בס״ד. ש״פ וארא, מבה״ח שבט, ה׳תשל״א.

הנחה בלתי מוגה

וידבר¹ אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב גו׳ ושמי הוי׳ לא נודעתי להם². וידוע הדיוק^א בזה מבעל ההילולא במה שאומר ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, הלא נאמר שם הוי׳ וכמה פעמים בדיבור להאבות, וכמו שהקשה בפירש״י. גם צ״ל מה שאומר כאן דוקא אני הוי׳, מה השייכות דשם הוי׳ ליצי״מ ולמ״ת (שקשורים זב״ז כמ״ש^ב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה). והנה מהמבואר בד״ה זה בתו״א³ מובן, שלהאבות נתגלה שם הוי׳ רק ע״י שם אלקים, שבכללות הוא בחי׳ שם הוי׳ דלתתא, אבל שם הוי׳ דלעילא לא נודעתי להם, משא״כ במ״ת נתגלה שם הוי׳ שלמעלה מהתלבשות בשם אלקים, בחי׳ שם הוי׳ דלעילא. שלכן קודם מ״ת הי׳ הגזירה^ג שהעליונים לא ירדו לתחתונים והתחתונים לא יעלו לעליונים, ובמ״ת ביטל הקב״ה את הגזירה ואמר התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל שנאמר^ד וירד הוי׳ על הר סיני, וכתיב^ה ואל משה אמר עלה אל ה׳. וזהו מה שנאמר לו כאן אני הוי׳ שמתחיל גילוי חדש, שיתגלה שם הוי׳ שלמעלה מהתלבשות בשם אלקים, שם הוי׳ דלעילא.

ויש לקשר זה עם מאמר מבעל ההילולא (שלא נדפס עדיין) ד״ה אשרי יושבי ביתך, [וכנראה שהמאמר ד״ה זה שבסידור⁴ מאדמו״ר האמצעי מיוסד הוא על מאמר הנ״ל, ובארוכה יותר נתבאר בפי׳ המלות מאדמו״ר האמצעי^ו, ובפיה״מ מהצ״צ^ז – בתוס׳ הערות ומ״מ] וז״ל⁵: אשרי יושבי ביתך⁶, שמבאר שם כל תפילת אשרי עד הפסוק⁷ קרוב הוי׳ לכל קוראיו (והמשך הפסוקים כבר נתבאר במקומות אחרים בדרושי אדמו״ר הזקן⁸). ותוכן ביאורו הוא, דאשרי הוא בחי׳ כתר עליון שנקרא אשרי מלשון תענוג [מלשון באשרי כי אשרוני בנות⁹], וכן כתר עליון נקרא עתיק שהוא בחי׳ עונג העליון, וממנו מתלבש באו״א הנקראים יושבי ביתך, ב׳ בתים דחכמה ובינה.

וממשיך לבאר המזמור¹⁰ תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך גו׳, דמזמור זה הוא עיקר תפילה זו והוא סיבת אמירתה, וכמארז״ל¹¹ האומר תהלה לדוד ג״פ בכל יום מובטח לו כו׳ (ומונה שם כמה ענינים). ומבאר בזה, דארוממך הוא ג״כ בחי׳ כתר שנקרא רם מפני שהוא מרומם מכל היו״ד ספירות. ופירוש ארוממך בכ׳ הוא כי הכ׳ רומז ג״כ על בחי׳ כתר, הא׳ מפני שכ׳ הוא התחלת תיבת כתר, והב׳ כי כ׳ הוא ב״פ יו״ד שהוא עשר ספירות באור ישר שמלמעלה למטה ועשר ספירות באור חוזר שמלמטה למעלה¹² והם נכללים בכתר [משא״כ כפי שהם בפני עצמם לא שייך שיהיו במספר עשרים, כי הם שני סוגים שונים¹³, ודוקא בכתר הם נכללים להיות מציאות אחת של עשרים], אמנם מזה שנאמר ארוממך בלשון נוכח משמע לכאורה שהוא לשון גילוי, והרי הכתר הוא נעלם מהשגת הנבראים, אך על זה אמר אח״כ אלקי המלך, כלומר עיקר סיבת ההשגה בו הוא מפני שמתלבש במלך, דהיינו מלכות דאצילות, שבה מתלבש הכתר, כי נעוץ סופן בתחלתן כו׳¹⁴. וכיון שכאן קאי בבחי׳ פנימיות הכתר דוקא, וכנ״ל דאשרי קאי על עתיק שהוא תענוג העליון דהיינו פנימיות הכתר (ולא רצון שהוא חיצוניות הכתר), לכן דוקא בחינה זו שהיא למעלה ביותר, נמשכת ונעוצה במלכות שהיא סוף הספירות. ויש לומר דזהו ג״כ מ״ש ארוממך בכ׳ ארוכה, כידוע¹⁵ שזה שהכ׳ נמשכת למטה מן השורה מורה שהיא יורדת למטה מטה ביותר. וזהו מה שממשיך ואברכה שמך לעולם ועד, שלאחר שנתגלה הארת הכתר במלכות אזי יומשך ממנה השפע לעולמות בי״ע, וזהו ואברכה מלשון המבריך את הגפן¹⁶, ונקרא בשם שמך, כי המלכות היא בחי׳ שם והארה בלבד ולא עצם, לעולם ועד היינו עד אין קץ.

ועד״ז מבואר ג״כ בהמשך המאמר קרוב לסיומו¹⁷, במש״נ בהמשך המזמור, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון צדיק הוי׳ גו׳ קרוב הוי׳ גו׳. שמבאר בזה ע״פ מה שאמרו רז״ל¹⁸ אל תקרי ידיך אלא יודי״ך, ומפרש דפותח את ידיך היינו פתיחו דיודי״ן דתיקוני דיקנא, שהתיקוני דיקנא הם יודי״ן וווי״ן שנמשכים ונפתחים בחכמה, והיינו ענין המשכת הכתר. והמשכה זו היא באופן דומשביע לכל חי רצון, פירוש כי יסוד נקרא חי מפני שעל ידו הם כל ההשפעות, ולכן נמשך הכתר בבחי׳ היסוד כדי שעל ידו יושפע לכל סדר ההשתלשלות. וממשיך¹⁹ צדיק הוי׳ בכל דרכיו, דצדיק הוא ג״כ יסוד, וההפרש בין כשנקרא חי לכשנקרא צדיק הוא, דכשמשפיע חיות לפנימיות העולמות נקרא חי וכשמשפיע חיות לחיצוניות העולמות נקרא צדיק, וזהו צדיק הוי׳ בכל דרכיו, שהמשכה זו נמשכת אח״כ בבחי׳ חיצוניות העולמות, עד בכל דרכיו, בכל דרכי סדר ההשתלשלות. וממשיך²⁰ קרוב הוי׳ לכל קוראיו, ומבאר שזהו משום שאוא״ס מלובש בעשי׳ כמו באצילות, וע״כ הוי׳ קרוב לכל קוראיו בשוה.

ויש להוסיף בזה, דאח״כ ממשיך בכתוב לכל אשר יקראוהו באמת, כי זה שהכל הוא בשוה זהו מצד קריאה סתם, קריאה חיצונית, אבל מצד קריאה פנימית שהיא קריאה באמת, הרי אז הוא קרוב ביותר, וכמבואר במ״א²¹ דלכל אשר יקראוהו באמת קאי על התורה, אין אמת אלא תורה²², שדוקא ע״י התורה היא ההמשכה הפנימית.

ועפ״ז²³ יש לבאר בתוס׳ ביאור השייכות של גילוי הוי׳ דלעילא ליצי״מ ומ״ת, כי בכדי שתהי׳ הירידה גם לתחתונים (שזה נתחדש במ״ת) צ״ל ההמשכה מבחינה נעלית יותר. ע״ד המבואר בהמאמר שבכדי שיהי׳ ״אלוקי המלך״ ובפרט ״ואברכה שמך לעולם ועד״ צ״ל ״ארוממך״. וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי׳, שבתחילה הי׳ הגילוי דשם הוי׳ ע״י שם אלקים דוקא. ושמי הוי׳ דלעילא לא נודעתי להם. אבל כדי להוציא ישראל ממצרים ושיהי׳ מ״ת, צ״ל נמשך מבחי׳ גבוה יותר, מבחי׳ הוי׳ דלעילא. דהנה כתיב^ח גדול הוי׳ ומהולל מאד בעיר אלקינו, ואמרז״ל אימתי^ט הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, שע״י עיר אלקינו^י בא הוי׳ בריבוי התחלקות להוות ריבוי נבראים, מה רבו מעשיך הוי׳^יא, (וגם ההתהוות דמה גדלו מעשיך הוי׳²⁴ הוא ע״י שבא בעיר אלקינו דוקא). אמנם בחי׳ הוי׳ מצד עצמו הוא למעלה מהתחלקות, הי׳ הוה ויהי׳ כאחד^יב, ועד לאחדות הפשוטה, שזהו ולגדולתו אין חקר^יג שהוא בחי׳ גדולת הוי׳ שמצ״ע. והנה בחי׳ שם הוי׳ כפי שנתצמצם ע״י שם אלקים, מכיון שהוא אור מצומצם ומוגבל, נמשך רק לאצילות, ובכדי שיומשך גם למטה בעולמות בי״ע, ועד לעוה״ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו^יד (חיבור עליונים ותחתונים שנתחדש במ״ת), צ״ל נמשך שם הוי׳ שלמעלה מהתלבשות בשם אלקים שהוא בחי׳ הוי׳ דלעילא. ועפ״ז יובן מה שפירש״י לא נכרתי להם במדה אמיתית שלי, שלכאורה איך שייך לומר שלא נגלה להאבות מדת אמיתית, ובפרט ליעקב שמדתו היא מדת האמת²⁵. אלא שהכוונה היא שלא נתגלה להם בחי׳ הוי׳ דלעילא שהוא מדת אמיתית שלו דוקא, וע״ד מ״ש תתן אמת ליעקב^טו, שגם ליעקב שמדתו מדת האמת צריך להמשיך בחי׳ אמת העליון אמת ה׳^טז. וזהו מה שנתחדש ביצי״מ ומ״ת, שהאיר אז בחי׳ שם הוי׳ דלעילא, ובפרטיות יותר, שם הוי׳ דבחי׳ עתיק. ועד״ז יהי׳ לעתיד לבא, שנאמר כימי צאתך^יז מארץ מצרים אראנו נפלאות, שיהי׳ אז גילוי שם הוי׳ דלעילא, בחי׳ מדת אמיתית שלי. ועוד יותר מבזמן יצי״מ^יח כי אראנו הנפלאות מה שביצי״מ ופני לא יראו²⁶. והנה כל הגילויים דלעתיד תלויים^יט במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, לכן צ״ל עכשיו העבודה למעלה ממדידה והגבלה, וע״ד דחז״ל²⁷ עה״פ וארא שצ״ל העבודה באופן דלא הרהרו ואני הוי׳ נאמן לשלם שכר טוב²⁸ ולקיים הבטחותיו והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי²⁹ – שנאמר למשה רעיא מהימנא³⁰, הוא גואל ראשון^כ הוא גואל אחרון, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בעגלא דידן.

__________

א) וידוע הדיוק: ראה אוה״ת וארא (ע׳ קיט ואילך).
ב) כמ״ש בהוציאך: שמות ג, יב.
ג) קודם מ״ת הי׳ הגזירה: שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.
ד) שנאמר וירד: שמות יט, כ.
ה) וכתיב ואל משה: שם כד, א.
ו) פיה״מ מאדמו״ר האמצעי: פקנ״ט ואילך.
ז) פיה״מ מהצ״צ: דרמ״צ ח״ב ע׳ רכג, ואילך (יהל אור במילואים ע׳ תרסה ואילך). וראה יהל אור עה״פ.
ח) כתיב גדול: תהלים מה, ב.
ט) ואמרז״ל אימתי: כ״ה בכמה מקומות, וראה זח״ג ה, א. זו״ח תשא (מד, א) – בשינוי לשון.
י) שע״י עיר אלקינו: ראה גם כבוד מלכותך תרס״א. אור לי״ד ש״ת.
יא) מה רבו: תהלים קד, כד.
יב) הי׳ הוה ויהי׳ כאחד: זח״ג רנז, סע״ב. שער היחוה״א פ״ז.
יג) ולגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.
יד) עוה״ז . . אין תחתון: תניא פל״ו.
טו) מ״ש תתן אמת: מיכה ז, כ.
טז) אמת ה׳: עיין אגה״ק ס״ו.
יז) כימי צאתך: מיכה ז, טו.
יח) מבזמן יצי״מ: ראה זח״ג נב, סע״א. ת״ז תי״ג ד״ה שתיתאה. רשימות הצ״צ עה״פ כימי צאתך.
יט) הגילויים דלעתיד תלויים: תניא רפל״ז.
כ) הוא גואל ראשון: ראה שמו״ר פב, ד. זח״א רנג, א. שה״פ פרשת ויחי. תו״א ר״פ משפטים.

__________

1) מאמר זה כולל חלק מד״ה אשרי יושבי ביתך לאדמו״ר הזקן (נדפס בקונטרס בפ״ע – קה״ת, תשל״א, ואח״כ במאמרי אדה״ז תק״ע ע׳ קלא ואילך), ובעת מסירת מאמר הנ״ל (לאדה״ז) לדפוס, הגי׳ כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א את ההתחלה והסיום של מאמר זה (ונדפס בסוף הקונטרס הנ״ל). כאן נדפסו ההתחלה והסיום הנ״ל, ופנים המאמר מהנחה בלתי מוגה. כדי להבדיל בין הערות המו״ל להערות כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א (שבהתחלה וסיום הנ״ל), באו כאן הערות הנ״ל בנפרד, ומסומנות באותיות. המו״ל.
2) ריש פרשתנו (וארא ו, ב-ג).
3) נו, סע״א ואילך.
4) עם דא״ח – מו, א ואילך.
5) ע״כ הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א. המו״ל.
6) תהלים פד, ה.
7) שם קמה, יח.
8) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ ריג. ובכ״מ.
9) ויצא ל, יג.
10) תהלים קמה, א ואילך.
11) ברכות ד, ב.
12) ראה פרדס שער (טו) ממטה למעלה פ״ד.
13) ראה גם ד״ה כי תשא דש״פ תרומה-שקלים תשל״ד (סה״מ ד׳ פרשיות ח״א ע׳ קז ואילך).
14) ספר יצירה פ״א מ״ז.
15) ראה גם לקו״ת פ׳ ראה כ, סע״ב. ובכ״מ.
16) כלאים פ״ז מ״א. ראה תו״א מקץ לז, ג.
17) מאמרי אדה״ז שם ע׳ קמג.
18) תקו״ז בהקדמה (ז, ב).
19) מאמרי אדה״ז שם ע׳ קמד.
20) שם ע׳ קמה.
21) ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשמא. ד״ה וידבר גו׳ אנכי דיום ב׳ דחה״ש וסד״ה נשא תש״ל (סה״מ שבועות ע׳ רפח ואילך. סה״מ במדבר ח״א ע׳ עט). ד״ה ונחה עליו דאחש״פ שנה זו (סה״מ פסח ח״ב ע׳ קצד ואילך).
22) ירושלמי ר״ה פ״ג ה״ח. איכ״ר פתיחתא ב. תקו״ז תיקון כא (נ, א).
23) מכאן עד סוף המאמר הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א. המו״ל.
24) תהלים צב, ו.
25) זח״ג שב, א. תניא ספי״ג. ובכ״מ.
26) תשא לג, כג.
27) סנהדרין קיא, א. שמו״ר פ״ו, ד. תנחומא ריש פרשתנו. פרש״י פרשתנו ו, ט.
28) פרש״י שם, ב.
29) פרשתנו שם, ו-ז.
30) ראה תניא רפמ״ב. ובכ״מ.

[סה"מ שמות ח"א ע' קנה ואילך]

״בעת ההתועדות דשבת מברכים החודש שבט, שחל השנה יומים לאחרי ההילולא של אדה״ז, הואיל כ״ק אדמו״ר שליט״א לאמר חלק ממאמר זה [ד״ה אשרי יושבי ביתך לאדה״ז] בתוספת התחלה וסיום וכו׳״ (מהקדמת המו״ל להמאמר).
כעין שיחה. התחלת וסיום המאמר הוגהו ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, ונדפסו בסה״מ מלוקט ח״א ע׳ תקד-ה. כאן נדפסו ההתחלה וסיום הנ״ל, ופנים המאמר מהנחה בלתי מוגה (נדפס בסה״מ תשל״א ע׳ 375 ואילך).