בס״ד. ש״פ ראה, כ״ה מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשל״ו
הנחה בלתי מוגה
אני לדודי ודודי לי1, וכתיב דודי לי ואני לו2, שההפרש ביניהם הוא3, דמש״נ דודי לי ואני לו הוא מלמעלה למטה, עבודת הצדיקים, משא״כ אני לדודי ודודי לי הוא מלמטה למעלה, עבודת התשובה. וזהו אני לדודי ודודי לי ר״ת אלול4, דבחודש אלול מתחילים ארבעים ימים האחרונים, דאמרו רז״ל5 מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, דארבעים ימים הראשונים הו״ע עבודת הצדיקים, משא״כ ארבעים ימים האחרונים הו״ע עבודת התשובה, דזהו אף האחרונים ברצון, שמהפכים גם הענינים הבלתי רצויים שפתחו באף6, שגם הם יהיו ברצון, שזהו ענין עבודת התשובה.
ויש לקשר זה עם מש״נ בההפטורה (שאומרים בשבת מברכים אלול לפי קביעות שנה זו) ושמתי כדכד שמשותיך גו׳7, ומביא ע״ז בלקו״ת8 דאיתא בגמרא9 דפליגי בה תרי מלאכי ברקיעא חד אמר שהם וחד אמר ישפה אמר הקב״ה להוי כדין וכדין, דשהם הוא ליוסף וישפה לבנימין, דיוסף הוא צדיק עליון10, מלמעלה למטה, ובנימין הוא צדיק תחתון10, מלמטה למעלה. וע״ז ממשיך בהכתוב שמשותיך, שבזה ג״כ ב׳ ענינים, דכמו שבכדכד ב׳ ענינים (שהם וישפה) ושניהם בתיבה אחת, עד״ז בשמשותיך לשון רבים ישנם ג״כ ב׳ ענינים אלו, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. והענין הוא, דהנה כתיב11 שמש צדקה ומרפא בכנפי׳, וכתיב12 שמש ומגן הוי׳ אלקים, דשמש ומגן הוי׳ אלקים הוא מלמעלה למטה, משא״כ מש״נ שמש צדקה ומרפא בכנפי׳ הוא מלמטה למעלה, שהרי צדקה הוא מלמטה למעלה, שמרומם העני מלמטה למעלה, ועד״ז זה שצריך רפואה שמרפא אותו שפועל בו התרוממות, וכללות פעולת נתינת צדקה בהנותן הרי זה ג״כ ענין של עלי׳ מלמטה למעלה, וכמ״ש13 צדקה תרומם גו׳, שע״י שנותן לו צדקה הרי זה פועל אצלו עלי׳ ורוממות. שזהו ההפרש בין שמש ומגן הוי׳ אלקים, ושמש צדקה ומרפא בכנפי׳, שמש״נ שמש ומגן הוי׳ אלקים הוא מלמעלה למטה, ע״ד מש״נ דודי לי ואני לו, ומש״נ שמש צדקה ומרפא בכנפי׳ הוא מלמטה למעלה, ע״ד מש״נ אני לדודי ודודי לי, שהוא מלמטה למעלה – עבודת התשובה, וכנ״ל שזהו העבודה שבחודש אלול.
אמנם אף שהעבודה שבחודש אלול היא מלמטה למעלה, באתערותא דלתתא, מ״מ צריך להיות ע״ז נתינת כח מלמעלה אתערותא דלעילא במקיף ובהעלם, שלכן מתייחסת התחלת העבודה להמטה, אני לדודי וגו׳, אלא שבזה גופא צ״ל נתינת כח מלמעלה14. וזהו שבחודש אלול מאירים י״ג מדות הרחמים, ועד״מ15 המלך כשהוא בשדה שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, שזהו ענין התגלות י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול.
והנה במ״ש אני לדודי ודודי לי, הכוונה לחודש אלול ועשרת ימי תשובה, דבחודש אלול אז הוא אני לדודי מלמטה למעלה, ובעשרת ימי תשובה הו״ע ודודי לי מלמעלה למטה, וזהו ההפרש16 בין התגלות י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול להתגלות י״ג מדות הרחמים שבעשרת ימי תשובה, דהתגלות י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול הוא עד״מ המלך כשהוא בחוץ ובשדה קודם בואו להיכלו, ושם יוצאין לקבל פניו, ואז הוא לבוש עד״מ לבוש החיצון, לבושי השדה, שהרי גילוי המלך הוא ע״י הלבושים, ואז הוא לבוש בלבוש החיצון שזהו ענין הצדקה, וכנ״ל בענין שמש צדקה ומרפא בכנפי׳, שהוא מלמטה למעלה. ואמנם התגלות י״ג מדות הרחמים בעשרת ימי תשובה הוא עד״מ כשמקבל פני המלך בהיכל מלכותו ושם הוא לבוש בלבושים הפנימיים, שזהו ענין התורה, וכנ״ל בענין שמש ומגן הוי׳ אלקים שהוא בהמשכה מלמעלה למטה (וזהו מה שמוסיף במאמר זה (ד״ה ושמתי כדכד) ענינים נפלאים בהמשל, אף שהמשל הוא בד״ה אני לדודי, מ״מ בד״ה ושמתי כדכד מוסיף ענינים נפלאים כנ״ל).
וממשיך בהמאמר17, ועוד יש לומר דשמש צדקה הוא בחינה עליונה יותר משמש ומגן הוי׳ אלקים, כי שמש ומגן הוי׳ אלקים היינו בחי׳ שמש במגן חמה, אבל שמש צדקה ומרפא בכנפי׳ הוא כמארז״ל18 על פסוק זה שלעתיד הקב״ה מוציא חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאין בה כו׳. ויש לומר בדרך אפשר, שפירוש זה אין זה פירוש אחר מהמבואר לעיל דשמש צדקה הוא למטה משמש ומגן הוי׳ אלקים, כי אם שבא בהמשך אליו, שדוקא ע״י שמש צדקה בפשטות שהוא ירידה שהוא לבוש בלבושי השדה, הנה עי״ז מגיע לא רק לשמש ומגן הוי׳ אלקים, שהוא גילוי ע״י הנרתק, אלא שמגיע לדרגא נעלית יותר, מה שהקב״ה מוציא חמה מנרתיקה כפירוש הב׳ בשמש צדקה. וזהו שאומרים ביום הכיפורים בסיום תפילת נעילה (בסיום עשרת ימי תשובה) ה׳ הוא האלקים19, ומבואר בקבלה20 ובכמה מקומות21, דהיינו שאז הוא עליית הז״א ומלכות לעתיק, וז״א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים יחשב. שזהו משום שבחי׳ שם אלקים עצמו אינו מעלים אז, שהרי אז הוא הענין דמוציא חמה מנרתיקה, שלא ע״י נרתק דשם אלקים, ולכן מ״ש ה׳ הוא האלקים היינו דלגבי בחינה זו גם ה׳ לאלקים יחשב. ולכל זה באים כנ״ל דוקא ע״י ענין דשמש צדקה בפשטות, שהוא כמשל המלך שנמצא בשדה, ולכן גם הוא נמצא בשדה, וזהו מה שנותנים משל מעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שעי״ז יכול ליקח הענינים בטהרתם ובזכותם ובפנימיותם, שדוקא עי״ז שנמצא בשדה, הנה עי״ז מגיע לשמש ומגן הוי׳ אלקים, ולמעלה מזה מה שהקב״ה מוציא חמה מנרתיקה.
ויש לקשר זה עם הענין דשבעה דנחמתא, שענין הנחמה הוא ע״י תורה וצדקה, וכמ״ש22 ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה, וב׳ ענינים אלו ישנם בחודש אלול, וכמו שמביא בהמאמר23 שמבואר בדברי רז״ל24 שצריך להרבות בצדקה מר״ח אלול, דענין הצדקה הוא כנ״ל שהו״ע לבוש החיצון, וכמ״ש וצדקה תרומם גו׳, ועד״ז שייך אלול לתורה וכמ״ש הרועה בשושנים1 ששונים בתורה25, דענין התורה הוא לבוש הפנימי, דהלא כה דברי כאש26, שתורה היא כאש שהוא למעלה ממדידה והגבלה של עולם, וכמארז״ל27 בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, וע״ז נאמר28 והוא כחתן יוצא מחופתו, שהתורה נקראת חתן29, וכמאחז״ל30 דביום חתונתו31 זה מתן תורה32 (יום הכיפורים שניתנו בו לוחות האחרונות), וביום שמחת לבו31 זה32 בנין בית המקדש33, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
__________
1) שה״ש ו, ג.
2) שם ב, טז.
3) ראה אוה״ת פרשתנו (ראה) ריש ע׳ תשצא. שה״ש כרך ב ע׳ תקמג. סה״מ תרכ״ז ע׳ קצו. תרנ״ד ע׳ שכו. עטר״ת ע׳ תרנט. ה׳ש״ת ע׳ 151. סה״ש תש״ג ע׳ 177.
4) אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ראשית חכמה שער התשובה פ״ד (קטו, א). ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
5) סדר עולם רבה פ״ו. יל״ש אחרי רמז תקעט. פרש״י תשא לג, יא. עקב ט, יח. שם י, י. וראה סד״ה להבין ענין ט״ו באב ויוהכ״פ שנה זו (לעיל ע׳ נב). ד״ה זה שבהערה הבאה.
6) ראה ב״ר פי״ט, ב. מדרש אגדה (באָבער) ומדרש לקח טוב בראשית א, ג. וראה לקו״ת בלק סט, ד. ד״ה זה דער״ח אלול שנה זו (לקמן ע׳ קצח). שיחת ש״פ ויגש תנש״א ס״ו (סה״ש תנש״א ח״א ע׳ 212).
7) ישעי׳ נד, יב.
8) פרשתנו (ראה) כד, ד ואילך.
9) ב״ב עה, א.
10) ראה זח״ג קנג, ב. תו״א תרומה פ, ד. סה״מ תרח״ץ ע׳ ל. וש״נ.
11) מלאכי ג, ב.
12) תהלים פד, יב.
13) משלי יד, לד.
14) ראה לקו״ת שם כה, ב-ג.
15) הובא בלקו״ת שם, ג (ומציין לד״ה אני לדודי – לקו״ת שם לב, ב). וראה מאמר שלאח״ז (לקמן ע׳ ר).
16) לקו״ת פרשתנו שם.
17) שם בסוף העמוד.
18) ע״ז ג, סע״ב.
19) ואתחנן ד, לה. מלכים-א ח, ס. יח, לט.
20) משנת חסידים מסכת יומא בסופה.
21) לקו״ת פרשתנו כד, ב (ומציין לד״ה שובה ישראל – לקו״ת שבת שובה סה, סע״ג ואילך).
22) ישעי׳ א, כז.
23) לקו״ת פרשתנו כה, ב.
24) ראה ערוגת הבושם בשם ס׳ אמרכל. לבוש או״ח סתקפ״א.
25) ראה זח״ב כ, ב. עדר, ב. שבת ל, ב. וש״נ.
26) ירמי׳ כג, כט. וראה ברכות כב, א.
27) קידושין ל, ב.
28) תהלים יט, ו.
29) ראה לקו״ת ברכה צד, א.
30) תענית כו, ב (במשנה) ובפרש״י. שם ל, ב.
31) שה״ש ג, יא.
32) תענית שם (במשנה).
33) חסר קצת. המו״ל.
[סה"מ אב-אלול ע' קצד ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 298 ואילך.