בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, כ״ז שבט, מבה״ח אדר ה׳תשמ״ב
הנחה בלתי מוגה
כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם גו׳1, וידוע דיוק רבותינו נשיאינו בזה2 מדוע נקט לשון כי תשא, דכיון דמשמעו כי תמנה ותספור, הי׳ לו לומר כי תפקוד. גם צריך להבין מה שמדייק הכתוב לומר כי תשא את ראש בני ישראל, דלכאורה הוה לי׳ לומר כי תשא את בני ישראל ותו לא. גם2 מהו ענין לפקודיהם, דלכאורה הוא כפל לשון. וממשיך בכתוב, זה יתנו גו׳ מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה׳, וצריך להבין מה שמדייק שיתנו מחצית השקל, ולא כתב רק שיתנו עשר גרה. ואפילו אם תמצי לומר שהדגשת המטבע דשקל כאן היא לפי שמחצית השקל היא כופר נפש (כמ״ש1 ונתנו איש כופר נפשו), ושקל בגימטריא נפש (כמובא בספרים3), מ״מ עדיין צריך ביאור במה שמאריך בכתוב לבאר כמה הוא שקל שלם, עשרים גרה השקל, והוה לי׳ לומר זה יתנו מחצית השקל שהיא עשר גרה. ומכללות הענין מובן, דענין כי תשא את ראש בני ישראל הוא לא רק לשון מנין אלא גם לשון נשיאה והרמה4, וזהו שצ״ל הרמת הראש דבני ישראל לפקודיהם, שבחי׳ לפקודיהם הוא מקום רם ונעלה מאוד. וזהו גם מה שע״י מחצית השקל כפשוטה עשו אדנים למשכן, שעי״ז הי׳ קיום מצות ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם5, תכלית הרוחניות.
ויובן זה בהקדם ביאור ענין המנין בכלל, דהנה ענין המנין הוא דבר נעלה ביותר, כמו שמצינו שענין המנין הוא דבר חשוב בכמה מקומות, כמו המנין שבמצוות, דמצות מעשר צ״ל במנין דוקא (ולא באומד), ועד״ז בכללות המצוות, דכתיב6 לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, היינו שמנין המצוות הוא בדיוק. ועד״ז מצינו במנין בנ״י שמורה על חשיבותם וחיבתן, וכידוע7 בביאור הטעם שנמנו שמות בנ״י בפ׳ שמות אף שכבר נמנו השבעים נפש בפרשת ויגש, משום שמתוך חיבתן מונה אותם כל שעה שיהיו ספורים ומנויים ככוכבים שנאמר בהם8 המוציא במספר צבאם גו׳ (וכתיב9 מונה מספר לכוכבים). וזהו מה שאמרו במדרש10 שתשע פעמים נמנו ישראל, והמנין העשירי יהי׳ לעתיד לבוא, כמ״ש11 עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, דמכל זה מובן שהמנין דבנ״י מורה על חשיבותם וכו׳. ועד״ז הוא גם בעולם האצילות, דתנן בספר יצירה12 עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, היינו דגם עולם האצילות שהוא למעלה מעלמא דפרודא הרי הספירות שבו הם במספר ומנין, דגם מזה מובנת מעלת ענין המנין. והקשה על זה בשל״ה13, דלכאורה הרי בדבר המדוד והמנוי אמרו רז״ל14 אין הברכה מצוי׳ אלא בדבר הסמוי מן העין, היינו דהמנין יש בו משום מניעה לריבוי בברכה, ואיך זה מתאים עם המעלה שבמנין. ומבאר בזה, דבמנין יש ב׳ אופנים, כמארז״ל פרק קמא דביצה15 את שדרכו לימנות וכל שדרכו לימנות, דאת שדרכו לימנות הוא דבר חשוב ונעלה, וכל שדרכו לימנות אינו דבר חשוב כל כך [דלחד מאן דאמר גם כל שדרכו לימנות לא בטיל, אבל מסקנת ההלכה היא דאינו בכלל דבר חשוב]. והענין הוא16, דאת שדרכו לימנות הו״ע עבודת הצדיקים, ועמך כולם צדיקים17, וכמבואר (בלקו״ת18) בענין יראת ה׳, דשלימות יראת הצדיקים היא כמ״ש19 יראו את ה׳ קדושיו, שאת הוא מלשון טפל ובטל. וכל שדרכו לימנות הוא ע״ד הדרגא הפחותה ביראה, יראו מה׳ כל הארץ20. וזהו16 ענין כי תשא את ראש בני ישראל שיהיו בבחי׳ את שדרכו לימנות, שאז המנין הוא דבר חשוב.
והנה ענין המנין הי׳ ע״י מחצית השקל. והענין הוא, דהנה כתיב21 נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, דענין הצלם הוא הציור דעצם הדבר, משא״כ ענין הדמות הוא רק בחי׳ הארה בלבד (דזהו החילוק בין בחי׳ זה לבחי׳ כה, זה הוא עצם הדבר וכה הוא רק דמות והארה). ומבואר בהדרושים22, דענין הצלם הוא קוב״ה וענין הדמות הוא שכינתי׳, וענין נעשה אדם בצלמנו כדמותנו הוא בחי׳ יחוד קוב״ה ושכינתי׳, דזהו כללות ענין המצוות להיות יחוד קוב״ה ושכינתי׳, דלכן אנו אומרים לפני ברוך שאמר לשם יחוד קוב״ה ושכינתי׳ כו׳ (דאף שמבואר בפרי עץ חיים23 שצריך לומר לפני כל מצוה, הרי זה מה שאומרים בתחילת היום היא פעולה נמשכת על כל המצוות שבמשך היום כולו24). והנה בבחי׳ קוב״ה ושכינתי׳ יש כמה דרגות, וכמבואר בהמשך וככה תרל״ז25 דיש גם יחוד קוב״ה ושכינתי׳ לפני הצמצום, וגם ישנו הענין דיחוד קוב״ה ושכינתי׳ כמו שהוא באצילות, וכמבואר בכמה מקומות26 דקוב״ה הוא ז״א דאצילות, בחי׳ צלמנו, ושכינתי׳ היא ספירת המלכות דלית לה מגרמא כלום27, ורגלי׳ יורדות כו׳28, שאינה כשאר הספירות דאצילות ממש אלא בבחי׳ דמות בלבד, ועד שיש קא סלקא דעתך שצריך לשלול אותה, ולומר שגם היא מכלל האצילות, עשר ולא תשע, והיא משלמת את מנין העשר ספירות כמ״ש29 אנכי שלומי אמוני ישראל דקאי על בחי׳ המלכות שהיא משלמת את העשר ספירות30, וכדאיתא בלקו״ת31 דבהיותה באצילות היא מיוחדת עמהם (עם הספירות דאצילות). וזהו ג״כ ענין היחוד דקוב״ה ושכינתי׳, שמלכות מתאחדת עם ז״א. ועד״ז בכל מצוה ומצוה יש ג״כ ב׳ הבחינות דצלם ודמות, דכוונת המצוה היא בחי׳ צלם, ומעשה המצוה היא בחי׳ דמות, וצ״ל היחוד דצלם ודמות, מעשה וכוונה, דאף שהמעשה הוא העיקר32, מ״מ הרי מצוה בלא כוונה היא כגוף בלא נשמה33. ועד״ז הוא בכללות עבודת האדם [כי בכל אדם מישראל יש צלם ודמות, כמו באדם הראשון דכתיב בי׳ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ואדרבה, בריאת האדם היתה בשביל בריאת כאו״א, כמאמר34 לפיכך נברא האדם יחידי לומר לך כו׳], והענין בעבודה הם ב׳ היחודים דיחודא עילאה ויחודא תתאה, וצ״ל יחוד שניהם, יחוד יחודא עילאה ויחודא תתאה, וכמבואר בקונטרס עץ החיים35, דאף שעבודת רוב בני אדם היא בבחי׳ יחודא תתאה, מ״מ צריך להיות לעת מן העתים גם הארה והשפעה כו׳ מבחי׳ יחודא עילאה כדי שהעבודה בבחי׳ יחודא תתאה תהי׳ עבודה אמיתית.
וזהו מ״ש עשרים גרה השקל מחצית השקל גו׳, דהנה36 כללות עבודת האדם היא רק מחצית השקל, בחי׳ אתערותא דלתתא, שעל ידה מגיע רק בבחי׳ האתערותא דלעילא הנמשכת ע״י האתערותא דלתתא, משא״כ בחי׳ אתערותא דלעילא שאין האתערותא דלתתא מגעת לשם אינו יכול להמשיכה כי אינה שייכת לעבודתו37. אבל אעפ״כ נאמר עשרים גרה השקל, כי אף שאין האתערותא דלתתא מגעת בבחינה זו, מ״מ הרי אמרו קוב״ה שריא באתר שלים38, דע״י עבודת האתערותא דלתתא נעשה בבחי׳ אתר שלים. וטעם הדבר, כי ישראל שרשם במדריגה נעלית ביותר, וכמאמר39 במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, דזהו גם לפני הצמצום, ועד ששרשם הוא במהותו ועצמותו ית׳, וכידוע ג״כ פירוש הרב המגיד40 עה״פ41 עשה לך שתי חצוצרות, שישראל וקוב״ה הם שתי חצאי צורות כביכול. וזהו גם מה שאמרו רז״ל42 שישראל נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית, עם כל הפירושים שבזה, עד שזה קאי על עצמותו ומהותו ית׳, דב׳ שותפים (הקב״ה וישראל) הם כב׳ חצאים, דע״י עבודת ישראל עושים דירה לו ית׳ בתחתונים.
וזהו מ״ש כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, דע״י כי תשא מגיעים למקום רם ונעלה מאוד שהיא עלי׳ שבאין ערוך, שלכן צריכים למטבע גשמי דוקא. דבשביל עלי׳ רוחנית מספיקה גם עבודה רוחנית, אבל בשביל עלי׳ שבאין ערוך צריך מטבע גשמיית דוקא. וזהו מה שהמנין הי׳ ע״י מחצית השקל גשמי (ולא מטבע של אש), ועוד זאת, שהמנין הי׳ ע״י מטבע שהוא מסוג הדומם, לא כהמנין שהי׳ בימי שאול שהי׳ ע״י טלאים43 (מסוג החי), וכן לא כהמנין שהי׳ בבית המקדש ע״י הרמת אצבעות44 (סוג המדבר), וכל שכן וקל וחומר לא כהמנין כשסופרים אם יש מנין עשרה להשלים לציבור, שצריך למנות ע״פ הפסוק שבתורה שבכתב45, אלא אין זו כי אם מטבע של דומם, שהוא הענין הכי תחתון בגשמיות גופא, דדוקא עי״ז באים להעילוי דלפקודיהם גו׳, וכידוע46 שכל הגבוה יותר יורד למטה יותר. וזהו עשרים גרה השקל, עשרים בגימטריא כתר47, ולמעלה מזה, דבחי׳ עשרים הוא מקום רם ונעלה מאוד48.
והנה כמו שע״י משה רבינו נעשה הענין דכי תשא וגו׳ לפקודיהם בפעם הראשונה, עד״ז הוא בכל דור ודור ע״י אתפשטותי׳ דמשה שבכל דרא ודרא49, עד לכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, שהם מגביהים את ישראל ומקשרים אותם עם שרשם ומקורם, בחי׳ מזל דנשמה, עד לבחי׳ והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה50, כמבואר בלקו״ת האזינו51 ענין זה. וע״י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות52, ובדברים הגשמיים שעל ידם עושים דירה לו ית׳ בתחתונים, כמו המשכן שהי׳ מי״ג53 וט״ו54 דברים גשמיים, דעי״ז פועלים יחוד קוב״ה ושכינתי׳, דזהו ענין ״מתעסק בעלמא״55, לעסוק בעולם ולעשות ממנו דירה בתחתונים, הנה עי״ז נזכה לקבל פני משיח צדקנו, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו56, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים57, ובמהרה בימינו ממש.
__________
1) תשא ל, יב.
2) רד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתצג). ובכ״מ.
3) בעה״ט עה״פ.
4) תו״א תשא (הוספות) קיב, א. קיב, ד. אוה״ת תשא ע׳ א׳תתמו. שם ע׳ א׳תתסג. ע׳ א׳תתצה. המשך תער״ב שם ע׳ תתקא. ובכ״מ.
5) תרומה כה, ח.
6) פ׳ ראה יג, א. וראה ואתחנן ד, ב.
7) ראה פרש״י ר״פ שמות. וראה גם שמו״ר פ״א, ג. פרש״י ר״פ במדבר. ובכ״מ.
8) ישעי׳ מ, כו.
9) תהלים קמז, ד.
10) תנחומא תשא ט. במדב״ר פ״ב, יא. ובכ״מ. וראה אוה״ת שם ע׳ א׳תתקד. נ״ך ע׳ שפב ואילך.
11) ירמי׳ לג, יג.
12) פ״א מ״ד. וראה אוה״ת שם ע׳ א׳תתכג.
13) חלק תושב״כ שלשה מחנות (שמז, א). וראה אוה״ת שם ע׳ א׳תתכח. ע׳ א׳תתקד. ד״ה צהר תעשה לתיבה תער״ג (המשך תער״ב ח״א ע׳ קעא ואילך).
14) ב״מ מב, א. ועוד.
15) ג, ב. וראה גם ערלה פ״ג מ״ז. זבחים עא, סע״ב. וראה שו״ע יו״ד ר״ס קי ובנ״כ שם. וראה בכ״ז גם המשך תער״ב שם ע׳ קסז ואילך.
16) ראה מקומות שבהערה 13.
17) ישעי׳ ס, כא.
18) פ׳ ראה כא, ג. וראה גם אוה״ת בשלח ע׳ תלב. לתהלים (יהל אור) ע׳ קכב. סה״מ תרכ״ז ע׳ רכב. ובכ״מ.
19) תהלים לד, י.
20) שם לג, ח.
21) בראשית א, כו.
22) ראה אוה״ת מטות ס״ע א׳רנט ואילך (ובהנסמן שם). חנוכה (כרך ה) תתקסד, ב ואילך. תשא ע׳ א׳תתקי. ד״ה ראה אנכי עדר״ת (המשך תער״ב ח״א ע׳ תקצ ואילך). ובכ״מ.
23) שער (ו) הזמירות ספ״ה. וראה גם לקו״ת ר״ה נה, ג. מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ רסח. וש״נ. סה״מ נ״ך-מאחז״ל ס״ע ריז. וש״נ.
24) סה״מ תרנ״ז ע׳ קצח. עטר״ת ע׳ תקיח. סה״מ נ״ך-מאחז״ל שם.
25) פכ״ז (בהוצאת קה״ת, תשע״ג – ע׳ כז-כח).
26) אוה״ת שה״ש כרך א ע׳ רפה. ובכ״מ.
27) זח״א קפא, א. רמט, ב. ובכ״מ.
28) משלי ה, ה. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תקסד ואילך). ובכ״מ.
29) שמואל-ב כ, יט.
30) ראה זח״ג קפ, ב ובמק״מ שם. אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ מו ואילך). ביאוה״ז להצ״צ ח״א ס״ע רפ. המשך תער״ב ח״ב פשפ״ד (ע׳ תשצ). שם פש״צ (ע׳ תתא-ב). סה״מ תרפ״ז ע׳ כה. ובכ״מ. וראה ע״ח שער (ל) הפרצופים דרוש ג. שער (כז) עיבור יניקה מוחין פ״א. ועוד.
31) שה״ש ח, ב.
32) אבות פ״א מי״ז.
33) תניא רפל״ח (וראה בהמ״מ שם).
34) סנהדרין לז, א (במשנה).
35) פ״ז (ע׳ 31) ואילך.
36) ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתמט ואילך.
37) לקו״ת שה״ש כג, ד ואילך.
38) זח״ג צ, ב.
39) ב״ר פ״ח, ז. רות רבה פ״ב, א (ג). וראה ד״ה מים רבים תשל״ח פ״ה (סה״מ בראשית ח״א ס״ע קלט-מ).
40) או״ת מה, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלד). הובא ונת׳ באוה״ת תשא שם ע׳ א׳תתמח. בהעלותך ע׳ שסט-ע. לתהלים (יהל אור) ס״ע שנז ואילך. ובארוכה – המשך תער״ב ח״ב פרק שפד (ע׳ תשצ) ואילך. פרק תה (ע׳ תתלב) ואילך.
41) בהעלותך י, ב.
42) שבת קיט, ב. וראה או״ת להה״מ ג, ג ואילך (סימן יא).
43) שמואל-א טו, ד.
44) יומא כב, ב. וראה שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו סט״ו.
45) ראה ספר העתים סימן קעד. קיצור שו״ע סט״ו ס״ג.
46) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
47) ראה לקו״ת שה״ש לה, ג. מקומות שבהערה הבאה. ספר הערכים – חב״ד מערכת אותיות אות כ (ע׳ סט ואילך). וש״נ.
48) ראה אוה״ת חיי שרה קיב, א. נ״ך ע׳ תקטז.
49) תקו״ז תס״ט (קיב, רע״א. קיד, רע״א). וראה ב״ר פנ״ו, ז.
50) קהלת יב, ז.
51) עא, ג ואילך.
52) ראה תניא רפל״ז.
53) תנחומא תרומה ה. שהש״ר פ״ד, יג. פרש״י ודעת זקנים מבעה״ת ר״פ תרומה. זח״ב קמח, א.
54) בחיי תרומה כה, ז. כלי יקר שם, ג. וראה זח״ב קלה, א. אוה״ת תרומה ע׳ א׳שפג. לקו״ש ח״ג ע׳ 902.
55) ראה שבת בסופה. ר״ה כח, ריש ע״ב.
56) בא י, ט.
57) נוסח תפלת העמידה.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' קנו ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 105 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״ב ע׳ 887 ואילך.