כ חוזר ומפרט מי הם כולכם. ומבואר בזה בלקו״ת ריש פרשתנו3, דמ״ש כולכם פירושו שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים כאחד. ומבאר שם, שזהו כלל גדול בקדושה נעוץ סופן בתחלתן4, שאין לו בחי׳ ראש וסוף והוא בחי׳ עיגולים שנמשך מבחי׳ סובב כל עלמין, ואח״כ ממשיך בלקו״ת שם שכן הוא בישראל שכולם קומה אחת שלימה מבלי אשר ימצא האדם ראש וסוף5. ויש לומר הכוונה בזה, דמצד בחי׳ עיגולים אין כל מציאות של מעלה מטה וראש וסוף. אמנם כאן בכתוב הרי נמנו הפרטים דראשיכם עד שואב מימיך, היינו שיש מציאות של ראש וסוף, אלא שהוא באופן כזה שכולם בהתכללות ממש, מבלי אשר ימצא האדם בהם ראש וסוף. ולכן מדייק בלקו״ת שם, שאין זה ענין של עיגולים שאין כלל מציאות של מעלה ומטה, אלא זהו בבחי׳ היושר שיש בו התחלקות מעלה ומטה וראש וסוף, ורק האדם לא ימצא בו ראש וסוף. ועבודה זו היא בראש השנה, שע״ז נאמר אתם נצבים היום, כידוע6 שבכל מקום שנאמר היום סתם דא ראש השנה, וכמ״ש באיוב7 ויהי היום ותרגם והוה יום דינא רבא8. שאז כל ישראל מתעלים למעלה במקור חוצבם, ולכן עבודתם היא בבחי׳ התכללות מבלי אשר ימצא האדם ראש וסוף.
וזהו אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם גו׳, דע״י שישראל עומדים במצב של כולכם לאחדים כאחד בבחי׳ התכללות, הרי הם עולים לפני הוי׳, היינו בפנימיות דשם הוי׳, ולמעלה יותר, לפני הוי׳, דלפני הוי׳ פירושו גם לפני ולמעלה משם הוי׳. והעמידה היא בתכלית התוקף, אתם נצבים דוקא, דענין נצבים מורה על עמידה בתוקף, כמ״ש9 ניצב מלך, דאמר מלכא עקר טורא10, והכח לזה הוא מהתורה, וכמ״ש11 ויתיצבו בתחתית ההר לגבי מתן תורה.
וביאור הענין הוא12, דהנה לכאורה צריך להבין, איך אפשר לומר שצ״ל ההתכללות באופן דמבלי אשר ימצא האדם ראש וסוף, דלכאורה מכיון שע״פ הסדר שנקבע מלמעלה הרי יש מציאות של ראש ורגל, ראש וסוף, הרי בטח זהו בכוונה מלמעלה, וא״כ מהו ענין ההתכללות מבלי אשר ימצא האדם ראש וסוף. אך הענין הוא13, דבכללות זהו ההפרש בין תהו לתיקון. דבעולם התהו עשר ספירות שבו הם בבחי׳ נקודות, עולם הנקודים, שכל ספירה היא נקודה אחת בלבד שאינה כלולה משאר ספירות, משא״כ בעולם התיקון ישנו ענין ההתחלקות שבכל ספירה, עד שמתחלקים לפרצופים, שכל ספירה נחלקת לעשר עד למאה ועד אין קץ. וזהו גם ההפרש בין עיגולים ויושר, דהספירות דתהו הם בבחי׳ כתרים דהיינו עיגולים, היינו שכל אור שייך רק לספירה זו, דמאחר שהוא כח עצמי, אינו מתחלק לחלקים להיות בו התכללות המדה ההפכית. משא״כ הספירות דתיקון הם בבחי׳ יושר, אשר עשה האלקים את האדם ישר14, היינו שכל הענינים הם בהתכללות זה מזה. ובכללות הרי בעולם התהו יש רק ב׳ קוים, משא״כ בעולם התיקון יש ג׳ קוין, גם הקו האמצעי הכולל ב׳ הקוים. ועוד זאת, שבעולם התיקון ישנה ההתחלקות לעשר מדריגות כנ״ל. ועד שההתחלקות היא בלי גבול, וכמו שרואים בתורה ומצוות, שהתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים15 ואי אפשר להגיע לתכליתה, וכן במצוות הגם שהמצוות הם במדידה והגבלה16, מ״מ הרי כל מצוה כלולה מכל המצוות17 (שלכן העוסק במצוה פטור מן המצוה18), והיינו בלי גבול מצוות. וזהו רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות19, דהרבה היינו ריבוי בלי גבול. וזהו גם מה שבענין הפרצופים ישנו מספר מאה אלף ורבבה20, דרבבה יש בה ב׳ פירושים, א׳ עשר אלפים, והב׳ בלי גבול21. וזהו כללות ענין ההתכללות דקדושה בעולם התיקון שהיא בלי גבול. וזהו ענין אתם נצבים כולכם כנ״ל.
אמנם לפי זה צריך להבין מה שממשיך בכתוב לעברך בברית הוי׳ אלקיך, דכיון שעומדים כבר במדריגה הכי נעלית דהתכללות בלי גבול וכו׳, א״כ מה צריך עוד לעבור בברית. אך הענין הוא, כי בהתכללות גופא יש כמה דרגות, דהנה ע״ז שלא ימצא האדם ראש וסוף מביא בלקו״ת שם משל מראש ורגל בפשטות, שבבחינה אחת יש יתרון להרגליים שצריך להלך בהם, וגם שהם מעמידים הגוף והראש, וגם כשאירע כובד בראש מקיזין דם ברגליים ונרפא הראש. ויש להוסיף דוגמא לדבר מענין הצדקה, שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית22. ועוד דוגמא מזה שע״י הצדקה נעשים מוחו ולבו זכין אלף פעמים ככה23. ועוד דוגמא מרב ותלמיד, שע״י שמשפיע בהתלמיד הרי התלמיד פועל בהרב, וכמאמר24 ומתלמידי יותר מכולם, דע״י פלפול התלמידים25 וכו׳ פועלים עילוי בשכל הרב. אמנם מצד התכללות זו עדיין אין זה בתכלית השלימות, שהרי מעלת הרגל היא בזה שהוא פועל על הראש ומעלת התלמיד היא בזה שפועל על הרב, אבל אין כאן מעלה עצמית בו מצד עצמו. ואמיתית ענין ההתכללות הוא שהרגל עצמו הוא ראש. וזהו אמיתית ענין התיקון. וענין זה נפעל ע״י יחוד דכר ונוקבא, וכמאמר26 ג׳ שותפין באדם הקב״ה ואביו ואמו, היינו שהם ג׳ שותפין שוין ממש. דאין זה שהאשה היא בבחי׳ מקבל וכו׳, איזוהי אשה כשרה שעושה רצון בעלה27, והוא ימשל בך28, אלא ששניהם שוים ממש. ולכן מצינו בכ״מ בדא״ח29 שכשמובא משל על המשכה עצמית ופנימית, הרי המשל ע״ז אינו מהשפעת השכל מהרב לתלמיד אלא מיחוד דכר ונוקבא, כי דוקא שם הוא אמיתית ענין התיקון ותכלית ההתכללות ששניהם בשוה ממש. וזהו ענין לעברך בברית הוי׳ אלקיך דוקא, היינו בבחי׳ הברית ששני העוברים בברית הם בשוה ממש.
וזהו אתם נצבים היום גו׳, דהיינו המשכה פנימית ועצמית מעצמות ומהות א״ס ב״ה, שזהו ענין לפני הוי׳ אלקיכם, למעלה משם הוי׳, וההמשכה היא באופן של לא תהו בראה (אלא) לשבת יצרה30, היינו שנמשך בפרטים כבעולם התיקון ופרטים אלו עצמם הם בהתכללות, נצבים כולכם לאחדים כאחד, לעברך בברית, היינו התכללות נעלית עוד יותר כנ״ל. ובעבודת האדם ענין הברית זהו ע״י הקבלת עול31. ובראש השנה קאי על מצות היום שהיא בשופר32, דקול שופר הוא קול פשוט דוקא, ואינו קול אדם אלא קול בהמה דוקא, שזה מורה על תכלית הביטול והקבלת עול33. וזהו גם מ״ש הרמב״ם34 שרמז יש בדבר כלומר עורו ישנים משינתכם כו׳, היינו שזהו בבחי׳ רמז שלמעלה משכל ואותיות, והו״ע התשובה שלמעלה מכל הענינים. והרי התשובה בעשרה ימים אלה היא יפה ביותר ומתקבלת מיד35, דמתקבלת מיד מורה שהיא למעלה מהזמן, ויפה ביותר היינו ענין היופי והתפארת שבא ע״י התכללות הגוונים שזהו ענין עולם התיקון כנ״ל. ועל כל זה אומר אתם נצבים היום, דפירש רש״י במקום אחר36 דהיום היינו שבכל יום יהיו בעיניך חדשים, למעלה מהגבלות הזמן. כי מראש השנה נמשך ענין זה על כל ימי השנה, כמבואר בעטרת ראש37 שראש השנה הוא כמו ראש הממשיך חיות לכל אברי הגוף, וכך ראש השנה ממשיך חיות לכל ימות השנה, שבכל ימות השנה יהי׳ ענין עבודה זו דהתכללות בתכלית השלימות.
__________
1) לכללות מאמר זה – ראה גם מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ד״ה זה (ע׳ תשלט ואילך). וראה ד״ה אתה אחד תשל״ב (סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ כד ואילך).
2) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט ואילך).
3) מד, א ואילך. וראה ד״ה להבין שורשן של דברים הנ״ל (המגיד מראשית) במאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ רכו.
4) ספר יצירה פ״א מ״ז.
5) ע״פ ל׳ הכתוב – קהלת ג, יא.
6) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
7) ב, א.
8) ראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תרנא), מזח״ב שם.
9) מלכים-א כב, מח.
10) ב״ב ג, סע״ב.
11) יתרו יט, ז.
12) בכ״ז – ראה פירוש המלות (לאדהאמ״צ) סח, ג ואילך. שער היחוד (לאדהאמ״צ) יז, א ואילך. תו״ח שמות סא, א ואילך. ובכ״מ.
13) בכ״ז – ראה ד״ה זאת חוקת אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ קלב ואילך). וראה שיחת ש״פ בראשית תשל״ב (שיחות קודש תשל״ב ח״א ע׳ 105). וראה גם ד״ה ויגדלו הנערים תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ צה ואילך). ועוד.
14) קהלת ז, כט.
15) איוב יא, ט. וראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״א ה״ה.
16) ראה אגה״ק ס״י (קטו, א). ובכ״מ.
17) ראה צפע״נ כללי התוהמ״צ ערך עוסק במצוה כו׳. וראה סה״מ תרנ״ה ע׳ לז. המשך תרס״ו ס״ע סח. סה״מ קונטרסים ח״ב תלה, ב.
18) סוכה כה, סע״א. סוטה מד, ב.
19) מכות ספ״ג.
20) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך מספרים (ע׳ תתקנח ואילך). וש״נ.
21) ראה לקו״ת ר״פ ברכה. ובכ״מ.
22) ויק״ר פל״ד, ח. רות רבה פ״ה, ט. ועוד.
23) ראה תו״א בראשית א, ב.
24) תענית ז, א. וש״נ. רמב״ם הל׳ ת״ת ספ״ה.
25) ל׳ חז״ל – אבות פ״ו מ״ו.
26) קידושין ל, סע״ב. וש״נ.
27) תדבא״ר פ״ט. הובא ברמ״א אה״ע סו״ס סט.
28) בראשית ג, ט.
29) ראה סה״מ דרושי חתונה ע׳ קב ואילך. וש״נ.
30) ישעי׳ מה, יח.
31) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳כו. ובכ״מ.
32) ר״ה כו, ב (במשנה). שם כז, א. רמב״ם הל׳ שופר פ״א ה״ב.
33) פרש״י ר״ה כו, ב (במשנה). וראה לקו״ת ר״ה נט, ב. ד״ה שופר של ר״ה של יעל פשוט תש״ב (סה״מ תש״ב ע׳ 3).
34) הל׳ תשובה פ״ג ה״ד.
35) רמב״ם שם פ״ב ה״ו.
36) תבוא כו, טז.
37) שער ר״ה בתחלתו.
[סה"מ דברים ח"ב ע' קנז ואילך]
״המאמר . . הי׳ מיוסד על המאמר דפ׳ נצבים בהמשך שבועות תרע״א״ (שיחות קודש תשל״ב ח״א ע׳ 105).
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״א ע׳ 541 ואילך.