בס״ד. ש״פ וישב, כ״ד כסלו, ערב חנוכה, מבה״ח טבת ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען1, וידועים דרושי רבותינו נשיאינו בזה [בתורה אור לרבינו הזקן2, ובדרושי אדמו״ר האמצעי3 ואדמו״ר הצ״צ4 והנשיאים שלאחריו5], שמדייקים מהו כפל הלשון בארץ מגורי אביו בארץ כנען, למה לי׳ לפרש ארץ כנען, והרי כבר נודע מהכתובים שלפני זה שארץ מגורי אביו היא ארץ כנען. ובהכרח לומר, שהתואר בארץ כנען יש בו ענין נוסף על התואר ארץ מגורי אביו. וצריך להבין הענין בזה. ומבואר בזה בהקדם מה שארץ ישראל נקראת בכמה מקומות בתורה6 בשם ארץ כנען, גם לאחרי שנעשית ארץ ישראל7, דמוכח מזה, שהתואר ארץ כנען יש בו מעלה ושבח גם לגבי התואר ארץ ישראל. אך הענין הוא, דכנען פירושו סוחר, כמובא בתרגום (פרשתנו8) ובכמה מקומות, שכנען ענינו הוא ענין המסחר. ובענין המסחר ידוע מאמר רז״ל9 זבון וזבין תגרא אקרי (בתמי׳), שאם מוכר באותו מחיר שקנה לא נקרא זה בשם מסחר, וזהו תוכן העבודה דכנען לשון מסחר, שמפזר הרבה מרשותו כדי להוסיף עוד, וכמ״ש10 יש מפזר ונוסף עוד, שאין הכוונה בזה רק שאחרי הפיזור מקבל בחזרה את כל הכסף וזהב שפיזר, אלא שנוסף עוד לגבי מה שהי׳ לו לפני זה. ובכללות הוא ענין ירידה צורך עלי׳, שהירידה תוכנה היא בשביל העלי׳ דוקא. דזהו כל תוכן ענין ירידת הנשמה בגוף, שהיא ירידה גדולה ביותר, אשר הירידה היא לצורך עלי׳, דהיינו עלי׳ למקום נעלה יותר מהמקום שממנו היתה הירידה, כי אי לאו הכי לא הי׳ צריך להירידה.
וזהו ענין ארץ כנען, שנקראת בשם ארץ דוקא. כי הנה בחי׳ ארץ מורה על הדרגא הכי תחתונה שאין תחתון למטה ממנה. וכמו בד׳ יסודות שבעולם הזה הגשמי, הרי יסוד העפר הוא היסוד הכי תחתון. ועד״ז הוא בארץ לגבי ז׳ רקיעים, שארץ היא התחתונה שאין למטה ממנה. ובארץ עצמה ידוע11 שיש ארצות החיים12 לשון רבים, הארץ העליונה והארץ התחתונה, ובזה גופא העבודה היא בארץ התחתונה גופא, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. ועד שיש ירידה בתחתון שאין למטה ממנו, למטה גם מבחי׳ ארצות החיים. ודוקא ע״י ירידה זו בתחתון שאין למטה ממנו, עי״ז מגיעים (ע״י כנען, ענין המסחר) אל העלי׳ הכי גדולה שאין למעלה ממנה. ועד שהעלי׳ היא למקום שלמעלה מגדר ירידה ועלי׳ ולמעלה מגדר תחתון ועליון. וזהו החידוש במ״ש בארץ כנען על מ״ש בארץ מגורי אביו, היינו שע״י הירידה למטה מבחי׳ מגורי אביו, בבחי׳ ארץ כנען, ארץ התחתונה וכו׳, עי״ז באים אל העלי׳ הכי נעלית. וזהו ענין וישב יעקב גו׳, בחי׳ ישיבה והתיישבות ומנוחה, שע״י הירידה למטה ביותר באים אל העלי׳ לדרגא שלמעלה מגדר ירידה ועלי׳, בחי׳ ישיבה ומנוחה.
וזהו גם הקשר לענין דחנוכה, כמבואר בתו״א סוף פרשתנו13 בענין הנס דחנוכה שהי׳ תחילה מלחמה ואח״כ הנס ביום המנוחה, היינו14 שהי׳ נצחון המלחמה ביום כ״ד כסלו ואח״כ קבעו היו״ט ביום המנוחה שהוא כ״ה כסלו. דהנה מבואר שם15 בענין ונתתי לך מהלכים בין העומדים16, שע״י הירידה למטה נעשים הנשמות בבחי׳ מהלכים, ענין העלי׳, ויתר על כן, שאח״כ מגיעים בבחי׳ סובב כל עלמין שאין בו מעלה ומטה. ויש לומר שזהו בחי׳ התיישבות ומנוחה ועמידה שלמעלה מבחי׳ הליכה17, כמובן מהמבואר בלקו״ת בסופו18 בענין כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד לפני זרעכם ושמכם19, דענין העמידה הוא לפני דייקא, בעצמות ומהות שלמעלה מגדר הליכה וכו׳. ולפי זה מובן, שענין הנס דחנוכה הוא בחי׳ מנוחה ועמידה שלמעלה מענין המלחמה וכו׳, ומגיעים אליו דוקא ע״י הירידה והמלחמה וכו׳.
והנה כשם שהוא בכללות העבודה, שיש עליון ותחתון, ודוקא ע״י הירידה למטה ביותר אל התחתון ביותר באים אל העלי׳ לבחי׳ עליון ביותר, עד״ז הוא בכללות הזמנים. וכדאיתא בזהר20 וקבלה21 שכללות סדר הזמנים נחלק כפי ציור קומת אדם, דיש זמנים שהם בבחי׳ ראש, ויש זמנים שהם בבחי׳ אמצע הגוף וכו׳, ויש זמנים שהם למטה מבחי׳ אמצע הגוף, בבחי׳ עקבתא עד לעקבתא דעקבתא, דענין העקב הוא תכלית הירידה, למטה אפילו מבחי׳ ארצות החיים, כי עקב ענינו הוא היפך החיים שבאדם (כדאיתא באבות דר׳ נתן22). ואעפ״כ דוקא בחי׳ העקביים נקראים בשם עקבתא דמשיחא23 , שהם שייכים לבחי׳ משיחא, כי דוקא ע״י הירידה למטה ביותר, בבחי׳ עקבתא, עי״ז באים לבחי׳ משיחא, משיח צדקנו, דכתיב בי׳24 ורם וגבה ונשא מאוד, שהוא בבחי׳ מאוד שלמעלה מבחי׳ אדם25, וכמבואר בכמה מקומות26 שמשיח הוא בחי׳ היחידה הכללית וכו׳. דהעלי׳ אז תהי׳ למקום ודרגא שלמעלה מגדר עליון ותחתון ומגדר עלי׳ וירידה, כנ״ל. ועוד זאת, שלא רק שעולים בבחי׳ סובב כל עלמין, אלא שמעלים בחי׳ ממלא כל עלמין שבעבודתינו עתה, בבחי׳ סובב כל עלמין דלעתיד לבוא, שזהו חיבור העבודה דהליכה עם ענין העמידה שלמעלה מהליכה. וכמובן מהמבואר בלקו״ת שם, דלעתיד לבוא יהי׳ ג״כ ענין שמים חדשים וארץ חדשה, ענין רצוא ושוב27 (שמים לרום וארץ לעומק28), ויחד עם זה יהי׳ אז בחי׳ עומדים לפני, ענין העמידה, למעלה מגדר הליכה ועלי׳, בעצמותו ומהותו ית׳, עומדים לפני דייקא.
וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, דאחרי הירידה הכי גדולה דיעקב בבית לבן בחרן, דכתיב בי׳29 זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה גו׳ ושש שנים גו׳, הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני30 (היינו שסבל מב׳ ההפכים דחום וקור, חורב וקרח, וגם הי׳ אצלו העדר השינה וכו׳), תכלית הירידה, הנה לאחרי זה הגיע אל העלי׳ דוישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, בבחי׳ כנען ועלי׳ שע״י הירידה. ואח״כ הי׳ עוד ירידה גדולה יותר, כמבואר בהמשך הפרשה. ועי״ז באים אח״כ לפרשה הבאה (שקורים במנחת שבת, זמן רעוא דרעוין דש״פ וישב), ויהי מקץ שנתיים ימים31, שגם בזה מרומז ענין ירידה צורך עלי׳, כמבואר בזהר32 ובכמה מקומות33 על מ״ש בדניאל34 ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, א״ל לקץ הימים או לקץ הימין, א״ל לקץ הימין, דע״י בחי׳ קץ הימים שהיא בחי׳ ירידה באים לקץ הימין, שהוא הקץ דלעתיד לבוא. וזהו מ״ש ימין בנו״ן פשוטה, שרומז לירידה למטה מטה ביותר, למטה מן השורה, כמבואר בלקו״ת35 בענין ובו תדבקון36, שבחי׳ נו״ן פשוטה רומז שתתפשט ותומשך הארת והמשכת גילוי אלקותו ית׳ למטה מטה עד שאפילו בחי׳ עשי׳ יהי׳ כולו קודש לה׳, שאז לא יהי׳ יניקה לחיצונים כלל כמ״ש37 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וזהו מה שאח״כ קורין פ׳ ויגש, שגם בה מרומז ענין הגאולה, כמבואר בהפטרת פ׳ ויגש שלעתיד לבוא יהי׳ היחוד דיהודה ואפרים עד שיהיו לעץ אחד וכו׳38, בחי׳ אחד באחד יגשו39 כו׳. ועד שבאים לפרשת ויחי, שענינה הוא ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה40, ומבואר בזהר41 ובמדרש42 וכו׳ ששנותיו הכי טובות של יעקב היו דוקא בארץ מצרים, ובזה נתקן ענין י״ז שנה דיוסף כו׳43, שגם בזה מודגש ענין העלי׳ שע״י הירידה דוקא.
וזהו כללות ענין העבודה בהזמן דעקבתא דמשיחא, דע״י העבודה עתה בזמן העקביים, תכלית הירידה, באים בקרוב ממש לגילוי משיח צדקנו, שהוא בשר ודם כפשוטו, כפסק הרמב״ם44 שיעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כו׳ ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה. ובפרט שענין זה הוא בהלכה שבתורה, שענינה הוא בפשטות דוקא, בעולם הזה הגשמי, וכמ״ש הליכות עולם לו45 אל תקרי הליכות אלא הלכות46, שענין ההלכות הוא שיהי׳ הליכות עולם, שפעולתם הוא בגשמיות העולם דוקא, ובאופן דמהלכים בין העומדים47, בחי׳ עלי׳ והליכה. ויש לומר שזהו גם מה שאמרו רז״ל48 דבר הוי׳ זו הלכה ואמרו48 דבר הוי׳ זה הקץ, שע״י ההלכה בא הקץ. דאז בזמן הקץ תהי׳ העלי׳ למקום ודרגא שלמעלה מעליון ותחתון כנ״ל, וכמו שנת״ל49 שלע״ל גופא יהיו ב׳ תקופות (דרגות)50, דבתחילה תהי׳ התקופה שעלי׳ אמרו51 אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד (כפסק הרמב״ם52), ואח״כ יגיעו לתקופה ודרגא נעלית יותר, עד שלא יהי׳ עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה׳ בלבד53, שזה כולל כל באי עולם54, וישראל יהיו פנויין בתורה וחכמתה55 וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם53, כמ״ש56 כי מלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים. היינו, דכשם שהי׳ בעולם בתחילת בריאתו, שהי׳ העולם מים במים (כדאיתא במדרש57 ומובן מפשוטם של כתובים) ואח״כ אמר הקב״ה58 יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, וכמבואר בדרושי חסידות59 הענין בזה, עד״ז יהי׳ לעתיד לבוא שהעולם כולו יהי׳ כמים לים מכסים. אלא שבזה גופא יש הוספה, כמבואר60 בענין אלה תולדות מלא, שגם בבריאת העולם כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם61 תולדות מלא, ולעתיד לבוא כתיב62 אלה תולדות פרץ תולדות מלא, והתולדות מלא דלעתיד לבוא הוא נעלה יותר מכיון שבא ע״י עבודת האדם שבינתיים, דעד״ז הוא בענין כמים לים מכסים, שכיון שבינתיים היתה הירידה למטה ביותר, תהי׳ עלי׳ גדולה לעתיד לבוא כשיהי׳ מלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים.
ויהי רצון שכן יהי׳ בעגלא דידן, באופן שבאים אל יום המנוחה, יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים63. ומכיון שטועמי׳ חיים זכו64, שצריך לטעום מכל תבשיל ותבשיל ממאכלי השבת בערב שבת, יהי׳ עד״ז עתה, כשעומדים באלף הששי שהוא יום הששי65, ובפרט שעומדים קרוב לסיומו, ומזה נבוא אל היום שכולו שבת ומנוחה בפשטות, ובשמחה ובטוב לבב.
__________
1) ריש פרשתנו (וישב לז, א).
2) ריש פרשתנו (כו, ג). וראה גם מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ס״ע קפג ואילך.
3) תו״ח ריש פרשתנו (נז [קצח], א).
4) אוה״ת ריש פרשתנו (רנא, ב ואילך).
5) המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשעו. ובכ״מ.
6) לך לך יז, ח. ועוד.
7) תזריע יד, לד. שלח יג, ב. ועוד.
8) לח, ב.
9) ב״מ מ, ב. וש״נ.
10) משלי יא, כד.
11) ראה דרושים שבהערה 2-4. ובכ״מ.
12) תהלים קטז, ט.
13) ל, ד. וראה לקו״ת צו טז, א-ב. וראה גם בשיחה שלפני המאמר (שיחות קודש תשמ״ו ח״ב ס״ע 85 ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ב ע׳ 97 ואילך).
14) ראה לקו״ת שם. לקו״ש ח״י ע׳ 143 הערה 12 ובשוה״ג.
15) תו״א שם ל, א ואילך.
16) זכרי׳ ג, ז.
17) ראה גם לקו״ש חכ״ט ע׳ 179. וש״נ.
18) שה״ש נא, ב ואילך.
19) ישעי׳ סו, כב.
20) ראה זח״ב רנז, ב.
21) ראה מק״מ לזהר שם.
22) ספל״א.
23) ראה גם אגה״ק ס״ט. ובכ״מ.
24) ישעי׳ נב, יג.
25) ראה לקו״ת שה״ש שם. ובכ״מ.
26) ראה לקו״ת שם. רמ״ז לזח״ג רס, ב. ל״ת להאריז״ל בראשית עה״פ ויתהלך חנוך. אוה״ת נצבים ע׳ א׳רעו. ובכ״מ.
27) ראה לקו״ת שם נ, א ואילך.
28) משלי כה, ג.
29) ויצא לא, מא.
30) שם, מ.
31) מקץ מא, א.
32) ח״א נד, סע״א.
33) אוה״ת מקץ שמ, א. רד״ה ויהי מקץ תרס״ו (קה״ת, תשע״ה). ועוד.
34) יב, יג.
35) פ׳ ראה כ, ב ואילך. ובכ״מ. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 69. וש״נ.
36) פ׳ ראה יג, ה.
37) זכרי׳ יג, ב.
38) יחזקאל לז, טו ואילך. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 258 ואילך. וש״נ.
39) איוב מא, ח.
40) ר״פ ויחי (מז, כח).
41) פרשתנו (ח״א) קפ, א.
42) ראה תדבא״ר פ״ה. פס״ז (לקח טוב) ר״פ ויחי. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 422 ואילך. וש״נ.
43) זהר שם.
44) הל׳ מלכים פי״א ה״ד.
45) חבקוק ג, ו.
46) ראה נדה בסופה.
47) ל׳ הכתוב – זכרי׳ ג, ז.
48) שבת קלח, ב.
49) בד״ה פדה בשלום די״ט כסלו (סה״מ יו"ד-י"ט כסלו ע׳ תלה).
50) ראה לקו״ש חכ״ז ע׳ 191 ואילך.
51) ברכות לד, ב. וש״נ.
52) הל׳ מלכים פי״ב ה״ב. הל׳ תשובה ספ״ט.
53) שם פי״ב ה״ה.
54) ראה לקו״ש שם ע׳ 246-7 ובהערות שם. וש״נ.
55) רמב״ם שם ה״ד.
56) ישעי׳ יא, ט.
57) ב״ר פ״ה, ב. ובכ״מ.
58) בראשית א, ט.
59) אוה״ת בראשית כח, ב ואילך. ובכ״מ.
60) ראה ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
61) בראשית ב, ד.
62) רות ז, יח.
63) תמיד בסופה. וש״נ.
64) ראה שו״ע אדה״ז או״ח סר״נ ס״ח. לקו״ש חט״ו ע׳ 282 ואילך. וש״נ.
65) ראה רמב״ן בראשית ב, ג.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' קעא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ סא ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ב ע׳ 89 ואילך.