בס״ד. ש״פ שמיני, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר ה׳תשכ״ט
הנחה בלתי מוגה
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל1, וצריך להבין מה יום מיומיים ולמה צריך להודיענו שהי׳ זה ביום השמיני (ושאלה זו מובאת בכלי יקר2, וגם בחסידות3). וגם צריך להבין מה שאומר קרא לאהרן ולבניו, והלא אהרן ובניו היו שם תמיד באוהל מועד, וכמ״ש בסוף פרשה הקודמת4 ומפתח אוהל מועד לא תצאו וגו׳, וא״כ איפה היו ביום ההוא שהי׳ צריך לקראם. וכן צריך להבין מה שאומר ולזקני ישראל, ולכאורה למה הי׳ צריך להם, והלא לא מוזכר בפרשה שום ענין שהי׳ צריך להם בשביל זה.
ויובן בהקדם מה שמבואר בהמאמר אז ישיר דשנת תרכ״ט5 מלפני מאה שנה (אשר על מאמר זה הי׳ מיוסד המאמר שנאמר באחרון של פסח6) במ״ש7 נכון כסאך מאז, דכסא ענינו שיושבים עליו, הנה ע״י אז שהו״ע אז ישיר משה ובני ישראל8, נעשה נכון כסאך, דהיינו שע״י קריעת ים סוף נעשה ענין הישיבה למעלה, וכהמשל שמביא שם מהמדרש9, דמלך עומד, משא״כ אגוסטוס יושב, וענין הישיבה הי׳ ע״י קריעת ים סוף, ומבאר שם שההפרש בין מלך עומד למלך יושב הוא, שבזמן שהמלך עומד אין ניכר כל כך מלכותו, מאחר שגם הוא עומד בין כל שריו העומדים סביבו, משא״כ כשהוא יושב הרי אז ניכר מלכותו בזה שכולם עומדים והוא יושב, דהרי אז אין אף אחד יושב בפניו ועי״ז ניכר מלכותו, וכמו שמבאר המשל בתניא10 דעי״ז שרואה איך ששרים רבים משתחוים לאיש אחד תפול עליו אימה ופחד אע״פ שאין מכיר את המלך.
ובהמשך לזה מבאר שם בהמאמר כי מאחר שבקריעת ים סוף הי׳ הכנה למתן תורה, א״כ כשם שבקריעת ים סוף הרי מצד אחד יש מעלה לבנ״י על הים שנבקע לפניהם וכמ״ש11 בוקע ים לפני משה וכמ״ש12 לגוזר ים סוף לגזרים, אל תקרי לגזרים אלא לגזורים13 לפי שכל העם היוצא ממצרים נימולים היו14, שלכן נבקע הים לפניהם, וא״כ מעלתם גדולה על הים, ומאידך גיסא אנו רואים שגדולה מעלת הים על בנ״י, וכמאחז״ל15 ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים, עד״ז מוצאים אנו גם בענין התורה ומצוות כלפי ישראל, דיש מעלה לישראל על תורה ומצוות ויש מעלה בתורה ומצוות על ישראל16, שממ״ש17 תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב״ה הרי משמע דתורה גדלה מעלתה ומדריגתה על מדריגת ישראל שהרי ע״י התורה מתקשרין בקוב״ה, אכן ממה שנאמר בלימוד התורה לשמה, דהלומד תורה הרי הוא מקשר תורה באוא״ס ב״ה, וכמו דוד שהי׳ מקשר תורה של מעלה עם אוא״ס18 ועד״ז בכ״א מישראל, הרי דישראל הם למעלה מהתורה ולכן בכחם לקשר תורה באוא״ס, וכן הוא בענין המצוות, דמזה שעל המצוות אנו אומרים אשר קדשנו במצוותיו וכמו״כ קדשנו במצוותיך19, הרי מובן מזה שהמצוות הם למעלה מישראל, אמנם ממ״ש20 ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני כביכול21, דהיינו ע״י שישראל מקיימים רמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות ל״ת הרי נעשו עי״ז רמ״ח איברין ושס״ה גידין דמלכא כביכול22, הרי מבואר מזה שמעלת ישראל למעלה מהמצוות.
והנה ענינו דקריעת ים סוף הרי הוא הי׳ הכנה והדרכה למתן תורה, שעי״ז ניתן הכח להעבודה דתורה ומצוות, דהרי החידוש דמתן תורה הי׳ בזה שנתבטלה הגזירה ועליונים ירדו למטה ותחתונים יעלו למעלה23, ועד לאופן הבירור של כל חומריות וגשמיות העולם שזה יהי׳ לעתיד לבוא, ואשר ההכנה וההדרכה לכל זה הי׳ בקריעת ים סוף24. והנה כמו שבקריעת ים סוף הרי ב׳ הענינים הנ״ל, מעלת הים על בנ״י ומעלת בנ״י על הים, היו בבת אחת, כמו״כ הוא בענין התורה ומצוות, דהמעלה דתורה ומצוות על בנ״י ומעלת בנ״י על התורה ומצוות הרי הם בבת אחת, וכמו שמצינו דמיד בקבלת התורה כבר נאמר25 תורה צוה גו׳ מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה26, שהתורה נקראת כלה וישראל הם החתן, ועד״ז הוא בענין המצוות. וכן מבואר27 ג״כ בענין ספירת העומר, דהרי סדר העבודה דספירת העומר הוא בדרך מלמעלה למטה וכמ״ש בסידור, שהתחלתן היא מחסד שבחסד עד למלכות שבמלכות, וישנו הסדר מלמטה למעלה וכמ״ש בשם האריז״ל28 שההתחלה בזה היא ממלכות שבמלכות עד חסד שבחסד, דב׳ השיטות שניהם אמת. וא״כ בלילה הראשון וכמו״כ בכל יום מספירת העומר ישנם ב׳ הענינים, בין ההמשכה מלמעלה למטה ובין ההעלאה מלמטה למעלה, ועד״ז הוא בענין התורה ומצוות דמיד בתחילת הלימוד מתגלה בו שורש נשמתו ובכח זה יכול ללמוד באופן דתורה לשמה, וכמו״כ הוא בקיום המצוות ובכל מצוה ובכל אדם מישראל ואפילו בהפחותים שבהם, וכמ״ש בתניא29 דיד המחלקת צדקה לעניים נעשית מרכבה בשעת מעשה, דענין המרכבה הוא שבלעדה לא הי׳ יכול הרוכב להגיע למקום מטרתו ורק ע״י המרכבה מגיע לשם, וא״כ הרי בשעת מעשה המצוה הרי הוא למעלה מהמצוות.
והנה ענין זה דבירור וזיכוך הגשמיות, הגם ששלימות הענין יהי׳ לעתיד לבוא, אמנם התחלתו הי׳ ביציאת מצרים, וכידוע מה שאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר30 מיוסד על הזהר31, עה״פ32 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דלכאורה הוה לי׳ לומר כיום צאתך, אלא הענין הוא דבכל יום ויום הוא עוד דרגא נוספת ביציאת מצרים, ויש לומר ביאור בדברי הרב, דכמו שבכל יום ישנו הענין דיציאת מצרים33, כמו״כ יש בכל יום הענין דאראנו נפלאות, וההוכחה בזה היא, דמאחר שהכתוב כולל ומקשר הענין דימי צאתך עם הענין דאראנו נפלאות ומדמה אותם להדדי, הרי מובן מזה שבשעה שישנו הענין דיציאת מצרים כבר ישנו הענין דאראנו נפלאות. וההוכחה בזה היא, דהרי כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות34, שזהו ע״י עבודת הבירורים וע״י זיכוך הגשמי, וא״כ ע״י מעשינו ועבודתינו הרי ממשיכים את משיח (איז מען דאָך ממשיך משיח׳ן), וממילא כל הענינים וגילויים דלעתיד ישנם כבר עכשיו אלא שהם בהעלם ורק התגלותם תהי׳ לעתיד לבוא. והנה ענין זה דבירור הגשמי נתחדש במתן תורה, וההכנה וההקדמה לזה הי׳ בקריעת ים סוף (אשר קריעת ים סוף הי׳ שלימות דיציאת מצרים), ולעתיד לבוא יהי׳ הענין דנכון כסאך מאז, שיהי׳ אגוסטוס יושב, גילוי אלקות וביטול בכל העולם, וזהו מה שאומר בהמאמר דאז ישיר הו״ע דנכון כסאך מאז, לפי שבקריעת ים סוף הותחל ענין הבירור וזיכוך העולם.
ובזה יובן מה שמסיים בהמאמר בהפסוק35 אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו׳ ולעבדו שכם אחד, דלכאורה למה נקט דוקא פסוק זה ולא פסוק אחר, הגם שרוצה להזכיר הענין אבל למה להזכיר דוקא פסוק זה, אלא הענין הוא דמכיון שמתחיל בהענין דאז ישיר שהוא ההכנה למתן תורה דעליונים ירדו למטה ותחתונים יעלו למעלה, ששלימות הדבר ותכליתו הוא הענין דנכון כסאך מאז דאגוסטוס יושב שיהי׳ גילוי אלקות, לכן מסיים גם באותו ענין, אז אהפוך אל עמים וגו׳. ומטעם זה מסיים גם הרמב״ם36 בפסוק זה, דהרמב״ם מבאר שם הסדר ועניניו של מלך המשיח, וכל פעם אומר הן הענין דתורה והן הענין דמצוות, הוגה בתורה ועוסק במצוות37, וכן מה שיפעל באחרים לחזק בדקה37 שהו״ע דקיום המצוות, וללכת בה37 שהו״ע לימוד התורה וכמ״ש אם בחוקותי תלכו20 שתהיו עמלים בתורה38, ולכן מסיים בהפסוק דאז אהפוך אל עמים וגו׳.
והנה קריעת ים סוף הוא גילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, שזה קשור להענין דויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו. והענין הוא, דאיתא בתשובת הרשב״א39 ששבעה הו״ע שבעת ימי ההיקף, דכל זה הוא בסדר ההשתלשלות, וישנו השמיני שהוא למעלה מסדר ההשתלשלות, ובספירות הו״ע ספירת הבינה שהיא שמיני מלמטה למעלה, שזהו ענין כינור דלעתיד של שמונה נימין40 שזהו ענין אז, דא׳ רוכב על ז׳ הו״ע שמונה, ועד שאומרים שאותו היום נטל עשר עטרות41 שזהו ענין עשר ספירות דעתיק דגילוי עתיק הוא בבינה42, עד להעשר ספירות הגנוזות שלכן נקראים בשם עטרות. וכל זה הוא ההמשכה מלמעלה, והלא החידוש דמתן תורה הוא שיהי׳ אתערותא דלתתא, וע״ז הוא אומר קרא לאהרן ולבניו, דלא שקרא להם לאוהל מועד והלא הם היו באוהל מועד, אלא הענין הוא דמשה ואהרן הם חכמה ובינה43, דמשה הוא ספירת החכמה וירא ראשית לו44 דראשית הוא ספירת החכמה45, ואהרן אור נו״ן46 שהו״ע ספירת הבינה, וענין קרא משה לאהרן הו״ע יחוד פנימי דאו״א, דיחוד חיצוני ישנו בכל זמן47, והקריאה הי׳ שיהי׳ יחוד פנימי דחכמה ובינה, שע״י יחוד פנימי מגיעים למעלה יותר ועד לעתיק, וזהו קרא לאהרן ולבניו שהמשיך לאהרן ולבניו גילוי עתיק. וכל זה הוא רק בבינה, וע״ז ממשיך ולזקני ישראל, שזהו מוחין השייכים למדות, אבל העילוי דמשה הי׳ שממשיך גם לבי״ע, וע״ז אומר48 ותצא אש מלפני הוי׳ עד וירא כל העם, שזהו ההתגלות בבי״ע, ועד כמ״ש לפני זה49 ויצאו ויברכו את העם ויהי נועם ה׳ אלקינו50, דנועם הו״ע התענוג51 שזהו המשכת פנימיות עתיק שיתגלה בביאת משיח, כמ״ש במ״א52 שעכשיו ישנה ההמשכה רק מחיצוניות עתיק אבל לעתיד לבוא תהי׳ ההמשכה מפנימיות עתיק, שזה נעשה ע״י יחוד פנימי שזה מגיע לפנימיות עתיק, וכללות ברכת כהנים זהו יברכך יאר ישא53, שזהו הברכה בכל הענינים הפרטיים, יברכך בבנים וישמרך בממון54, ובכל הענינים הכלליים, והעילוי דברכת כהנים הוא דעד55 מהרה ירוץ דברו56 בלי מניעות ועיכובים, ועד לצורך הכי גדול שהוא הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (שמיני ט, א).
2) עה״פ.
3) אוה״ת ריש פרשתנו. אחרי (כרך ג) ע׳ תתכה. רד״ה זה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ רסט). תש״ד (סה״מ תש״ד ע׳ 188. תשי״א ע׳ 252). תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 167).
4) צו ח, לג.
5) סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ קמד ואילך.
6) ד״ה והחרים (סה״מ פסח ח״ב ע׳ קעט ואילך).
7) תהלים צג, ב.
8) בשלח טו, א.
9) שמו״ר פכ״ג, א.
10) פמ״ב בהגהה.
11) בתפילת מעריב.
12) תהלים קלו, יג.
13) ראה יל״ש בשלח רמז רמא.
14) יהושע ה, ה.
15) פרש״י בשלח טו, ב. וראה גם מכילתא שם.
16) בהבא לקמן – ראה גם לקו״ת שה״ש טז, ד ואילך. שם יז, ד ואילך. ובכ״מ.
17) ראה זח״ג עג, א. וראה סה״מ תרנ״ז ע׳ כח.
18) ראה ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
19) נוסח תפילת העמידה לשויו״ט.
20) ר״פ בחוקותי (כו, ג).
21) ראה זח״ג קיג, א ובהגהות הרח״ו. וראה ויק״ר פל״ה, ז. לקו״ת שלח מה, ב. ובכ״מ.
22) ראה תקו״ז ת״ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. וראה תיב״ע בראשית א, כז. זח״א קע, ב.
23) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג. ועוד.
24) ראה שער האמונה (לאדהאמ״צ) פי״ז ואילך. אוה״ת בשלח ע׳ תיז ואילך. ועוד.
25) ברכה לג, ד.
26) ברכות נז, א.
27) ראה סה״ש תש״א ע׳ 116 הערה 1. שיחות קודש ה׳שי״ת (ברוקלין, תשנ״ח) ע׳ 33-34 (וע׳ 39). שם ע׳ 54.
28) ראה סידור האריז״ל (לר״ש מראַשקוב) סדר ספירת העומר. וראה גם פע״ח שער (כב) ספירת העומר רפ״ה.
29) פכ״ג (כח, ב).
30) רד״ה כימי צאתך תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 159).
31) ח״ג קעו, רע״א. וראה גם זח״א בהשמטות סי׳ כה (רסא, ב), הובא באוה״ת נ״ך עה״פ סק״ז (ע׳ תפז).
32) מיכה ז, טו.
33) תניא רפמ״ז. ובכ״מ.
34) תניא רפל״ז.
35) צפני׳ ג, ט.
36) הל׳ מלכים ספי״א.
37) שם (ה״ד).
38) תו״כ ופרש״י עה״פ.
39) ח״א ס״ט.
40) ערכין יג, ב.
41) שבת פז, ב. הובא בפרש״י ריש פרשתנו.
42) ראה זח״ג קעח, ב. תו״א ר״פ לך לך (יא, סע״ב ואילך). תו״ח שם פא, ב ואילך. לקו״ת ר״ה נז, א. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״ה (ע׳ קיב). ובכ״מ.
43) ראה סד״ה זה תשט״ו (לעיל ע׳ פב). וש״נ.
44) ברכה לג, כא.
45) ראה לקו״ת ויקרא א, ד. שער האמונה (לאדהאמ״צ) מד, ב. ובכ״מ. ״קובץ י״א ניסן – שנת הקי״א״ (קה״ת, תשע״ב) ע׳ 75 ואילך. וש״נ.
46) כ״ה בסד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקנא).
47) ע״ח שער (כט) הנסירה רפ״ב. פע״ח שער (ז) הק״ש פ״ו ופי״א. ועוד.
48) פרשתנו י, ב.
49) שם ט, כג ובפרש״י.
50) תהלים צ, יז.
51) ראה מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ קנז ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תתמו. סה״מ תר״ס ע׳ נט ואילך. ועוד.
52) פע״ח שם רפט״ו. לקו״ת שה״ש נ, ריש ע״ג. נא, ג ואילך. ובכ״מ.
53) נשא ו, כד-כו.
54) ראה במדב״ר פי״א, ה.
55) תהלים קמז, טו.
56) ראה לקו״ת קרח נה, ד.
[סה"מ ויקרא ע' ק ואילך]
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.