בס״ד. ש״פ וארא, כ״ו טבת, מבה״ח שבט ה׳תשח״י
הנחה בלתי מוגה
לכן1 אמור לבני ישראל אני הוי׳ והוצאתי אתכם גו׳ והצלתי גו׳ וגאלתי גו׳ ולקחתי גו׳2, ואיתא במדרש רבה3 אשר ד׳ לשונות של גאולה הן כנגד ד׳ גזירות שגזר עליהן פרעה וכנגדן תיקנו חכמים ד׳ כוסות. ובמדרש רבה פ׳ וישב4 איתא אשר הד׳ לשונות של גאולה הם כנגד הד׳ גלויות, דמובן מזה אשר בהד׳ לשונות נכלל גם הגאולה העתידה. ובאמת הנה גם מדברי המדרש הנ״ל (שבפ׳ וארא) מובן אשר הד׳ לשונות שייכים להגאולה העתידה, דמאחר שאמר אשר כנגדן תיקנו חכמים ד׳ כוסות, ובענין הד׳ כוסות ידוע5 אשר ב׳ כוסות הראשונות שייכים לגאולת מצרים וב׳ כוסות השניות ובפרט כוס הרביעי שייך לגאולה העתידה, א״כ מובן אשר גם לדברי המדרש הנ״ל, נרמז הגאולה העתידה בהד׳ לשונות של גאולה. וכן איתא ג״כ בזהר6 אשר ד׳ פעמים אמת שאומרים קודם עזרת וד׳ פעמים אמת שבעזרת הם כנגד ד׳ לשונות של גאולה. הרי מובן מדברי הזהר אשר בענין ד׳ לשונות של גאולה יש בזה ב׳ ענינים, שהרי אומרים ב׳ פעמים ד׳ פעמים אמת, קודם עזרת ובעזרת, וא״כ מובן שבהד׳ לשונות של גאולה ישנם ב׳ ענינים, ענין א׳ בהד׳ לשונות של גאולה הוא הד׳ לשונות כמו שהוא בגאולת מצרים כנגד הד׳ גזירות, וענין הב׳ בהד׳ לשונות הוא כמו שהם כנגד הד׳ גלויות ונכלל בזה הגאולה העתידה. וא״כ הרי מדברי הזהר הוי הוכחה נוספת אשר ב׳ מדרשים אלו לא פליגי אהדדי, שהרי בהד׳ פעמים אמת אנו רואים שאומרים ב״פ ד״פ אמת, וא״כ מוכח שישנו לב׳ הענינים, אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא7, אבל באמת ישנו לב׳ הענינים.
ויובן זה בהקדים תחילה כללות ענין הגלות והגאולה. דסיבת הגלות הוא החטא כמאמר8 ומפני חטאינו גלינו מארצנו, והיינו שענין הגלות ברוחניות הוא החטא, דזהו גלינו מארצנו, דלמה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה9, הנה ע״י החטא גלינו מבחי׳ ארץ זו, והיינו שהחטא הוא ענין הגלות ברוחניות והוא סיבה גם על גלות הגשמי. ובכדי לצאת מהגלות ולבוא להגאולה (הגשמית), צריך לתקן תחילה את סיבת הגלות שהיא החטא, והוא ע״י התשובה, שעי״ז מתקנים את החטאים שהם הגלות הרוחני, שעי״ז במילא יוצאים גם מהגלות הגשמי. ולכן אמרו10 אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, דהגם שיש פלוגתא בין ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, הנה הפלוגתא הוא רק באופן התשובה, אם התשובה יהי׳ ע״י שמעמיד עליהם מלך קשה כהמן או אשר ישראל מעצמם עושים תשובה, אבל זהו לכל הדיעות אשר הגאולה תבוא ע״י התשובה דוקא, וכמ״ש הרמב״ם11 הובטחו ישראל שיעשו תשובה ומיד נגאלים. והיינו דענין הגאולה הרוחנית הו״ע התשובה (שהגלות הרוחני הוא החטא כנ״ל והגאולה הרוחנית הוא התשובה). ולכן בהגילויים שיתגלו ע״י מלך המשיח יהי׳ ענין התשובה, דמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא12, שהתשובה הוא הגאולה ברוחניות והיא סיבה גם על הגאולה בגשמיות.
וזהו ענין ד׳ לשונות של גאולה, דכללות ענין הגאולה הו״ע התשובה, הנה בתשובה ישנם ד׳ מדריגות (כמו שיתבאר), וד׳ מדריגות שבתשובה הם הד׳ לשונות של גאולה. וד׳ לשונות אלו שייכים בעיקר לגאולת מצרים ולגאולה העתידה, להיות שהם גאולות שלימות, דשאר הגאולות אינם גאולות שלימות, אבל גאולת מצרים היתה גאולה שלימה, ובפרט הגאולה העתידה היא גאולה שלימה שאין אחרי׳ גלות13, לזאת הנה גם בתשובה צריך להיות ג״כ שלימות התשובה, היינו כל הד׳ מדריגות שבתשובה, דע״י שלימות התשובה נעשה שלימות הגאולה. וכן הוא ג״כ בעבודה בכל יום ויום, דבכל יום צ״ל זכירת מצרים14, הנה בהעבודה שבכל יום ויום צ״ל ג״כ הד׳ בחינות שבתשובה, והם ד׳ פעמים אמת. דהנה כללות ענין התשובה הוא להתקשר (פאַרבינדן זיך) עם ואמת הוי׳ לעולם15, דע״י החטא נעשה נפרד מהוי׳, וע״י התשובה מתקשר (ווערט ער פאַרבונדן) עם (הוי׳ יתיר) אמת הוי׳, וזהו ד׳ פעמים אמת שהם ד׳ אופנים בתשובה, ד׳ בחינות באמת הוי׳, שהם כנגד הד׳ אותיות דשם הוי׳. וכמבואר בלקו״ת16 בארוכה ענין ד׳ בחינות שבתשובה, דתשובה הוא תשוב ה׳17, ה׳ תתאה הוא תשובה תתאה, ה׳ עילאה הוא תשובה עילאה, והם שתים שהם ארבע, לפי שבכל אחד מהם (בין בתשובה תתאה ובין בתשובה עילאה) ישנם ב׳ אופנים, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.
ולהבין זה בפרטיות יותר, הנה כתיב18 סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, דבפסוק זה הוא מבאר סדר העבודה מלמטה למעלה. דע״פ רוב הנה סדר עבודת האדם בדרך מלמטה למעלה, וסדר העבודה מלמטה למעלה הוא תחילה העבודה דסור מרע ואח״כ העבודה דועשה טוב. הנה19 העבודה דסור מרע הוא לתקן את החטאים והעוונות, דבענין העוונות כתיב20 כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, דפירוש ענין אלקיכם הוא אלוקה שלכם, והיינו שהאלקות אצלו הוא בפנימיות ובגילוי. וזהו הטעם דלא נזכר בחינה זו על שאר השמות כי אם על שם אלקים דוקא (כמו אלקיכם ואלקינו, משא״כ בשאר השמות לא מצינו זאת), כי בכדי שהאלקות יהי׳ בנפשו בפנימיות ובגילוי הוא ע״י הצמצום דוקא. ויובן זה עד״מ ברב כאשר רוצה להשפיע שכל לתלמידו שאינו בערכו כלל, הנה אם ישפיע לו השכל כמו שהוא אזי הרי לא זו בלבד אשר התלמיד לא יקבל מאומה אלא אדרבה יתבלבלו חושי וכלי התלמיד, דלכן הנה צריך הרב לצמצם תחילה בעצמו את השכל, ואז דוקא יוכל להשפיע לתלמידו. ועד״ז יובן למעלה, אשר בכדי שהאלקות יבוא בגילוי ובפנימיות הוא ע״י הצמצום דוקא, דלכן לא נזכר בחינה זו כי אם בשם אלקים דוקא, דשם אלקים מורה על הצמצום כידוע21, הנה ע״י הקדמת הצמצום דוקא אפשר להיות בחי׳ אלקיכם אלוקה שלכם, לפי ששם אלקים מורה על הצמצום.
אמנם יש הפרש בין אלקים סתם לאלקיכם ואלקינו, דאלקים סתם ענינו דין, משא״כ אלקיכם ואלקינו הו״ע הרחמים. דאלקים סתם הו״ע הצמצום וההעלם לגמרי, שהו״ע הדין, משא״כ אלקינו ואלקיכם, אלוקה שלכם, הנה אף שהוא אור מצומצם, אבל מ״מ הרי הוא אור וגילוי, לזאת הו״ע הרחמים. דזהו ההפרש בין צמצום הראשון לשאר הצמצומים, דבשאר הצמצומים הרי יש בהם איזה אור וגילוי, משא״כ בצמצום הראשון שענינו הוא סילוק לגמרי, הרי הו״ע הדין. וזהו ענין השמות אלקים ואלקיכם, דאלקים סתם קאי על הצמצום הראשון, ואלקיכם ואלקינו קאי על אור הקו. דצמצום הראשון שהוא העלם וסילוק לגמרי הוא אלקים סתם לפי שהו״ע הדין. דגם אם נאמר אשר כוונת הצמצום הוא בשביל הגילוי, הרי זהו רק אשר הכוונה הוא בשביל הגילוי והיינו שאחרי הצמצום יהי׳ גילוי, אבל הצמצום עצמו הרי הוא סילוק לגמרי, דכל זה הוא אם נאמר אשר כוונת הצמצום הוא בשביל הגילוי, ומה גם לפי המבואר בעץ חיים אשר כוונת הצמצום הוא בשביל הכלים. דהנה מבואר בעץ חיים בתחילתו22 אשר בתחילה הי׳ אוא״ס ממלא את החלל ולא הי׳ מקום למציאות העולמות, צמצם אורו הגדול על הצד ונעשה חלל ומקום פנוי ואח״כ נמשך קו קצר ומצומצם. ומקשה בעץ חיים23 למה נסתלק תחילה האור לגמרי ואח״כ נמשך הקו, הרי הי׳ אפשר להיות אשר אור הקו ישאר בתחילה, דמאחר אשר אור הקו יכול להתקבל בעולמות, וראי׳ לדבר שהרי אח״כ נמשך אור הקו, וא״כ למה הוצרך תחילה להסתלק האור לגמרי ולמה לא נשאר אור הקו בתחילה. ומתרץ שם שכוונת הצמצום בדרך סילוק שנסתלק האור לגמרי הוא בשביל התהוות הכלים, שהכלים ענינם הוא העלם, היפך ענין האור והגילוי, הנה אם הי׳ נשאר בתחילה אור, גם אם הי׳ נשאר אור הקו בלבד, מ״מ מאחר שהוא אור, לא הי׳ אפשר בשום אופן שיתהוו הכלים, ולכן סילק האור לגמרי, גם את אור הקו, דעי״ז דוקא נעשה אפשרות להתהוות הכלים24, ואחרי שנתהוו הכלים ע״י הצמצום, הנה אח״כ גם כאשר נמשך אור הקו מהאור שקודם הצמצום, מ״מ נשארו הכלים במציאותם, לפי שהמשכת אור הקו הוא אחרי הצמצום וע״י הצמצום. עכ״פ מבואר מדברי העץ חיים אשר כוונת הצמצום הוא בשביל התהוות הכלים. והכלים ענינם העלם היפך האור והגילוי, שגם הדביקות שבהכלים היא דביקות בלתי ניכרת25, וא״כ מובן אשר כוונת הצמצום לא הי׳ בשביל הגילוי כי אם בשביל הכלים שהם היפך ענין הגילוי. וא״כ מובן אשר צמצום הראשון ענינו דין, והוא אלקים סתם. משא״כ אור הקו ענינו הוא רחמים, דהגם אשר הוא קו קצר ומצומצם, אבל מ״מ הרי הוא גילוי.
ויובן זה עד״מ ברב ותלמיד, דלעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה26, שבתחילה צריך הרב לשער בעצמו את השכל לפי ערך התלמיד ואח״כ בא השכל בצמצום לפי אופן התלמיד, הנה בכדי אשר השכל יוכל להתצמצם לפי כלי התלמיד, ואפילו גם זה שהרב יוכל לשער בעצמו את השכל לפי אופן התלמיד, הרי זה בא ע״י הקדמת הצמצום תחילה, דע״י הקדמת הצמצום אזי הוא משער את השכל לפי אופן התלמיד והתלמיד מקבל את השכל, הרי מובן שהשפעה מצומצמת זו אף שהוא אור מצומצם אבל ענינו הוא גילוי. דכמו״כ יובן גם באור הקו, דהגם שהוא קו קצר ומצומצם, מ״מ הרי הוא אור וגילוי, וא״כ הרי הקו ענינו הוא רחמים. ולכן מבואר בכמה מקומות27 אשר הקו שרשו העליון הוא מתפארת הנעלם, דתפארת הו״ע הרחמים. ובשמות הוא השם דאלקיכם ואלקינו, שמורה על הרחמים כנ״ל.
וזהו ענין אלקיכם אלוקה שלכם, דאף שהוא אור מצומצם, אבל ע״י הצמצום הרי האלקות בא בנפשו בפנימיות ובגילוי. אמנם ע״י העוונות נעשה הבדלה ביניכם לבין אלקיכם, דאף אשר אין שום דבר המעלים ומסתיר ומבדיל לפניו ית׳, אמנם הדבר היחידי שפועל הבדלה זהו עבירה (אָבער די איינציקע זאַך וואָס פּועל׳ט אַ הבדלה איז דאָס אַן עבירה). וזה שאפשר להיות עוונותיכם מבדילים הוא לפי שישנו ענין הבדלה בקדושה גופא. וע״ד המבואר בענין הגבורות, דאפשרות מציאות הגבורות הוא לפי שיש על זה שרש למעלה והוא הגבורות דשם אלקים, דבשרשם הוא הצמצום הראשון, ואח״כ משתלשל למטה יותר עד שנעשו הגבורות קשות, כן הוא גם בענין ההבדלה, שישנו ענין ההבדלה למעלה יותר, המבדיל בין קודש לקודש28, המבדיל בין קודש לחול29, עוונותיכם מבדילים. המבדיל בין קודש לקודש הוא ההבדלה בקדושה גופא, ועד״מ אור השמש המאיר ע״י זכוכית בהירה, הנה אף שאינו דומה האור לאחר הזכוכית לכמו שהוא קודם הזכוכית, מ״מ להיות שהיא זכוכית בהירה, הרי אין זה מעלים כל כך. והו״ע המבדיל בין קודש לקודש שהוא הבדלה בקדושה גופא. ומזה נשתלשל שיהי׳ המבדיל בין קודש לחול, והוא ההבדלה שבין קדושה לקליפת נוגה, שהוא העלם והסתר יותר עד שנעשה מציאות של קליפה. אמנם מ״מ הרי זה קליפת נוגה שחצי׳ טוב וחצי׳ רע30, ולא מבעי החצי׳ טוב אלא גם החצי׳ רע הרי זה רע שבנוגה שאפשר להתברר ולהתכלל בקדושה. ומזה נשתלשל שיהי׳ עוונותיכם מבדילים שהוא ההבדלה כמו שהיא לגבי ג׳ קליפות הטמאות, והוא עוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, אשר ע״י העוונות נעשה הבדלה אשר האלקות אינו מאיר אצלו בגילוי. ועי״ז נעשה גם גלות השכינה, שהרי כתיב31 כי חלק הוי׳ עמו, שיהודי הוא תמיד חלק הוי׳ (אַז אַ איד איז אַלע מאָל אַ חלק הוי׳), גם בשעת החטא, כמ״ש32 השוכן אתם בתוך טומאותם, וא״כ הרי לוקח את החלק הוי׳ ומורידו להחטא (נעמט ער דאָך דעם חלק הוי׳ און טראָגט אים אַראָפּ אין דעם חטא). וזהו עוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, דגם בשעת העוונות הוא אלקיכם, אלוקה שלכם, אלא שאז הוא ההבדלה אשר בחי׳ אלקיכם אינו מאיר אצלו בגילוי כלל והוא בהעלם, דזהו ענין גלות השכינה, שהוא לוקח את האלקיכם (אַז ער נעמט דעם אלקיכם) (שנמצא אצלו גם בשעת החטא), ועושה שיהי׳ (און מאַכט אַז ער זאָל שטיין) בתכלית ההעלם והגלות33.
וזהו התחלת העבודה דסור מרע, שיתבונן במעמדו ומצבו ויתמרמר בנפשו, שעי״ז הוא פועל בעצמו לעקור את כל רצונותיו שלא יהי׳ לו רצונות זרות, כי אם רק רצון אחד להוי׳ לבדו. והו״ע קבלת עול מלכות שמים, שמשעבד עצמו לגמרי לאלקות, שיהי׳ לו רק רצון אחד להוי׳ לבדו. דעבודה זו נקראת בשם תשובה תתאה, תשוב ה׳ תתאה, דתמורת זה אשר ע״י החטא פעל אשר השכינה (בחי׳ ה׳ תתאה) היתה בגלות, הנה עתה ע״י התשובה וקבלת עול מלכות שמים הוא משיבה למקורה ושרשה.
אמנם מובן מזה דההמשכה שנמשך ע״י העבודה דסור מרע הוא רק המשכת אור הממלא, דמאחר אשר העבודה דסור מרע ענינה הוא לבטל את ההבדלה שפעל ע״י עוונותיו שמבדילים ביניכם לבין אלקיכם, וענין אלקיכם נת״ל שהוא אור המצומצם שמאיר בפנימיות ובגילוי בנפשו, דבכללות הו״ע אור הממלא, שע״י החטא נתעלם האור ואח״כ ע״י התשובה הוא ממשיך שיאיר האור כבתחילה, א״כ מובן שההמשכה שע״י העבודה דסור מרע היא רק המשכת אור הממלא בלבד. אמנם אחרי העבודה דסור מרע צ״ל תשובה נעלית יותר, והוא העבודה דועשה טוב, דע״י העבודה דועשה טוב נעשה המשכת אור הסובב. דהנה טוב בגימטריא אהו״ה34, ובענין השם אהו״ה ידוע35 אשר הוא ר״ת את השמים ואת הארץ אני מלא36, שקאי על אור הסובב37, דמאחר אשר כולל שמים וארץ בהשואה, הרי מובן מזה דקאי על אור הסובב. דבאור הממלא הרי יש הפרש בין שמים וארץ38, כמ״ש39 אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואיתא במדרש40 נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ, דבשמים הוא ימין שהוא עיקר הכח ובארץ שהוא בחי׳ שמאל, יד כהה41. וא״כ מאחר שכולל שמים וארץ בהשואה, הרי מובן מזה דקאי על עצמות אוא״ס שלמעלה מהעולמות, והוא אור הסובב, וזהו ההמשכה שנעשית ע״י העבודה דועשה טוב שהוא המשכת אור הסובב. דהנה טוב קאי על המצוות שנקראות בשם טוב, וידוע אשר ע״י קיום המצוות נמשך אור הסובב. וכדאיתא בירושלמי42 עה״פ43 ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, דואשים דברי בפיך קאי על התורה, ובצל ידי כסיתיך קאי על המצוות, דתורה הוא בחי׳ בפיך שהאור נתצמצם בפיך, שאף שהתורה נמשכה מעצמות, דזהו דברי (דיבור שלי), אבל כמו שנמשך למטה הרי נתצמצם בפיך, משא״כ המצוות הנה גם כמו שהם נמשכים למטה הם בחי׳ צל, דצל ענינו מקיף, דלכן נקראות המצוות בשם לבושים44 לפי שהמצוות הם באור הסובב.
והנה ב׳ עבודות אלו דסור מרע ועשה טוב, שהוא קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות45, שניהם הם בחי׳ תשובה תתאה, אלא שהעבודה דסור מרע היא בחי׳ תשובה תתאה מלמטה למעלה והעבודה דועשה טוב הוא תשובה תתאה מלמעלה למטה. דהנה ענין תשובה תתאה הוא חיבור אות ה׳ תתאה עם אות ו׳, שהוא יחוד ז״א ומלכות, יחוד קוב״ה ושכינתי׳, דמלכות הוא בחי׳ שכינתי׳, אור הממלא, וז״א הוא בחי׳ קוב״ה, אור הסובב. והיחוד דז״א ומלכות אפשר להיות בב׳ אופנים, העלאת ה׳ תתאה לבחי׳ ו׳, שהוא תשובה תתאה מלמטה למעלה, והמשכת אות ו׳ לבחי׳ ה׳ תתאה שהוא תשובה תתאה מלמעלה למטה. וזהו ההפרש בין העבודה דסור מרע להעבודה דועשה טוב, שהעבודה דסור מרע הוא תשובה תתאה מלמטה למעלה, תשוב ה׳ תתאה, שמשיב את השכינה למקורה ושרשה כנ״ל, וכל עבודתו הוא בקבלת עול מלכות שמים, לעקור את רצונותיו הזרים ולקבל עליו עול מלכות שמים, שהיא העבודה בבחי׳ ה׳ תתאה, אור הממלא, להעלותה למעלה. והעבודה דועשה טוב היא העבודה דקבלת עול מצוות, שהיא העבודה בבחי׳ אות ו׳, המשכת אור הסובב מלמעלה למטה.
והנה ב׳ עבודות אלו דסור מרע ועשה טוב הם ב׳ הלשונות של גאולה והוצאתי אתכם גו׳ והצלתי. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים הוא העבודה דסור מרע, דזהו ענין סבלות מלשון משא, שהחטא ועון נקרא בשם משא וכמ״ש46 עם כבד עון, דלהיות אשר העון הוא היפך הקדושה והחיות, דקדושה שהוא חיות אין בזה משא, וע״ד ההלכה אשר החי נושא את עצמו47, אבל העון שהוא היפך הקדושה הוא משא, וזהו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שהוא העבודה דסור מרע. והצלתי אתכם הוא העבודה דועשה טוב, דוהצלתי הוא מלשון צל ומלשון הצלה48, והצלתי מלשון צל, שהמצות נקראות בשם צל כנ״ל לפי שעל ידם נמשך האורות מקיפים כנ״ל, וגם הוא מלשון הצלה לפי שבהעבודה דועשה טוב הוא ניצול מן הרע בדרך ממילא, לפי שאור מקיף מסמא את עיני החיצונים49, ולזאת הנה ע״י העבודה דועשה טוב הוא ניצול מן הרע בדרך ממילא.
והנה אחרי העבודה דסור מרע ועשה טוב, צריך להיות העבודה דבקש שלום ורדפהו, דשלום הוא עסק התורה כמארז״ל50 כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מטה ובפמליא של מעלה. דהנה ענין השלום הוא יחוד וחיבור ב׳ הפכים ע״י אור שלמעלה משניהם. וזהו ענין שהתורה משים שלום בפמליא של מטה ובפמליא של מעלה, דהנה בתורה יש ב׳ בחינות כמאמר51 אורייתא מחכמה נפקת, ויש בזה ב׳ דיוקים52, דיוק א׳ הוא אשר אורייתא מחכמה נפקת (נפקת דייקא) ונמצאת בבינה, ולכן איתא לפעמים53 הלשון אורייתא בבינה נפקת. ודיוק ב׳54 הוא אורייתא מחכמה נפקת (נפקת דייקא) אבל שרשה הוא בכתר ובפנימיות הכתר. הנה מצד ב׳ בחינות אלו בתורה, כמו שהיא בבינה וכמו שהיא בחכמה (ובכתר), מצד זה הם ב׳ הענינים שבתורה, שמשימה שלום בפמליא של מטה ובפמליא של מעלה. דשלום בפמליא של מטה הו״ע יחוד ז״א ומלכות, ובכדי שיהי׳ יחוד ז״א ומלכות שהוא יחוד קוב״ה ושכינתי׳ הוא ע״י התורה כמו שהיא בבינה. דהגם אשר הבינה עצמה נקראת בשם שכינה, הנה מה שהבינה נקראת בשם שכינה הוא לגבי החכמה דוקא, אבל לגבי ז״א ומלכות הרי הבינה היא חופה המקפת על שניהם בשוה, וכמבואר55 עה״פ56 על כל כבוד חופה, שהבינה היא מקפת לז״א ולמלכות בשוה, ולזאת הנה ע״י הבינה נעשה יחוד קוב״ה ושכינתי׳. והיינו שגם לבחי׳ תשובה תתאה צריך לזה עסק התורה, לפי שע״י הבינה שהוא אור שלמעלה משניהם עי״ז דוקא אפשר להיות היחוד. אמנם כל זה הוא התורה כמו שהיא בבינה. אמנם בחי׳ משים שלום בפמליא של מעלה הוא בחי׳ תשובה עילאה, יחוד י״ה, שזה נעשה ע״י התורה כמו שהיא בחכמה (ובכתר), שעי״ז נעשה יחוד י״ה מלמטה למעלה, והוא העלאת ה׳ עילאה לבחי׳ יו״ד, וגם ענין יחוד י״ה מלמעלה למטה והוא המשכת בחי׳ יו״ד לבחי׳ ה׳ עילאה. וההפרש בעבודה בין ב׳ אופנים אלו (תשובה עילאה מלמטה למעלה ותשובה עילאה מלמעלה למטה, דתשובה עילאה מלמטה למעלה הוא העבודה באות ה׳ עילאה, בחי׳ בינה, והעבודה דתשובה עילאה מלמעלה מטה הוא העבודה באות יו״ד, בחי׳ חכמה), הנה ההפרש בעבודה בין בינה לחכמה, שהעבודה מצד הבינה היא העבודה דאהבה, והעבודה מצד החכמה היא העבודה דיראה.
וזהו כללות סדר עבודת התשובה מלמטה למעלה, דתחילת העבודה הוא סור מרע, והוא העבודה דקבלת עול מלכות שמים, שעוקר את כל רצונותיו ע״י שמשעבד את עצמו לאלקות. וכמו עד״מ כאשר העבד משעבד עצמו להאדון, הרי במילא נעקרו כל רצונותיו לפי ששיעבד עצמו כולו להאדון, והוא העבודה דקבלת עול מלכות שמים, שהוא תנועה כללית שמשעבד את עצמו לאלקות שעי״ז במילא אין לו שום רצון אחר כלל, והוא העבודה דסור מרע, העבודה בבחי׳ ה׳ תתאה, המשכת אור הממלא כנ״ל. ואח״כ הוא העבודה דועשה טוב, והוא העבודה דקבלת עול מצוות, דבעבודה זו ישנם הרגשים פרטיים, שהרי המצוות הם תרי״ג ארחין57, וא״כ בהעבודה דקבלת עול מצוות ישנו ההרגש של הגילויים הנמשכים ע״י המצוות, והוא הרגש של אהבה, דהעבודה דקבלת עול מלכות שמים היא ביראה והעבודה דקבלת עול מצוות היא באהבה (ומ״מ58 עבודתו היא בדרך קבלת עול, וכהלשון קבלת עול מצוות, דקיום המצוות הוא בדרך קבלת עול דוקא, שקיום המצוות אין צ״ל ע״פ טעם ודעת כי אם בדרך שאמרתי ונעשה רצוני59), שעי״ז הוא המשכת אור הסובב, והוא העבודה בבחי׳ אות ו׳. ואח״כ צ״ל העבודה באהבה רבה שמצד בחי׳ בינה, ה׳ עילאה, והוא אהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת, דהאהבה שבאות ו׳ היא אהבה זוטא שע״פ טעם ודעת והאהבה שמצד בחי׳ ה׳ עילאה הוא אהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת. ואח״כ היא העבודה בבחי׳ היו״ד, והוא בחי׳ אהבה בתענוגים, דבאהבה רבה הנה אף שהיא למעלה מטעם ודעת אבל מ״מ הוא מרגיש שהוא אוהב, משא״כ בבחי׳ אהבה בתענוגים הרי הוא בביטול, וכדאיתא הלשון במקום אחר60 אַז ער פאַרלירט זיך אינגאַנצן (שהוא נאבד לגמרי), והוא מצד גודל התענוג עד כלות הנפש שנכלה נפשו. ובפרט לפי המבואר כאן אשר העבודה בבחי׳ היו״ד הוא יראה עילאה, הרי כללות ענין היראה הו״ע הביטול, ובפרט בחי׳ יראה עילאה, יראת בושת, הרי הוא ביטול במציאות לגמרי. והוא המדריגה הרביעית שבתשובה, היינו בחינה היותר נעלית שבתשובה, דזהו תשובה אותיות בושת ואותיות בושה61, בחי׳ יראה עילאה יראת בושת, שהוא שלימות התשובה. וזהו ג״כ מה שמבואר במ״א62 אשר סדר העבודה הוא דחילא ורחימא רחימא ודחילא, דהתחלת העבודה הוא דחילא, יראה תתאה וקבלת עול מלכות שמים, ואח״כ הוא העבודה דרחימא, אהבה זוטא שע״פ טעם ודעת, ואח״כ הוא העבודה דרחימא, אהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת, ואח״כ הוא העבודה דדחילא, בחי׳ יראה עילאה.
והנה ב׳ עבודות אלו בתשובה עילאה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה נרמזים בהב׳ לשונות של גאולה וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם לי לעם. וגאלתי אתכם הוא העבודה שמצד בחי׳ ה׳ עילאה, בינה, דגאולה בשמינית63 והוא בספירת הבינה, דזהו ענין הגאולה אשר ע״י העבודה שמצד הבינה נגאל גם מבחי׳ מצרים דקדושה, שישנו בחי׳ מצרים דקדושה וג׳ שרי פרעה המונעים ומעכבים אשר לא יאיר בלב עצם האור כמו שהוא בהמוח64, הנה ע״י העבודה בבחי׳ אהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת אזי לא ישנם שום מונעים ומעכבים ומאיר האור בלב כמו שהוא בהמוח. ולקחתי אתכם לי לעם הוא העבודה בבחי׳ יראה עילאה, דכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם65, הנה כאשר עבודתו הוא ביראה עילאה ובביטול במציאות שמתבטל ממציאותו לגמרי, אזי הוא דבוק בהעצמות, אשר אז אינו זז לעולם, שאין בעבודתו שום הגבלות ושום שינויים.
והנה ד׳ לשונות אלו הוצרכו להיות כולם ביציאת מצרים, לפי שיציאת מצרים הוא הכנה למתן תורה כמ״ש66 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, והתורה נמשכה ע״י ד׳ אותיות הוי׳, דלהיות שהתורה היא המשכת העצמות שנמשך למטה, כמ״ש במתן תורה אנכי הוי׳ אלקיך67, שהתורה נמשכה מבחי׳ אנכי שהוא העצמות ונמשך עד למטה בבחי׳ אלקיך, הנה ההמשכה הוצרכה להיות ע״י ד׳ אותיות הוי׳, דזהו אנכי הוי׳ אלקיך, דבכדי שתהי׳ ההמשכה מבחי׳ אנכי לבחי׳ אלקיך הוא ע״י בחי׳ הוי׳, צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות68. וזהו מ״ש במדרש69 שכשנתן הקב״ה את התורה למשה אמרה ד׳ פעמים בינו לבין עצמו ואח״כ נתן כו׳ וכמ״ש70 אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, שיש כאן ד׳ מדריגות, המשכה ע״י ד׳ אותיות הוי׳, צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות, אז ראה הוא ההמשכה בבחי׳ ראי׳ דחכמה, הכינה וגם חקרה הוא ההמשכה בבחי׳ בינה וז״א, ויספרה הוא ההמשכה במלכות. הנה כשם שהמשכת התורה מלמעלה למטה היתה ע״י ד׳ אותיות הוי׳, הנה כמו״כ הוא גם ביציאת מצרים שהוא הכנה למתן תורה, צריך להיות העבודה בדרך מלמטה למעלה בכל הד׳ אותיות, לפעול הגאולה מכל המיצרים והגלויות, שלזה צריך להיות תשובה שלימה, והוא ע״י עבודת התשובה גם בבחי׳ היו״ד דשם הוי׳, שע״י עבודת התשובה והגאולה בשלימות, עי״ז אפשר לקבל את התורה מהעצמות שיומשך למטה.
וכמו״כ הוא גם בהעבודה שבכל יום ויום, שצריך להיות העבודה דיציאת מצרים בכל יום ויום בכדי לקבל את התורה שנמשכת מלמעלה למטה בכל יום, ולכן צריך להיות ג״כ עבודת התשובה בכל ד׳ בחינות הנ״ל. דזהו מה שאומרים ד׳ פעמים אמת, דבחי׳ אמת הוא בשם הוי׳ דוקא, כמ״ש71 וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי׳ לא נודעתי להם ופירש״י לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי, דהגם אשר גם שם א-ל שד-י הוא אמת, אבל עיקר ענין האמת הוא בשם הוי׳ דוקא, וזהו ד׳ פעמים אמת שהם ד׳ אופנים בתשובה, בכל הד׳ אותיות דבחי׳ ואמת הוי׳ לעולם. דהגם אשר כללות שם הוי׳ הוא אמת, אבל בפרטיות ישנם ד׳ מדריגות באמת, שהם הד׳ אותיות דשם הוי׳ כנ״ל.
אמנם בד׳ פעמים אמת גופא ישנם ב׳ בחינות, והם ד״פ אמת שקודם עזרת וד״פ אמת שבעזרת, והוא ההפרש בין הד׳ לשונות של גאולה כמו שהם ביציאת מצרים להד׳ לשונות של גאולה כמו שהם בגאולה העתידה. והענין הוא, דהנה כתיב72 הוי׳ הוי׳ ופסיק טעמא בינייהו73, והוא שם הוי׳ דלתתא ושם הוי׳ דלעילא, דשם הוי׳ דלתתא הוא הוי׳ מלשון מהוה74, ששייך לעולמות, ושם הוי׳ דלעילא הוא הוי׳ שלמעלה מהעולמות. וזהו ההפרש בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, אשר בגאולת מצרים הנה אף שהי׳ גילוי שם הוי׳ כמ״ש לכן אמור לבני ישראל אני הוי׳ והוצאתי אתכם גו׳, שחושב כל הד׳ לשונות של גאולה, אבל כל זה הוא גילוי הוי׳ דלתתא בלבד, משא״כ לעתיד לבוא יהי׳ גילוי שם הוי׳ דלעילא. דלכן הרי יש הפרש גם בין גילוי התורה שנתגלה במתן תורה אחרי יציאת מצרים לגילוי התורה שיתגלה לעתיד לבוא, דבתורה יש ב׳ בחינות, גליא דתורה ופנימיות התורה, גליא דתורה הוא מה שהתורה נתלבשה בשכל אנושי וטענות של שקר כו׳75, והוא גילוי התורה כמו שהוא מצד הוי׳ דלתתא ששייך לעולמות, אבל פנימיות התורה הוא התורה שלמעלה משכל אנושי, והוא מצד שם הוי׳ דלעילא שלמעלה מהעולמות. הנה ביציאת מצרים שהי׳ גילוי שם הוי׳ דלתתא נתגלה אז רק גליא דתורה, משא״כ לעתיד לבוא שיהי׳ גילוי שם הוי׳ דלעילא יתגלה אז פנימיות התורה כמ״ש76 ישקני מנשיקות פיהו ופירש״י טעמי תורה שיתגלו לעתיד. והנה כשם שביציאת מצרים שהי׳ הכנה למתן תורה של גליא דתורה הוצרכו להיות כל הד׳ לשונות של גאולה כנ״ל, הנה כמו״כ הוא בהגאולה העתידה שיהי׳ אז גילוי פנימיות התורה, יהי׳ ג״כ כל הד׳ לשונות של גאולה, אלא שד׳ לשונות אלו הם בהד׳ אותיות דשם הוי׳ דלעילא.
והנה להיות אשר כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות77, לזאת הנה גם עכשיו צ״ל הד׳ מדריגות שבתשובה לא רק כמו שהם בשם הוי׳ דלתתא אלא גם כמו שהם בשם הוי׳ דלעילא, ולכן אומרים ב״פ ד״פ אמת, ד״פ אמת קודם עזרת והוא התשובה בשם הוי׳ דלתתא, וד״פ אמת בעזרת והוא התשובה בשם הוי׳ דלעילא, שע״י עבודתנו זו במשך זמן הגלות הנה זוהי ההכנה לגילוי פנימיות התורה וגילוי שם הוי׳ דלעילא שיתגלה לעתיד לבוא ע״י משיח צדקנו במהרה בימינו.
__________
1) לכללות מאמר זה – ראה ד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ פז ואילך). תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ קלט ואילך). וראה אוה״ת פרשתנו (וארא) ע׳ קכח ואילך. (כרך ז) ס״ע ב׳תקפה ואילך. ד״ה מצה זו תרל״ד (סה״מ תרל״ד ע׳ קנד ואילך), ובהנסמן שם הערה 1. וראה גם ד״ה זה תשכ״א (לקמן ע׳ קכד ואילך). ד״ה זה דמוצש״ק צו, שבת הגדול תשל״ט (סה״מ פסח ח״א ע׳ קצא ואילך). ד״ה ועברתי בארץ מצרים תשכ״א (שם ע׳ צא ואילך). ד״ה כנגד ארבעה בנים תשכ״ה (שם ע׳ שיג). ד״ה וארא תשל״ד (לקמן ע׳ קע ואילך). סד״ה וידבר גו׳ וארא תשמ״ב (לקמן ע׳ רז). ועוד.
2) פרשתנו ו, ו-ז.
3) שמו״ר פ״ו, ד.
4) ב״ר פפ״ח, ה.
5) ראה לקו״ש (חל״ו) פ׳ החודש תנש״א ס״ז. וש״נ.
6) ח״ב רטז, סע״ב.
7) ל׳ חז״ל – ב״מ יא, א. חולין קה, א. קיד, א.
8) בתפילת מוסף דיו״ט.
9) ב״ר פ״ה, ח.
10) סנהדרין צז, ב.
11) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
12) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.
13) ראה תוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב.
14) ברכות יב, ב (במשנה). וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ערך זכירת יציאת מצרים (כרך יב ע׳ קצט ואילך). וש״נ.
15) תהלים קיז, ב.
16) בלק עג, ב ואילך.
17) ראה זח״ג קכב, א. אגה״ת פ״ד (צג, ב). ספ״ו. פ״ח. ובכ״מ.
18) תהלים לד, טו.
19) בהבא לקמן – ראה (נוסף למקומות שבהערה
1) לקו״ת שם. סה״מ תרפ״ב ע׳ ב ואילך. סה״מ במדבר ח״ב ע׳ רנז ואילך.
20) ישעי׳ נט, ב.
21) שעהיוה״א רפ״ו. תו״א תולדות כא, א. ויצא כב, ג. מאמרי אדהאמ״צ בראשית ע׳ קעג. וש״נ.
22) שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב.
23) שם ענף ג.
24) ראה סה״מ תש״ב ע׳ 29-30.
25) ראה סה״מ תרס״ב ע׳ רכט. תש״ד ע׳ 39 ואילך. ובכ״מ.
26) פסחים ג, ב. חולין סג, ב.
27) זהר״ק לזח״א טו, א. וראה אוה״ת קרח ס״ע תשכא-ב. לתהלים (יהל אור) ע׳ קצ. סה״מ תרנ״ד ע׳ יא. תרנ״ט ע׳ עז הערה ד״ה נקודת הרושם. וש״נ. סה״מ תרח״ץ ע׳ קכב. ובכ״מ.
28) חולין כו, ב (במשנה).
29) שם, סע״ב.
30) ע״ח שער (מט) קליפת נוגה פ״ג. מאמרי אדהאמ״צ שמות ח״א ע׳ ה. וש״נ.
31) האזינו לב, ט.
32) אחרי טז, טז.
33) ראה תניא פמ״ה.
34) אמרי בינה פתח השער ג, סע״ג-ד. שער הק״ש כט, ג. שער הציצית יב [צד], ב. שערי אורה שער הפורים פה, ב. מאמרי אדהאמ״צ דרושי חתונה ח״ב ע׳ שצא. וש״נ. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך אהו״ה (שם). וש״נ.
35) זח״א רנא, א (בהשמטות). מקומות שבהערה הקודמת.
36) ירמי׳ כג, כד.
37) לקו״ת צו טז, א. אחרי כז, ג. ובכ״מ.
38) ראה סה״מ תש״י ע׳ 111-2.
39) ישעי׳ מח, יג.
40) ראה פדר״א פי״ח. זח״ב כ, א. לז, א. פה, ב.
41) מנחות לז, א. זח״ג רסט, א. פרש״י בא יג, ט. שו״ע אדה״ז או״ח סכ״ז ס״א.
42) תענית פ״ד סה״ב.
43) ישעי׳ נא, טז.
44) ראה זח״א רכד, א. לעיל ע׳ צט. וש״נ.
45) ע״פ ל׳ חז״ל – ברכות יג, א (במשנה).
46) ישעי׳ א, ד.
47) שבת צד, א.
48) ראה גם סה״מ במדבר ח״ב ע׳ שצד. וש״נ.
49) תו״א מקץ לד, א. משפטים עט, ב. לקו״ת נשא כד, ג. פ׳ ראה כא, ד. תצא לז, א. ועוד.
50) סנהדרין צט, ב.
51) זח״ב סב, א. פה, א. קכא, א. ועוד.
52) סה״מ תרנ״ח שם ע׳ צב.
53) זהר שם פה, א.
54) ראה גם לקו״ת במדבר ז, א. ד״ה היושבת בגנים תשי״ג ספ״ו (סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ קיט. וש״נ). תשי״ז (שם ע׳ קכח).
55) ראה לקו״ת שה״ש מז, ג ואילך. ובכ״מ.
56) ישעי׳ ד, ה.
57) זח״ג קכט, א (באד״ר). וראה בביאור האריז״ל לזהר שם. מ״ח מסכת א״א ספ״ד. לקו״ת פ׳ ראה כא, ד. ובכ״מ.
58) כן זוכרים שנאמר בהמאמר, וכנראה שייך לכאן. המו״ל.
59) ספרי (הובא בפרש״י) פינחס כח, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.
60) סה״מ תרנ״ח שם (ושם: ער פאַרלירט זיך לגמרי). וראה גם שם ע׳ יד. ע׳ מ. סה״מ תרמ״ד ע׳ קסח. המשך תרס״ו ע׳ תקפט. סה״מ עת״ר ע׳ מו. המשך תער״ב ח״א ס״ע תקסז. סה״מ תרע״ח ריש ע׳ שפו. תש״א ע׳ 136. ועוד.
61) מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ רמ. שם בהוספות ע׳ 27. אוה״ת וארא ע׳ קכא.
62) לקו״ת פ׳ ראה כא, ג. לא, א. ובכ״מ.
63) להעיר ממגילה יז, ב. וראה שיחת אחש״פ תשכ״א סוס״א (שיחות קודש תשכ״א ע׳ 150): ״דגאולה בשמינית (אלא התחלתה בשביעית אבל עיקרה בשמינית)״. וראה דברי משיח תנש״א ח״א ע׳ 140. וש״נ.
64) ראה ל״ת להאריז״ל פ׳ וישב. תו״א פרשתנו נח, ב. ויחי (הוספות) קב, ג. תו״ח לך לך צא, ד ואילך. ובכ״מ.
65) ויק״ר פ״ב, ב.
66) שמות ג, יב.
67) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
68) ראה אגה״ת פ״ד (צד, ב). לקו״ת ר״פ בשלח. ובכ״מ.
69) שמו״ר פ״מ, א.
70) איוב כח, כז.
71) פרשתנו ו, ג.
72) תשא לד, ו.
73) זח״ג קלח, רע״א (באד״ר).
74) פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. שעהיוה״א פ״ד (עט, רע״א). וראה זח״ג רנז, ב.
75) ראה תניא פ״ה (ט, ב).
76) שה״ש א, ב.
77) תניא רפל״ז.
[סה"מ שמות ח"א ע' קיב ואילך]
נדפס בסה״מ תשח״י ע׳ 340 ואילך.