בס״ד. ש״פ ואתחנן, שבת נחמו, ט״ז מנחם-אב ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם1, ומדייקים בזה בהדרושים2, דצריך להבין כפל הלשון דנחמו נחמו. ולהבין זה מקדים בהדרושים2 מה דאיתא במשנה3 לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, והטעם ע״ז איתא בפרי עץ חיים4 משום שאז הוא מילוי הלבנה בשלימות, קיימא סיהרא באשלמותא5. ומקשה על זה2, דממה שאמרו לא היו ימים טובים לישראל כט״ו באב משמע שהוא יו״ט גדול יותר גם משלש רגלים, ואינו מובן, שהרי גם חג הפסח וחג הסוכות הם בט״ו לחודש [ויתירה מזו, דאפילו חג השבועות שייך ג״כ לט״ו בחודש, מכיון שהקביעות דחג השבועות אינה ביום מסויים בחודש סיון, כי אם קביעותו היא בהמשך לקביעות חג הפסח6, ט״ו ניסן], ומהי המעלה בט״ו באב שהוא יו״ט גדול יותר מהיו״ט דג׳ רגלים, ואפילו מפסח וסוכות. ומבאר זה7 ע״פ מה שידוע8 הכלל בעליות וירידות, דכל שהירידה היא ביותר העלי׳ היא ג״כ ביותר. וזוהי מעלת חמשה עשר בחודש אב על חמשה עשר בניסן ותשרי, משום שהעלי׳ והשלימות דט״ו באב באה אחרי הירידה הגדולה דתשעה באב, ענין החורבן והגלות, ולכן העלי׳ היא עלי׳ גדולה ביותר. והגם9 שגם העלי׳ דט״ו בניסן קשורה עם יציאת מצרים, וא״כ גם עלי׳ זו היא לאחרי הירידה דגלות, הרי גלות מצרים הי׳ לפני מתן תורה, קודם שנעשו ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש10, ומכיון שלא נעשו עדיין ממלכת כהנים וגוי קדוש אין הירידה שבגלות גדולה כל כך, משא״כ הגלות דתשעה באב שהי׳ לאחרי שכבר נעשו ממלכת כהנים, הרי הירידה דגלות זה (שממלכת כהנים וגוי קדוש נמצאים בגלות) היא ירידה גדולה ועצומה ביותר, ולכן העלי׳ דט״ו באב שלאחרי ירידה זו (דתשעה באב) היא עלי׳ גדולה ביותר.
ומבואר בהמאמר11, דענין העלי׳ דט״ו באב שלאחרי הירידה דתשעה באב הוא דוגמת העלי׳ דגאולה העתידה הבאה לאחרי הירידה דגלות דוקא. דמעלת הגילוי דלעתיד לבוא שיהי׳ בבית המקדש השלישי הוא שיהי׳ גילוי כזה שאין שייך בו הפסק. דבית ראשון ובית שני הי׳ בהם הפסק, משא״כ הגילוי דבית שלישי, מכיון שבא לאחרי הירידה דגלות, הוא גילוי כזה שאין שייך בו הפסק כלל, אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח12. ועד״ז הוא בהעלי׳ דט״ו באב הבאה לאחרי הירידה דתשעה באב, שבט״ו באב מאיר מעין הגילוי דלע״ל שאין בו הפסק. וזהו הקשר והשייכות דט״ו באב עם ענין נחמו נחמו, דענין נחמו נחמו הוא הנחמה על החורבן והגלות, ונאמר נחמו נחמו ב׳ פעמים, נחמו על בית ראשון ונחמו על בית שני13, היינו שהיא נחמה גם על החורבן דבית שני שהיא ירידה גדולה ביותר, אפילו יותר מהירידה דחורבן בית ראשון14, ומכיון שהעלי׳ היא לפי אופן הירידה כנ״ל, לכן גם הנחמה (העלי׳) היא נחמה כפולה, דענין כפילות הלשון שייך לגאולה, כמובא בהמאמר מהידוע15 בענין אותיות מנצפ״ך (אותיות כפולות) שמורים על הגאולה16, כי ענין הגאולה הוא מצד התחברות סובב בממלא, שע״י גילוי אור הסובב דוקא שלמעלה מהשתלשלות [ולהעיר גם ממה שמציין בהדרוש (לענין השייכות דכפילות לגאולה) לד״ה לך לך תר״ל17, דרוש דכ״ק אדמו״ר מהר״ש, לכתחילה אַריבער18], דגילוי זה הוא באופן שאין שייך בו הפסק כלל, אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח.
ויש לקשר זה עם מ״ש בפרשתנו19 ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא גו׳ אעברה נא ואראה את הארץ הטובה גו׳, דענין20 בקשת משה ליכנס לארץ ישראל, ושדוקא הוא יכניס את בנ״י לארץ, הוא, כי אם משה הי׳ מכניסם לארץ ובונה את בית המקדש אזי היתה הכניסה באופן נצחי, שלא הי׳ שייך כלל ענין הגלות ושיעבוד מלכיות [ע״ד מה שאמרו רז״ל21 לענין לוחות הראשונות, דכתיב בהו22 חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, שמצד לוחות הראשונות היו ישראל במצב דאין כל אומה ולשון שולטת בהם], משא״כ הכניסה לארץ שהיתה ע״י יהושע היא באופן ששייך אחרי׳ גלות. והטעם לזה23 הוא כי פני משה כפני חמה24, דענין פני חמה הוא בחי׳ המשכת אתערותא דלעילא מצד עצמה [משא״כ פני יהושע כפני לבנה24 הוא בחי׳ אתערותא דלעילא שע״י אתערותא דלתתא דוקא], דהמשכה זו היא ממקום גבוה מאד, בחינה שאין אתערותא דלתתא מגעת לשם23, בחי׳ הסובב שלמעלה מהשתלשלות, דבחינה זו אין שייך בה הפסק ושינוי. וכמו שנת״ל (מד״ה נחמו הנ״ל25) שהגילוי דבחי׳ הסובב הוא באופן שאין שייך בו הפסק כלל.
וזהו26 גם ענין ואתחנן אל ה׳ גו׳, ואתחנן לשון מתנת חינם, או לשון נשיאת חן27, שזה קאי על ההמשכה מבחי׳ הסובב שלמעלה מהשתלשלות. דבבחי׳ ההשתלשלות, ההמשכה משם היא ע״י אתערותא דלתתא, משא״כ בבחי׳ הסובב שלמעלה מהשתלשלות, מכיון שמעשה התחתונים אינו תופס מקום שם כלל, דאם צדקת מה תתן לו גו׳28, לכן ההמשכה משם היא רק דרך מתנת חינם, באופן דמציאת חן. וז״ש29 אם מצאתי חן בעיניך גו׳ ונפלינו אני ועמך גו׳, דמכיון שענין החן הוא ההמשכה מבחינה שלמעלה מסדר ההשתלשלות שמעשה התחתונים אינו תופס מקום שם כלל, אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך גו׳30, הרי אפשר שיומשך משם גם לאומות העולם, ולכן הוצרך לבקש ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, שגם ההמשכה מהבחינה שלמעלה מהשתלשלות תהי׳ לישראל דוקא. וזהו ואתחנן גו׳ אעברה נא ואראה את הארץ, דמשה רצה שהכניסה לארץ ישראל תהי׳ ע״י המשכת בחי׳ אור שלמעלה מהשתלשלות, בחי׳ ואתחנן לשון מתנת חינם, ובמילא תהי׳ אז הכניסה באופן נצחי, מכיון שבבחי׳ אור זה אין שייך הפסק ושינוי, כנ״ל.
והנה ענין ההמשכה מבחי׳ הסובב שלמעלה מהשתלשלות (הכניסה לארץ ע״י משה) בעבודת האדם הו״ע המשכת בחי׳ ראי׳ באלקות. דזהו מ״ש ואתחנן גו׳ אעברה נא ואראה (ואראה דייקא), שמשה רצה לפעול שהעבודה דכל ישראל תהי׳ בבחי׳ ראי׳31, דההתאמתות שבראי׳ היא בודאות הכי חזקה, ואין שייך שיהי׳ בזה איזה חלישות ושינוי. וכידוע32 בענין מעלת הראי׳ על השמיעה, דאינה דומה שמיעה לראי׳33, דכאשר שומע איזה דבר מאנשים נאמנים, אע״פ שגם אז נתאמת הדבר אצלו, מ״מ אין זה בתוקף כל כך, משא״כ ההתאמתות שע״י ראי׳. וכידוע34 בענין אין עד נעשה דיין, דכאשר הדיין שומע מפי עדים, הנה אף שהם עדים כשרים ונאמנים מ״מ אפשר שימצא זכות, משא״כ כשהוא בעצמו ראה את הדבר, לא חזי לי׳ זכותא. וכן הוא גם בעבודת ה׳, דכשישנה רק שמיעה באלקות (הבנה והשגה), אזי שייך שיהי׳ בזה איזה שינוי ח״ו, משא״כ בראי׳ באלקות, אין שייך בזה שום חלישות ושינוי ח״ו. וזהו אעברה נא ואראה את הארץ, דמשה רצה להמשיך בכל ישראל בחי׳ הראי׳ באלקות, ואז היתה הכניסה לארץ באופן נצחי, מכיון שבראי׳ לא שייך שום שינוי. וזהו מה שרצה משה שהוא דוקא יכניס את בנ״י לארץ, כי אצל משה הי׳ בחי׳ ראי׳ באלקות, ועד לראי׳ הכי נעלית, וכמארז״ל35 דכל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה, ומבואר ברמב״ם36 בארוכה ובפרטיות מעלת נבואת משה על שאר הנביאים, ועד שהנבואה שלו היתה באופן דפנים אל פנים37 (שמעלה מבחי׳ פנים בפנים38), דכל זה הוא מצד הנבואה דמשה, וכל שכן וקל וחומר מצד היותו מקבל התורה שזהו למעלה מענין הנבואה (גם מהנבואה דמשה)39. ולכן רצה משה שהוא יכניס את ישראל לארץ, כי אז הי׳ נמשך ענין הראי׳ באלקות (בחינתו של משה) בכל ישראל, ובמילא היתה אז הכניסה באופן נצחי, כנ״ל.
וביאור הענין (דואתחנן, וכן השייכות דואתחנן עם ענין נחמו נחמו ועם ענין ט״ו באב) בפרטיות יותר, הנה מבואר בדרוש הנ״ל (ד״ה נחמו40) דענין ט״ו באב (מספר ט״ו) יובן יותר ע״פ מה שידוע בענין תקט״ו תפילות שהתפלל משה כמנין ואתחנן41, דענין תקט״ו הוא חיבור ת״ק עם ט״ו, ט״ו הוא בחי׳ י״ה (בחי׳ חכמה ובינה) ות״ק הוא בחי׳ ה׳ חסדים דאריך [כי הספירות דאריך כל אחד כלול ממאה (היינו שכל ספירה כלולה מיו״ד ויו״ד מיו״ד) ונמצא שה׳ חסדים דאריך הם במספר ת״ק, כמובא בהדרוש], ולמעלה יותר בחי׳ ת״ק הוא ה׳ חסדים דעתיק [שגם ה׳ חסדים דעתיק הם בגימטריא ת״ק, כמבואר בארוכה בהדרוש], וענין תקט״ו (חיבור ת״ק עם ט״ו) הוא ה׳ חסדים דאריך וה׳ חסדים דעתיק שמאירים בי״ה. ומוסיף שם, שלעתיד לבוא יהי׳ הגילוי דה׳ חסדים דעתיק (ת״ק) לא רק בי״ה (ט״ו) אלא גם בו״ה, דגם ו״ה יהי׳ כמו י״ה, וכמ״ש42 ביום ההוא יהי׳, יהי׳ הוא ב״פ י״ה, כי גם ו״ה יהי׳ בבחי׳ י״ה. ויש לבאר זה ע״פ המבואר באור התורה פ׳ ואתחנן ד״ה ואתחנן גו׳ אמרו רז״ל תקט״ו תפלות43 [ברשימת אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע לדרוש הנ״ל44 מציין לספר דברים, והוא ד״ה ואתחנן הנ״ל] שבענין תקט״ו יש ב׳ פירושים. פירוש א׳ הוא שת״ק הוא למעלה מט״ו, דט״ו הוא בחי׳ י״ה (חכמה ובינה דאצילות), ות״ק הוא ה׳ חסדים דאריך וה׳ חסדים דעתיק כנ״ל. ופירוש ב׳ הוא דת״ק הוא למטה מט״ו, דת״ק קאי על העולמות שהם במספר ת״ק, מארץ45 לרקיע מהלך ת״ק שנה כו׳ וכן בין כל רקיע ורקיע כו׳, ולמעלה יותר על המדות (שרש העולמות) שגם הם במספר ת״ק (כמבואר באוה״ת שם46), שהמדות (וכל שכן העולמות) הם למטה מחכמה ובינה (י״ה). ועפ״ז, ענין תקט״ו הוא המשכת בחי׳ י״ה (חכמה ובינה, ט״ו) בו״ה (מדות, ת״ק), כמבואר באוה״ת שם. ויש לקשר שני הפירושים ע״פ מה שמצינו עד״ז47 בענין מספר י״ג (מדות הרחמים), שיש בזה ב׳ פירושים, א׳ דמספר יו״ד מורה על עשר ספירות דאצילות, ומנין הג׳ מורה על תלת ראשי ראשין שלמעלה מאצילות. דלפי פירוש זה הג׳ הוא למעלה מהיו״ד. ב׳ דמספר יו״ד קאי ג״כ על היו״ד ספירות, והמספר ג׳ קאי על ג׳ עולמות בי״ע שלמטה מאצילות. דלפי פירוש זה הג׳ הוא למטה מהיו״ד. ומבואר במ״א48 דלא פליגי כלל, כי שרש ג׳ עולמות בי״ע הוא מג׳ ראשי ראשין דוקא שהם למעלה מאצילות. ועד״ז יש לומר גם בענין ב׳ הפירושים הנ״ל במספר תקט״ו, ששניהם שייכים זה לזה, כי ענין התחברות המדות (ת״ק) עם י״ה (ט״ו), כפירוש הב׳, זהו מה שלעתיד לבוא ו״ה יהי׳ בבחי׳ י״ה. והרי מה שו״ה יהי׳ בבחי׳ י״ה הוא ע״י המשכת ה׳ חסדים דאריך וה׳ חסדים דעתיק כנ״ל, שזהו תוכן הפירוש הא׳, שה׳ חסדים דאריך וה׳ חסדים דעתיק מאירים בבחי׳ י״ה (ט״ו).
ויש לומר, דענין ואתחנן בגימטריא תקט״ו שייך לענין ואתחנן מלשון מתנת חינם. כי ענין תקט״ו הוא המשכת ה׳ חסדים דאריך ודעתיק (בחי׳ ת״ק) שלמעלה מהשתלשלות, והרי גם הענין דואתחנן מלשון מתנת חינם הוא בחי׳ אתערותא דלעילא מצד עצמה שאין אתערותא דלתתא מגעת לשם, דההמשכה שמבחי׳ אתערותא דלעילא מצד עצמה היא המשכת בחי׳ הסובב שלמעלה מהשתלשלות. אלא שבזה גופא יש שני אופנים, ענין ואתחנן מתנת חינם הוא שהמשכת האור שלמעלה מהשתלשלות היא בבחי׳ אתערותא דלעילא שלמעלה (ושלא ע״י אתערותא דלתתא), ענין התורה49 (ומכיון שזה בא מלמעלה, אין זה שייך להתחתון כל כך), משא״כ ענין ואתחנן בגימטריא תקט״ו (שבחי׳ ת״ק שלמעלה מהשתלשלות נמשך בבחי׳ ט״ו, ועד שנמשך בבחי׳ ת״ק שלמטה מבחי׳ ט״ו כנ״ל) היא ע״י התפילה מלמטה למעלה. וכמבואר באוה״ת שם43 בפסוק ורגליהם רגל ישרה50, ישרה בגימטריא תקט״ו51, שמפסוק זה למדו רז״ל לענין התפילה52. והשייכות דתקט״ו לתפילה היא, כי ענין התפילה הוא יהי רצון, המשכת בחי׳ רצון חדש שלמעלה מהשתלשלות (בחי׳ ת״ק)53, שאור זה שלמעלה מהשתלשלות נמשך גם בהנבראים שלמטה (בבחי׳ ט״ו וגם בבחי׳ ת״ק שלמעלה מט״ו), לפעול בהם שינוי מכמו שהיו, לרפאות החולים ולברך השנים54.
וזהו לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו׳, כי בחמשה עשר באב מאיר בחי׳ עתיק במלכות, שגם ו״ה הוא בבחי׳ י״ה, מעין הגילוי דלעתיד, ולכן אין בו הפסק, דהארת בחי׳ עתיק במלכות הוא ענין נצחי. וזהו גם ענין נחמו נחמו עמי, שמורה על הגילוי דלעתיד לבוא (כנ״ל בארוכה), שהוא גילוי נצחי.
וכללות הענין בזה, דכאשר באים מהזמן דבין המצרים, יש לדעת שלא להתייאש ח״ו, ואפילו לא להיות בעצבות, ואפילו ענין המרירות שצ״ל (כמבואר בתניא55 החילוק שביניהם) הרי זה רק לרגע קטן, להיות מזה מן המיצר קראתי גו׳56, שעי״ז באים לבחי׳ ענני במרחב י-ה56, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, והקיצו ורננו שוכני עפר57, ומשה רבינו בתוכם, וכל נשיאי ישראל בתוכם, וכל זה בקרוב ממש, ותחזינה עינינו כו׳58, דזהו בלשון תרגום (חזון), ואח״כ יתירה מזו, ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר גו׳59, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ישעי׳ מ, א (ריש הפטרת פ׳ ואתחנן).
2) סה״מ עת״ר ע׳ רכא ואילך. וראה גם אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ א׳צו. ד״ה זה תרכ״ו (סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קצה ואילך).
3) סוף תענית.
4) סוף שער (כג) חג השבועות – דרוש על סוד ט״ו באב.
5) זהר ח״א קנ, רע״א. רכג, א. רכה, סע״ב. רמג, סע״א. רמט, ב. ח״ב פה, א. רטו, א. ח״ג מ, ב. מו, א. סא, א. רפז, א. וראה שמו״ר פט״ו, כו.
6) ראה שו״ע אדה״ז או״ח ר״ס תצד. וש״נ.
7) סה״מ עת״ר שם ע׳ רכו ואילך. אוה״ת נ״ך שם.
8) ראה סה״מ עת״ר שם ע׳ ריט. וראה לקו״ת שה״ש יא, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ כה. ובכ״מ.
9) ראה גם ד״ה לא היו ימים טובים כו׳ תשד״מ (סה״מ אב-אלול ע׳ סג-ד).
10) יתרו יט, ו.
11) סה״מ עת״ר שם ע׳ רכט ואילך.
12) ישעי׳ לג, כ. וראה סה״מ עת״ר שם ע׳ רכח.
13) יל״ש ישעי׳ רמז תמה. ועוד.
14) ראה שו״ע או״ח סו״ס תקמט. וראה גם ד״ה לא היו ימים טובים כו׳ תשמ״ג (סה״מ תשמ״ג ס״ע קפ ואילך). ובכ״מ.
15) ראה אוה״ת לך לך (כרך ד) עדרת, א ואילך. וישלח (כרך ה) תתעד, ב. ועוד.
16) יל״ש ר״פ לך לך. וש״נ.
17) סה״מ תר״ל ס״ע ח ואילך. וראה גם ד״ה לך לך תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ טו ואילך).
18) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ תריז. לקו״ש ח״א ע׳ 124. חכ״ז ע׳ 166. ועוד.
19) ד, כג ואילך.
20) אוה״ת פרשתנו ע׳ סה. וש״נ. (כרך ו) ע׳ ב׳רא. וש״נ.
21) עירובין נד, א.
22) תשא לב, טז.
23) אוה״ת שם ע׳ ע ואילך.
24) ב״ב עה, סע״א.
25) סה״מ עת״ר ע׳ רכח ואילך.
26) ראה אוה״ת שם ע׳ נג ואילך. ע׳ סט ואילך.
27) ראה אוה״ת שם. ספרי ופרש״י ריש פרשתנו. שמו״ר רפ״ב.
28) איוב לה, ז.
29) תשא לג, טז. וראה אוה״ת שם ע׳ נג. סד״ה ועתה אם נא תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ רכד).
30) איוב שם, ו.
31) ראה לקו״ת פרשתנו ג, ג ואילך. אוה״ת ריש פרשתנו. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״ב חינוך. ובכ״מ.
32) ראה לקו״ש ח״ו ע׳ 121 ואילך. וש״נ.
33) מכילתא יתרו יט, ט.
34) ר״ה כו, א.
35) ספרי ר״פ מטות.
36) הל׳ יסודי התורה פ״ז ה״ו. פירוש המשניות סנהדרין פ׳ חלק היסוד הז׳. מו״נ ח״ב פל״ה.
37) ברכה לד, י.
38) ראה אוה״ת פ׳ ראה (כרך ה) ע׳ ב׳לה ואילך. סה״מ תרכ״ז ריש ע׳ רנ. ועוד.
39) ראה חגיגה י, ב. וש״נ. לקו״ש חי״ט ע׳ 177 ואילך. וש״נ.
40) סה״מ עת״ר שם ע׳ רל ואילך.
41) דב״ר פי״א, ו.
42) זכרי׳ יד, ט.
43) ס״ע קיג ואילך. (כרך ו) ע׳ ב׳קצג ואילך.
44) סה״מ עת״ר שם ע׳ רכ.
45) חגיגה יג, א. פסחים צד, ב. ירושלמי ברכות פ״א ה״א.
46) ע׳ קטז. (כרך ו) ע׳ ב׳קצו.
47) סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ כג ואילך. ובכ״מ.
48) סה״מ תרכ״ו שם.
49) אוה״ת שם ע׳ נא ואילך. ע׳ עא ואילך.
50) יחזקאל א, ז.
51) תוספות חגיגה שם. מגלה עמוקות אופן לה.
52) ברכות י, ב.
53) ראה גם אוה״ת שם ס״ע קיד. (כרך ו) ע׳ ב׳קצד.
54) קו״א ד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קנה, א).
55) פל״א.
56) תהלים קיח, ה.
57) ישעי׳ כו, יט.
58) נוסח תפילת העמידה. וראה אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ א׳צז.
59) ישעי׳ מ, ה.
[סה"מ דברים ח"א ע' קי ואילך]
נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ רלט ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ה ע׳ 2661 ואילך.