בס״ד. ש״פ שמיני, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

לויתן זה יצרת לשחק בו¹, ומביא ע״ז בלקו״ת ריש פרשתנו² (היינו החסידישע פרשה דחדשי הקיץ) מה שאמרו רז״ל³ שלעתיד לבוא יעשה הקב״ה קניגיא עם לויתן ושור הבר, שלויתן ישחוט לשור הבר בסנפיריו ושור הבר נותץ ללויתן בקרניו. והנה כל היעודים דלעתיד לבוא, הנה נוסף על זה שהידיעה אודותם מקילה (מאַכט גרינגער) את סבל הגלות, וכנראה בחוש, הרי הם גם חלק מתורה נצחית⁴, היינו שהיא נצחית בכל מקום ומקום ובכל זמן וזמן, ומזה מובן, דגם היעודים שיהיו לעתיד לבוא, הרי מכיון שהתורה היא נצחית, צריך לומר שיש בהם גם הוראה נצחית בעבודת האדם גם בזמן הזה. וזהו מה שמבאר בלקו״ת שם (ועד״ז בדרוש הנדפס בספר שני המאורות⁵ שהוא ג״כ מאמר אדמו״ר הזקן מהנחת אדמו״ר האמצעי, ועד״ז באוה״ת פרשתנו⁶, ועוד⁷) תוכן ענין הקניגיא דלויתן ושור הבר דלעתיד לבוא בעבודת האדם. דהאדם הוא עולם קטן⁸, שישנם פרטים אלו בעבודת כל אחד מישראל, ועד״ז ישנם ענינים אלו ברוחניות בעולם גדול בכלל ישראל, ועד שישנם כפי שהם בפשטות, בשור הבר ולויתן בפשטות שיהיו לעתיד לבוא.

וביאור הענין הוא⁹, דהנה לויתן הוא מלשון הפעם ילוה אישי אלי¹⁰, שהוא לשון חיבור ואיחוד (באַהעפט), כמבואר¹¹ בענין לוי על שם ילוה אישי אלי, והיינו שהעבודה דלויתן היא חיבור ואיחוד דישראל וקוב״ה. ובזה גופא הרי בכתוב מדובר באשה (לאה) שהיתה אשתו של יעקב גם לפני זה, ועוד זאת, שכבר הי׳ אצלו הענין דראה¹² ושמע¹³ כו׳¹⁴, ובזה נוסף להיות הפעם ילוה אישי אלי כו׳. ומזה מובן, שענין הפעם ילוה אישי אלי הוא תכלית השלימות בענין העלי׳ וההתחברות וההתאחדות באלקות. וענין שור הבר הוא להיפך, וכמ״ש¹⁵ ורב תבואות בכח שור, שזה מורה על התלבשות בדברים גשמיים, דשור הוא בעל חי, אלא שבזה גופא השור הוא באופן דבר מלשון בירור וזיכוך¹⁶, דהיינו בירור הגשמיות, עשיית דירה לו ית׳ בתחתונים. וזהו ענין ורב תבואות בכח שור, דהגם שזהו ענין של תבואה, דהיינו מדידה והגבלה, שהרי זהו ענינה של תבואה ע״פ הלכה שאפשר לספור אותה לתרומות ומעשרות וכו׳, כמארז״ל¹⁷ עה״פ¹⁸ וימצא יצחק בשנה ההיא מאה שערים אומד זה למעשרות הי׳, הנה ביחד עם זה הרי ע״י עשיית העולם לדירה לו ית׳ נעשים התבואות באופן של ריבוי (רב), עד לריבוי אמיתי שאין ריבוי גדול ממנו, כי אם יש איזה דבר שהוא רב ממנו אין זה ריבוי אמיתי. שהרי עשיית הדירה היא לגדול העולמים, עד לעצמותו ומהותו ית׳, וכמו בדירה כפשוטה שעצם האדם דר בהדירה¹⁹, ולכן גם הדירה צ״ל דירה טובה ורחבה וגדולה בתכלית הגדלות באורך ורוחב ועומק, עד לגדלות שאין גדלות גדולה ממנה. וזהו ענין הריבוי, ורב תבואות דוקא. וענין זה גופא נעשה לא באופן של נהמא דכיסופא²⁰ ח״ו או איזה אופן אחר שיהי׳, אלא דוקא בכח שור, דהיינו ע״י עבודת האדם התחתון. וב׳ אופנים אלו בעבודת כל אחד ואחד מישראל, העבודה דהתחברות באלקות (לויתן) והעבודה דבירור הגשמיות (שור הבר), ישנם גם בכללות ישראל (כנ״ל). דזהו מה שיש ב׳ בחינות בישראל²¹, עובדי ה׳ בנשמתם, היינו שעיקר עבודתם היא בנשמה, ועובדי ה׳ בגופם, שעיקר עבודתם היא עם הגוף, דענין הגוף ועבודת הגוף הוא בירור העולם, וכמבואר בתו״א²² ותו״ח²³ בתחילתו בביאור מה שהאדם דוקא נברא גופו עפר מן האדמה ואח״כ ניתנה בו נשמה, שזהו כדי שיוכל להעלות עם גופו את כל העולם כולו.

והנה בב׳ אופני עבודה אלה יש מעלה בזה שאין בזה, היינו שכל אחד מהם יכול להשפיע ולהוסיף בחבירו. וזהו תוכן ענין הקניגיא דלעתיד לבוא, שכ״א מב׳ סוגי עבודה אלה מוסיף בהשני. דהנה במה שאמרו שלויתן ישחוט לשור הבר בסנפיריו, הרי ידוע מארז״ל²⁴ אין ושחט אלא ומשך, ומבואר הענין בזה²⁵, דלכאורה ענין שחיטת בהמות כו׳ אינו מובן שהרי זה צער בעלי חיים וכיו״ב²⁶, אלא אין ושחט אלא ומשך, שבאמת השחיטה אינה אלא משיכה והעלאה ממקום למקום, למשוך את הבעל חי מסוג החי ולהכשירו להיות דם ובשר כבשרו של אדם המדבר וכו׳. דבבהמות זהו ע״י שחיטת ב׳ סימנים ובעוף ע״י סימן אחד ובדגים באסיפה סגי²⁷, אבל בכולם ענינם הוא ההעלאה לבחי׳ מדבר, עד שעושים מהם קרבן לה׳, עד למעלה יותר. וזהו ענין שחיטת שור הבר ע״י לויתן, היינו שהעבודה בבחי׳ שור הבר תתעלה למעלה עליונה יותר ע״י הלויתן, ענין ההתחברות באלקות. וע״ד המבואר בארוכה לעיל (בד״ה ואכלתם אכול ושבוע²⁸) בענין ב׳ אכילות וב׳ בירורים, עה״פ²⁹ זה קרבן אהרן, שגם אהרן המקריב כל הקרבנות צ״ל אצלו עוד בירור, והיינו בירור אחר בירור עד למעלה מעלה. ועד שענין זה גופא הוא באופן דזה קרבן אהרן, זה לשון זכר שזה מורה על התוקף (דלא כבשאר קרבנות דכתיב בהו זאת תורת גו׳), ועוד זאת, שהוא מראה באצבעו ואומר זה³⁰, היינו בתכלית הגילוי, עד״ז הוא גם בנדון דידן, ששור הבר תהי׳ בו גם מעלת לויתן. ובזה יובן גם מה שהשחיטה היא דוקא בסנפיריו³¹, דהנה עובדי ה׳ בנשמתם שהם נשמות הצדיקים שבבחי׳ לויתן הרי הם בבחי׳ נוני ימא, שעבודתם היא בים דהיינו בחי׳ עלמא דאתכסיא, וכמו שבדגים שבים הרי הם שטים מקצה העולם ועד קצהו כולו בשיטה וטיסה אחת (בל״א מיט איין שווים), כך הצדיקים הילוכם ברוחניות הוא בטיסה אחת³², ובלשון הזהר³³ בחד קטירא אתקטרנא בי׳, והיינו שמתחילת העבודה דמודה אני ותפילת השחר עולים תיכף לדרגת בחד קטירא אתקטרנא בי׳, תכלית ההתחברות בהקב״ה. והנה השיטה וטיסה של הדגים בים היא ע״י הסנפירין, כדפרש״י³⁴ סנפיר אלו ששט בהם, ומטעם זה השחיטה דשור הבר ע״י הלויתן היא ע״י הסנפירין דוקא, כי על ידם נפעל העילוי שבבחי׳ לויתן, ולכן הם פועלים וממשיכים עילוי זה גם בבחי׳ שור הבר.

אמנם³⁵ כשם שיש מעלה בבחי׳ לויתן על שור הבר, שלכן הלויתן מעלה את השור הבר לדרגתו ע״י השחיטה, עד״ז יש גם מעלה בבחי׳ שור הבר על לויתן, וזהו מה ששור הבר נותץ ללויתן בקרניו, והיינו מצד העילוי שבעבודת שור הבר, שדוקא על ידה עושים לו ית׳ דירה בתחתונים כנ״ל. וזהו הדיוק במה שזה נעשה ע״י הקרניים דוקא, דהנה אמרו רז״ל במסכת חגיגה³⁶ (והובא תחילתו בספר התניא³⁷) רגלי החיות כנגד כולם כו׳ קרני החיות כנגד כולם, ומשמעות הענין הוא דקרני החיות היא הדרגא הכי נעלית שבעולם שכנגד כל הדרגות שלמטה ממנה. ומזה מובן גם בענין קרני שור הבר, דהיינו הדרגא הכי עליונה שבשור הבר, היינו מעלתו הכי עליונה. ומצד זה הרי הוא נותץ ללויתן דוקא בקרניו, היינו שמעלה אותו לדרגא זו³⁸.

והנה כללות ענין הקרניים קשור עם העילוי דלעתיד לבוא, וכמארז״ל³⁹ דוד שנמשח בקרן מלכותו נצחית⁴⁰. ועד״ז איתא בספרים⁴¹ שהתקיעת שופר דלעתיד לבוא דכתיב בה תקע בשופר גדול לחירותינו תהי׳ בקרנו של אילו של יצחק. ויהי רצון שכל זה יתקיים בקרוב ממש, בקניגיא דלעתיד, ובסעודה דלעתיד, שאוכלים בה משור הבר והלויתן⁴², ובסופה הרי דוד מברך על הכוס⁴³, כוסי רוי׳⁴⁴, והקב״ה⁴⁵ עושה מחול לצדיקים וכו׳ וכל אחד מראה באצבעו ואומר זה⁴⁶, הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳ קוינו לו גו׳⁴⁷, ב״פ זה, כמבואר ענין הכפל בכמה מקומות⁴⁸, ויש לומר שזהו גם ענין ב׳ הבירורים וב׳ האכילות, בירור אחר בירור הנ״ל, וכל זה יהי׳ בקרוב ממש, ע״י דוד מלכא משיחא, ואינו מעכבן אפילו כהרף עין⁴⁹, ומיד הן נגאלין⁵⁰.

__________

1) תהלים קד, כו.
2) יח, א ואילך.
3) ויק״ר פי״ג, ג.
4) ראה תניא רפי״ז.
5) לבוב תרמ״ד (י, א). נדפס גם במאמרי אדה״ז על מאמרי רז״ל ע׳ קמא ואילך.
6) כרך ב ע׳ תפה. ועוד.
7) מאמרי אדה״ז שם ע׳ קמד ואילך. תו״ח תולדות ד״ה ויתן לך פ״י (יב [קנג], ד) ואילך. ועוד.
8) ראה תנחומא פקודי ג. זח״ג לג, ב. תקו״ז תיקון סט (ק, ב. קא, א). ועוד.
9) ראה בכ״ז בדרושים הנ״ל.
10) ויצא כט, לד.
11) תו״א ר״פ ויחי. ובכ״מ.
12) ויצא שם, לב.
13) שם, לג.
14) ראה תו״א שם. ועוד.
15) משלי יד, ד.
16) לקו״ת שם (יח, ג). ועוד.
17) ב״ר פס״ד, ו. הובא בפרש״י עה״פ.
18) תולדות כו, יב.
19) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סו. וש״נ.
20) ראה לקו״ת צו ז, ד.
21) ראה המשך תרס״ו ע׳ קנז ואילך. סה״מ תרח״ץ ע׳ רנב ואילך. תש״ח ע׳ 210 ואילך. ועוד.
22) בראשית ג, ד ואילך.
23) בראשית יח, ד ואילך.
24) חולין ל, ב.
25) בכ״ז – ראה מאמרי אדה״ז ענינים ע׳ תי. לקו״ש חי״ט ע׳ 206 ובהערה 71. ח״ד ע׳ 1294 ואילך. חכ״ג ע׳ 98-9.
26) ראה לקו״ש חי״ט שם.
27) ראה מאמרי אדה״ז ולקו״ש ח״ד שם. לקו״ש חי״ט שם בהערה. וראה סה״מ תרמ״ד ע׳ קעה. תרמ״ו ע׳ תד. שיחת ש״פ מצורע תשמ״ו (שיחות קודש תשמ״ו ח״ג ע׳ 155. התוועדויות תשמ״ו ח״ג ע׳ 66).
28) דש״פ צו שנה זו (לעיל ע׳ נה ואילך) – ע״פ ד״ה ואכלתם בלקו״ת ר״פ צו.
29) צו יב, יג.
30) ראה מכילתא ופרש״י בשלח טו, ב. שמו״ר פכ״ג, יד. תענית שבהערה 45.
31) לקו״ת פרשתנו שם (יח, סע״ג).
32) לקו״ת שם (יח, ג).
33) ח״ג רפח, א.
34) פרשתנו יא, ט.
35) ראה בכ״ז לקו״ת שם יח, ד ואילך.
36) יד, א.
37) ספי״ג.
38) לקו״ת שם יט, ב.
39) הוריות יב, א.
40) וראה לקו״ת שם.
41) פדר״א ספל״א. וראה ירושלמי תענית פ״ב ה״ד. ב״ר פנ״ו, ט. וש״נ. וראה המשך יונתי תר״מ ע׳ מג ואילך. סה״מ ראש השנה ע׳ רמט. וש״נ.
42) ב״ב עה, א. ויק״ר שבהערה 3.
43) פסחים קיט, ב.
44) תהלים כג, ה.
45) תענית בסופה.
46) ראה פרש״י תענית שם.
47) ישעי׳ כה, ט.
48) ראה אוה״ת שמות ע׳ פה. לתהלים (יהל אור) ע׳ יט. ובכ״מ.
49) ע״פ מכילתא ופרש״י בא יב, מא.
50) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

[סה"מ ויקרא ע' קס ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קל ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 171 ואילך.