בס״ד. ש״פ וישב, כ״ג כסלו, מבה״ח טבת ה׳תשי״ב
הנחה בלתי מוגה
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען1, דהפירוש הפשוט בזה הוא דיעקב התיישב (האָט זיך באַזעצט) בארץ מגורי אביו יצחק. וצריך להבין, דמאחר שכבר אומר קודם לזה ויבא יעקב אל יצחק אביו וגו׳ וימת יצחק, ומיתת יצחק הי׳ כמה שנים אחרי שבא יעקב אל יצחק, א״כ מובן דביאת יעקב לארץ לא הי׳ ביאת עראי כי אם ביאת קבע, א״כ אינו מובן מה בא לחדש בזה שאומר וישב יעקב בארץ מגורי אביו גו׳. והנה במדרש איתא2 והובא ג״כ בפרש״י3, וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלוה כו׳ אמר הקב״ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה, דזה מתרץ מה חידש באומרו וישב יעקב, דהכוונה בזה הוא שביקש יעקב לישב בשלוה. אמנם אין זה מובן, דמאחר שביקש יעקב לישב בשלוה, הרי מובן שיעקב ידע שזה מגיע לו (אַז אים קומט דאָס), שהרי יעקב הי׳ ירא שמא יגרום החטא4, א״כ מובן דכאשר ביקש לישב בשלוה בעולם הזה ידע שהגיע למדריגה כזו שצריך לישב בשלוה, ומובן זה ג״כ ממה דאיתא5 שלשה הטעימן מעין עולם הבא, שזה קאי על האבות, לכן הנה יעקב בחיר האבות6 ביקש לישב בשלוה משום שהטעימן (להאבות) מעין עולם הבא, א״כ אינו מובן מה שאמר הקב״ה לא דיין לצדיקים כו׳.
ולהבין זה, צריך להקדים תחילה פרטי הענינים דחנוכה. דהנה איתא בגמרא7 דנר חנוכה מצותה משתשקע החמה כו׳, ולהלן שם, מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, והיכן מנח לה כו׳ משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. והנה ישנם ג׳ מצות בנרות8, נר שהי׳ במקדש, נר שבת ונר חנוכה, ונר חנוכה חלוק מנר דמקדש ונר שבת, דהנה נר דמקדש מצותו הי׳ מפלג המנחה שהוא משך זמן קודם השקיעה9, וכן נר שבת צריך להדליק קודם השקיעה, שהרי אח״כ אסור להדליק, משא״כ נר חנוכה מצותה משתשקע החמה. וכמו״כ הוא ג״כ שנר מקדש הי׳ מבפנים, ובזה (בפנים) גופא הי׳ בהיכל ולא בעזרה, מקום שגם ישראל אין כולם נכנסים לשם ורק כהנים נכנסים לשם, וגם כהנים אסורים לבוא ביאה ריקנית בהיכל, וכמו״כ נר שבת צריך להיות בפנים, דנר שבת ענינו להביא שלום בית דמשום זה צריך להיות בחדר שאוכלין10, משא״כ נר חנוכה, הרי שבב׳ ענינים חלוק נר חנוכה מנר שבת ומקדש, דנר מקדש ושבת הוא קודם השקיעה ומבפנים ונר חנוכה הוא אחר השקיעה ומבחוץ, וכמו״כ הוא חלוק גם בענין הג׳11, דהנה נר מקדש הי׳ בימין, דמנורה בדרום ושולחן בצפון12, וכמו״כ נר שבת איתא בספרי קבלה (במשנת חסידים13) שצריך להיות מימין, משא״כ נר חנוכה צריך להיות משמאל.
והנה תיקון מצות נר חנוכה הי׳ מצד הנצחון שנצחו את היוונים שרצו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך14, ולאחר שנצחום תיקנו מצות נר חנוכה, א״כ מובן דהפרטים שבמצות נר חנוכה מתאימים וקשורים לביטול הגזירה שרצו להשכיחם תורתך כו׳.
והנה מבואר בכמה מקומות15 שמה שרצו היוונים להשכיחם תורתך אין זה שרצו שלא ילמדו תורה לגמרי, כי אם להשכיחם תורתך דוקא, היינו להשכיחם שהיא תורת הוי׳. דהנה בתורה כתיב16 כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, שגם שכל אנושי מבין שתורה היא חכמה עמוקה, וענין הזה בתורה היינו שילמדו תורה כמו שלומדים שכל אנושי ע״ז הסכימו היוונים, כי אם שרצו להשכיחם תורתך דוקא, היינו להשכיחם שהיא תורת הוי׳, ועי״ז שישראל מסרו נפשם לבטל הגזירה נצחו את היוונים, דישראל מסרו נפשם לבטל הגזירה דלהשכיחם תורתך, משום דאופן כזה בלימוד התורה כמו שלומדים שכל אנושי אין לה קיום. דזהו מה שאמרו חז״ל17 עה״פ18 רועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה מאבד הונה של תורה, היינו שמאבד גם השמועה שאומר עלי׳ שהיא נאה. דלכאורה אינו מובן, דמאחר שאומר שמועה זו נאה ויש לו חיות בה, למה מאבדה, וביותר אינו מובן שהרי לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ19, דעי״ז היא משתמרת אצלו, א״כ אינו מובן, דמאחר שאומר שמועה זו נאה, למה מאבדה. אך הענין בזה הוא, דכל זה הוא דוקא בשאר חכמות, אבל בתורה שבעצם אין לה שייכות להשגה, דמצד עצמה אי אפשר שישיגו אותה, אלא מצד רצון השי״ת שישראל יתקשרו אליו עי״ז שישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב״ה20, ורצונו הוא שלא רק הנפש האלקית יתקשר אליו כי אם גם הנפש הבהמית והגוף החומרי, דמשום זה נסעה וירדה התורה בכמה מדריגות עד שנתלבשה בשכל והשגה21, ולזאת הנה כשלומד תורה לא כדי שעי״ז יתקשר בהקב״ה כי אם מצד השכל שבה, אין שייך שישיג אותה, דמצד עצמה איזה שייכות יש לו שישיג את התורה, דזהו שמועה זו נאה כו׳ מאבד הון, דמאחר שלומד תורה מצד ששמועה זו נאה, מאבד גם שמועה הלזו. וזה הי׳ ג״כ מלחמת היוונים שרצו להשכיחם תורתך, להשכיח שהיא תורת הוי׳, דעי״ז הנה סוף סוף יתבטל לגמרי ענין לימוד התורה.
והנה מה שהיוונים רצו להשכיחם תורתך שכוונתם היתה בזה לבטל לגמרי ענין לימוד התורה, הנה זהו ע״י הענין דלהעבירם מחוקי רצונך. דהנה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, דהמשכת התורה מה שהתורה ירדה ונתלבשה בשכל אנושי שיהי׳ אפשר להשיגה וע״י ההשגה הוא מתייחד ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו22, הנה המשכה זו היא ע״י קיום המצוות, דע״י קיום המצוות עושה מדברים גשמיים אלקות, שמשתנים ממהות למהות, הנה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח23, שע״י קיום המצוות שעושה מדברים גשמיים אלקות, עי״ז הוא המשכת התורה שהיא למעלה מן השכל בשכל והשגה. וזהו מה שהיוונים רצו להעבירם מחוקי רצונך, דהנה במצוות ישנם עדות חוקים ומשפטים24, משפטים ועדות הם מצוות שיש להן מקום בשכל, דמשפטים הם מצוות שמחוייבים לעשותם מצד השכל, וגם עדות יש להם מקום בשכל וכמו [מצוות שהם] זכר ליציאת מצרים, ושבת שהוא זכר למעשה בראשית25, כי ששת ימים עשה הוי׳ את השמים ואת הארץ26, משא״כ חוקים הם מצוות שאין להם מקום בשכל ורק חוקה חקקתי גזרה גזרתי, הנה גזרת היוונים לא היתה על המצוות דעדות ומשפטים, דעל מצוות אלו לא היתה הגזירה, כי אם על המצוות דחוקים דוקא, שהן למעלה מן השכל, דזהו להעבירם מחוקי רצונך, היינו שהסכימו על קיום המצוות אבל שיהי׳ קיומם רק מצד השכל, ולא מצד שהוא רצון הוי׳, דנחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני27. וכוונתם היתה בזה שעי״ז הנה סוף סוף יעבירום לגמרי מענין המצוות, גם המצוות המחוייבות בשכל. וע״י שיעבירום מחוקי רצונך, לא יהי׳ ג״כ המשכת התורה, דבאתערותא דלתתא דוקא אתערותא דלעילא, שהמשכת התורה היא ע״י קיום המצוות דוקא, שהתורה בעצם היא למעלה מהשגה, ומה שבאה בהשגה הוא ע״י אתערותא דלתתא, קיום המצוות דוקא, אבל כשיעבירום מחוקי רצונך אז לא תהי׳ המשכת התורה, דזהו להשכיחם תורתך, ובמילא יתבטל לגמרי ענין התורה. וזהו מה שגזירת היוונים היתה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, שהגזירה היתה להשכיח שהיא תורת הוי׳ דוקא, וכמו״כ בקיום המצוות להעבירם מחוקי רצונך דוקא, אמנם כוונתם היתה בזה28 שעי״ז הנה סוף סוף יתבטל לגמרי ענין התורה ומצוות, וכמאמר29 היום אומר לו עשה כך כו׳, ופירש כ״ק מו״ח אדמו״ר30 שהכוונה בזה דכאשר האדם עובד את השי״ת, לומד תורה ומקיים מצוות, אומר לו היצר הרע עשה כך (טו אַזוי), היינו דכאשר הוא מקיים מצוות אומר לו היצר הרע עשה כך, שגם הוא מסכים שיעשה המצוה, היינו שקיום המצוות יהי׳ מצד השכל ולא מצד שהוא רצון הוי׳, וכמו״כ כאשר הוא לומד תורה אומר לו היצר הרע עשה כך, אני אלמד ג״כ יחד עמך (איך וועל אויך לערנען צוזאַמען מיט דיר), היינו שילמדו תורה מצד השכל שבתורה, שעי״ז הנה סוף סוף יתבטל לגמרי מענין לימוד התורה וקיום המצוות.
והנה ע״י המסירות נפש דישראל שמסרו נפשם לבטל הגזירה, דמסירת נפשם היתה למעלה מטעם ודעת, דע״פ שכל לא היו יכולים לנצח, שהרי היו גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים14, אלא שהלכו במסירות נפש למעלה מטעם ודעת. ולא רק למעלה מטעם ודעת דשכל אנושי, כי אם למעלה גם מטעם ודעת דקדושה, שהרי ע״פ דין הי׳ אפשר לחשוב בזה (האָט מען געקענט טראַכטן אין דעם) אם הוא מהמצוות דיהרג ואל יעבור או מהמצוות דיעבור ולא יהרג31. דהנה גזירת היוונים היתה על מילה שבת וטהרת המשפחה32, הנה המצוות דמילה ושבת הם מהמצוות דיעבור ואל יהרג33, וגם הענין דטהרת המשפחה שאמרו תבעל להגמון תחילה34, שהו״ע דיהרג ואל יעבור33, הרי גם בזה ישנה הסברא דאסתר קרקע עולם היתה35. ואף שבעת גזירת השמד מחוייבים למסור נפשם על כל המצוות36, אבל זהו דוקא כאשר מכריחים אותו לעבור על אחת מהמצוות, דאז הנה בשעת גזירת השמד מחוייב למסור נפשו ולא לעבור על אחת המצוות, אבל לילך למקום אחר לבטל הגזירה אינו מחוייב על פי דין, ומה שהלכו במסירות נפש, שהיו רבים ביד מעטים וגיבורים ביד חלשים, והלכו לבטל הגזירה, הרי זה מסירות נפש שלמעלה גם מטעם ודעת דקדושה. וביותר ענין המסירות נפש הוא, דהנה מלחמת היוונים היתה דרך התחכמות, שבתחילה היתה הגזירה רק על מצוות פרטיות, אבל כוונתם היתה בזה לעקור (אונטערגראָבן) את עיקרי האמונה ולבטלם לגמרי מענין התורה, וכיון שהגזירה היתה בדרך התחכמות, הרי זה מסירות נפש גדולה ביותר. ועל דרך דאיתא37 ההפרש בין חטאת לאשם תלוי, דחטאת בת דנקא ואשם בן שתים38, דטעם הדבר הוא דחטאת היא על ודאי ומתחרט ע״ז, משא״כ אשם הוא על ספק ולבו נוקפו כי שמא לא חטא, והוא מפני שלבו נוקפו, כמו״כ הנה מלחמת היוונים שהיתה בדרך התחכמות, הנה משום זה המסירות נפש הוא ביותר.
והנה המסירות נפש הלזה פעל שהי׳ הנצחון למעלה מהטבע, דהמסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת פעל הנצחון למעלה מהטבע. ולבד גוף ענין הנצחון הי׳ ג״כ הנס שמצאו פך השמן טהור ודלק ח׳ ימים, דהשמן שהי׳ בהפך הספיק רק ליום אחד ומ״מ דלק ח׳ ימים39, דלכאורה למה הי׳ כזאת, והי׳ אפשר שהשמן יספיק לכתחילה לח׳ ימים. והענין בזה הוא, דמנורה הוא עדות לישראל ונר מערבי הוא להראות חיבתם של ישראל40, דאהבת הקב״ה לישראל היא אהבה שלמעלה מטעם ודעת, דאין טעם על האהבה, דהלא אח עשו ליעקב ומ״מ ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי41, שהוא אהבה עצמית שלמעלה מטעם ודעת, ועי״ז שישראל מסרו נפשם למעלה מטעם ודעת, עי״ז המשיכו את האהבה שלמעלה מטעם ודעת, ולכן הראה להם הנס דפך השמן כדי להראות חיבתם של ישראל.
וזהו ג״כ מה שנר חנוכה משמאל, דהנה נתבאר לעיל בהמאמר די״ט כסלו42 שישנם שני אופני בירורים, בירור בדרך מלחמה ובירור בדרך מנוחה. בירור בדרך מלחמה הוא שטוען עם האויב ולוחם עמו, ובמילא נותן מקום למציאות האויב, שישנו למציאות האויב ומציאות חזקה אלא שלוחם עמו ומנצחו, ולהיות שישנו למציאות האויב, לכן הנה אף שניצח אותו, אפשר להיות חוזר וניעור. אמנם הבירור בדרך מנוחה הוא כמו הבירור שהי׳ בימי שלמה43, דאיתא במדרש44 ובזוהר45 דבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא, שבימי שלמה היה הבירור בדרך מנוחה, שמצד ריבוי החכמה דשלמה פעל הבירור בדרך ממילא, וכמו מלכת שבא46 שהביאה לו הניצוצות בעצמה. ולהיות שהבירור הוא בדרך ממילא ואינו נותן מקום למציאות האויב, אי אפשר להיות חוזר וניעור, דזהו בירור בדרך שלום, ולכן בשלמה כתיב47 הוא יהי׳ איש מנוחה גו׳ ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו. אמנם בהבירור בדרך מנוחה גופא ישנם ב׳ אופנים, א׳ כמו שהי׳ הבירור בימי שלמה, דאף שפעל הבירור בדרך ממילא, אבל זה הי׳ רק בהניצוצות שיש בהם קדושה, הם דוקא התבררו, אבל הניצוצות שנחשך בהם אור הקדושה, ורק שיש בהם האור אלקי אבל אינו נרגש כלל, בהם לא הי׳ הבירור, וכמו מאכלות אסורות שאף כשהוא אוכל אותם בלא הודע לשם שמים אין להם עלי׳ עד שיבולע המות לנצח48 כמ״ש49 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ50, דלכן הנה מהמינים שהביאו לשלמה וכמו כסף וזהב הרי מהמינים ההם נשאר גם אצל העמים ולא הי׳ כולם אצל שלמה, אמנם לעתיד אז יהי׳ הבירור בתכלית, דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו׳ לעבדו שכם אחד51, היינו שגם ניצוצות שנחשכו אורם לגמרי יהי בהם הגילוי דהוי׳ אחד ושמו אחד52. וזהו ג״כ ענין מה שנר חנוכה בשמאל, דהנה ע״י המסירות נפש דחנוכה המשיכו האהבה עצמית שלמעלה מטעם ודעת, דלכן נעשה להם הנס דפך השמן למעלה מטעם ודעת, דמצד האהבה עצמית הנה הבירור הוא בדרך מנוחה, דזהו הנס דפך השמן שמצאו פך שמן טהור ולא הי׳ בו טומאת מגע וטומאת היסת, דלכאורה הרי גם אם הי׳ השמן טמא היו ג״כ יכולים להדליק בו המנורה, דטומאה הותרה בציבור53, אך הענין בזה הוא שמצד המסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת המשיכו עי״ז האהבה עצמית שלמעלה מטעם ודעת, ולכן נעשה הנס שמצאו פך שמן טהור, שאף שהיו יכולים להדליק גם בשמן טמא, אבל אז הי׳ זה ענין דבירור בדרך מלחמה ולא בדרך מנוחה, ומכל שכן שאין זה הענין דלהראות חיבתם של ישראל54, ומצד המסירות נפש המשיכו האהבה שלמעלה מטעם ודעת, שעי״ז הוא הבירור בדרך מנוחה. וזהו נר חנוכה בשמאל, דבכללות תורה ומצוות הו״ע של ימין מקרבת55, וכשזהו ימין ארוכה זה מגיע רחוק (און אַז עס איז אַ לאַנגער ימין דערלאַנגט דאָס ווייט), שכל זה הוא הבירור דימין, אלא שבזה גופא ישנו גם הענין שפועל הבירור בדרך ממילא, אבל רק בקו הימין, אבל ע״י המסירות נפש דחנוכה הנה עי״ז הוא הבירור כמו שיהי׳ לעתיד, שיהי׳ גם בקו השמאל. וזהו מצותה משתשקע החמה, דהנה סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה כו׳ ובמלכות יון הכל ברחו ממנה כו׳56, וזהו משתשקע החמה שנר חנוכה פועל גם בחמה57, דזהו ענין משתשקע החמה שהוא פועל שקיעת החמה דלעו״ז, דחמה הוא מלשון חמימות, וזהו משתשקע החמה שמהפך חמימות התאוה, עד דכליא ריגלא דתרמודאי58, ריגלא הו״ע משלחי רגל השור והחמור59, דזה קאי על נפש הבהמית60, ותרמוד הוא אותיות מורדת61, שלא רק שאין נרגש בו אלקות כי הוא העלם והסתר על אלקות, מ״מ הנה נר חנוכה מגיע גם לשם, ולכן נר חנוכה בשמאל, להיות שנר חנוכה מגיע גם בקו השמאל.
וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, דביקש יעקב לישב בשלוה, שיעקב חשב שכבר הגיע הזמן שאפשר להיות הבירור בדרך מנוחה, דאחר שעבד אצל לבן ארבע עשרה שנה, ובירר כל הבירורים דהבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני62, חשב שאפשר להיות הבירור בדרך מנוחה63, היינו שלא יצטרך לירד למצרים, וגם בהיותו בארץ כנען יהיו הבירורים בדרך ממילא כמו שיהיו לעתיד. אך באמת הנה לעתיד יהי׳ הבירור באופן כזה להיות שאז יהי׳ זה מוכן לא רק מצד הצדיק כי אם גם מצד העולם, אבל64 אצל יעקב שלא הי׳ העולם מזוכך להיות שזה הי׳ קודם גלות מצרים, הנה אף שמצד יעקב הי׳ אפשר להיות הבירור באופן כזה, אבל להיות שלא הי׳ העולם מוכן לזה, הוכרח יעקב לירד מצרימה, ואם לא הי׳ הולך ברצון הי׳ מוכרח לירד למצרים בשלשלאות של ברזל65, אלא שיעקב זכה ובא למצרים בהעגלות ששלח לו יוסף. אמנם אף שיעקב הוכרח לירד למצרים ובהיותו בארץ כנען לא הי׳ אפשר להיות הבירור, מ״מ בהיותו במצרים לא הי׳ הבירור בדרך מלחמה כי אם בירור בדרך מנוחה, דיעקב הי׳ בגושן, ואת יהודה שלח גו׳ להורות לפניו גושנה66, שעשו שם בית מדרש67, והבירור במצרים הי׳ בדרך ממילא, אלא שיעקב הוצרך לבוא למקום המתברר, אך בהיותו במקום המתברר הי׳ הבירור בדרך ממילא. וכמו״כ מצינו דוגמא לזה גם אחר מתן תורה68, שישראל הלכו במדבר העמים69, שהלכו למקום המתברר, אלא ששם גופא הי׳ הבירור בדרך ממילא, שהארון שהלך לפניהם הרג את הנחשים ועקרבים והשוה את ההרים ובקעות70. וכל זה הי׳ מקודם, שאף שהבירור הי׳ בדרך ממילא, אבל מ״מ הוצרכו לילך למקום המתברר, אבל לעתיד יהי׳ הבירור בדרך מנוחה, שלא יהי׳ שום שייכות עם המתברר ויהי׳ הבירור בדרך ממילא, ובמילא הבירור הוא גם בקו השמאל, דכמו״כ הוא הענין דנר חנוכה שהוא בירור בדרך מנוחה כמו שיהי׳ לעתיד, דלכן מצותה משתשקע החמה, שקיעת החמה שלעומת זה, ומשמאל ומבחוץ.
והנה מה שנוגע מזה בעבודה אצל כל אחד ואחד, הנה אצל כאו״א ישנם ב׳ אופני הבירורים בדרך מלחמה ובדרך מנוחה, דבשעת העסק או בשעת האכילה ושתי׳ הו״ע דבירור בדרך מלחמה, דנהמא אפום חרבא ליכול71, שצריך לחשוב שלא יאכל יותר מצורך קיום גופו, דכשאוכל יותר מכדי צורכו הו״ע קליפת נוגה, וגם זה גופא צריך לאכול לשם שמים, כי חסידות אומרת (וואָרום חסידות זאָגט)72 שאכילה סתמית, היינו שאינו אוכל למלאות תאוותו רק כדי צורך קיומו אבל אינו אוכל זה לשם שמים, הו״ע נוגה וצריך עלי׳, דבמילא הרי צריך ללחום עם עצמו שיהי׳ האכילה כדבעי, שהו״ע נהמא אפום חרבא ליכול. ובשעת עסק התורה אז הוא הבירור בדרך מנוחה, אמנם בלימוד התורה גופא ישנם ב׳ אופנים73 שהם ב׳ האופנים שישנם בבירור בדרך מנוחה, דבגליא דתורה שנתלבשה בגשמיות, אלו כשרות ואלו טריפות74, הרי צריך לברר ההיתר מהאיסור, ואף שהוא בירור בדרך מנוחה, אבל הבירור הוא רק בההיתר, אבל בפנימיות התורה שמדברת בענינים רוחניים, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, בענין עצמות ומהות א״ס ב״ה עם הגילויים שלו (מיט זיינע גילויים), הנה לימוד פנימיות התורה פועלת התקשרות הלומד בעצמות ומהות א״ס, אשר מצד ההתקשרות בעצמות ומהות א״ס ב״ה, הרי גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר75, דבמילא הנה מצד לימוד פנימיות התורה אין שייך ענין מלחמה כלל, וכמו בענין אכילה ושתי׳ שאוכל לא רק כדי קיומו כי אם יתר מכדי קיומו, אמנם התענוג שבזה הו״ע אז תתענג על הוי׳76, וכמו אכילה דשבת שמצוה לענגו בבשר שמן ויין מבושם77, אבל התענוג בזה הוא התענוג אלקי, וכמו״כ הוא האכילה ושתי׳ שמצד פנימיות התורה. וזהו המוסר השכל שכל אחד צריך לידע מהענין דחנוכה, שאף שבעת עסקו באכילה ושתי׳ הו״ע של בירור בדרך מלחמה, מ״מ ישנו בו ענין ההתקשרות עם עצמות ומהות א״ס ב״ה, שמצד זה הנה גם חושך לא יחשיך ממך גו׳, זהו ענין דנר חנוכה שהבירור הוא בדרך מנוחה כמו שיהי׳ לעתיד, דלכן הנה המנורה דמקדש היתה ז׳ נימין ומנורה78 דלעתיד יהי׳ ח׳ נימין79.
__________
1) ריש פרשתנו (וישב לז, א).
2) ב״ר פפ״ד, ג.
3) פרשתנו שם, ב.
4) ראה ברכות ד, א. פרש״י וישלח לב, יא.
5) ב״ב טז, ב.
6) שער הפסוקים תולדות כז, כה. וראה ב״ר פע״ו, א. זח״א קיט, ב. קמז, ב.
7) שבת כא, ב.
8) בכ״ז – ראה גם רד״ה מצותה משתשקע החמה באוה״ת חנוכה (כרך ה) תתקמ, ב. תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ קיב). רד״ה ת״ר מצות נ״ח ורד״ה מצותה משתשקע החמה תשל״ח (סה״מ חנוכה ע׳ קעה. ע׳ קפג).
9) ראה ד״ה ת״ר מצות נר חנוכה שבהערה הקודמת הערה 12. וש״נ.
10) ראה שו״ע אדה״ז או״ח ר״ס רסג.
11) ראה ריש וסוף ד״ה נ״ח מצותה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשפד. ע׳ תשצג).
12) מנחות פו, ב.
13) מסכת ליל שבת פ״ג מ״ח. וראה גם סידור האריז״ל ב״סדר השולחן״.
14) נוסח ״ועל הנסים״.
15) סד״ה נר חנוכה מצותה שבהערה 11. ובארוכה ד״ה מאי חנוכה תש״א (סה״מ תש״א ס״ע 59 ואילך). וראה מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ נז. שערי אורה שער החנוכה כב, א. סהמ״צ להצ״צ מצות נר חנוכה (עא, א). ד״ה ואתה ברחמיך תרח״ץ (סה״מ תרח״ץ ע׳ קעג ואילך).
16) ואתחנן ד, ו.
17) עירובין סד, א.
18) משלי כט, ג.
19) ע״ז יט, א.
20) ראה זח״ג עג, א.
21) ראה תניא פ״ד.
22) תניא פ״ה.
23) ראה זהר ח״א פט, ב. ח״ב קסב, ב.
24) ראה ואתחנן ו, כ. פי׳ הרמב״ן שם. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 51 ואילך. שם ע׳ 90 ואילך. ובכ״מ.
25) ראה מו״נ ח״ב פל״א. רמב״ן ואתחנן ה, טו. ועוד.
26) יתרו כ, יא.
27) ספרי ופרש״י עה״פ פינחס כח, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.
28) ראה גם ד״ה ת״ר מצות נר חנוכה תשל״ח (סה״מ חנוכה ע' קעז) הערה 33.
29) שבת קה, ב.
30) ראה סה״מ תרפ״ט ע׳ 124-5 (קונטרסים ח"א לז, א). ד״ה ואתה ברחמיך שבהערה 15 (סה״מ תרח״ץ ע׳ קעה).
31) ראה פסחים כה, סע״א-ב. וש״נ. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ה ה״א ואילך.
32) ראה מגילת אנטיוכוס. רמב״ם הל׳ חנוכה פ״ג ה״א. רש״י ור״ן שבת כג, א. ועוד.
33) ראה רמב״ם שם.
34) כתובות ג, ב. וראה ירושלמי כתובות פ״א ה״ה. פרש״י שבת שם (ד״ה היו באותו הנס).
35) מגילה כג, ב.
36) ראה רמב״ם הל׳ יסוה״ת שם ה״ג.
37) שו״ע אדה״ז או״ח סתר״ג.
38) זבחים מח, א.
39) שבת כא, ב.
40) ראה שם כב, ב.
41) מלאכי א, ב-ג.
42) ד״ה פדה בשלום (סה״מ יו"ד-י"ט כסלו ס"ע פה ואילך). וראה המשך פדה בשלום תרנ״ט (סה״מ תרנ״ט ע׳ קסב ואילך). תש״ד (סה״מ תש״ד ע׳ 106 ואילך).
43) ראה (נוסף להמצויין בהערה הקודמת) תו״א בראשית ו, א. לקו״ת במדבר ד, א. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשסט-ע. סה״מ יו"ד-י"ט כסלו ס"ע רל ואילך.
44) ראה שמו״ר פט״ו, כו.
45) ראה זח״א עג, ב. קנ, רע״א. ועוד.
46) ראה מלכים-א י, א ואילך.
47) דברי הימים-א כב, ט.
48) ע״פ ישעי׳ כה, ח.
49) זכרי׳ יג, ב.
50) ראה תניא פ״ז (יב, א).
51) צפני׳ ג, ט.
52) זכרי׳ יד, ט.
53) פסחים עז, א. וראה (בנדו״ד) פני יהושע שבת כא, ב. שו״ת חכם צבי ספ״ז. ועוד.
54) ראה פנ״י ושו״ת חכם צבי שם.
55) ראה סוטה מז, א. סנהדרין קז, ב.
56) שמו״ר פט״ו, ו. הובא ונת׳ בד״ה בכ״ה בכסלו תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ פא). תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ עג ואילך). ד״ה מצותה משתשקע תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ צח ואילך). תרפ״ו (סה״מ תרפ״ו ע׳ קסד ואילך). ועוד.
57) דרושים שבהערה הקודמת.
58) שבת כא, ב.
59) ישעי׳ לב, כ. הובא בד״ה בכ״ה בכסלו תר״ס שבהערה 56.
60) ראה ע״ז ה, ב ובפרש״י (הובא בד״ה בכ״ה בכסלו הנ״ל).
61) עמק המלך שער קרית ארבע ר״פ קיא. קהלת יעקב ערך תרמוד. וראה דרושים שבהערה 56.
62) ויצא לא, מג.
63) ראה גם ד״ה פדה בשלום שנה זו (סה״מ יו"ד-י"ט כסלו ע' צ). וראה תו״ח פרשתנו מב [קפג], סע״ב ואילך. לקו״ש ח״א ע׳ 69. חכ״ה ע׳ 363. הנסמן בהערה הבאה. ועוד.
64) ראה גם לקו״ש שם ע׳ 368 ואילך.
65) ראה שבת פט, ב.
66) ויגש מו, כח.
67) תנחומא באָבער, יל״ש ופרש״י עה״פ.
68) ראה המשך פדה בשלום תש״ד (סה״מ תש״ד ע׳ 110).
69) ל׳ הכתוב – יחזקאל כ, לה.
70) ראה פרש״י בהעלותך י, לד.
71) זח״ג קפח, ב. סה״מ תש״ד שם ע׳ 103 ואילך.
72) תניא פ״ז (יא, א-ב).
73) בכ״ז ראה המשך תער״ב שם ע׳ תשסח ואילך. ד״ה פדה בשלום שנה זו (סה״מ יו"ד-י"ט כסלו ע' פח ואילך).
74) ל׳ חז״ל – משנה חולין מב, א. נד, א. ועוד.
75) תהלים קלט, יב.
76) ישעי׳ נח, יד.
77) ראה טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סרמ״ב.
78) ערכין יג, ב.
79) השמטה (נאמר בעת המאמר, ואין זוכרים מקומו): כשהקריבו הנשיאים את קרבנם חלשה דעתו של אהרן כו׳ ואמר לו הקב״ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות (ראה במדב״ר פט״ו, ו. פרש״י ר״פ בהעלותך), שהו״ע שקיים לעולם ולעולמי עולמים. ואיתא ע״ז ברמב״ן (ר״פ בהעלותך), שאי אפשר לומר שהכוונה היא לנרות המקדש, שהרי אינם קיימים בזמן הגלות, אלא הכוונה היא נרות חנוכה שקיימים בזמן הגלות, והי׳ זה ע״י מתתיהו מבניו של אהרן. המו״ל.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' קיד ואילך]
״התחיל המאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. בהמאמר הי׳ קצת המשך לי״ט כסלו. גם הזכיר במאמר אודות הנס דחנוכה שזהו להאיר חשיכה בחוץ, בשונה מנרות בית המקדש וגם נרות שבת (שלום בית) וענין בעבודה. בשעה שאמר כ״ק אדמו״ר שליט״א את המאמר היו עיניו חצי סגורות״ (מיומן א׳ התמימים).
נדפס בסה״מ תשי״ב (ברוקלין, תשמ״ח) ע׳ 142 ואילך.