בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ד תשרי, מבה״ח מרחשון
(התוועדות א׳) ה׳תשד״מ
הנחה בלתי מוגה
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ1, ומבאר בזה כ״ק אדמו״ר מהר״ש (שהשנה היא שנת הק״א להסתלקותו2, וענינו הוא מלכתחילה אַריבער3) בד״ה זה דשנת תר״ל4 (ובכמה מקומות5), דהפירוש הפשוט בפסוק זה הוא6 שתחילת בריאת העולם הי׳ השמים והארץ וכל צבאיהם, אך לפי זה אינו מובן (כמובא בפרש״י7) מה שנאמר בראשית שהוא לשון נסמך, והוה לי׳ לומר בראשית ברוא אלקים כו׳, או בתחילה (בראשונה) ברא אלקים כו׳. ומבאר בזה בהמאמר שם, שיש לומר שקודם כל יצירת הנבראים הפרטיים מספר בכתוב ע״ד התהוות עשר ספירות דאצילות שגם הם נבראו יש מאין. דאפילו חכמה דאצילות נבראה בבריאה יש מאין, וכמ״ש8 והחכמה מאין תמצא, והיא בבחי׳ בריאה יש מאין לגבי אוא״ס, ועד שאפילו א״ק נקרא אדם דבריאה9, כי לגבי עצמותו ומהותו ית׳ נחשב הכל כבריאה יש מאין, והתהוות הספירות נרמז בהכתוב דבראשית גו׳.
ומבאר בזה [ופירוש זה בכתוב יסודו בדרושי רבינו הזקן ואדמו״ר האמצעי (בתורת חיים10) ואדמו״ר הצ״צ (באוה״ת11)], דבראשית קאי על ספירת החכמה כמ״ש12 ראשית חכמה, ומה שנאמר בראשית ב׳ ראשית הוא משום שיש ב׳ בחינות חכמה, חכמה עילאה וחכמה תתאה, והיינו בחי׳ המלכות (חכמה תתאה) הכלולה בחכמה עילאה. שזהו כמו אות יו״ד (הרומזת לבחי׳ החכמה), שהמילוי שלה הוא ו״ד הרומז גם לספירת המלכות שנמצאת בה בבחי׳ מילוי והעלם. ואמר אח״כ את השמים ואת הארץ, היינו כי שמים רומזים לבחי׳ מדות עליונות דאצילות, והארץ היא בחי׳ המלכות כפי שהיא בפני עצמה. ונמצא פירוש הכתוב בראשית ברא גו׳ שגם כל בחי׳ העשר ספירות ברא אלקים כו׳.
והנה לכאורה דורש ביאור, דהנה מצינו בתוספתא בזהר בראשית13 שמפרש ג״כ איך פסוק זה קאי על עשר ספירות דאצילות, אלא שמפרשו באופן אחר מהנ״ל, בראשית רזא דחכמה, ברא כתר, אלקים בינה, את חסד וגבורה, השמים תפארת, ואת נצח הוד יסוד, הארץ מלכות. וצריך ביאור מדוע פירשוהו בדרושי חסידות באופן אחר. והנה לכאורה הי׳ אפשר לומר, שהם מדרשות חלוקות גם בתוכן הדברים, שבזהר מפרש הכתוב דבראשית גם על ספירת הכתר, שמזה מובן שגם ספירת הכתר היא בבחי׳ בריאה יש מאין, משא״כ בהדרושים שמפרש הכתוב רק בבחי׳ החכמה, שהיא לבד היא בבחי׳ בריאה יש מאין. אבל אי אפשר לומר כן, שהרי (כנ״ל) מפורש בהמאמר שגם א״ק נחשב כבריאה יש מאין, וכל שכן בחי׳ הכתר. ובהכרח לומר, שהחילוק שביניהם הוא רק בפירוש הכתוב. וצריך ביאור מהו תוכן החילוק. ויש לעיין בזה, ואין כאן מקומו.
וזהו בראשית ברא וגו׳, שהקדים קודם סיפור בריאת העולם וכל אשר בו, סיפור התהוות עשר ספירות דאצילות, כי ענין הספירות מבואר בקבלה14 שהם כמו כלי האומן שהאומן פועל בהם פעולתו. וזהו (כמבואר בהמאמר) מה שהקדים קודם סיפור בריאת העולם וכל אשר בו סיפור התהוות עשר ספירות דאצילות, כי לכאורה אינו מובן איך יתהוו ריבוי נבראים מאחדות הפשוטה15. ולזה הקדים וסיפר בריאת עשר ספירות דאצילות, כי התחלקות הנבראים היא ע״י הספירות.
אמנם עדיין צריך להבין, דלכאורה אינו מובן מהו התירוץ שאופן התהוות הריבוי מן האחדות הוא ע״י הספירות, והרי בזה רק מעבירים את הקושיא מריבוי הנבראים על ריבוי הספירות, איך יתהוו מאחדות הפשוטה עשר ספירות. ואם נאמר שזהו מצד שהוא ית׳ הוא נמנע הנמנעות16, הרי מצד זה יתכן להיות ההתהוות גם דריבוי הנבראים ושלא באמצעות הספירות, ובשביל מה צריכים לענין הספירות. ויש לעיין בזה, ואין כאן מקומו.
וממשיך בהמאמר, והארץ היתה תהו17, דאופן התהוות העולם הי׳ ע״י שבתחילה הי׳ התהוות עולם התהו. ויש להוסיף בזה18, דזהו מה שנאמר אח״כ וחושך על פני תהום17, דענין החושך רומז לשבירת הכלים דתהו, ואח״כ ויאמר אלקים יהי אור19 קאי על האור דתיקון. דע״י עולם התיקון מבררים לא רק את הניצוצות שנתבררו מעצמם בעולם האצילות, אלא גם בחי׳ התהו שנפל בבי״ע, בחושך העולם. ועי״ז עולים הניצוצות למעלה אפילו מעולם האצילות. וכנודע20 דענין הבירורים הוא בשם ב״ן ע״י שם מ״ה, שעי״ז עולה שם ב״ן בשם ס״ג שלמעלה משם מ״ה. ויש לומר דזהו ג״כ ענינה של שנת העיבור, דע״י שרוצים להשוות את מהלך הלבנה (ב״ן) למהלך החמה (מ״ה), עי״ז מוסיפים בשנת העיבור שהיא יתירה גם על שנת החמה, בחי׳ העלי׳ בשם ס״ג.
ויהי רצון שבקרוב ממש נבוא לקיום היעוד דוהי׳ אור הלבנה כאור החמה גו׳21, ויתירה מזה, דשם ב״ן עולה למעלה משם מ״ה בשם ס״ג, כמ״ש22 אשת חיל עטרת בעלה, ונקבה תסובב גבר23, ואז יקויים מ״ש24 ולא יכנף עוד מוריך, ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו גו׳25, והיתה לה׳ המלוכה26, והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד27, בעגלא דידן ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (בראשית א, א).
2) ראה שיחת אור לי״ג תשרי שנה זו (שיחות קודש תשד״מ ח״א ע׳ 175 ואילך; התוועדויות תשד״מ ח״א ע׳ 163 ואילך).
3) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ תריז. לקו״ש ח״א ע׳ 124. חכ״ז ע׳ 166. ועוד.
4) סה״מ תר״ל בתחילתו.
5) ראה ד״ה זה בסה״מ תרל״ד בתחילתו (והוא ד״ה זה תר״ל). וראה גם ד״ה זה תר״ן (סה״מ תר״ן ע׳ שכד). תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ י). תש״ב (סה״מ תש״ב ע׳ 43).
6) ראה אבן עזרא וספורנו עה״פ. ובכ״מ.
7) עה״פ ד״ה בראשית ברא.
8) איוב כח, יב.
9) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך א״ק ס״ג (ע׳ קעו). וש״נ.
10) פרשתנו ז, ג ואילך.
11) ראה אוה״ת פרשתנו כח, ב ואילך. (כרך ג) תפח, א.
12) תהלים קיא, ו.
13) רנו, ב.
14) ראה פרדס שער (ב) טעם האצילות פ״ו. אילמה עין כל תמר ב׳. מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תקטז. ובכ״מ.
15) ראה גם ספר הערכים – חב״ד (כרך ד) ערך אורות דספירות – פשיטותם וציורם ס״ב סק״א (ע׳ פב ואילך). וש״נ.
16) ראה שו״ת הרשב״א סימן תיח. הובא בספר החקירה להצ״צ לד, ב. סה״מ תרע״ח ע׳ תכ. ובכ״מ.
17) פרשתנו שם, ב.
18) ראה תו״ח שבהערה 10.
19) פרשתנו שם, ג.
20) ראה לקו״ת חוקת סג, ד ואילך. ובכ״מ.
21) ישעי׳ ל, כו.
22) משלי יב, ד.
23) ירמי׳ לא, כב.
24) ישעי׳ ל, כ.
25) שם מ, ה.
26) עובדי׳ בסופו.
27) זכרי׳ יד, ט.
[סה"מ בראשית ח"א ע' קט ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ כג ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״א ע׳ 334 ואילך.