בס״ד. ש״פ עקב, כ״ג מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשכ״א
הנחה בלתי מוגה
והסיר1 הוי׳ ממך כל חולי, ומסיים וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך2, דבאופן הרפואה ישנם ב׳ אופנים. אופן א׳ היא והסיר, והיינו שבתחילה הי׳ חולי והרפואה מסיר את החולי, ואופן הב׳ הוא לא ישימם בך, שמלכתחילה אין שום חולי, וכמ״ש ג״כ בספר שמות3 כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. דב׳ ענינים אלו בעבודה הו״ע עבודת הצדיקים ועבודת הבעלי תשובה, דענין התשובה הוא שהי׳ חולה וע״י התשובה הוא מסירה, אמנם צדיק הוא חסיד מעיקרו, שלא חטא מימיו.
ולהבין בעומק יותר ב׳ ענינים אלו, וגם להבין כללות ענין החולי, הנה שרש ענין החולי הוא בחי׳ חולת אהבה4. שהוא גודל התשוקה והצמאון עד שנחלה. ובענין הספירות הוא5 התשוקה דספירת המלכות, כמ״ש6 למען יזמרך כבוד ולא ידום, דנהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך7, שהו״ע הצמאון והתשוקה דספירת המלכות. וזהו מה שאמרו רז״ל8 ג׳ תשוקות הן תשוקת אשה לבעלה, דאשה הוא מלשון אש והו״ע אש התשוקה כו׳, וענין תשוקת אשה לאיש הוא התשוקה דבחי׳ אש ה׳ לבחי׳ אש יו״ד, דבכללות הוא ג״כ התשוקה דבחי׳ אש שחורה לבחי׳ אש לבנה.
וביאור הענין9, הנה כתיב10 ויהי ערב ויהי בוקר, ואמרו רז״ל11 כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, כברייתו של עולם הוא כללות סדר ההשתלשלות, דתחילת סדר ההשתלשלות הוא מהצמצום וסילוק שנשאר רק אותיות ורושם, והדר נהורא הוא המשכת אור הקו. שהאותיות והרושם הוא בחי׳ ברישא חשוכא, דבענין אורות וכלים הרי הרושם והאותיות הו״ע הכלים שענינם העלם, דהגם שהכלים נתהוו מהאור ועי״ז גם מהמאור, מ״מ הרי התהוותם הוא מהסילוק וענינם העלם, והיינו דהגם שאופן התהוות הכלים למעלה אינו דומה להתהוות הגוף למטה, דלמטה התהוות הגוף אינו מהנשמה, אבל למעלה הרי התהוות הגופות, היינו הכלים, הוא מהאורות12, כמאמר ואתה מחי׳ את כולם13 אל תקרי מחי׳ אלא מהוה14, מ״מ אינו דומה התהוות הכלים להתהוות זיו השמש מהשמש, דהמשכת הזיו מהשמש הוא מגילוי השמש, אלא שבא ע״י נרתק, משא״כ התהוות הכלים הוא מהעלם וסילוק האור. שזהו ענין ברישא חשוכא. וענין והדר נהורא הוא מה שאחר הצמצום נמשך הקו, שגם אור הקו נמשך ע״י הצמצום ולכן הוא קו קצר, וענינו הוא להאיר את חושך הצמצום, שלכן נקרא ג״כ בשם אש שחורה, דהגם שהוא אור, אבל להיות שענינו הוא להאיר את שחרות וחושך הצמצום, נקרא בשם אש שחורה. דבכללות הוא בחי׳ אור הממלא. אמנם בחי׳ אש לבנה הוא בחי׳ אור הסובב, והוא האור שקודם הצמצום שלמעלה מענין הצמצום. דהגם שגם באור זה נגע בו הצמצום, אמנם הרי ידוע שפעולת הצמצום לא הי׳ בהאור עצמו וכל פעולת הצמצום הוא רק לגבי מקום החלל. שבתחילה הי׳ מתפשט במקום החלל והצמצום פעל שלא יאיר במקום החלל, אבל בהאור עצמו לא הי׳ שום שינוי. ומצד ריחוק הערך דבחי׳ אש שחורה לבחי׳ אש לבנה, לכן בחי׳ אש שחורה הוא בתשוקה וצמאון לבחי׳ אש לבנה. והנה כמו שהוא בכללות ההשתלשלות, דבחי׳ אש שחורה שהוא אור הקו הוא בתשוקה לבחי׳ אש לבנה הוא האור שקודם הצמצום, הנה כן הוא גם בפרטי המדריגות שאחרי הצמצום גופא, דבחינה התחתונה היא בתשוקה לבחינה העליונה. דהנה הענין דברישא חשוכא והדר נהורא הוא בכל המדריגות דסדר ההשתלשלות, וכמובן מהמשל15 דרב ותלמיד, שבתחילה מקבל התלמיד רק אותיות לבד, ואח״כ משיג את שכל הפשוט שבהם, ואח״כ משיג את עומק השכל עד שאחר ארבעין שנין קאי אדעתא דרבי׳16. עד״ז הוא גם למעלה, שבתחילה הוא רק הכלים, ואח״כ אור תחתון וכו׳, עד שיאיר האור שקודם הצמצום. ולכן הנה בכל בחינה ישנו התשוקה לבחי׳ האור שלמעלה ממנה. דבעיקר הוא בספירת המלכות, בחינה היותר תחתונה, שבה הוא גודל התשוקה והצמאון, דנהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך. ולהיות שבחי׳ המלכות היא באין ערוך, לכן גם הצמאון והתשוקה הוא באופן של תדיר בלי הפסק, וגם באופן דלא שכיך, שאי אפשר כלל להרגיעה ולהשתיקה (אַז מען קען איר גאָר ניט באַרואיגן און אַיינשטילן).
והנה17 מבחי׳ חולת אהבה שבמלכות, נמשך גם בחי׳ חולת אהבה בעבודת האדם, והוא גודל התשוקה והצמאון לאלקות, דלהיות שמשיג את ריחוק הערך כו׳, הרי כל כמה שלא יעלה בהשגתו הנה עיני האדם לא תשבענה18. ואדרבה, כל מה שמתעלה בהשגתו הוא מרגיש יותר את ריחוק הערך, שבמילא עוד מתגדל התשוקה והצמאון שלו וכל כך גדלה תשוקתו עד שנחלה מזה, חולת אהבה, וע״ד שכתוב גבי משה ויחל משה19, שנחלה בכל עניניו, וכל זה הוא לפי שמשיג את גודל האין ערוך.
והענין הוא20, דהנה ידוע21 שחולה בגימטריא מ״ט, והיינו שיש לו מ״ט שערי בינה וחסר לו שער הנו״ן, וזהו הנקרא חולה. דהגם שמ״ט שערי בינה היא בחינה נעלית בקדושה, שזהו תכלית העילוי מה שאפשר להיות בגילוי ע״י עבודה מלמטה למעלה, אבל מ״מ להיות שחסר לו שער הנו״ן, הנה גם כשיש לו כל המ״ט שערים, וגם מאיר לו הארת שער הנו״ן כמו שנמשכה בהמ״ט שערים, זהו ענין הארת החכמה בבינה, בחי׳ וחכם בבינה22, שזהו ענין הארת שער הנו״ן בהמ״ט שערים כמבואר בלקו״ת דרושי ספירת העומר23, אבל מ״מ להיות שחסר לו עצם שער הנו״ן, הרי הוא בחי׳ חולה. ומכל שכן24 שכשאין מאיר לו גם הארת החכמה כמו שהיא בבינה, וכל השגתו הוא רק מצד הבינה לבד, שהיא הבנה והשגה, הנה להיות שכללות ענין ההשגה היא בהגבלה, שזהו מעלת שער הנו״ן, בחי׳ ראי׳, דבראי׳ הוא רואה את העצם, אבל השגה היא הגבלה, לכן הוא בתשוקה וצמאון להעצם. ואדרבה, כל מה שישיג יותר מרגיש יותר את ריחוקו מהעצם, שהעצם הוא למעלה לגמרי מכל הגילויים, שגם בגילויים היותר עליונים דגן עדן העליון וכו׳ אינו נתפס העצם, לכן הוא בתשוקה כו׳, וכמו שאמר אדמו״ר הזקן25 עה״פ26 מי לי בשמים ועמך לא חפצתי גו׳. וכל כך גדלה אהבתו ותשוקתו עד שהוא בחי׳ חולת אהבה. והנה27 העצה לצמאון זה הוא כמ״ש28 סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, אשישות הוא מאכל ותפוחים הוא ריח, דבעבודה הוא עבודת התורה ומצוות, מאכל, ועבודת התשובה ריח, בחי׳ ריח בוגדיו29, שעי״ז הוא תופס בהעצם, וזה מרוה את צמאונו.
והנה כל הענינים הם באים בסדר השתלשלות מלמעלה למטה, הנה מבחי׳ חולת אהבה הנ״ל משתלשל למטה יותר בחי׳ המחלה שזהו מקור החולי, דבחולי ישנם כמה ענינים30, וכדפירשו רז״ל31 חולי זה יצר הרע, והיינו מה שמניח (וואָס ער לאָזט צו) ליצר הרע. והגם שבתחילת ההסתה והפיתוי הרי ידוע פירוש כ״ק מו״ח אדמו״ר הנשיא32 על מארז״ל33 היום אומר לו עשה כך, שהיצר הרע מסכים לו לעבודתו בקדושה, מ״מ להיות שמניח (אַז ער לאָזט צו) להיצר הרע, הרי זהו ענין חולי זו צינה34, הקרירות בקדושה, שמצד עצמו בלי הסכמת היצר הרע חסר לו תוקף הרצון בעבודתו עד שנצרך להסכמת היצר הרע. ומצד זה הנה חולי זו שריפה35, דלהיות שחסר לו בהחמימות דקדושה, שנשאר מקום בהשטח שלו שבמקום זה חסר לו החמימות דקדושה, שלכן הנה ולאום מלאום יאמץ36, שנעשה מזה החמימות דאש זרה דלעו״ז. ומזה נשתלשל חולי זו רעיון35, דבקליפה הרי הוא בסדר הפכי, שההתחלה היא בלב ומהתאוות שבלב עולה למוח, הנה מהחמימות של אש זרה בא גם להמוח, שזהו חולי זו רעיון, שרעיונו משוטט אצלו ואינו מוצא מנוחה לנפשו, שזהו מצד העדר הדעת, כמאמר הזהר37 אל אחר אסתרס ולא עביד פירין, והיינו שיש בהם המוחין דחכמה ובינה אבל לא בחי׳ הדעת, וכמבואר בארוכה בהמשך עת״ר38 שבקליפה חסר מוח הדעת, שהדעת הו״ע ההכרעה, ולהיות שחסר בחי׳ הדעת, אין בו הכרעה ורעיונו משוטט אצלו ואינו מוצא מנוח לנפשו. עד שמזה נשתלשל מחלה זו מרה34, והיינו שאצלו אין הענין דנופת תטופנה שפתי זרה39, רק שמרגיש כבר שאחריתה מרה כלענה40 ומ״מ הוא עומד בהמחלה, וכמבואר בקונטרס עץ החיים41.
וכל זה42 משתלשל מבחי׳ חולת אהבה הנ״ל, שחסר לו שער הנו״ן, היינו שעבודתו הוא רק בבחי׳ שמיעה והשגה ולא בחינת ראי׳, שמצד שחסר לו הראי׳ באלקות, הנה מזה יכול להשתלשל בחי׳ חולי הנ״ל. וע״ד שידוע בסיבת חטא העגל, לפי שבשעת מתן תורה הי׳ אצלם בחי׳ ראי׳ כמ״ש43 וכל העם רואים, אבל אחרי מתן תורה, שלא הי׳ אצלם בחי׳ הראי׳ ורק שמיעה לבד, הנה זה הי׳ סיבה לחטא העגל. וטעם הדבר הוא, לפי שבשמיעה הנה כששומע איזה דבר, הרי שייך שכשיקשו לו קושיות על זה יהי׳ לו סתירות כו׳, משא״כ כשרואה בעצמו את הדבר, הרי לא שייך שום סתירות כו׳. דכמו״כ בעבודה, שכאשר כל עבודתו הוא רק בבחי׳ שמיעה, אפשר להיות מזה נפילה כו׳.
והנה44 זהו כללות ענין הצמאון דבחי׳ חולת אהבה, שמשתוקק וצמא להעצם, שיאיר לו שער הנו״ן, בחי׳ ראי׳ ולא רק השגה לבד, ולמעלה הו״ע הצמאון דספירת המלכות, בחי׳ אש ה׳, שהוא בחי׳ ברישא חשוכא. דהנה45 אות ה׳ הוא בחי׳ הבל לבד46, בחי׳ חומר הדיבור, והתחלקות האותיות זו מזו הוא בהצורה של הדיבור, היינו בההברה, אבל בחומר האותיות הרי כולם שוים, והוא בחי׳ אות ה׳, והסדר בדיבור הוא שבתחילה הוא חומר האותיות, אח״כ צורת האותיות, ואח״כ משיג את האור והתוכן שבהאותיות, שזהו ברישא חשוכא והדר נהורא, הנה בחי׳ המלכות, אות ה׳, חומר הדיבור, ברישא חשוכא, הנה בה הוא גודל התשוקה והצמאון, והצמאון שבמלכות הוא לבחי׳ העצם, והיינו שאי אפשר לרוות צמאונה בהגילויים שבז״א, כי אם צמאונה הוא להעצם דוקא, והוא לפי47 שהמלכות מושרשת ברדל״א48, דכל הספירות שרשם באריך שורש הנאצלים והמלכות שרשה ברדל״א48, ולזאת הנה גם בגילוי בחי׳ אריך לא ירוו את צמאונה, לפי שבחי׳ אריך היא באין ערוך לגבי עתיק ורדל״א, והנה מהצמאון דמלכות משתלשל גם למטה בעבודת האדם הצמאון דבעלי תשובה, שהצמאון שלהם הוא גדול יותר, והוא כמו הצמאון דבחי׳ המלכות שצמאונה היא לבחי׳ רדל״א דוקא.
וזהו ב׳ הענינים באופני הרפואה, דבספר שמות כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, והו״ע הצדיק שלא חטא מימיו, לפי דבספר שמות הו״ע יציאת מצרים ומתן תורה שהו״ע עבודת הצדיקים, והוא רק המשכת בחי׳ אריך, דזהו שמסיים כי אני ה׳ רופאך ר״ת אריך49, אמנם בספר אלה הדברים אשר דיבר משה גו׳, הנה שם הו״ע עבודת הבעלי תשובה, ולכן כתיב והסיר ה׳ ממך כל חולי, והמשכה זו היא בחי׳ עתיק50.
וזהו ג״כ ענין שבעה דנחמתא שבאים אחרי תלתא דפורעניתא, דהנה בתחילה הי׳ מתן תורה ואח״כ חטא העגל ותלתא דפורעניתא, ואח״כ שבעה דנחמתא, הנה ענין הנחמה הוא שנמשך בחי׳ אור שלמעלה יותר גם מקודם הירידה, וכדאיתא במדרש51 שאמר הקב״ה למשה אל תצטער על שבירת הלוחות, דבלוחות הראשונות לא היו אלא עשרת הדברות לבד [ובמ״א איתא52 אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד], ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הדא הוא דכתיב53 ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושי׳. שזהו ג״כ ענין הנחמה, נחמו נחמו54 ב״פ, כפלים לתושי׳, ובזה אין מסתפקים עדיין וכדאיתא בפסיקתא55 ותאמר56 ציון עזבני ה׳, כלומר איני מתפייסת מנחמת הנביאים, שאחרי הנחמה שע״י הנביאים, הנה ציון, שהיא נקודה הפנימית שבנפש (כמ״ש57 ציון במשפט תפדה), אינה מסתפקת בנחמה שע״י הנביאים שיש בזה נתינת מקום לומר שעזבני ה׳, והיא ממשיכה (און זי רופט אַרויס) הנחמה דאנכי אנכי הוא מנחמכם58 מהקב״ה עצמו, וגם זה ב״פ אנכי59, לא כמו במתן תורה דכתיב60 אנכי הוי׳ אלקיך אנכי פעם אחת, אבל ענין הנחמה הוא ב״פ אנכי, דכמו״כ הוא ג״כ מה שלעתיד כתיב61 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו׳ זה הוי׳ קוינו לו, ב״פ זה, לא כמו בקריעת ים סוף דכתיב62 זה א-לי ואנוהו זה פ״א, משא״כ לעתיד כתיב ב״פ זה63, שהו״ע הנחמה בכפליים שיהי׳ לעתיד בביאת משיח צדקנו, ע״י אליהו מבשר טוב, דהנה64 באליהו כתיב65 וירפא את מזבח ה׳ ההרוס, מזבח הוא בחי׳ מלכות ומזבח ההרוס הוא שהמלכות היתה בירידה ונפילה, שמצד זה נעשה גם בישראל שעמדו במצב שהיו פוסחים על שתי הסעיפים66, ואליהו הנביא ע״י האותות ומופתים שעשה החזירם בתשובה עד שאמרו כולם הוי׳ הוא האלקים הוי׳ הוא האלקים67, ב׳ פעמים68, שזהו כללות ענין הנחמה בכפליים, שיהי׳ ע״י אליהו מבשר טוב, וכאו״א מראה באצבעו69, שמראים באצבע גשמי, ויאמרו ב״פ זה, הנה אלקינו זה, זה הוי׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.
__________
1) לכללות מאמר זה – ראה ד״ה ויאמר גו׳ לך לך וד״ה וה׳ אמר המכסה עתר״ו (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קצב ואילך. שם ע׳ א׳קצו ואילך).
2) פרשתנו (עקב) ז, טו.
3) בשלח טו, כו.
4) ל׳ הכתוב – שה״ש ב, ה. ה, ח.
5) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קצב).
6) תהלים ל, יג.
7) ראה זהר ח״ב קמ, א. ח״א קעח, ב. עז, ב. פו, ב.
8) ראה שהש״ר פ״ז, יא ובמפרשים שם. וראה ב״ר פ״כ, ז ובמפרשים שם.
9) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם (ס״ע א׳קצב ואילך).
10) בראשית א, ה. ועוד.
11) שבת עז, ב.
12) ראה ע״ח שער (ו) העקודים פ״ג ואילך. שער (מז) סדר אבי״ע פ״א. ועוד. וראה מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ רכג. שער היחוד לאדהאמ״צ פכ״ח (כב, ב). סה״מ עת״ר ע׳ לג. תרפ״ט ע׳ 256. מאמרי שנה זו: ד״ה תקעו (סה״מ ראש השנה ע׳ פב). ד״ה באתי לגני דמוצש״ק פ׳ בשלח י״א שבט (סה״מ באתי לגני ח״א ע׳ קמו). סה״מ ויקרא ס״ע פ-פא.
13) נחמי׳ ט, ו.
14) פרדס שער (ו) סדר עמידתן פ״ח. ראשית חכמה שער הקדושה ספ״ז (קנו, סע״ד). של״ה מח, ב. ע, א. שעהיוה״א פ״ב (עז, ב).
15) המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קצד).
16) ע״ז ה, ב.
17) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קצו ואילך).
18) משלי כז, כ.
19) תשא לב, יא.
20) ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳ר).
21) ל״ת להאריז״ל פ׳ וירא. מאו״א מערכת ח אות לה.
22) ספר יצירה פ״א מ״ד. וראה סה״מ תרנ״ט ע׳ עג. וש״נ.
23) לקו״ת במדבר יב, א ואילך. ועוד.
24) ראה המשך תער״ב שם (ס״ע א׳קצו ואילך).
25) שרש מצות התפלה פ״מ (סהמ״צ להצ״צ קלח, סע״א).
26) תהלים עג, כה.
27) ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קצה).
28) שה״ש ב, ה.
29) ראה לקו״ת שה״ש לב, ב. לג, ב. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שפג. וש״נ.
30) בכ״ז – ראה ד״ה זה תרנ״ג (סה״מ תרנ״ג ע׳ רסא ואילך). תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ שכא ואילך). וראה גם ריש וסוף ד״ה זה עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ שלה. ע׳ שמג).
31) ירושלמי שבת פי״ד ה״ג. ויק״ר פט״ז, ח.
32) סה״מ תרפ״ט ס״ע 124.
33) שבת קה, ב.
34) ב״מ קז, ב.
35) ירושלמי שם.
36) תולדות כה, כג ובפרש״י.
37) ח״ב קג, א.
38) ע׳ קלח.
39) משלי ה, ג.
40) משלי גם, ד.
41) פ״ג (ע׳ 21).
42) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳ר ואילך).
43) יתרו כ, טו.
44) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם (ס״ע א׳קצו ואילך).
45) ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קצג ואילך).
46) ראה אגה״ק ס״ה (קח, ב).
47) ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קצז).
48) ע״ח שער (יג) אריך אנפין פ״ב.
49) קונטרס עץ החיים שבהערה 41.
50) נזכר כאן שלעתיד משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא (ראה לקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב) – חסר קצת. המו״ל.
51) שמו״ר פמ״ו, א. וראה המשך תרס״ו ס״ע פו ואילך. סה״מ עזר״ת ע׳ לא ואילך. תרפ״ט ע׳ 59 ואילך. ועוד.
52) נדרים כב, ב.
53) איוב יא, ו.
54) ישעי׳ מ, א.
55) הובא באבודרהם סדר הפרשיות וההפטרות (ע׳ שג). וראה גם לקו״ש ח״ט ע׳ 79 ואילך. סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 739 הערה 40 (ולהעיר משוה״ג הא׳ שם).
56) ישעי׳ מט, יד.
57) שם א, כז. לקו״ת דברים א, סע״ב. ועוד.
58) ישעי׳ נא, יב.
59) ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳רג). וראה גם לקו״ת נצבים מה, ג ואילך. שבת שובה סה, ב ואילך. אוה״ת ואתחנן (כרך ו) ע׳ ב׳רא (הובא בסה״ש שם שוה״ג הב׳).
60) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
61) ישעי׳ כה, ט.
62) בשלח טו, ב.
63) שמו״ר ספכ״ג.
64) ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קצב. ע׳ א׳רג).
65) מלכים-א יח, ל. וראה גם ד״ה רפאני וד״ה ויקח אליהו תרל״ה (סה״מ תרל״ה ח״ב ס״ע דש ואילך).
66) מלכים-א שם, כא.
67) שם, לט.
68) ראה פרש״י ס׳ שופטים ה, ג.
69) ראה שמו״ר שם. תענית בסופה.
[סה"מ דברים ח"א ע' קמא ואילך]
נדפס בקונטרס ״רפאני ה׳ וארפא״ (ברוקלין, תשנ״ב) ע׳ 13 ואילך. סה״מ תשכ״א ע׳ 381 ואילך.