בס״ד. ש״פ וישב, כ״א כסלו ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
אלה תולדות יעקב יוסף וגו׳1, ואיתא בתנחומא2 ומובא ברש״י ישן עה״פ בשעה שראה יעקב את אלופי עשו הכתובים בסוף פרשת וישלח איך שהם בתוקף ובריבוי פחד ואמר מי יכול לכבוש את כולם, מה כתוב למטה אלה תולדות יעקב יוסף וכתוב3 והי׳ בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם. וצריך להבין, מאחר שמדמה את בית עשו לקש, א״כ למה נתיירא יעקב מהם, ומכיון שיעקב פחד מהם ויעקב הוא מדת האמת4, מוכח שהריבוי והתוקף שלהם הוא אמיתי, דאם לא כן לא הי׳ לו לירא מהם, א״כ איך מדמה אותם לקש ואומר שניצוץ אחד יכול לכלות ולשרוף אותם. ועוד צריך להבין מה שמחלק בפסוק לב׳ ענינים, בית יעקב ובית יוסף, וכן במדרש ממשיל יעקב לאש ויוסף ללהבה, והיינו שהביטול של עשו הוא ע״י שניהם דוקא, והרי מסיים ניצוץ יוצא מיוסף וכו׳ שהוא רק ניצוץ אחד. וכן מהי הנפקא מינה בין האש דיעקב והלהבה דיוסף.
ולהבין כל זה יש להקדים תחילה מה שנת״ל5 בביאור אגה״ק קטנתי (שכתב אדמו״ר הזקן בביאתו מפטרבורג)6, דיש ב׳ ענינים בחסד, חסד דקדושה וחסד דלעו״ז, שהם חסד דאברהם וחסד דישמעאל, דהשפעת החסד דאברהם היא כמ״ש7 ואנכי עפר ואפר, שהחסד פעל בו ענין הביטול, וכמו״כ השפעת החסד ממנו היתה מצד הביטול שבו, משא״כ בחסד דישמעאל, הנה ע״י המשכת החסד, הולך וגדל בגובה וגסות הרוח ורוחב לבו, אשר הסיבה לזה היא כיון שסיבת המשכת החסד היא ג״כ מצד התקיפות, וע״כ נמשך זה למטה ג״כ באופן זה, וע״ד שבקדושה החסד פועל את ענין הביטול ושפלות, כיון שסיבת המשכתו היא ג״כ מצד הביטול, כמו״כ בלעו״ז החסד פועל את ענין התוקף כיון שסיבת המשכתו היא ג״כ באופן זה. דהנה בקדושה המשכת החסדים מחסד דז״א היא מצד הביטול והשפלות, כמו שרואים למטה דאותם בני אדם העושים חסד הנה רובא דרובא הם אנשים שאינם תקיפים בטבעם, ובגלל החלישות והביטול שלהם, ע״כ משפיעים לזולתם, דבאדם התקיף הנה תוקף מציאותו אינו מניח לו להתפעל מצער זולתו, משא״כ כשאינו תקיף בטבעו, הרי הוא נתפס בצער זולתו וע״כ משפיע אליו, כמו״כ הוא למעלה דההמשכה מחסד דז״א, חסד דמ״ה, היא מצד השפלות שבו, שיש לו שייכות ונתפס בנבראים, וע״כ משפיע להם, ועוד זאת אשר סיבת מציאות חסד דז״א, חסד דלבר8 עצמו, היא ג״כ מצד ענין השפלות, שהרי התהוות העולמות הוא ע״י הצמצום, שסילק אורו הגדול על הצד, כמ״ש בעץ חיים (בתחילתו) דבתחילה הי׳ אוא״ס ממלא כל המציאות ואח״כ הי׳ הצמצום באור שסילק אורו על הצד, שהו״ע ביטול הרצון9, שעי״ז הי׳ נתינת מקום לעמידת העולמות ונתהוה עולם האצילות, והיינו שההתהוות דחסד דז״א הוא ע״י ענין השפלות והביטול, וע״כ גם הוא עצמו נעשה באופן של ביטול. ועד שמגיע שם עבודת הנבראים, וע״כ פועל גם בהמקבל את ענין הביטול, שלכן אמר יעקב קטנתי מכל החסדים, משא״כ בחסד דישמעאל פועל החסד את ענין התקיפות וגסות הרוח, כיון שסיבת המשכתו היא ג״כ מצד תקיפות כו׳.
אך הנה צריך להבין, דההמשכה לישמעאל היא מאברהם, והרי אברהם הוא חסד דקדושה וישמעאל חסד דלעו״ז. דהגם שאברהם יצא ממנו ישמעאל10 בבחי׳ יציאה11, אבל עכ״פ הוא ממנו. דזה שמיצחק יצא ממנו עשו מובן, מאחר שיצחק הו״ע הגבורות, וע״י ריבוי הגבורות והצמצומים יכול להיות יניקה ללעו״ז, אבל אברהם הוא ענין החסד, השפעה, אור וגילוי, א״כ איך נהפך ונמשך ללעו״ז. אלא הענין הוא12, דזה שיצא ממנו הוא קודם שנימול, שאז הי׳ אצלו עדיין תוקף החסד כמו שהוא בעולם התהו, וע״כ הי׳ יכול להיות שיצא ממנו ישמעאל שהוא בבחי׳ יציאה, כיון שנמשך ע״י שבירת הכלים, וכיון שהי׳ קודם שנימול, שהי׳ בתוקף החסד כמו בתהו ונמשך ע״י השבירה, ע״כ יצא מזה חסד, שישמעאל נמשך באופן של ישות, וכמו״כ הוא גם בעשו, דכיון שמקבל מבחי׳ התהו שהוא בבחי׳ אורות מרובים, והריבוי הוא בעיקר באיכות ולא רק בכמות13, ונמשכים למטה ע״י שבירת הכלים, ע״כ נמשך דוקא באופן של יניקה ללעו״ז. וע״ד המבואר באור החיים14 בענין הבהמות הטמאות והטהורות, שמקשה מדוע שור טהור וארי׳ טמא, והרי למעלה פני ארי׳ אל הימין ופני שור מהשמאל15, שארי׳ למעלה הוא למעלה יותר מהשור, ומתרץ דהיא הנותנת, שכיון שלמעלה הוא בבחי׳ ימין שגבוה מהשמאל, דשמאל היא יד כהה16 שמראה על חלישות משא״כ ימין, ע״כ אינו יכול להיות נמשך למטה באופן שיוכל להתלבש בבהמה טהורה, והמשכתו יכול להיות רק באופן של העלם והסתר, דהמשכתו היא אך ורק באופן של שבירה, ובשעה שישנו ענין השבירה, הנה כל הגבוה גבוה ביותר נופל למטה מטה ביותר17, דאיך אפשר להיות שיהי׳ נמשך ממקום הגבוה ואעפ״כ ישאר הנברא במציאותו, הנה זהו רק כשנמשך למטה מטה ביותר ללעו״ז, ודוקא שם יכול להתקבל, דבכדי להעלים על אור הגבוה למעלה ביותר זהו דוקא ע״י העלם והסתר גדול ביותר, דאם לא כן אי אפשר להעלים עליו, דאם ההסתר אינו בתוקף ביותר, הרי האור ישבור את ההסתר, אשר ע״כ השור שנמשך מבחי׳ השמאל הנה כשיורד למטה הוא באופן של בהמה טהורה, משא״כ הארי׳ שנמשך מבחי׳ הימין שגבוה מהשמאל אינו יכול להיות נמשך למטה אלא ע״י שבירת הכלים, ונופל דוקא בלעו״ז כנ״ל, וע״כ היא חי׳ טמאה. ועד״ז מבואר בכתבי האריז״ל18 בסיבת היות האדם, שהוא מין המדבר, ניזון מהדצ״ח, שזהו מכיון שבדצ״ח ישנם אורות תקיפים דתהו, משא״כ באדם הגם שגם בו ישנו מענין האורות דתהו, אבל בכל זאת אינם באותו התוקף כמו האורות שנמצאים בדצ״ח.
וע״פ הנ״ל יובן גם ענין אלופי עשו שהם מעולם התהו, שהיו לפני מלוך מלך לבני ישראל19, וכמבואר בכתבי האריז״ל20 על פסוק זה שהם קודם לעולם התיקון שזהו לפני מלוך וגו׳ לבני ישראל, שלא רק שהיתה קדימה בזמן למטה, אלא שזה שקדמו בזמן הוא כיון שקדמו בזמן שלמעלה, בסדר השתלשלות, ולא רק קדימה בסדר השתלשלות, אלא שזה גופא הוא כיון שקדמו במעלה, שקדמו בהאורות תקיפים והאורות מרובים13. וע״כ בשעה שראה יעקב את אלופי עשו כמו שהם מצד שרשם, שיש בהם את התוקף דתהו, ע״כ פחד ואמר מי יוכל לכבוש את כולם. אך כל זה הוא כמו שנראים הענינים מצד חיצוניותם, מצד סדר השתלשלות, שאז באמת תהו קדם לתיקון, משא״כ מצד פנימיות הענינים העיקר הוא יעקב, דהגם שבחיצוניות הלא אח עשו ליעקב21, אבל מצד פנימיות המקיף הרי ואוהב21 את יעקב22, דבשרשו תיקון קדם לתהו23. וזהו ג״כ מה שבכח התיקון לברר מתהו, כיון שבשרשו הוא למעלה מתהו, וע״י הבירור שמ״ה מברר מס״ג הרי ס״ג עולה למעלה ממ״ה.
והנה ע״י שתיקון מברר תהו, עי״ז נמשך גם בחי׳ חסד דלגאו8, וההמשכה מבחינה זו היא ע״י הביטול, דמרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח24 (דוקא). ובהמשכת חסד דלגאו ישנם ב׳ אופנים, דיש דחסד דלגאו נמשך ע״י חסד דלבר, דבגילוי הוא רק החסד דלבר, חסד דמ״ה, ויש עוד אופן שחסד דלגאו עצמו נמשך כמו שהוא, שזה יהי׳ לעתיד לבוא25, שאז יהי׳ אור הלבנה כאור החמה26 ונקבה תסובב גבר27. והנה גם עתה ע״י המשכת חסד דלגאו עצמו בעולם מתגלים הנסים גלויים שאינם מלובשים בטבע, דכשנמשך ע״י חסד דלבר הנה כמו שבא בעולם הוא רק בנסים המלובשים בטבע, משא״כ כשנמשך חסד דלגאו כמו שלעצמו, מתגלה למטה באופן של נסים גלויים למעלה מהטבע. והכלי לזה הוא ענין הביטול והשפלות דוקא כנ״ל, וכיון שנמשך מבחינה זו, ע״כ גם הנסים עצמם פועלים שפלות רוח למטה מטה. וכל זה נמשך דוקא ע״י הבירורים, דתיקון מברר תהו, והיינו שהוא דוקא כמו שתיקון נמשך למטה בבי״ע, דעולם האצילות הוא עולם מתוקן, לא יגורך רע28, וע״י מה אפשר להמשיך בחי׳ חסד דלגאו, דוקא ע״י שבא בבי״ע, מקום הבירורים, לברר שם. וע״ז אומר אלה תולדות יעקב יוסף, והיינו דהגם שעיקר ענינו של יעקב הוא יוסף, ועד שכולא חד, אעפ״כ ישנו ענין נוסף ביוסף לגבי יעקב, והוא אשר ענינו של יוסף הוא להוריד בחי׳ התיקון בבי״ע לברר שם, דיעקב הוא מהאבות שהאבות הם הם המרכבה29 שהו״ע אצילות, משא״כ יוסף הוא המשביר לכל עם הארץ30 שענינו הוא להמשיך בבי״ע31, ודוקא עי״ז יכול להיות נמשך בחי׳ חסד דלגאו, וע״ד המבואר לעיל בענין דצח״מ אשר מין המדבר מקבל דוקא ע״י בירור הדצ״ח, כמו״כ הוא גם בעולמות, דדצ״ח הם כנגד עולמות בי״ע, ומדבר הוא כנגד עולם האצילות32, וע״ז אומרים שע״י מה יכול בחי׳ התיקון, אצילות, להמשיך מבחי׳ חסד דלגאו, הוא דוקא ע״י הבירורים דבי״ע, שזהו שיעקב ממשיך ומברר מתהו דוקא ע״י יוסף, ע״י הירידה בבי״ע ועד הירידה למצרים, ערות הארץ33, לברר בירורים שם. וכמו״כ הוא גם בירידת הנשמה למטה, דהעילוי שבה הוא דוקא ע״י ירידתה למטה לברר בירורים, דהנשמה ירדה למטה בשביל עבודת הבירורים34, ומהיכן יש בה כח זה, הנה על זה אומר אלה תולדות יעקב יוסף, שהכח לזה הוא מבחי׳ התיקון שנתקן כבר, שזהו בחי׳ יעקב כנ״ל. אשר בזה יובן הלשון35 שהנשמה לא ירדה לתקן את עצמה, דלכאורה הוה לי׳ לומר לא נבראה, וע״ד מה שאומרים36 אתה בראתה כו׳, שכן הוא האמת שהנשמה נבראה, אלא שבזה שאומר הלשון ירדה רוצה להדגיש את המקום שממנו ירדה הנשמה, שנמשכה מעולם התיקון, שלולא זאת מי יודע (ווער ווייס) איך הי׳ יכול להיות הבירור, ורק כיון שנמשכה מאצילות, בחי׳ עולם התיקון, ע״כ יש בה את הכח לברר מתהו, שזהו החילוק בין נשמות לעולמות, דבנשמה הגם שאתה בראתה, בכל זאת היא רק כמו שאלקות נעשה נשמה37, שנרגש בה המקום שירדה משם. וזהו שראה יעקב שמצד סדר השתלשלות באמת תהו קדום לתיקון, ולכן פחד כו׳, וע״ז נאמר אח״כ אלה תולדות יעקב יוסף, שע״י בחי׳ יעקב, עולם התיקון, ונמשך בבי״ע, בחי׳ יוסף המשביר בר, עי״ז מבררים בחי׳ התהו, ועד שע״י בחי׳ הדכא ושפל רוח נמשך בחי׳ מרום וקדוש אשכון, בחי׳ חסד דלגאו, פנימיות המקיף. והכח שעל ידו מברר יעקב את אלופי עשו משום שבשרשו הוא למעלה מעשו, ששם הוא ואוהב את יעקב.
והנה ענין זה דואוהב את יעקב קשור גם עם י״ט כסלו שהוא ראש השנה לחסידות38, וכמו שרבותינו נשיאינו היו מזכירים במאמרים דראש השנה39 ענין זה דואוהב את יעקב, כיון דביום דראש השנה שהוא ראש השנה לא רק לחסידות, אלא על כל הענינים, ובעיקר על עולמות – צריך להיות הענין דיבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב40, דבחירה חפשית שייך דוקא בשעה ששני הענינים שוים, הלא אח עשו ליעקב, ובכל זאת ואוהב את יעקב, שע״כ בוחר בנשמות ישראל שהם פנימיות הכוונה, וכן גם בי״ט כסלו שהוא ראש השנה לחסידות אומרים ענין זה דואוהב את יעקב, שאז הוא ראש השנה לפנימיות התורה, שעל ידה לוקחים (נעמט מען) הפנימיות שבעולמות, ועל ידה התגלות פנימיות הנשמה, בקשו פני את פניך ה׳ אבקש41, ועד שניצוץ אחד יוצא ושורף את עשו, שהוא שובר (אַז ער צוברעכט) החיצוניות דעשו, ועי״ז לוקח (נעמט ער) פנימיותו שהוא הניצוץ אלקי שמעולם התהו, ומברר מזכך מתקן ומעלה אותו למקומו ושרשו42, ועי״ז זוכים לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות43, ועד לגאולה השלימה ע״י משיח צדקנו, הבר נפלא44, שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (וישב) לז, ב.
2) פרשתנו א.
3) עובדי׳ א, יח.
4) זח״ג שב, א. תניא ספי״ג. ובכ״מ.
5) ד״ה קטנתי דש״פ וישלח וד״ה פדה בשלום די״ט כסלו שנה זו (סה"מ יו"ד-י"ט כסלו ע' רנ ואילך. ס"ע רנו ואילך). וראה המובא בליקוט פירושים כו׳ לאגה״ק סימן ב (קה״ת, תשל״ט) ע׳ מט ובהערה *28.
6) אגה״ק שם.
7) וירא יח, כז.
8) ראה זח״ג קלג, ב (אד״ר). לקו״ת פינחס עח, ד. ר״ה סא, ג.
9) ראה לקו״ת תצא לט, ג.
10) ויק״ר פל״ו, ה.
11) ראה לקו״ת שה״ש ט, ד. אוה״ת וירא צג, ב. לקו״ש ח״י ס״ע 88 ואילך. ובכ״מ.
12) ראה תו״א מג״א (הוספות) קיט, ד.
13) ראה בכ״ז סה״מ במדבר ח״א ע׳ רנו-ז. וש״נ.
14) אחרי יז, יד.
15) יחזקאל א, י.
16) מנחות לז, א. זח״ג רסט, א. פרש״י בא יג, ט. שו״ע אדה״ז או״ח רסכ״ז.
17) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
18) ל״ת להאריז״ל עקב ח, ג. פע״ח שער (כז) יוהכ״פ פ״א. ספר הליקוטים להאריז״ל בתחלתו (נת׳ במאמרים שבהערה 5). וראה גם של״ה עד, א. תו״א נח ט, ד. בשלח סה, ד. לקו״ת צו יג, ב. אמור לח, ג. מטות פא, ב. עקב יד, א. ועוד.
19) וישלח לו, לא.
20) ראה ע״ח שער (יג) א״א ספ״ו.
21) מלאכי א, ב.
22) ראה המשך תער״ב ח״ג ס״ע א׳תטו.
23) ראה אוה״ת וישלח רלא, ב ואילך. תבוא ע׳ תתרלו ואילך. קיצורים והערות לתניא ע׳ מט ואילך.
24) ישעי׳ נז, טו.
25) לקו״ת שה״ש מה, ד.
26) ישעי׳ ל, כו.
27) ירמי׳ לא, כא.
28) ל׳ הכתוב – תהלים ה, ה. ראה זח״א כז, רע״א ובמק״מ שם. לקו״ת במדבר ג, סע״ג. וש״נ.
29) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו. זח״ג רנז, ב. וראה תניא פכ״ג. רפל״ד.
30) מקץ מב, ו.
31) ראה לקו״ת פ׳ ראה כז, ד.
32) ראה ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א. שער (נ) קיצור אבי״ע פ״א ואילך. וראה בארוכה ד״ה חביבין ישראל תרצ״ו (סה״מ תרצ״ו ע׳ 92 ואילך). ד״ה איזהו חכם תש״ב פ״ה (סה״מ תש״ב ע׳ 127-8). ובכ״מ.
33) מקץ שם, ט.
34) לקו״ת בלק סט, א. פ׳ ראה לד, א. ובכ״מ.
35) תניא פל״ז (מח, ב).
36) בברכות השחר (ברכות ס, ב).
37) ראה ביאוה״ז לאדהאמ״צ פינחס קטו, ב. להצ״צ ח״א ע׳ תקמח. המשך תרס״ו ע׳ תנט. ס״ע תע. ובכ״מ.
38) אגרות-קודש אדמו״ר מהורש״ב ח״א ע׳ רנט. וש״נ (נעתק ב״היום יום״ בתחלתו).
39) ראה סה״מ תרנ״ד ע׳ י. יב. תר״ס ע׳ יב. תרס״ה ע׳ ה. ועוד.
40) תהלים מז, ה.
41) שם כז, ח. ראה לקו״ת תצא לו, ד. נצבים מד, ב ואילך. ובכ״מ.
42) חסר קצת. המו״ל.
43) ״היום יום״ בסופו.
44) סנהדרין צו, סע״ב.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' קנב ואילך]
כעין שיחה. מאמר שלישי מהמשך. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.